אין כזה דבר, "נחלי ביוב", או שזה נחל באחריות רשות הניקוז או רשות הנחל או מובל ביוב שלרוב הוא אמור להיות סגור, אין תעלות ביוב רשמיות פתוחות.

המקום לבדוק הוא הרשות המקומית או הועדה המקומית לתכנון או רשות הניקוז האזורית. רשויות ניקוז אין הרבה בארץ וקל לדעת מי האחראית על נחל מסוים.

אם בנוי גשר או מעבר על הנחל באזור עירוני התשובה בעיריה. רשות ניקוז אחראית על  הערוץ.

הנה מה שהרשות עצמה כותבת על הירקון: מט"ש (מכון טיהור שפכים)

 מט"ש כפר סבא/ הוד השרון: המכון מיצר קולחים באיכות שניונית אשר אינם מתאימים להזרמה לירקון ולא יאפשרו את שיקומו. יש דרישה של המשרד לאיכות הסביבה להוספת טיפול שלישוני, אולם אין לוח זמנים לביצוע.

 מט"ש רמת השרון: המכון מייצר קולחים באיכות שקרובה לשלישונית והמאפשרת שיקום חלקי של הנחל, זאת על פי בדיקות הראשוניות שמצביעות על שיפור במורד לנקודת ההזרמה.

מט"ש ניר אליהו: במט"ש מטופלים שפכים מקלקיליה, אלפי מנשה, קיבוץ ניר אליהו ועתידים להיות מטופלים גם השפכים של יישובי נחל קנה. הגלישות התכופות מהמט"ש גורמות לזיהום הנחל בגלל איכותם הגרועה. לעיתים יש תקלות או חבלות במערכת איסוף השפכים ובמקרים אלה הזיהום חמור יותר.

הזיהום בנחל קנא מתחיל בעמנואל. עבדתי שם לפני עשר שנים, בתפקיד שטח שקשור למיים ולנחלים. רוב היישובים היהודים בדרך, עד קו ראש פינה, מזרימים לנחל שפכים. המיים מתחילים להסריח 2 ק"מ מערבית לעמנואל (איפוא שביוב העיר מוזרם לנחל אחרי השקעת מוצקים מינימלית וסמלית,) ומשם זה רק נהייה גרוע יותר...

יש לנו בעייה בכל הקשור לטיפול בשפכים המגיעים מיו"ש, מרגישים אותה במה שנשפך לים התיכון אבל גם מה שזורם לירדן משכם, למשל, מגיע לרמות כאלה שאסור אפילו לגעת במיים של נחל שכם מחשש למחלות מטורפות. ואגב, אין פוליטיקה פה, הערים והיישובים היהודים מזהמים כמו הערבים - לפעמים אלה יותר, ולפעמים אלה יותר, תלוי איפוא.

כל הביוב הזה - חלקו מגיע למי התהום, חלקו זורם לנגר העילי. ובהתחשב בעובדה שאנחנו וערביי יו"ש שותים מאותם אקוויפרים בדיוק, הרי מסתבר ששני הצדדים עושים כמירע יכולתם לזהם את המיים בברזים....

חפשו אשמת זיהום נחלים גם ברשויות המקומיות הקרובות - אבל גם, ובעיקר, בישובי יו"ש, ערבים ויהודים גם יחד.

אני זוכר שבשנים הראשונות כשרק עליתי לארץ (לפני ח"י שנים) "זכיתי" עוד לשחות בירקון עם החברים מהכיתה. היינו יוצאים מפ"ת באופניים לאיזור של בית הבטון , ומתפרקים שם כל סוף שבוע. היום שאני מספר זאת , אנשים נדהמים איך נשארתי בחיים. טוב , כל זה בגלל הדעות הקדומות לגבי הנחל וחוסר ידע בסיסי לגביו.

היום לצערי , אין לי את האומץ לעשות זאת , גם בחלקים הנקיים שלו.

אולי זאת ידיעה משמחת , אך כבר כל כך שבעתי מידיעות מסוג זה , שאני כבר מזמן לא מאמין.סלחו לי מראש על הפיסימיות , אך לא נראה לי שבזמן הקרוב יהיה אפשר להכריז בגאווה - "אפשר לשחות בירקון!!!"