ברול הבא אורח! ע"מ לאפשר את כל הפעולות, אנא התחבר או הירשם.

הודעה

Icon
Error

2 עמודים12>
אפשרויות
עבור להודעה אחרונה עבור ללא נקרא אחרון
נתיי  
#1 נשלח : יום ראשון 13 יוני 2010 19:46:22(UTC)
נתיי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 28/12/2009(UTC)
הודעות: 918

קיבל תודה: 1 פעמים ב 1 הודעות

השרשור נעול.

כל המעוניינים להתעדכן בעלילותיו של אלון על שביל ישראל, נא להיכנס לשרשור החדש

http://www.hike.co.il/posts/t67043-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%a1%d7%98-%d7%94%d7%9b%d7%99-%d7%a6%d7%a2%d7%99%d7%a8---%d7%a9%d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%a8-%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%99

שרשור ראשון:

http://www.hike.co.il/posts/t66213-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%a1%d7%98-%d7%94%d7%9b%d7%99-%d7%a6%d7%a2%d7%99%d7%a8---%d7%a0%d7%a2%d7%95%d7%9c-%d7%a8%d7%90%d7%95-%d7%a9%d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%a8-%d7%97%d7%93%d7%a9

שרשור שני:

http://www.hike.co.il/posts/t66475-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%a1%d7%98-%d7%94%d7%9b%d7%99-%d7%a6%d7%a2%d7%99%d7%a8---%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%a9%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%a2%d7%95%d7%9c

 

גיחה 16 (11-12.6.10) משדות ים לביצת חדרה

למרות השרב ומשחקי המונדיאל יצאנו לגיחה דו יומית באזור החוף. אלון כבר נכנס ל"שגרת שביל", והגיחות לשטח בוערות בעצמותיו. 

בחרנו שטח מישורי וקרוב לחוף כדי להימנע מבעיות שתיווצרנה בעקבות השרב ששרר בהרים ובפנים הארץ. בחלק הראשון של המסע התלוו אלינו הבת הגדולה שלי גל והכלבה קוקי, שתיהן ילידות חדרה ותושבות העיר.

התחלנו בתחנת הדלק בין שדות ים למחלף קיסריה, לא רחוק מהכניסה לתחנת הכוח.

וזה השלט שליד נקודת ההתחלה

נחל חדרה התגלה כפנינה אמיתית. הדרכים ממזרח לתחנת הכוח פותחו ושוקמו ע"י חברת החשמל, והטיילת היפה שעל הנחל מהנות ונעימות בהרבה מהמסלול הקיים העובר לצד כביש 2 ובדרך עפר מאובקת שבה יש צורך בזינוקים אה-לה שטראובר כדי להימלט מהטרקטורונים הדוהרים בפראות.

הגיע הזמן שיסיטו את המסלול בקטע הזה. אותו המרחק אבל מהנה הרבה יותר

ההליכה על הכביש לאולגה התגלתה כקטע המשעמם בגיחה. בתחנת הדלק באולגה נפרדנו מגל ומקוקי.

נראה לי שבקרוב יסיטו את השביל, כך שלא יצטרכו לחצות את פסי הרכבת. נבנה מעליהם גשר ועליו מדרכה להולכי רגל.

הסימונים באזור תחנת הרכבת מעט מטעים (התמרור שלפני התחנה הסתובב במהלך עבודות הפיתוח ומוביל מזרחה במקום דרומה). מצאנו את השביל מאחורי מכלאת הכלבים של יער חדרה.

הצל ביער הפך את ההליכה למהנה. אלון שמע את סיפורי ייבוש הביצות באמצעות האקליפטוסים ולמד על הכחדתם של עצי האלון מהאזור. שרידים בודדים שלהם עוד מצויים פה ושם.

בחניון האלונים יש רק אקליפטוסים ....

אל הביצה הגענו הרבה לאחר שקיעת השמש, לפחות ראינו אותה בשיא תפארתה בפברואר השנה.

 

תיאור מלא של הגיחה ותמונות נוספות:

 

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1507&MessageId=142394863

 

נתונים סיכומיים:

 

סה"כ לגיחה זו: 11.5 ק"מ

סה"כ מרחק שאלון עבר בשביל: 137.5 ק"מ

יתרת מרחק לסיכת הזהב של השביל: 168.5 ק"מ

 

נתיי40532.6081134259
מממן
נתיי  
#2 נשלח : יום ראשון 27 יוני 2010 14:11:34(UTC)
נתיי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 28/12/2009(UTC)
הודעות: 918

קיבל תודה: 1 פעמים ב 1 הודעות

גיחה 17 (25-26.6.10) מחורבת חנות לנחל רפאים

ביום רביעי עברנו דירה בתוך יהוד, מה שלא הפריע לנו לצאת מתוך ים הארגזים ולברוח להרים, פשוטו כמשמעו.

מסיבות מנהלתיות לא היה ביכולתנו לרדת לעין מטע, היכן שסיימנו את הגיחה ה-12, כך שנאלצנו להתחיל בחניון חנות. לפחות זכינו שוב במצוות רגימת קברו של גוליית  ימ"ש. אגב, למרגלות הקבר ישנה ערמת סלעים שלא הייתה בביקורנו הקודם שם בסוף אפריל. לא מדובר בהבעת הערכה מצד נבחרת הרמת המשקולות הישראלית לפועלו של הענק הפלשתי, אלא חלק מעבודות השיקום של קק"ל באזור.

פחות משעשע היה בתצפית לאזור מטע שנפגע קשות בשרפה האחרונה.

לשם השוואה,  לפני כחודשיים אותו מקום המקום נראה אחרת:

 

ככל שהתקרבנו למטע התבררו ממדי הנזק

 

עולים לחרבת דרבן. אלון חייך כששמע כי מדובר בעלייה המוגדרת "בינונית-קשה" ועלה בדילוגים עליזים ומהירים. קוצי דורבן מצאנו רק בעין מסלע (היבש), אבל דרדרים ושאר קוצים דוקרים היו למכביר.

כשהגענו לקבר השייח' אל-חובאני כבר ירדה החשכה ואת סוף הקטע הלכנו בשביל הג'יפים לאור ירח.

את היום הראשון סיימנו במדורה לצד כביש 386. מכבי האש הגיעו אלינו תוך 10 דקות, ותחת שיחשפו את הפירומן האזורי גילו אבא ובן ממתינים להקפצה ומתחממים בקור המקפיא.

בתחילת היום השני נתקלנו בחוות כבשים עונתית

עין מסלע ועין מנהר יבשים לחלוטין (או שפספסנו אותם בגדול), אם בגלל העונה ואם בגלל מעלליהם של בריוני הסביבה (כולם מאשימים את מזכיר מבוא ביתר בחבלה במעיינות). הבוסתנים שם עמוסים פירות (בוסר עדיין) מכל הסוגים.

 

את פארק בגין מצאנו נטוש כמעט לחלוטין. מלבד קומץ  ג'יפים ו3 הולכי רגל לא ראינו נפש חיה אנושית עד עין קובי. פספוס של מקום מושקע ויפה שהקק"ל דואגת לתחזק אותו בשוטף (בניגוד לרשויות טבע אחרות).

את עין קובי מצאני דלוח ועכור, אם כי נעים וקריר שם למטה. מצאנו שם עשר משפחות בלבד.

נחל קובי-הפנינה של המסלול. גם שם הבוסתנים עמוסים אגסים,חבושים ותאנים שיבשילו במרוצת הקיץ.

סיימנו בנחל רפאים. אלון הביט על הר סעדים שבהמשך וחיכך ידיו בהנאה כששמע על שביל האש התלול.

 

לסיכום: מסלול הררי לא קשה במיוחד עבור שנינו. אלון הרוויח כמה שיעורים בהיסטוריה (מנחם בגין, תנועת בית"ר, היישוב ביתר) וסיפור הענקים הקדומים, ה"רפאים", שהגיעו לכנען מעבר הירדן המזרחי, הילכו אימים על תושבי המקום ועל המרגלים ששלח משה לתור את הארץ. השיעור האהוב עליו היה במערה של חרבת דרבן, כששמע כי לפני 2700 שנה התהלכו שם גיבוריו של חזקיהו המלך (עליו שמע בקטעים אחרים).

נתונים סיכומיים:

 

סה"כ לגיחה זו: 10.5 ק"מ (מתוכם ביקור חוזר בק"מ 1 )

סה"כ מרחק שאלון עבר בשביל: 147 ק"מ

סיכת ארד-הוענקה בעוספיה (9.1.2010)

סיכת כסף-הוענקה ערב יום ההולדת ה-6 של אלון בעין עקב (4.4.2010)

יתרת מרחק לסיכת הזהב של השביל: 158 ק"מ (בקטעים של 10 ק"מ לפחות)

נתיי40356.516724537
יענקל'ה סער  
#3 נשלח : יום ראשון 27 יוני 2010 18:49:29(UTC)
יענקל'ה סער


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 16/03/2006(UTC)
הודעות: 6,692
גבר
ישראל

תודות: 276 פעמים
קיבל תודה: 554 פעמים ב 384 הודעות

שאלון יפסיק לצחוק על המבוגרים. לפי השיפועים בעליה לחרבת דרבן יש קטעים קצרים מאוד שהם קצת קשים, כמו לעלות על מדרגות סלע עם תרמיל 15 ק"ג על הגב.... 

שמעתי את "הלגלוג" שלו ושיניתי את סיווג העליה לבינונית  

ואם אתם מטיילים בקיץ היבש והצהוב, כדאי לחזור על כמה קטעים באביב, בדיוק כמו הקטע הזה. פריחת בן החצב היקינטוני מרהיבה.

NATURE DOESN'T NEED PEOPLE
PEOPLE NEED NATURE
נתיי  
#4 נשלח : יום ראשון 27 יוני 2010 20:59:37(UTC)
נתיי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 28/12/2009(UTC)
הודעות: 918

קיבל תודה: 1 פעמים ב 1 הודעות
yankale17 כתב/ה:

ואם אתם מטיילים בקיץ היבש והצהוב, כדאי לחזור על כמה קטעים באביב, בדיוק כמו הקטע הזה. פריחת בן החצב היקינטוני מרהיבה.



יענקלה, אתה צודק ובגדול. בקיץ אנחנו הולכים באזורים שבהם היינו כבר באביב ובחורף - כמו לפני שבועיים בחדרה וגם הפעם.
השינויים בהחלט מאלפים וניתן ללמוד מהם על האקלים בישראל יותר מכל ספר לימוד אחר.

שתי הערות לעניין חרבת דרבן


1. הדבר היחיד שהציק לאלון בעלייה לשם היו הקוצים שאותם הכתיר כ"גבוהים שראה בחייו". כשסיפרתי לו על מה שהולך בנחל מערות הוא קצת נרגע. מהיכרותך, שם באמת נמצאים הקוצים האימתניים ביותר על השביל?
2. cחרבת דורבן פורח פרח לא פחות יפה מבן החצב היקינתוני, אך נדיר בהרבה - אירוס ארם נהריים ביום בו עלינו בדרך הקיסר וביקרנו במעיינות מטע וחנות, פגשנו ידיד וירטואלי ותיק שביקר שם :
http://www.agenda.co.il/123/forum/471080/

יענקל'ה סער  
#5 נשלח : יום ראשון 27 יוני 2010 22:27:45(UTC)
יענקל'ה סער


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 16/03/2006(UTC)
הודעות: 6,692
גבר
ישראל

תודות: 276 פעמים
קיבל תודה: 554 פעמים ב 384 הודעות

נכון גם אירוס ארם נהרים פורח שם כמו ליד הרבה כפרים נטושים ובעיקר ליד בית העלמין של הכפר.

לגבי הקוצים באיזור הכרמל לאלון זה לא ממש יפריע כי הוא יצליח לעבור ביניהם בלי שריטות. לגבי המבוגרים אז לפעמים זה לא נעים כי צריך לעבור על הצד על מנת שהקוצים לא ישרטו לך את הידים או את הפנים אבל גם זה לא "אימתני", הכל יחסי...

NATURE DOESN'T NEED PEOPLE
PEOPLE NEED NATURE
נתיי  
#6 נשלח : יום ראשון 11 יולי 2010 01:36:12(UTC)
נתיי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 28/12/2009(UTC)
הודעות: 918

קיבל תודה: 1 פעמים ב 1 הודעות

סוגרים 150 ק"מ בשביל (10.7.2010)

רצינו לחגוג את יובל ה - 150 ק"מ בשבוע שעבר בארוחת שטח חגיגית (סדר פויקה כהלכתו), אך אלון אז נפל למשכב עקב אדמדמת, ונאלצנו לדחות את המעמד בשבוע.

לבסוף יצאנו היום לגיחונת קצרצרה ללא סירים או הפעלה בסגנון המועצה לאסכלה גבוהה.

הפעם בחרנו לכסות "חור" בן 3 ק"מ שנפער בין הגיחה השלישית והשישית, בין מצפה משואה לחירבת צורה.

 

השלט ליד מצפה משואה (השרותים היו הפעם פתוחים ומים זרמו בברז)

 

ולאחר כשעה כבר היינו בחירבת צורה

 

וזה היה הכיבוד העיקרי-גלידת השטח שהפכה מסורת אצלנו

 

תיאור מפורט ותמונות נוספות:

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1507&MessageId=143225966

 

נתונים סיכומיים:

 

סה"כ לגיחה זו: 3 ק"מ

סה"כ מרחק שאלון עבר בשביל: 150 ק"מ

סיכת ארד-הוענקה בעוספיה (9.1.2010)

סיכת כסף-הוענקה ערב יום ההולדת ה-6 של אלון בעין עקב (4.4.2010)

יתרת מרחק לסיכת הזהב של השביל: 158 ק"מ (בקטעים של 10 ק"מ לפחות)


 

נתיי40369.9436458333
נתיי  
#7 נשלח : יום ראשון 18 יולי 2010 15:54:22(UTC)
נתיי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 28/12/2009(UTC)
הודעות: 918

קיבל תודה: 1 פעמים ב 1 הודעות

גיחה 19 (16-17.7.10) מנחל מערות לרקית

את מי מעניין החום כשיש כל כך הרבה נופים יפים לגלותם?

בסוף השבוע האחרון יצאנו אל ההר הירוק כל ימות השנה לשאוף רוחותיו כבראשונה ולצעוד בצילו של הכרמל. אלון התגעגע לכרמל ולנוף ההררי שלו, אותו לא חווה מאז הגיחה החמישית בינואר.

העמסנו את המטלטלים וביום חמישי בערב נחתנו אצל גיסתי בזכרון. למחרת בשמונה כבר היינו בכניסה לשמורת נחל מערות  מצויידים בחולצות ארוכות לצלוח את ים הקוצים האכזריים המצפים לנו עד עין הוד

לא ים ולא שלולית. הקוצים יבשו וקמלו, או נאכלו על ידי הפרות המקומיות. כמה דקות, וחזרנו לחולצות קצרות ולשכבה עבה של קרם הגנה.

לקוצים נחזור עוד בהמשך ....

ההליכה עד עין הוד בתוואי טרשי והנוף חביב אם כי לא עוצר נשימה. בהגיענו לסטודיו של הד  מלאך השביל מעין הוד לא מצאנו איש. המקום היה פתוח לרווח, ועצרנו שם למנוחה ארוכה בצל עצי האלון והזית (לאחר קבלת אישור מבעל המקום כמובן). הד התגלה כמלאך אמיתי, ומעט לפני כניסת השבת כשהיינו כבר בנחל אורן, התקשר לראות מה קורה איתנו ואם אנו מסתדרים בחום, תוך הזמנתנו לשולחן ערב השבת בביתו.

לעין הוד לא נכנסנו, מלבד ביקור במוזיאון ניסכו הממוזג לתיבות נגינה. מקום ייחודי ומומלץ, אם כי לא זול. ניתן לקנות תיבת נגינה זעירה במחיר 50 ש"ח ולבחור מנגנון נגינה. אלון בחר את "שרוולים ירוקים".

רבצנו בצל עד שעה 5 והמשכנו בדרכנו. עולים לכיוון רכס האצבע. עליה קלה, שלאחריה מתגלה נוף מרהיב של הים מתחתנו ורכס אורן מצפון. המצלמה ששבקה חיים ביציאה מהסטודיו של הד חזרה לפעול (בהשפעת הנוף?)

כאן מתחילה ירידה לא נוחה ומבולדרך עד למערת האצבע, שם  מצאנו זוג מטיילים חביבים, שכיבדו אותנו בתה צמחים מתוק וחם.

ממשיכים בירידה המבולדרת וב159 המדרגות (אלון ספר!) עד לנורית שחכתה לנו בחניון נחל אורן, הקימה את האוהל, סדרה אותו ופרקה את הציוד לבדה. אישה נהדרת.

למחרת היינו ברבע לשבע בבוקר בדרכנו לרכס כרמיה. טיפוס לא קל למבוגרים ואפילו לאלון חובב ההרים. ההתחלה קוצנית למדיי, וההגעה למצוק התקבלה בברכה אצל הילד שפוחד מקוצים יותר מהכול.

מטפסים ומטפסים ומטפסים .... החולצה שלי נסחטה פעמיים מהלחות, הכובע שילש את משקלו והסוף עוד לא הגיע.

לבסוף ראינו כמה עצי אורן שבישרו את סוף הקטע המצוקי. חזרנו לעליה קוצנית רגילה, אם כי הנוף המקסים ריכך לילד את הדקירות (לי יש עור של פיל ופינצטה באולר)

ופה התחילה התקלה הראשונה. כמה סימונים שנבלעו בקוצים, ואנחנו בדרכנו למקומות עלומים אחרים. אותי לימדו שבמקרה של התברברות, יושבים ושותים מים ומחכים כמה דקות. שלפנו את המפה, המצפן ומד הקוארדינטות, והתאפסנו על השטח.  עולים בחזרה מהמדרון הסבוך והקוצני, ואחרי זמן קצר נתקלים בעצי קטלב אותם פגשנו מקודם, סמ"ש ירוק מבהיק לרגליהם. חוזרים לשביל וממשיכים עד לדרך הג'יפים, שבסיומה מצאנו כורסת טלוויזיה חומה ולוהטת בשמש. 

בירידה פוגשים את הצנירים המלווים אותנו עד מערת ישח. לאחר הצצה במערות, אנו עולים בקטע מצוקי נוסף, תלול וקשה בהרבה מזה של כרמיה, אם כי קצר מדי עבור אלון.  ניתן להעזר בחבל שמאן דהוא מתח באחת העליות.

ושם -קיר האבן סובב את פקק הבקבוק האחרון שלנו ושני ליטרים נשפכו אל הקרקע. השעה הייתה 12 ורבע ובבקבוקון החרום היו רק 250 גרם אחרונים. שתינו מעט ונותר לנו שלוק לכל אחד עד הכביש. ליתר ביטחון ביקשתי מנורית שתרד אלינו עם מים. העליה לכיוון רקית הייתה הקטע המהיר והנוח ביותר בכל הגיחה, שבילים נוחים, מעט קוצים ואת האישה פגשנו 300 מטר לפני הכביש.

המשכנו עד נקודת הסיום, ממנה התחלנו את הגיחה החמישית בינואר.

תמונות נוספות ותאור מפורט ניתן למצוא פה

 

נתונים סיכומיים:

 

סה"כ לגיחה זו: 13 ק"מ

סה"כ מרחק שאלון עבר בשביל: 163 ק"מ

סיכת ארד-הוענקה בעוספיה (9.1.2010)

סיכת כסף-הוענקה ערב יום ההולדת ה-6 של אלון בעין עקב (4.4.2010)

יתרת מרחק לסיכת הזהב של השביל: 145 ק"מ (בקטעים של 10 ק"מ לפחות)

 

נתיי40378.4330787037
נתיי  
#8 נשלח : יום שלישי 17 אוגוסט 2010 15:24:19(UTC)
נתיי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 28/12/2009(UTC)
הודעות: 918

קיבל תודה: 1 פעמים ב 1 הודעות

גיחה 20 (14-16.8.10): לאורך הירקון עד חוף תל ברוך 

חום אוגוסט לא מנע מאיתנו יציאה נוספת - הפעם במסלול קליל, מוצל ומתאים לקיץ.

תיאור  מפורט בלינק הבא:

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1507&MessageId=144325886

ירדנו לשביל מכביש 5 ליד בית העלמין והגענו לירקון. הפרדסים עמוסים באשכוליות, לבנדר ריחני פורח והרוח מנשבת בקנים. פסטורליה אמיתית.

אחרי שעברנו את מגדל המים בעל הסימונים המטעים חצינו את כביש 4. הירקון עדיין צר, אך מתרחב לאט לאט.

אחרי 5 ק"מ - מגלים את העיר הגדולה. 10 טחנות היה סגור והמשכנו עד המימדיון, כשאלון קופץ למים הקרירים. תענוג.

למחרת הצטרף אלינו בשבע טחנות אחי הקטן, הטוען כי הוא בכושר והשביל קטן עליו, ואלון יתעייף תוך זמן קצר. למרות ה"פור" של 2 ק"מ - הוא נפל שדוד ארצה באזור של ראש ציפור, היכן שנחל איילון והירקון מתחברים.

סיימנו בגשר הירקון. למחרת, כששום נספח לא היה כדי לעכב אותנו, פתחנו מבערים ולאחר שיט חווייתי בירקון (אין הקפצות - חייבים לחזור אל המעגן המקורי שממנו יצאה הסירה), הגענו לקטע החדש של השביל.

זהו גן הבנים, בו מונצחים בניה של תל-אביב שנפלו במערכות ישראל

אפילו רידינג נראה יפה יותר מהשביל

 

גשר ווקופ ושפך הירקון - תענוג לעיניים

 

מחליטים להמשיך לחוף תל ברוך וליהנות מטבילה מרעננת בחום הקיצי. ההליכה על טיילת נוחה אך חשופה.

מסיימים על כוס בירה ואסקימו לימון בזולה של החוף וקופצים למים.

סיכום:

 17 ק"מ של הליכה קייצית. בסוף כל יום חזרנו הביתה ליהוד.

 לחיוב הקילומטראז'  אנו מפחיתים 3.5 ק"מ, המרחק משדה דב ועד החוף אותו הלכנו בגיחה השביעית (13 בפברואר), על התוואי הישן של השביל .


עם זאת, ה17 נחשבים כולם למניין
סיכת הזהב של שביל ישראל.

סה"כ מרחק שאלון עבר בשביל: 176.5 ק"מ

סיכת ארד-הוענקה בעוספיה (9.1.2010)

סיכת כסף-הוענקה ערב יום ההולדת ה-6 של אלון בעין עקב (4.4.2010)

יתרת מרחק לסיכת הזהב
של השביל: 128 ק"מ (בקטעים של 10 ק"מ לפחות)

נתיי40407.5314467593
נתיי  
#9 נשלח : יום ראשון 05 ספטמבר 2010 02:23:03(UTC)
נתיי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 28/12/2009(UTC)
הודעות: 918

קיבל תודה: 1 פעמים ב 1 הודעות

גיחה 21 (4.9.10): ממחלף ענבה לבית נחמיה 

הסתיו מתחיל לרמוז על כוונותיו לבוא. הלילות קרירים, עומס החום מתחיל להסביר פנים והצ'ולנט חוזר להיות אופציה קולינרת סבירה. לופחות כך מריחים מהשכנה הפולניה.

אלון החל ללמוד בכיתה א', וכששמע שהטיול השנתי כולל הליכה של ק"מ וחצי (גג) הסכים לצאת  לעוד קטע באזור השפלה. במקור הוא תוכנן לסוף אוגוסט אך בשל איזה וירוס מעצבן הילד בילה את הימים האחרונים של החופש בשירותים ולא בשטח.

הכוונה הייתה לצאת להליכה קצרצרה מענבה לגימזו, ולו משום שאלון הולך בנעליים חדשות למשעי שטרם נעשה בהם שימוש. להפתעתי, אדידס עמדו בהבטחות לייצר נעל הרים לילדים שנוחה מהק"מ הראשון. הילד שיצא עם צוואר תפוס לא צייץ ולא קיטר על הנעליים החדשות, וכל אימת ששאלתי אותו על מצב כפות הרגליים הביט בי כאילו לא הבין את עצם השאלה. כתוצאה מכך, התארכה הגיחה ל - 11 ק"מ, שיא חדש לילד בהליכת יום על השביל. כפות רגליים במצב טוב, ללא יבלת או שפשוף.

בחורבת בית ענבה מצאתי את ריכוז הסברסים הגדול ביותר שראיתי מעודי. מי צריל הטמנת אוכל? מורידים את הפרי העסיסי (בבוקר הפרי עודנו קר), פותחים את קרבים וזוללים בהנאה.

 

בחורבת רגב - נוף מדהים וחצבים פורחים - תזכורת לסתיו.

אחרי שעברנו את גימזו ונכנסנו ליער בן שמן נזכרתי בשיר המשובח של דוד פוגל ,"בלילות הסתיו" שהולחן 50 שנה לאחר כתיבתו ע"י שם-טוב לוי):

"במרחק השחור נזרעות דהרות סוסים לא נראים, הנמסים והולכים

      כל אלה ישמע ההלך העייף ורעד יעבור את בשרו"

 

הדרך מוצלת ברובה המכריע, מה שהקל עלינו את ההליכה והפך אותה לחוויה נעימה יותר. כשהגענו לחניון שממול כביש 443 טרפנו צ'יפס (ליתר דיוק אלון טרף ואני זכיתי לכמה פרורים)

אחד וחצי ק"מ לאחר חציית ככביש פגשנו ביונתן, המתגורר על שביל ישראל בתוך משאית קלה. חסכוני, נעים ותורם לאיכות הסביבה.

מהנוף בתל חדיד רואים את הבית ביהוד

 

יורדים מהתל, הולכים עוד קצת ומסיימים מול בית נחמיה

 

לסיום, מדובר במסלול קליל מהנה ומתאים לעונה. תיאור מפורט, ניתן למצוא כאן:

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1507&MessageId=144890993

נתונים סיכומיים:

סה"כ מרחק שאלון עבר בשביל: 187.5 ק"מ

סיכת ארד-הוענקה בעוספיה (9.1.2010)

סיכת כסף-הוענקה ערב יום ההולדת ה-6 של אלון בעין עקב (4.4.2010)

יתרת מרחק לסיכת הזהב של השביל: 117 ק"מ (בקטעים של 10 ק"מ לפחות)

 

נתיי40426.6904976852
HarmonicWave  
#10 נשלח : יום ראשון 05 ספטמבר 2010 02:52:34(UTC)
HarmonicWave


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 20/11/2009(UTC)
הודעות: 1,375

תודות: 279 פעמים
קיבל תודה: 226 פעמים ב 158 הודעות
יפה מאוד!
קטע נחמד ונוח שמתאים לימים אלו.
כל הכבוד לאלון ולאביו!
נתיי  
#11 נשלח : שבת 11 ספטמבר 2010 23:43:54(UTC)
נתיי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 28/12/2009(UTC)
הודעות: 918

קיבל תודה: 1 פעמים ב 1 הודעות

גיחה 22 (11.9.2010): מבית גוברין ללכיש 

 

HarmonicWave כתב/ה:
יפה מאוד!
קטע נחמד ונוח שמתאים לימים אלו.
כל הכבוד לאלון ולאביו!

מעודדים מהפרגון של הרמוניק נחתנו בעפיפוניאדה בבית גוברין. רצינו לעשות משהו קצרצר, 2-3 ק"מ, רק בשביל לתת לאשתי הרגשה טובה אחרי קיץ שבו הייתה מושבתת מסיבות בריאות. בסופו של דבר - עשינו (ליתר דיוק - בעיקר אלון ואמו) 7.5 קלילים ומהירים.

עלינו מצומת גוברין שם סיימנו את היציאה השלישית (נובמבר 2009) אל הוילה היפה.

המקום מטונף ומלא בזבל ותרמילי 5.56 . מישהו כנראה השתולל שם במנגל ולקינוח ירה באוויר.  הסס"לים האוסרים כניסה לבית קרועים ודרוסים.

בירידה לנחל מראשה - שדות חרושים לקראת הזריעה. נוף של מרחבים.

לאחר שעברנו רפת ערכנו ניסוי מדוקדק שהוכיח מדעית את השערת המחקר של אלון: בניגוד לחתולים, פרות לא תתקרבנה לבני אדם האוחזים בידם פיסת נקניק ולוחשים "פססס  פססס"; זבובים לעומת זאת - יעוטו על המציאה בהמוניהם.

ברכת שנה טובה מהשביל (ליד חורבת ברם)

 

השדות מתחלפים בכרמים. לא יכולנו להתאפק. נראה אתכם עומדים בניסיון למול אשכולות כה עסיסיים וכה מתוקים. עונת הבציר בעיצומה וארגזים על גבי ארגזים של ענבים עסיסיים היו מונחים בינות לכרמים. מהם כמובן לא לקחנו והעדפנו למלא כרסינו בשאריות שנותרו על העצים לאחר הבצירה.

 

אחרי אינספור מטעים כשכרסינו מתפקעות רק מה"שיכחה" וה"עוללות" החלטנו למרגלות חורבת לכיש לחזור אל בית גוברין ועפיפוניה.

 

 

נתונים סיכומיים:

סה"כ לגיחה זו: 7.5 ק"מ

סה"כ מרחק שאלון עבר בשביל: 195 ק"מ

סיכת ארד-הוענקה בעוספיה (9.1.2010)

סיכת כסף-הוענקה ערב יום ההולדת ה-6 של אלון בעין עקב (4.4.2010)

יתרת מרחק לסיכת הזהב של השביל: 117 ק"מ (בקטעים של 10 ק"מ לפחות)

נתיי  
#12 נשלח : יום ראשון 26 ספטמבר 2010 18:17:35(UTC)
נתיי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 28/12/2009(UTC)
הודעות: 918

קיבל תודה: 1 פעמים ב 1 הודעות

גיחה 23 (23-25.9.10) מחרבת נזר להר זמר 

סוכות הגיע, חצבים פורחים מזג האוויר נעשה נוח ואנו מעמיסים את הבית על האוטו, ומצפינים להרי נפתלי, ויעדנו - חרבת נזר היכן שסיימנו את הגיחה ה-14.

אנו חולפים בדרכנו למקום על פני  5 קבוצות של שביליסטים, שאותם נפגוש ואליהם נתוודע בהמשך. יורדים בחניון ומתחילים במסע. הראות לקויה - וזאת בלשון המעטה - עקב האובך ששרר בצפון. הדבורים עטו על כל חצב או "עוקץ עקרב" (וכאלה היו לאלפים) ועל ההולכים.

 

 

 

כוורות לאורך הדרך

 

אחרי העלייה בדרך הנוף השביל פונה ימינה. במפגש עם סמ"ש כחול שבא מסדקי יפתח (אותם בדקנו מקרוב), אלון חוגג את הק"מ ה-200 בשביל

 

ממשיכים בירידה למשכנות הרועים. חנניה ממשיך להרעיף על השבילסטים מים צוננים.

השביל מתרחב ועובר בחזרה מעל עמק החולה. נתיב רחב, נוח להליכה אך מפאת האובך לא ניתן לראות הרבה. בשעה 1 אחה"צ מגיעים למצפור ליפא גל. ארבע וחצי שעות בהליכה הררית - קצב מהיר מאוד לילד בן 6. הפסקת צהריים ארוכה - וקבוצות השביליסטים שראינו חולפות על פנינו בזו אחר זו. אחת מהן - שים לב יענקלה - מברכת אותנו בברכת השביל! אלון עונה "יבורך". לאחר שעתיים עולים את הדרך לכביש. מצודת כ"ח ממולנו - הושט היד וגע בה. נחל קדש בינינו ובינה, ולמרות מחאותיו של אלון ששמע על נפלאות המסלול האתגרי ורב ההוד - אנו מחליטים לעצור וללון בחצר המצודה. הנחל יחכה לנו מחר.

בחצר המצודה יש ברז אך נטול מגוף, כך שפתיחתו מצריכה לדרמן או פלאייר.

אנו מתמקמים ליד הברז וזוכים לפגוש ולשוחח עם קבוצות השביליסטים שפגשנו בדרך. שני חברים היוצאים למסע בן ארבעה ימים עם ילדיהם, בן ובת ששמותיהם כשמות שניים מילדיי (הדס ואלון); קבוצת הסטודנטים מירושלים שהגיעה מוכנה מבחינת כושר, ציוד ומנהלות והלכה ללון ברמות נפתלי עם חיוך מאוזן לאוזן על המסלול היפה; קבוצת החיילים שלצערי לא היה ביכולתי להקפיץ אחד מהם לצומת גומא; הלב נכמר על קבוצה אחרת שהתפרקה ונשברה לאורך הדרך מתל חי. הבחור היחיד ששרד את היום על שתי רגליו ביקש להצטרף אלינו למחרת-עלם חמודות אמיתי; הבחור התל-אביבי החייכן שיצא עם כלבתו שולה הפקחית והנאמנה לטיול וזו התחננה במבטיה להרגיעו; והקבוצה של עולים מצרפת, שגיחכו למשמע הצרפתית הרצוצה שבפי, שאחרי יומיים מאסו בטונה מעושנת והחליטו לרדת (ברגל כמובן) לצומת גומא - לסעוד את ליבם במזון עסיסי ולעלות בשביל הפלמ"ח התלול אל המצודה (היה בהחלט שווה להאריך את המסלול ולהקשותו מבחינתם).

עבור אלון הייתה זו חוויה מאלפת - לפגוש את כל ההולכים, לשמוע את סיפוריהם ואפילו לנדב מעט מניסיונו.

 

למחרת - יום חם ולוהט. אנו מתחילים אותו בהליכה מנהלתית של ק"מ וחצי מהמצודה לפתחת נחל קדש, יורדים אל המעוק עוצר הנשימה ועולים אותו בהנאה. אלון שמח לראות את היתדות שהבטחתי לו ודילג עליהן בהנאה מרובה. בדרך גם ראינו שפני סלע.

במצודה אלון שומע את סיפור הקרבות שם. עבודת המאסטר שלי עסקה בגליל במלחמת העצמאות, ואני מספר את הגירסה המצונזרת של קרבות נבי יושע (את הגירסה הביקורתית אשאיר לגיל מאוחר יותר), ואת סיפוריהם של כמה מהנופלים - דודו, פילון, יזהר ערמוני, יקותיאלי (בנו של הוגה רעיון המכביה) ושני העולים החדשים מבולגריה (בן בסט ובן נבט). אנו פוסעים בקצה שביל הפלמ"ח והילד מבין את חשיבות המקום.

יורדים לנבי יושע והולכים בדרך הטרשית בואך קרן נפתלי. אלון מגלה סימני חוסר סבלנות. גם הראות שהשתפרה אך במעט מאתמול אינה מרגיעה אותו.

מתתחילים בעלייה מנחל זמר ואלון מגיע מותש לשביל הירוק. מצד אחד - הוא רוטן על זה שקשה לו להמשיך ומצד שני הוא רוצה להגיע לקרן נפתלי. לוקחים אותו למצפור ברכב אך הוא לא קונה את זה. סצינת בכי קורעת לב. כהורים אנו נקרעים בין רצונו של הילד לכבוש ברגליו את הקרן לבין כאבי הרגליים שלו. הוא לא קונה את ההסבר שניסיתי למרוח אותו שאנו מבצעים מעקף בגלל טרקטורונים הדוהרים בשביל הירוק ומסכנים את חייו. הוא מביט במפה ומגלה את התרמית.

בדמעות אנו מפסיקים את היום ומנחמים אותו בטיול קצרצר ב"שביל החידות" שלמרגלות המצודה, משעול ובו חידות ומצפור להנצחת רס"ן רן כוכבא שנפל במלחמת לבנון השנייה. מראש נרשמתנו לטיול טרקטורים מרמות נפתלי לעמק קדש היפה, קטפנו תפוחים ואגסים וראינו את העץ העתיק בארץ (אנשי הערבה בוודאי יחלקו על הקביעה).

מחליקים ללון בדן אצל ינאי באולם. אלון פותח את פיו ומגלה כי כואב לו בקדמת השוק, ואנחנו חוששים משבר הליכה. למחרת בבוקר הילד קם במצב רוח מעט קרבי. הרגל חדלה מלכאוב אך ידענו כי לפני שנחזור הביתה ישנו חשבון אחד  לסגור .

 

דקות ספורות והילד הגיע למעלה. בשעה שבע וחצי בבוקר הוא מכריז "קרן נפתלי בידינו". מחבק אותי, וביחד עורכיםאת הטקס של כתיבת הפתק ושלשולו לבקבוק התלוי על חצובת הטריג. הבקבוק ריק למרבית הצער. אנא - חדשו מסורת יפה זו של כתיבת חוויות ועצות.

בקרן נפתלי זכיתי בחוויה מעט כואבת - עקיצת הדבורה הראשונה בחיי.

יורדים למטה והולכים עוד כמה קילומטרים בדרך טרשית. דילוג מעל גדר ואנחנו ליד כביש 899 למרגלות הר זמר. 

לא המשכנו לנחל דישון למרות השעה המוקדמת. נורית ראתה שיש לקטנצ'יק עווית קלה ברגל. את היום סגרנו בביקור בסדקי יפתח, טיול רכוב לאורך כביש הצפון ולבקשת אלון - גם במצודת נמרוד , ומילוי חוברת משימות וחידות שבסופה הוכתר בתואר "פקח צעיר" של הגן הלאומי היפה הזה.

 

 

נתונים סיכומיים:

סה"כ לגיחה זו: 18.5 ק"מ

סה"כ מרחק שאלון עבר בשביל: 213.5 ק"מ

סיכת ארד-הוענקה בעוספיה (9.1.2010)

סיכת כסף-הוענקה ערב יום ההולדת ה-6 של אלון בעין עקב (4.4.2010)

יתרת מרחק לסיכת הזהב של השביל: 98.5 ק"מ (בקטעים של 10 ק"מ לפחות)

נתיי40447.6796759259
נתיי  
#13 נשלח : יום ראשון 24 אוקטובר 2010 20:10:23(UTC)
נתיי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 28/12/2009(UTC)
הודעות: 918

קיבל תודה: 1 פעמים ב 1 הודעות

גיחה 24 (23.10.10): משואבה למסרק 

ארבע שבועות חלפו מאז הגיחה האחרונה לשביל ואלון מתהלך כארי בסוגר.
מזג אוויר מעצבן, ארועים משפחתיים ומחויבויות אחרות קרקעו אותנו למשך כחודש.
בסו"ש האחרון הצלחנו לפנות כמה שעות לצורך יציאה אל השביל.

יום סתיוי קריר ונעים, כזה הקורא לכל חובבי הטיולים לצאת אל הטבע

 

נחל כסלון - בעברו נתיב ביוב שוצף וכיום שמורת טבע מוריקה. עם זאת, ניחוחות מוצאותיהם של תושבי ירושלים והפרוזדור עולים מתאי הביוב הפזורים לאורך הדרך .

ההליכה בנחל מתוארת כ"מונוטונית" בספר של גילת וכ"נוסכת שלווה" אצל סער והנקין. צעדנו  6.5 ק"מ  בדרך כזו, שיפטו אתם בעצמכם.

אלון חובב הטיפוסים גיבש מהר מאוד את עמדתו ביחס לנתיב.

עד מהרה מגיעים ל"יער הקדושים" ולחורשות המנציחות את קרבנות מלחמת העולם השנייה מידי הצורר הנאצי וכו מידי הקומוניסטים.

אלון המכיר באופן כללי את עניין השואה והתקומה ושיש לו דעה בכל עניין ראה בעין יפה את הנצחת הקהילות באמצעות עצים חיים בהרים שבמבואות ירושלים והתאכזב למצוא את מערת בני ברית מוגפת מאחורי סורג ובריח.

הטיפוס בהר כרמילה הייתה מסמר הטיול. אלון שמח למסלול תלול עם נוף "מדהים" כפי שהוא מכנה זאת, בנוסף לדילוג מעל מכשולים רבים.

 

הנוף שנשקף מראש המעלה היה שווה את המאמץ.

מה שנותר היה ללכת בדרך הג'יפים עד לחניון המסרק, שם התחלנו את הגיחה השנייה לפני כשנה.

נתונים סיכומיים

סה"כ לגיחה זו: 9.5 ק"מ

סה"כ מרחק שאלון עבר בשביל: 223 ק"מ

סיכת ארד-הוענקה בעוספיה (9.1.2010)

סיכת כסף-הוענקה ערב יום ההולדת ה-6 של אלון בעין עקב (4.4.2010)

יתרת מרחק לסיכת הזהב של השביל: 89 ק"מ (בקטעים של 10 ק"מ לפחות)*
* ברשות מרנן ורבותיי - גם 9.5 נחשבים למטרה זו

יענקל'ה סער  
#14 נשלח : יום ראשון 24 אוקטובר 2010 20:59:36(UTC)
יענקל'ה סער


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 16/03/2006(UTC)
הודעות: 6,692
גבר
ישראל

תודות: 276 פעמים
קיבל תודה: 554 פעמים ב 384 הודעות

אם נוסעים בקטע הזה בג'יפ בנסיעה איטית זה מונוטוני. אם הולכים במסלול הזה בחורף או באביב ובאמצע השבוע, תבין מהיכן באה השלווה...

yankale1740476.6697685185
NATURE DOESN'T NEED PEOPLE
PEOPLE NEED NATURE
נתיי  
#15 נשלח : יום ראשון 24 אוקטובר 2010 21:21:12(UTC)
נתיי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 28/12/2009(UTC)
הודעות: 918

קיבל תודה: 1 פעמים ב 1 הודעות
yankale17 כתב/ה:

אם נוסעים בקטע הזה בג'יפ בנסיעה איטית זה מונטוני. אם הולכים במסלול הזה בחורף ובאביב כפי שראוי ובאמצע השבוע, תבין מהיכן באה השלווה...

אכן, יש בכך להסביר את ההבדלים בין התיאורים ...

אגב, אינני חסיד גדול של טיולי פריחות (למעט אלה שמדרום ליער דביר) ומים (למעט ערד ודרומה), כך שגם אם היה מדובר בשטפון או מרבדים ססגוניים לא הייתי יוצא מגדרי.

את השלווה מצאתי דווקא בהרים שמסביב, בעלי השלכת ובחרובים.

אינני חושב שיש קטע שהוא "ראוי להליכה" בעונה זו או אחרת, למעט מגבלות מזג אוויר כמובן. לכל עונה יש את הקסם שלה, ולהולכים בקיץ ובסתיו הפוקחים עיניים, אוזניים ואף  - מזומנות חוויות מרגשות לא פחות.

איש איש וטעמו-הוא.

נתיי40475.7676851852
יענקל'ה סער  
#16 נשלח : יום ראשון 24 אוקטובר 2010 21:34:56(UTC)
יענקל'ה סער


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 16/03/2006(UTC)
הודעות: 6,692
גבר
ישראל

תודות: 276 פעמים
קיבל תודה: 554 פעמים ב 384 הודעות

הפריחה במסלול עצמו מוגבלת יחסית, ונמצאת בעיקר על המדרונות שמעל. השלווה היא השקט (בלי עם ישראל) וירוק בהרים מעליך. מרבדים של פרחים צבעוניים, זה משהו אחר.

yankale1740476.6704050926
NATURE DOESN'T NEED PEOPLE
PEOPLE NEED NATURE
נתיי  
#17 נשלח : יום ראשון 31 אוקטובר 2010 21:55:19(UTC)
נתיי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 28/12/2009(UTC)
הודעות: 918

קיבל תודה: 1 פעמים ב 1 הודעות

גיחה 25 (29-30.10.10) מהר סהרונים ל"עץ הבודד" בנחל רמון

חוזרים לנגב, ובגדול.

בתחילת השבוע נחתה על חמי רוח הקודש והוא הסכים לתת לנו את רכב הליסינג לנסיעה דרומית. את המחווה החד-פעמית קיבלנו בשתי ידיים, אם כי בלב כבד - נאלצתי להחמיץ את המפגש (את הסמבוסקים מגבינה אביא למפגש הבא).

מזג האוויר הנעים אפשר לנו לעשות מסלול קשה יחסית - משולי הר סהרונים (המקום בו התחלנו את הגיחה הראשונה בשביל) אל לב המכתש. החלטנו לעשות את המסלול בכיוון ההפוך מהרגיל בנגב - מדרום לצפון, מסיבה אחת: הירידה משן רמון. העדפנו לעלות על השן בצד התלול יותר - מדרום ולא להסתכן בירידה קשה וטכנית.

לאחר המון התלבטויות עלינו לנגב ביום חמישי בלילה ולנו אצל אשל בחדר השביליסטים במדרשת שדה בוקר. אשל התגלה כבחור חם ומארח לבבי, ששיקם את הרושם הלא סימפטי שהיה לנו מאנשי המקום. יש בחדר "ספר שביליסטים", ואלון כתב בו למחרת. לחניון סהרונים הגענו בשעה 9 וחצי בבוקר (אחור של שעה וחצי).

בעין סהרונים עוד היו מעט מים שהרוו את צמאונם של עדר יעלים חביבים.

לאחר טיפוס קליל הגענו אל החיבור בין השביל הירוק לשביל ישראל, המקום שבו לפני מעט יותר משנה פנינו שמאלה אל הפרסה. הפעם פנינו ימינה ומערבה אל הר סהרונים. אלון כבר מורגל בהליכה על סכין, אך לנוף המשכר  קשה להתרגל.

וככה זה נראה מאחורה

 

יורדים אל ציר הנפט וחניון מפער גוונים. משם - בשביל הרחב אל כביש 40. צוקיו הנישאים של הר מרפק מלווים אותנו משמאל. מעט לפני כביש 40, נראה ה"קיר ההפוך" .

הפסקת צהריים מאוחרת ב"גיא הזוחלים". השמש משחקת עם העננים וקיר המכתש באור ובצל

אנו מחליטים לעלות בגיא אל הכרבולת הקטנה ששיאה נ.ג 660

 

אלון מוכיח כיא הוא מתחבר לנופים מדבריים. הוא עולה כמהירות ומותיר את האב הג'אמוס שלו מאחור. הוא מגלה שביל שקוף המפנה לשלטי הסבר אודות תצורות גאולוגיות של המכתש. בשבילי זה סינית. על אחת הכרבולות הוא מתרגל קורקובדו מחוייך. נוף עוצר נשימה כבר אמרנו? הילד חטף "שיכרון מדבר" של נוף בראשית. לפני הירידה התלולה הייתי צריך להרגיע אותו עם המון חיבוקים ושתיית מים שלא יזנק מאיזה מפל בטעות. זה היה הקטע המפחיד היחיד במסע. הירידה התלולה עברה בשלום למעט אי אלו גליצ'ים דרדרתיים קלים שכמעט הפריחו את נשמתי.

אלון רץ לאמו מספר לה על החוויות. עוד לפני המתיחות הוא פשוט נרדם על האוטו. ZZZZZ . שקיעה מדברית מרהיבה לוותה אותנו כל הדרך  למצפה .

ממשיכים ביום שבת. תחנתנו הראשונה - קיר האמוניטים, או ליתר דיוק מה שנשאר ממנו אחרי שהישראלים גילחו אותו.

אלון לומד על האמוניטים ומתרשם מגודלו של הברל'ה 

 

אחרי הליכה קצרה אנחנו מגיעים לשיאה של הגיחה - שן רמון.

למרגלות השן נתקלנו בקבוצת שביליסטים שירדה מן הכיוון הנגדי שצילמה אותנו על רקע העלייה הבאה לטובה.

העלייה הייתה תלולה אם כי פחות מסוכנת משחשבתי אלון חובב הטיפוסים עלה כמעט ללא שום עזרה את הקטע הסלעי. בדרדרות הוא נעזר במקל כדי להתייצב. פה ושם איזה גליצ'ון וזהו.

באחת העצירות לחש "אני מתמכר לשן רמון ולמדבר היפה הזה".

איך לא?

תוך קצת יותר משעה היינו למעלה

בראש השן הוא חושף את השיניים שלו בחיוך של ניצחון ומתרגל עוד קורקובדו.

והנוף? אין מה לומר - יפה ממנו תתקשו למצוא

התנחלנו שם שעה. מקום מושלם לסיגריה, ועוד אחת ...

הירידנ לא הייתה נוראה, קצת דרדרתית בהתחלה, אבל קצת על הטוסיק לא הזיק לאף אחד. גליץ' אחרון והגלישה הופכת  מתונה ומהנה.

אכזבה הייתה כשלא מצאנו את בורות רעף. הפקח הסביר לנו אח"כ ש"אין כבר בורות רעף", והם כוסו בחול.

הולכים בתוך המכתש, עד לחניון השיטה הבודדה.אלון כבר עייף, אך בראותו את נקודת הסיום החל לרוץ. בחניון נגלתה חבורת ג'יפאים חביבה שארחה אותנו בכוס ערק ענקית (לי) ובמים קרים (לאלון). הם הזמינו אותנו לארוחה כיד המלך: על האש, סרדינים, פויקה, משקאות מכל הסוגים ומוסיקה טובה. מסתבר ששני שפים ידועים היו בחבורה, אך און כבר התגעגע לאמא שלו.

אחד הג'יפאים, צלם ערוץ 2 בשם בועז, שבשעתו הסריט כתבה על השביל ומלאכיו התנדב להקפיצנו לכביש 40 ולחסוך 250 ש"ח הקפצה. שתבוא עליו הברכה.

נתונים סיכומיים

סה"כ לגיחה זו על השביל: 14.5 ק"מ ועוד 2 ק"מ מנהלתיות)

סה"כ מרחק שאלון עבר בשביל: 237.5 ק"מ

סיכת ארד-הוענקה בעוספיה (9.1.2010)

סיכת כסף-הוענקה ערב יום ההולדת ה-6 של אלון בעין עקב (4.4.2010)

יתרת מרחק לסיכת הזהב של השביל: 75.5 ק"מ (בקטעים של 10 ק"מ לפחות).

 

 

יענקל'ה סער  
#18 נשלח : יום ראשון 31 אוקטובר 2010 22:41:43(UTC)
יענקל'ה סער


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 16/03/2006(UTC)
הודעות: 6,692
גבר
ישראל

תודות: 276 פעמים
קיבל תודה: 554 פעמים ב 384 הודעות

מה אומר לך גיא? אני מקנא בך. אתה מטייל עם אלון והוא ילד מדהים, ביחוד הלחישות שלו... איזו חוייה נהדרת!!!

אני כבר השלמתי עם נכדתי כ 60 ק"מ על שביל ישראל בקטע שבין עתידים לחוף תל ברוך , עשינו אותו לפחות חמש

פעמים אבל זה היה כך:

 

עכשו אני ממתין שהיא תגדל ואולי אוכל לתת לה את הכינוי השביליסטית הכי צעירה למרות שזה יהיה מאוד קשה.

ביתו בת השלוש של סוריאל כבר מטיילת על השביל.

 

yankale1740482.9909259259
NATURE DOESN'T NEED PEOPLE
PEOPLE NEED NATURE
HarmonicWave  
#19 נשלח : יום שני 01 נובמבר 2010 02:14:17(UTC)
HarmonicWave


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 20/11/2009(UTC)
הודעות: 1,375

תודות: 279 פעמים
קיבל תודה: 226 פעמים ב 158 הודעות
נתיי,

תענוג לקרוא את דיווחיך ולראות את התמונות - ממש עושות חשק לכבוש את המדבר.

עושה רושם שמזג האויר היה אידיאלי..
נתיי  
#20 נשלח : שבת 13 נובמבר 2010 22:02:16(UTC)
נתיי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 28/12/2009(UTC)
הודעות: 918

קיבל תודה: 1 פעמים ב 1 הודעות

גיחה 26 (12.11.10) מכביש 5 למקורות הירקון

שבועיים אחרי המכתש יצאנו לגיחה שקטה, קלילה ורגועה. בחרנו להשלים את ההליכה לאורך הירקון מכביש 5 ליד בית העלמין ירקון, אליו הגענו בגיחה ה-20 באוגוסט.

 

בינינו - קטע משעמם. סתם ללכת בדרך ג'יפים מישורית ולהניד ראש לשלם מדי פעם בכיוון המדווש התורן. עד מהר ה הייתה זו חוויה אתגרית ביותר - כיצד לעניין ולשעשע את אלון לאחר שהMP עליו סמכתי שבק לאחר שני שירים?? אחרי שעה 12 גם האיום האפקטיבי ביותר נשמט מידיי - לא ניתן היה כבר לנפנף בהחזרתו לבית הספר ...

שיחקנו "שבע בום" ואלון ניצח אותי משהו כמו 6 פעמים. מדרום להוד השרון ראינו את שלטי ההכוונה לצעדת רון ארד, תושב העיר, שנערכה למחרת (היום).

רשות ניקוז הירקון הכשירה שבילים חדשים להולכים ולרוכבי האופניים. אחד מאלה האחרונים המליץ לנו ללכת ולראות את בריכות הטיהור של נחל קנה, שאינו מזהם כמקודם. ואת זה מצאנו ליד הגשר של נחל פרדס:

 נחל קנה עצמו עדיין עובר על גשר אירי ומציף את השביל. מבט על הקצף מראה שלמכוני הטיהור עדיין נכונה עבודה לסיום מלאכתם. לא לקחתי שום סיכון והרמתי את הילד (לקול מחאותיו הקולניות) עד עברו השני של הגשר.

 

אלון הביט בנקודת ההתחברות של ערוץ הביוב הזה והבין בדיוק את הבעיה:

מצד ימין - מים מוקצפים ומצד שמאל - מים אמיתיים ולא ג'ורה במסווה נוזלי.

הילד פתאום מגלה את הנופרים באפיק העילי ומבין כי למרות העכירות, מדובר ב"מים חיים". פגשנו דייג שלכד שני קרפיונים בני 300 גרם כ"א לגפילטע פיש של ערב שבת, וחבורת אנשים שביצעה טקס שאמאני. לאור ההבדל התהומי בין הנהר שוקק החיים והערוץ המזוהם אלון מבטיח "לכתוב מכתב לראש הממשלה שיחסל את הזיהום של נחל קנה".

ילד מתוק ... כמו המרשמלו שזלל מתחת לכביש 40

וכעת מגיעים למסמר הגיחה - צליחת הירקון. שנינו זוכרים את החוויה הטראומטית של חציית הדן, בק"מ הרביעי של השביל שהסתיימה בסאלטו לפנים, פליק-פלאק וצוקהארה מרשימה שלי ומכה הגונה לאלון.

הפעם זה עבר חלק ובלי בעיות מיוחדות.

מתחיל להחשיך, ואנו מגבירים מהירות. בדרך עוברים ליד אפרסמונים. לקחתי איתי ענף מלא פרי עסיסי שמצאנו על הרצפה.  הטעם מריר - צריך לעבור כנראה הבחלה.

אחרי שעברנו את בית הבטון ירדה החשכה. אלון שמח להדליק פנס, ולעשות פרצופים.

מגיעים לפאתי כפר הבפטיסטים ומגלים שיש עוד קצת ללכת. קטן עליו.

מסיימים בכניסה לגן לאומי מקורות הירקון.

כמובן, יום שישי בערב ואין מוניות בכל תחנה אליה התקשרנו. לפתע עוצר רכב של הרט"ג שיצא מהשמורה, ושני הפרחים מעמיסים ולוקחים אותנו טרמפ עד האוטו, למרות שהם בכיוון ההפוך. הציעו לאלון עוגיות ואפילו כובע (אמיתי) של פקח.

 

 

נתונים סיכומיים

סה"כ לגיחה זו על השביל: 10.5 ק"מ

סה"כ מרחק שאלון עבר בשביל: 248  ק"מ

סיכת ארד-הוענקה בעוספיה (9.1.2010)

סיכת כסף-הוענקה ערב יום ההולדת ה-6 של אלון בעין עקב (4.4.2010)

יתרת מרחק לסיכת הזהב של השביל: 65 ק"מ (בקטעים של 10 ק"מ לפחות).

 

נתיי40495.7940162037
משתמשים הצופים בדיון זה
2 עמודים12>
עבור לפורום  
אינך יכול/ה לכתוב דיונים חדשים בפורום זה.
אינך יכול/ה להגיב לדיונים בפורום זה.
אינך יכול/ה למחוק את הודעותיך בפורום זה.
אינך יכול/ה לערוך את הודעותיך.
אינך יכול/ה ליצור סקרים בפורום זה.
אינך יכול/ה להצביע לסקרים בפורום זה.