בשבועות זממתי ללכת את קטע דרום הכרמל בשביל ישראל.
יצאתי מירושלים ב 12 בצהריים,והגעתי לבנימינה ב 2. אוטובוס לצומת שפייה יגיע רק ב 3 וחצי אז לקחתי מונית( לאחר מ"ומ הנהג החליט לשים מונה-עלה 33 שקלים ובתוספת דמי תרמיל,37 שקלים).
את השביל היה קל למצוא ומזג האויר היה נעים. אהבתי את הדרך,ממזרח לפורדיס,בין גבעות למטעים. במחצבה של שפייה הסימון לא היה טוב והלכתי לאיבוד ,בסוף חזרתי על עקבותיי ומצאתי את השביל. בגדול,הדרך יפה מאוד,בין גבעות,רמה ועמקים ,באיזור מיוער עם סלעי קרסט עם חורים וספייקים. מערת הפעמון נחמדה וקרירה,ומעבר לה נתקלתי בעדר פרות ובשלטים מפחידים למראה "זהירות! כלבים חופשיים בשטח". לאחר חציית הכביש לעופר, שוב התברברות. מצאתי עצמי על גבעה נישאה עם צמחייה מסיבית כשעמק מהר"ל מצפון. חזרתי על עקבותיי ופניתי שוב בפניה לא מתאימה ושוב מצוק. בסוף הלכתי מערבה עד ששביל החל יורד לאט מזרחה ושם מצאתי את שביל ישראל. מסתבר שהוא חתך דרך מורד הגבעות והיה חסר סימון,למטיילים שהולכים תוך כדי הרהורים ושרעפים. שם בעמק,יש את משרדי קק"ל ודשא מזמין לשנת לילה,עם ברזי מים. (פגשתי שם זוג רוסי+ילד שהאכילו אותי עוף ותפוחי אדמה. נתתי להם דובדבנים שהיו לי בתרמיל ונערכתי ללילה. היה לילה נעים.
למחרת השביל עבר ביערות אורנים על גבעות עם נטיה מערבה עד שבסופו של דבר,יורד השביל לדרך עפר ועולה חזרה לשטח פתוח,טרשי וחשוף,השעה כבר 10 בבוקר ושרב כבד החל נותן אותותיו. עומס החום גבר מרגע לרגע ואיכשהו הצלחתי להגיע בלי ליפול על החודים המשוננים של סלעי הקרסט הקטלניים,אל שמורת נחל מערות ומצאתי מיסתור (35 מעלות בצל). על ההמשך אל בית אורן ויתרתי להפעם.

והשאלה היא: למה שביל ישראל עובר במקום כה חשוף לרוחףלחום ולגשם? למה לא יכול השביל לעבור משמאל לשטח האש,בעמק מהרל ועוספייה?

הייתי חייב להתאוורר ואלו היו היומיים היחידים שהצלחתי להשיג חופש מהעבודה\לימודים

לפני שנה עשיתי את הקטע בכיוון ההפוך עם עוד חבר באמצע מאי מבית אורן עד נחל המערות. אחרי 5 שעות הליכה נשברנו מהחום שהיה מעל ל 35 מעלות. זה היה לקח חשוב מבחינתי וכרגע אני מחכה כמו ילד טוב לספטמבר אוקטובר.