כללי
הדולומיטים הם רכס הרים גבוה בצפון איטליה הנתחם מצפון וממערב ברכס האלפיני. ההרים נקראים על שמו של הגיאולוג הצרפתי דאודה דה דולומיו.
הפסגות הגבוהות מתנשאות מעבר ל 3000 מטרים. הנוף מתאפיין במצוקים תלולים, רכסי כרבולת והרבה אגמים קרחוניים שצבעם מרהיב.
מסלולי הליכה:
מעט מאוד אתרי טבע בעולם מרושתים במסלולי הליכה כמו הרי הדולומיטים. מי שמתבונן במפות הטופוגרפיות נדהם משפע השבילים המטפסים לכל רכס ומגיעים לכל פינה. על פניו זה נראה בלתי אפשרי לתחזק את אלפי הק"מ המסומנים במפות, אבל האיטלקים עושים זאת בהצלחה מרשימה וברוב השבילים הסימון, השילוט והתחזוקה מעולים.
דרכי הגובה AV1-AV10 לחץ על הקישור כאן להורדת קובץ ובו תאור מקוצר של כל השבילים
גולת הכותרת של מסלולי ההליכה בדולומיטים הן "דרכי הגובה" (באיטלקית Alta Via ובקיצור AV)
דרכי הגובה הם מסלולי רכס שכל אחד מהם מכסה גזרה מסוימת בדולומיטים. המפורסמים מבין העשרה הם המסלולים AV1 "הקל" ו AV2 "הקשה"
שימו לב שלא להתבלבל בין מסלולי אלטה ויה 1-2 בדולומיטים למסלולי אלטה ויה 1-2 בעמק אאוסטה!!
למסלולים המרשימים ב Valle d'Aosta, שמתחילים בעיירה דונאס (Donnas) ומסתיימים בעיר קורמיור (Courmayeur) אין שום קשר לדולומיטים.
מפת מיקום כללי של שבילים 1-6. שבילים 7-10 לא מסומנים במפה זו אך מעודכנים בקישור בכותרת הפסקה
דרך גובה מספר 1 (Alta Via 1)
המסלול "הקל" והמפורסם ביותר בדולומיטים. 125-150 ק"מ (תלוי בוריאנטים) של יופי מהמם מאגם Braies בחלק הצפוני מזרחי של הדולומיטים ועד לעיר Belluno בחלק הדרומי מזרחי. המסלול נחשב לאחד הקלים והיפים במסלולים האלפינים ומרושת לכל אורכו באכסניות (Refuges) מעולות עם מקלחות ואוכל משובח. השביל הושלם בשנת 1969 והוא הפופולרי ביותר מכל מסלולי ה AV בדולומיטים. הוא נחשב בצדק לאחד מעשרת המסלולים היפים בעולם.
מי שמתעניין במסלול יותר אתגרי בדולומיטים והרבה פחות עמוס, יכול להציץ בקישור למסלול Alta Via 2
אגם Braies נקודת ההתחלה של השביל, מצולם מגדתו הדרומית הצופה למלון פרגסר בראיס (צילום: אמנון לנגי 2023)
קבצים להורדה:
הורדת המדריך הרשמי של המסלול (באנגלית) ובו סיפור דרך מלא בחלוקה ל 12 ימי הליכה המדריך הרשמי ל AV1
הורדת תאור הליכה מקוצר (בעברית) בחלוקה ל 10 ימי הליכה מבראיס לבלונו (מעודכן ל 2024)
הורדת קובץ ובו המלצות לחלוקות שונות של המסלול (6-12 ימים) אופציות לחלוקת המסלול
הורדת קובץ ובו ריכוז המלצות מטיילים שהלכו את המסלול בשנים 2008-2017 טיפים של מטיילים
עונת ההליכה:
הבקתות בשביל נפתחות בסוף יוני (חלקן פתוח כל השנה) ולכן עונת ההליכה הרשמית מתחילה בתקופה זאת, מגיעה לשיאה באמצע אוגוסט ומסתיימת בשבוע השלישי של ספטמבר, עם סגירת הבקתות. מי שמתכנן הליכה בשביל בשיא העונה חייב לשריין טלפונית או בדוא"ל מקומות לינה בבקתות לאורך המסלול שאחרת יהיה לו קשה למצוא מקום פנוי. אנחנו הגענו לשביל בתחילת יולי (2-12 ביולי) ללא הזמנת מקומות מראש והבקתות היו כמעט תמיד מלאות כך שבקושי נדחקנו פנימה ונאלצנו לישון לרוב בחדרים פרטיים שהם יקרים בהרבה מלינה משותפת בדורמטורי. כל הנאמר לעיל מתחדד פי כמה בסופי שבוע עת השביל מתמלא מטיילים לטווח קצר. זה ממש בלתי אפשרי למצוא מקום פנוי בבקתה פופולרית בשישי ושבת בערב ללא הזמנה מראש.
* שימו לב. נכון לשנת 2015 השביל הפך כל כך פופולרי באירופה ובעולם עד שחובה להזמין מקום בבקתות מתחילת העונה ביוני ועד לשבוע הראשון של ספטמבר.
מתי השביל הכי יפה?
חד וחלק - בתחילת העונה, כלומר סוף יוני עד אמצע יולי. בתקופה זו הפריחה בשיאה, הפסגות עדיין מושלגות ויש המון זרימה של מים. לעומת זאת, הכי נוח לטייל בסוף העונה בספטמבר היות ומזג האוויר יציב, אין יותר שלג והשביל פחות עמוס (אבל גם פחות יפה). מי שמתכוון לצאת לשביל ממש בתחילת העונה (20 ביוני) חייב לוודא את מצב השלג במעברי ההרים. בשנים מושלגות (כפי שהיתה למשל 2013) פתיחת עונת ההליכה עלולה להידחות לתחילת יולי. התאריך המושלם ליציאה הוא 1-15 ביולי. אחר כך, העומס הופך למורגש.
שוקת מים במסלול (צילום: נימרוד 2010)
דרגת הקושי של השביל:
יחסית לשבילים אלפיניים, מסלול AV1 מתאים לכל המטיילים בכל הרמות. לאורך התוואי יש אמנם מספר עליות וירידות ממושכות אבל מתכנני השביל דאגו למתן את השיפועים בעזרת הרבה סרפנטינות וכך יכולים גם בני ה 70+ או ילדים קטנים להתמודד עם האתגר. עם זאת חשוב להבין שמדובר בשביל הליכה אלפיני לכל דבר ולכן דרגת הקושי שלו היא הרבה מעבר לקושי בו נתקלים, למשל, בשביל ישראל או בשביל הגולן. זאת ועוד, במסלול אלפיני צריך הגוף להתמודד גם עם דלילות חמצן יחסית ברום מעל 2000 מ' ועם שינויי טמפרטורה ומזג אויר מהירים. כל זה לא בא להרתיע מטיילים חסרי ניסיון מלצאת ולהתמודד עם שבילים אלפיניים, אלא רק להבהיר להם שמדובר כאן במשימה גופנית ונפשית די תובענית.
הכנה גופנית למסלול: אימון לקראת טרק אלפיני
פרופיל גובה של השביל
תצפית צפונה מרפיוג Passo Giau (צילום: אמנון לנגי 2007)
קצת נתונים טכניים:
נקודת התחלה: אגם די בראיס (Lago di Braies) מבטאים את שם האגם: די-ברה-יס
נקודת סיום: העיר בלונו (Belluno)
אורך מסלול מלא: 125 ק"מ
הנקודה הגבוהה ביותר במסלול: 2752 מ' - רפיוג לאגזוי (Lagazuoi)
הנקודה הנמוכה ביותר במסלול: 389 מ' - נקודת הסיום: העיר בלונו
מספר הרפיוגים לאורך המסלול: מעל 40
מספר הימים הדרושים להליכת כל המסלול לבעלי כושר בינוני: 10
מספר הימים הדרושים להליכת כל המסלול לבעלי כושר טוב: 8
שקיעה בדולומיטים (צילום: גיא שטרית 2011)
ציוד למסלול:
הדבר החשוב ביותר במסלולים אלפיניים הוא שמירה על משקל תרמיל נמוך. המשקל הנמוך הוא חזות הכל. הוא זה שמאפשר לנו להנות מההליכה והוא זה ששומר לנו על הברכיים מפציעה. במסלול AV1 ניתן ואף חובה להפחית ממשקל התרמיל עד לרמה של 6-8 ק"ג. על משקל זה צריך אמנם להוסיף עוד 1-2 ק"ג מים, בכל רגע נתון, אך בשום מצב אין סיבה ללכת עם תרמיל השוקל יותר מ 10 ק"ג. ישנן הרבה דרכים לחסוך במשקל. נתחיל בתרמיל. ל AV1 מספיק תרמיל של 40 או 50 ליטר ולא צריך תרמילים של 70-80 ליטר. מבחינת ביגוד חם, אין צורך לסחוב סט פליז כבד לאחרי ההליכה היות וחם מאוד ברפיוגים ומספיק ביגוד קל. שק שינה אינו נחוץ כלל ומספיק להביא סדין קל או ליינר (הכי טוב) ולא לסחוב ציפה כפולה מכותנה במשקל קילו. כל מה שקשור לכלי רחצה צריך להיות גמדי. שמפו קטן (כבר ראיתי מי שסוחב שמפו פנטן משפחתי). סבון קטן. קרם שיזוף 40 גרם (נא לא להביא קרם הגנה של ד"ר פישר במשקל 400 גרם). דיאודורנט חצי ריק יספיק ל 8 ימי הליכה ומגבת קטנטנה תחליף בהצלחה מגבת חוף כבדה. חייבים לחשוב על הכל בקטן ולאמץ רק את הדרוש. זה לא הזמן לסחוב על הגב רומן עב כרס. כל קילו מיותר יתורגם בהרים לסבל טהור. מי שמתכנן להפגין אופנה מגוונת ברפיוגי, כדאי לו להתאפס מיד ולהבין שברפיוג לובשים כל יום בדיוק את אותו הדבר מתוך שקולי משקל. אנא ממכם, אל תמתינו לעליה הקשה הראשונה על מנת להבין את החשיבות הדרמטית של משקל תרמיל נמוך. תלמדו מותיקים!!
============================
הורדת רשימת ציוד למסלול: רשימת ציוד
============================
חנויות ספורט בעיירות סמוך לתחילת המסלול:
בעיירה וילאבאסה (Villabassa) יש חנות ספורט טובה ברחוב Parkweg 5 ושמה Egarter Karl. אפשר לראות אותה במפות גוגל. זאת החנות הכי קרובה לתחילת המסלול.
בעיירה הסמוכה דוביאצו (Dobbiaco) יש חנות ספורט גדולה ומקצועית ברחוב Via Dolomiti 7 ושמה Italo Sport. יש להם את כל הציוד הרלוונטי למסלול במחירים נוחים.
גזיות ובלוני גז ניתן להשיג בשתי החנויות הנ"ל.
רפיוג Biella. מעניק יחס חם ואוכל סביר אך פחות מומלץ לשינה. מומלץ לטפס לתצפית מושלמת על אגם בראיס מהפסגה שברקע - Croda del Becco (צילום: Roberto Meazza)
סיום הטיפוס לתצפית על אגם בראיס מ Croda del Becco (צילום: צבי גולדברג 2019)
מזג האויר בעונת ההליכה:
מדובר בגן עדן עלי אדמות. מזג האויר קריר ומושלם להליכה. עם זאת, במהלך העונה צריכים להיות מצוידים היטב להליכה רטובה ומעורפלת שכן בדולומיטים יורדים הרבה גשמים. כדאי לדעת שרוב הגשמים לא יורדים בשעות הבוקר אלא מתחילים לרדת בצהרים ולכן מומלץ לצאת לדרך לא יאוחר מ 09:00. שעות האור עד אמצע יולי הן ארוכות במיוחד. בחמש בבוקר יש כבר אור מלא והשמש שוקעת רק לקראת 21:00 כאשר מאוד נפוץ למצא אנשים משתזפים בשעה שמונה בערב! מחוץ לבקתות. ליוצאים בספטמבר הימים מתקצרים משמעותית והלילה יורד כבר בסביבות 18:00. תחזית מזג אויר רלוונטית ראה באתר הבא: תחזית מזג האויר למסלול בשבוע הקרוב
------------------------------------------------------------------------------------------------------
אפשר להתרשם ממצב השביל דרך מצלמות הרשת שנמצאות ברפיוגים. עוד מצלמות בקישור הזה
------------------------------------------------------------------------------------------------------
שביל 20b בדרך לפורקלה דה לאגו המדהימה (נקודת ה V שהשביל מוביל אליה). צילום: מקור רשת
תצפית מפורקלה דה לאגו לעבר רפיוג לאגזוי. בתחתית התמונה אפשר לראות את קצהו של אגם לאגזוי (צילום: אמנון לנגי 2007)
הבקתות לאורך המסלול:
הבקתות הן למעשה מלונות דרכים בעלי מיקום אטרקטיבי שבהרבה מקרים גם יהיה גבוה טופוגרפית. הבקתות נקראות באיטליה ריפיוג'ו (ברבים - רפיוג'י) והן מתחלקות לשני סוגים: ריפיוגי בבעלות ציבורית (CAI-Club Alpino Italiano) וריפיוגי בבעלות פרטית. קיימים מספר הבדלים בין ריפיוג ציבורי לפרטי. ריפיוג ציבורי, המתוחזק בידי האיגוד האלפיני האיטלקי, יהיה לרוב יותר המוני, פחות מאובזר ולפעמים גם ללא מקלחות חמות. מצד שני המתפעל/ת (Caretaker) של הריפיוג הציבורי לרוב יותר נחמד מהבעלים של הריפיוג הפרטי, אולי בגלל שחוות דעת המטיילים עליו היא שתקבע את העסקתו או אי העסקתו בעונה הבאה. רפיוג ציבורי לעולם לא יזרוק מטייל החוצה כאשר הוא מלא, אלא ישכן אותו בכל מקום אפשרי אם זה המטבח או חדר המדרגות. ברפיוג פרטי, לעומת זאת, יזרקו מטייל בלי הזמנה החוצה בגשם שוטף ובלי למצמץ במידה והרפיוג מלא. אחרי שביקרתי ברוב הרפיוגי לאורך המסלול יש לי העדפה ברורה לרפיוגי הפרטיים, אך קשה לי לפסוק חד משמעית בנושא. מצד אחד הריפיוג הציבורי הוא יותר זול, מנות האוכל בו לרוב יותר גדולות ואין תחליף ליחס החם והלבבי שמקבלים בו בלילות גשומים. מצד שני ברפיוג פרטי מקבלים מקלחת חמה (לרוב) לא מוגבלת בזמן, מצעים נקיים, שמיכות מפנקות ותפריט מסעדה מגוון הכולל יין איכותי. הריפיוג הפרטי הוא גם יותר מהודר ומציע לינה בחדרים פרטיים המאובזרים ברמה של 2-3 כוכבים.
חדר פרטי ברפיוג Sennes (צילום: עמרי גלבר 2012)
=================================================================================================================
הורדת רשימת הרפיוגי העיקריים לאורך המסלול, עם טלפונים, אימייל וזמני פעילות (רשימה מעודכנת לשנת 2019): AV1-Rifugio-List
=================================================================================================================
את פריסת הבקתות לאורך המסלול ניתן לראות במפת גוגל בקישור הבא
=====================================================================================
חדר שינה ברפיוג Averau (צילום: עמרי גלבר 2012)
המלצות לשהיה ברפיוגי פרטיים לאורך המסלול:
1. רפיוג Sennes - רפיוג זול יחסית, נקי מאוד, לבבי, ובעל תפריט נאה (דורש פקדון להזמנה מראש).
2. רפיוג Fodara Vedla - רפיוג מעולה המהווה אלטרנטיבה טובה לרפיוג Sennes. ממוקם בעמק פתוח בהסטה קלה מהציר הראשי
3. רפיוג Lavarella - רפיוג המשרה אוירה ביתית (דורש פקדון להזמנה מראש). קצת מחוץ לציר ולכן שקט יחסית.
4. רפיוג Scotoni - רפיוג קטן ונהדר הממוקם בעמק חלומי. רחבת שיזוף גדולה בחוץ וברביקיו בצהרים. הלינה בחדרים קטנים עם מקלחת. אחד הטובים במסלול.
5. רפיוג Lagazuoi - הרפיוג הפרטי המפורסם במסלול עם נוף פנורמי עוצר נשימה. מאוד ידידותי אך אחד העמוסים בדולומיטים בגלל הרכבל שמוביל אליו. יש סאונה בתשלום.
6. רפיוג Scoiattoli - רפיוג בעל מיקום נפלא ותנאים מעולים. נגיש ברכבל ולכן מעט עמוס במהלך היום (מומלץ לטעום את הלזניה).
7. רפיוג Averau - הרפיוג הטוב ביותר במסלול (ואולי בכל הדולומיטים) עם נוף חלומי, מסעדת שף ותפריט גורמה עולמי. נגיש ברכבל ולכן די עמוס במהלך היום.
8. רפיוג Albergo Passo Giau - מלון דרכים מפנק במיוחד ברמה של 3* (יקר יחסית). הלינה היא רק בחדרים פרטיים. עמוס באופנוענים ורוכבי אופניים במהלך היום.
9. רפיוג Passo Staulanza - מלון דרכים מפנק עם חדרים פרטיים נאים ויקרים אך גם דורמיטורי קטן וזול למי שרוצה לחסוך. יש סאונה בתוספת תשלום.
10. רפיוג San Sebastiano מלון דרכים קטן וטוב ב Passo Duran. מתהדר ביחס חם ואוכל מצוין.
רפיוג Nuvolau - אחד המבודדים ביותר לאורך המסלול. היחס לבבי אבל הרפיוג ספרטני במיוחד בתנאים (תמונה ממקור רשת)
רפיוג סקוטוני - אופציה מומלצת ללינה בסיום יום ההליכה השני או השלישי (צילום: אמנון לנגי)
תמחור המסלול (מעודכן ל 2018):
עלות יומית במסלול היא די קבועה ועומדת על כ 70 יורו לאדם. בגדול החלוקה היא כ 50 יורו ללינה בחצי פנסיון ו 20 יורו לארוחת צהריים ותוספות (בירה, יין, מים מינרלים וכו'). גם מטייל בזבזן כבד שמשתמש ברכבלים ומזמין קוקטייל בכל ערב, לא יוציא במסלול יותר מ 100 יורו ליום. לכן מי שמתכנן הליכה במסלול, יכול בלב שקט להכפיל את ימי ההליכה ב 80 יורו וכמעט בטוח שישאר לו בסוף המסלול קצת עודף לקניות בורונה.
אחו בפריחה סמוך לרפיוג סנס (צילום: עופר סרנה 2013)
מה לגבי לינה באוהל ו/או בישול עצמי לאורך המסלול?
אין לי בשורות טובות לחובבי האוהלים והמסטר-שפים של השטח. הלינה באוהל והבערת אש אסורים לאורך כל המסלול! ויש שלטים שמתריעים על כך. עדיין לא נתקלתי בפקחים מפטרלים (יתכן ויש כאלה בלבוש אזרחי) אך גם טרם נתקלתי בשוכני אוהלים ובשלני שטח ואני מסתובב הרבה בדולומיטים בשנים האחרונות. בקיצור, במסלול AV1 לא סוחבים אוהל, מזרון, שק שינה ואוכל. הרפיוג מספק את כל הדרוש ובתמורה יורד משקל התרמיל ל 7 עד 9 קילו
ומה עם המרוששים שמתעקשים לישון באוהל ו/או לבשל לבד?
בתוך עמי אני חי וברור לי שלמרות האיסורים הנ"ל יהיו מי שיבחרו לטייל באופן החסכוני הזה.
עלות המסלול עבורם (אכילה ברפיוג ולינה באוהל) לא תעלה על 40 יורו לאדם ליום: 20 יורו - א.ערב, 5 - א.בוקר, 15 - א.צהריים).
אפשר להסתדר במסלול גם ב 25 יורו ליום, תוך ויתור על א. בוקר ופינוקים כמו בירה, קולה יין, גלידה וכו'. מי שמבשל לעצמו, יכול לרדת לתחום הסופר חסכני של 10 יורו ליום אבל יהיה חייב לסחוב את כל האוכל על הגב או לתפוס בדרך טרמפים לעיירות (אין אפשרות לקנות ברפיוגים אוכל לבישול עצמי).
אני חד וחלק לא ממליץ לטייל כך!!!! AV1 הוא מסלול המשלב באופן מושלם טבע פראי עם פינוק עילאי.
מי שמרושש, או רוצה לחסוך, עדיף שיבחר מסלול אחר. יש הרבה אופציות באירופה
תצפית על שיני הצ'ינקווה טורי מהמרפסת של רפיוג סקויאטולי (צילום: מקור רשת)
סוסים באחו ליד Malga Prendera בדרך לרפיוג סיטה די פיומה (צילום: גיא שטרית 2011)
מחירי בקתות פרטיות וציבוריות
המחירים ברפיוג הם על בסיס חצי פנסיון ועולים בדורמטורי 45-55 יורו לאדם כאשר המחירים היקרים יותר הם ברפיוגי הפרטיים (בדורמטורי של 4-6 מטיילים). בעבור חדרים זוגיים (היכן שיש) יש להוסיף בין 20-40 יורו לזוג - תלוי ברמת הרפיוג. בלינה המשותפת (Dormitory) ישנים במיטות דו-קומתיות ומקבלים מזרון עבה עטוף סדין, כר הנתון בציפית ושמיכות (צמר בציבוריים). החדרים עצמם חמים ולכן אין צורך לסחוב שק-שינה ומומלץ להביא מהבית רק ציפה (עדיף ליינר) שכן רמת ניקיון המצעים ברפיוגים הציבוריים לא ברורה, אך עושה רושם שדי נקי. ברפיוגי הציבוריים של CAI, התמחור נעשה לפי קטגוריות. למידע מפורט, ראה דף תמחור רפיוגי ציבורי לשנת 2017.
הנחה ברפיוגי הציבוריים לחברי מועדון אלפיני אירופי
חברים בכל מועדון אלפיני אירופי (גם זה הישראלי) זוכים להנחה של 50% על מחיר הלינה ברפיוגי הציבוריים ואף להנחה קטנה על חלק מהתפריט (מרקים, מים, תה ועוד כמה פריטים). כרטיס חברות במועדון אלפיני עולה כ 45 יורו ולכן רק מי שישן ביותר מ 4 רפיוגי ציבוריים לאורך המסלול, מחזיר את ההשקעה בכרטיס. במסלול הספציפי הזה אין הצדקה להוציא כרטיס חבר משום שרוב הרפיוגי הם פרטיים.
רפיוג Passo Staulanza רפיוג יפה ומפנק עם סאונה (צילום: צבי גולדברג 2019)
רפיוג Vazzoler רפיוג ציורי מבחוץ ועם הנהלה סימפטית אבל מכיל את המיטות הגרועות ביותר במסלול (צילום: אמנון לנגי 2010)
כסף מזומן או כרטיסי אשראי? יורו או דולר?
נכון ל 2017, השימוש בכרטיסי אשראי מקובל בכל הרפיוגי, אם כי באלה היותר מבודדים, עלולות בעיות תיקשורת למנוע את אפשרות השימוש באשראי. באופן אישי, אני ממליץ לקחת את רוב הכסף במזומן ושכרטיס האשראי ישמש בעיקר לגיבוי. מי שבונה על משיכת כסף מכספומטים תוך כדי התקדמות, צריך לדעת שאין במסלול עצמו כספומטים אלא רק מחוץ למסלול (למשל בעיר קורטינה) ולכן רצוי לא לבנות על זה. ברוב מקומות לא יקבלו דולרים ואלה שכן, יתנו שער גרוע בהמרה של דולר ליורו. לכן מומלץ להגיע לאיטליה עם יורו שקנינו בארץ. ניסיון רב שנים מלמד שהכי טוב לקנות יורו בשקלים בארץ ולא להחליף דולרים ליורו באיטליה, בטח לא בשדה התעופה!
אגם Coldai בתחילת יולי. בספטמבר מפלס המים נמוך משמעותית (צילום: נורמן ורנה כהן 2013)
סגנון אתני:
רוב מסלול ה AV1 עובר בשטח שהיה בעבר תחת שלטון אוסטרי ונחשב גיאוגרפית כמשויך לדרום טירול. האוכלוסייה היא אוסטרית לכל דבר והשפה השלטת ברפיוגי היא גרמנית. ככל שמדרימים נתקלים יותר באיטלקית, במיוחד ברפיוגי הציבוריים אבל מה שבטוח לגבי כולם זה שהם מדברים מעט מאוד אנגלית
בדרך לרפיוג סיטה די פיומה (צילום: צבי גולדברג 2019)
מים במסלול:
מי שיוצא בתחילת העונה (אמצע יוני ועד סוף יולי), לא נתקל במחסור במים היות והכל זורם מהפשרות שלגים. מי שיוצא באוגוסט וספטמבר, צריך להתבסס, רוב הזמן, על המים שיש בבקתות. זה אומר שהוא צריך לסחוב כ 2 ליטר מים בין בקתה לבקתה. העניין הוא, שהבקתות רוצות להרוויח ממכירת מים מינרלים בבקבוקים ולכן רובן מצהירות שהמים בברזים שלהן לא טובים לשתיה. מהניסיון שהצטבר בפורום ב 10 שנים האחרונות, עולה שהמים בברזים בבקתות דווקא מעולים לשתיה ואיש עדיין לא דיווח על מים מזוהמים. יש כמה קטעים יותר "יבשים" שמומלץ לסחוב בהם קצת יותר מים. הקטע הכי פרובלמטי הוא למי שמתכוון ללכת מרפיוג פאנס/לה-וארלה עד לרפיוג לאגזוי. במהלך הקטע הזה יש אפשרות למלא מים רק באגם לאגזוי, לפני שמתחילים בטיפוס הארוך לרפיוג לאגזוי. את המים מהאגם צריך לטהר/לפלטר או פשוט לדאוג מראש לסחוב בקטע הזה 3 ליטרים מבקתת פאנס.
אוכל במסלול:
את כל הארוחות החמות אוכלים ברפיוגי ובמספר מסעדות לאורך המסלול. את ארוחת הערב והבוקר אוכלים ברפיוג בו לנים ואת ארוחת הצהריים אוכלים באחד הרפיוגי בדרך + הרבה עצירות לקפה-מאפה ופינוקים. המשמעות די ברורה - לא מרזים במסלול הזה, למרות הקושי הפיסי. במקרה הטוב יוצאים מאוזנים.
ארוחת הבוקר מוגשת ברפיוגי לרוב בשעה 07:30
ארוחת הערב מוגשת ברפיוגי לרוב בשעה 19:00
סגנון האוכל עצמו הוא אוסטרי מובהק עם מנות בסיסיות של שניצל, גולאש, תפוחי אדמה ופולנטה. הנגיעות האיטלקיות בתפריט הן פסטות, ניוקי ומרק מיניסטרונה ולכן מי שבונה על זלילת פיצות וקלזונה, עתיד להתאכזב כי באף רפיוג לא מגישים אותן! לנו כישראלים, קשה להתרגל למיעוט הירקות במטבח האוסטרי. הם עושים שם טובה כשהם נותנים בצד קצת חסה. גם מי שיזמין סלט כמנה עיקרית, עדיף שלא יזיל ריר בציפיה לצלחת גדושה מכל טוב הגינה. 2 עגבניות שרי חתוכות על מצע רדוד של חסה, נחשבות לסלט היסטרי. מה שכן, ברפיוגי הפרטיים וברוב הציבוריים יגישו תמיד לשולחן שמן זית וגבינת פרמזן מגורדת. זה כשלעצמו פינוק לא רע עם הלחם.
אולי שוה להזכיר שבאיטלקית המילה חם היא Caldo ואנחנו הישראלים אוהבים את הקפה והמרק שלנו Extra caldo שאחרת הם מוגשים פושרים.
עוד מילה לגבי הקפה. מי שרגיל בארץ לקפה הפוך כדאי שיזמין לטה מקייטו ולא קפוצינו.
מנה אופיינית ברפיוג סנס (צילום: עמרי גלבר 2012)
מחירי אוכל ברפיוגי: (מעודכן ל 2015)
מנות ראשונות – מרק, סלט קטן, ספגטי קטן וכו' – 6-7 יורו
מנות עקריות – שניצל וינאי, סטייק (150 גרם), מנת פסטה גדולה וכו'10-15 יורו
קינוח – אפלשטרודל/גלידה – 3-5 יורו
בירה קטנה - 2 יורו
בירה 0.5 ל' - 4 יורו
פחית קולה (330) 3 יורו, כוס קולה גדולה - 4 יורו
מים מינרלים (מקבלים סודה אלא אם דורשים ללא גז) 1 ליטר – 3 יורו
קפה - 1 יורו
תה – 2 יורו
יין הבית 0.5 ליטר – 5 יורו
Averau פלטת נקניקים ברפיוג לא כשר. לא בריא. טעים (צילום: אמנון לנגי 2007)
Lavarella פלטת נקניקים וגבינות ברפיוג (צילום: עמרי גלבר 2012)
אפרול שפריץ במרפסת של רפיוג לאגזוי. המרענן הרשמי של איטליה (צילום: גל שליו 2018).
כשרות:
נו טוב, אנחנו בדרום טירול עם אוכלוסיה חובבת שרצים וחזירונים ולכן מטבח יהודי כשר אין סיכוי למצוא שם. עם זאת, ניתן להזמין ברפיוגי מנות צמחוניות מגוונות ומשביעות ולפעמים אף ניתן להזמין את השניצל הוינאי מבשר בקר במקום החזיר המסורתי. בארוחת הבוקר ברפיוגי הפרטיים יהיה קשה למצא לצד הגבינות גם נקניק עם תו כשרות, אך בריפיוגי הציבוריים מורכבת ארוחת הבוקר מלחם, חמאה, ריבה וקפה ולכן אין שם בעית כשרות מהותית ברמת האוכל.
רפיוג Tissi - רפיוג ציבורי בסיסי להחריד ואוכל בינוני מינוס, אך בעל מיקום נפלא ובעלת בית אנרגטית. חובה לעלות עד לצלב הברזל בזמן השקיעה (תמונה ממקור רשת).
רפיוג Lagazuoi - הרפיוג המפורסם ביותר בדולומיטים (צילום: עודד וידר 2013)
נערך ע"י משתמש יום חמישי 12 אוקטובר 2023 11:53:32(UTC)
| סיבה: עדכונים כלליים לקראת עונת 2024