שמורת פורה לצומת דבירה - 11 ק"מ.

היום התחלנו שוב את השביל (חנלה ואני). לא ברצף, ולא בכוון מסוים. כל פעם יום, יומיים או יותר במקום שבו מזג האויר הכי טוב, והטבע בשיאו באיזור.

לא התחלנו בדן או באילת, אמרו שבצפון ירדו גשמים מקומיים. החלטנו להתחיל בכניסה לשמורת פורה (על כביש 40) וללכת עד צומת דבירה (אלונית).

מזג האויר היה נפלא. היום היתחיל עם טיפטוף קליל שנגמר אחרי 10 דקות. גילינו חצבים בשמורת פורה, הם לא היו כאן אף פעם. בעוד כמה שנים יהיו

עשרות או מאות. הלכנו דרומה וליד תל מילחה  - תצפית יפה על האיזור כולו מראש התל - נפתחו ארובות השמים והיורה ירד לנו על הראש.

עכשו ברור לי שאחת משתיים: הצפון זה כאן, או שהחזאים שיקרו , כהרגלם בעונת הגשמים. נרטבנו לחלוטין, חנלה ניצחה בתחרות החולצה הרטובה. 

במעלה נחל שיקמה דרומה מתל מילחה ערוץ הנחל מלא בצימחיה ירוקה רעננה. נראה תמוהה משהו, אפילו ביוב אין כאן לטפח את הצמחיה.

אחרי כחצי ק"מ נמצא מקור המים: חממה שבה מגדלים כל מיני חסות אקזוטיות, ועודף מי ההשקיה זורם לנחל....

יופי של טיול באחד הקטעים הפחות מרתקים של השביל, וגם השימחה (זוכרים אותה... גלמידי???) נהנתה ממסלול קל ורטוב...

ממיתר ללהב - 11 ק"מ

המסע השני נמשך.

 הפעם אני מקפיד שנלך בדיוק לפי התוואי, לא מקצרים בכלום, לפחות לא אני. חנלה מקצרת מעט... אבל אנחנו נפגשים בסוף באותו מקום, וטוב שכך.  

שימחה רודפת אחרי כל דבר שזז, ציפורים, חומט תינוק, חרדון וכיוב'. הכלב שזמי צילם היום בפתח ביתו מבוגר מעט אבל כל הכבוד איך

שהוא הולך מדן ועד הכרמל, שימשיך כך. בנחל רימון, עשרה מטרים מגדר המערכת, ג'יפ של משמר הגבול דהר מכיוון צפון לראות מי שני השבחי"ם

שהולכים מצידה הלא נכון של הגדר. נרגעו רק כאשר צפו בנו במשקפת של חיידקים מצידו הצפוני של הואדי. אחר כך במורד הנחל ליד עץ החרוב

הבודד שבואדי (מישהו זוכר אותו?) מצאנו גפרורי "חרום", מכנסי ג'ינס, זוג גרבים ומחברת מסע שדפיה דהויים, אבל רואים שמישהו כתב בה. 

שרידי המדורה שהבעירו מטיילים במקום נשארו גם על עץ החרוב, ששרד את האש למרות המטיילים.  וגם בקבוקי פלסטיק לא מעטים, זה לא יפה.

במורד נחל רימון שלושה נערים בדואים רקדו על החמורים שלהם:

העלייה לחרבת רימון כדאית הנוף מלמעלה יפה:

ליד להב פגשנו 4 מטיילי יום  שהלכו בערך את המסלול שלנו. היתה להם מהדורה מיוחדת של צבי גילת (כריכה כחולה עם סמל צה"ל). 

חברת מפה נקטו ביוזמה מופלאה: כל חייל שמשתחרר מקבל מתנה את המדריך, עם הקדשה של אביגדור קהלני. כל הכבוד על הרעיון האדיר...

וישר כח על הבוחטה שהם עושים ויעשו.     השביל ליד להב זז מעט דרומה כ 500 מטרים מעקף, בגלל שכונה חדשה שנבנת בצד הדרומי של הקבוץ.

שווה לעלות לחרבת רימון שנמצאת ממש מעל השביל.

בסוף המסלול תפסנו גזלן וקינחנו במגנום שוקולד. מי שרוצה להתפנק במגנום או נוקאוט אז בשבתות מסתובב לו שלמה הגזלן באיזור  הטל.  שלו:

057-8592184/5  הוא נוסע עם זוגתו שהיא המוכרת. צלצלו והוא יגיע אליכם, כמו פיצה האט ז"א שלמה האט....

חג שמח.

ממושב בר גיורה - לבית הבד על כביש  375- 10 ק"מ.

ושוב השימחה נשארה בבית. הפעם בגלל שהסתבכה בקטטה עם כלב גדול ממנה פי שלוש. אין לה שום כבוד לגדולים, חטפה ממנו ביס אחרי שתקפה

את הענק . הביס הזה הישאיר אותה עם 15 תפרים במפשעה. לא שזה מפריע לה לרדוף אחרי חתולים אבל בפקודת הוטרינר היא לא יוצאת לטיולים

ארוכים בשבועיים הקרובים.

התחלנו את היום במחסום משטרה על כביש קרית גת בית גוברין - חסמו את הכביש ליד הפניה ללכיש ואמציה בגלל מירוץ אופנים כלשהו .

עשינו סיבוב דרך כביש 6, צומת נחשון, בית שמש, ובר גיורה. כל הכבישים היו עמוסים ברוכבי אופנים לעיתים 20-30 בקבוצה.

לא מבין למה דוקא את הכביש שבו נסענו חסמו... הגענו לבר גיורה והשארנו את הרכב בכניסה לישוב. את הדרך עד לשביל (על כביש 386)

גמענו בזריזות ופנינו דרומה. פעם ראשונה שניסינו את מקלות העץ "המשוכללים" שהוצגו בפורום הציוד. הם (המקלות) עשו יופי של עבודה ואני מרוצה מאוד. 

בירידה בשביל הכחול קיבלו את פנינו 4 צבאים. שניים מהן חלפו כמה מטרים מאיתנו בטיסה מהירה ממזרח למערב, אחת בוגרת והשני צבי צעיר,

רץ קופץ בעיקבותיה... עוד אנחנו מעכלים את החוייה המופלאה, ועוד שני צבאים "טסו" בקפיצות אדירות מעל הטרסות שבאיזור במרחק רב יותר מאיתנו. 

אין תמונות שימי. זה לא משהו שאפשר להספיק לצלם אלא אם מחכים במקום עד שהצבאים באים... אני בטוח שזה קורה כל יום...  

את המנוחה הראשונה עשינו בצל עץ אורן על גבי כריות ישיבה שהן ציוד חובה עבורינו. לא תאמינו מה עושה ספוג בעובי של 4 ס"מ במקום לשבת על אדמה או

סלע חשוף... זה כמו לשבת בסלון. לצד השביל חלפו לידנו כמה רוכבי אופנים (לא אלה מצומת לכיש...). המשכנו לעלות לחרבת דרבן.

במעלה זוג צעיר עם תינוקת בת כשנה וחצי. לא ראיתי שהם מצוידים במים. התברר שהאב מחזיק בקבוק מים בכיס, רק עבור התינוקת. מתברר שהם מבר גיורה.

המשכנו וירדנו לכיוון עין מטע. בדרך בין הקקטוסים זוג מפ"ת, בערך בגילנו. האישה עם מבטא יקי קל מאוד, ראתה את המקלות שלנו ושואלת:

"אתם מיקצוענים?  האם אלה מקלות להליכה נורדית...? " לפני 3 שנים ליד אילת שאלו אותי ילדים מה זה מקלות הסקי שלי?.. עכשו זה  הליכה נורדית

...אלק, מקלות עץ.... אבל הם עושים רושם ועבודה טובה גם. 

המשכנו לרדת, ומשמאל לדרך העפר המוליכה לעין מטע, מטע דקלים, זה המטע שבתוכו חנ'לה מצולמת . הגדר של המטע נושקת לשביל והמטע עצמו קרוב מאוד

אליו. שורות ארוכות של וושינגטוניות. בין השורות חשוך והאור מקצה שדרות הדקלים נראה כמו פתח מנהרה.... המטע שייך לאחד מתושבי מטע 

וזו משתלה של עצי נוי....הגענו לעין מטע. במקור היה צריך לקרוא למקום עין מטה כי הוא נמצא למטה, אבל שיבוש לשון: למטה (הישוב לפני 48 שהיה למטה ...)

הפך למטע, ועין מטה הפכה לעין מטע... מלא ילדים ליד העין. המשכנו על השביל האדום מערבה לעין תנור. היספקנו ללכת במים הקרים 

של עין תנור לפני שהילדים מעין מטע שטפו גם את עין תנור. שווה ללכת כאן באמצע שבוע כמו בכל מקום אחר....

במעלה הדרך לחרבת חנות רוכבי אופנים רבים דוחפים את האופנים שלהם ברגל. בחורה בשנות ה 40 המאוחרות לחייה אומרת לרוכב שגם הוא דוחף את אופניו :

"באוסטריה הייתי עולה עליה כזאת בקלות.... " חנ'לה ואני צוחקים... מעניין למה בעליה שלנו היא דוחפת את האופנים...

בחרבת חנות שוב המון מטיילים. אך זה לא מפריע לנו להנות מהפסיפס היפה במקום. ניסינו בעזרת כמה מהנדסים (מהטכניון) שהיו במקום לפענח

את כל האותיות בכתובת שבראש הפסיפס. המהנדסים נראה לי מתחזים, היוונית שלי הרבה יותר טובה משלהם והם לא עזרו לי לפענח את האותיות.

ובכל זאת היצלחתי לקבל מידע: הכתובת הינה הקדשה ותודה לאיש שתרם את הכסף לבנית הכנסיה. (תודה לדני גספר על המידע)

כל המבקרים מקפידים לכסות את הפסיפס באדמה לפני שהם עוזבים את המקום.  המשכנו לשולחנות הפיקניק שלמרגלות התל מול חרבת חנות.

רק חברי "חסמבה" יודעים שמתחת לתל שגובהו כ 6 מטרים טמון ראשו של ....גליית. כל המבקרים במקום מפסידים את האטרקציה המהממת הזו...

הגבהנו את התל בשתי אבנים נוספות.

אחרי ארוחה טובה המשכנו על דרך הקיסר. הדרך נבנתה על ידי הרומאים בשנת 132-133 לספירה ולא במקרה. הקיסר (הוא הקיסר אדריאנוס)

הגיע לא"י על מנת לעשות סדר במקום היחידי באימפריה שהיה בו בלגן באותה עת, ז"א מרד בר כוכבא. על מנת להגיע עם חילותיו לירושלים סללו עבורו

דרך שעברה מאשקלון לירושלים. ושרידי הדרך הזו הם דרך הקיסר על כביש 375. יחסית לדרך בת כ 2000 שנה רמת התחזוקה שלה מעולה...

מצבה טוב יותר מכל דרך של מע"ץ.... יחסית לגילה... בדרך הקיסר תפס אותנו גשם לא חזק אבל בלתי פוסק. ובתחרות החולצה הרטובה לא היה הפעם מנצח מובהק,

שנינו נצחנו... והמקלות הצילו אותנו בירידה על הסלעים החלקלקים....

מבית הבד תפסנו טרמפ עם בחור נחמד מנתיב הל"ה שסיפר לנו כי שבוע לפני כן, הלך באיזור זה על השביל בחור נוצרי אדוק עם צלב גדול בידו...

אני חושב שבעוד שנים לא רבות הצליינים ילכו בקבוצות גדולות מנצרת, לכנרת, לירדנית הר תבור ולירושלים.....כמו בשביל הצליינים בספרד...

הטרמפ הביא אותנו לתוך בר גיורה. התארחנו אצל אהרון שריג לכוס קפה ועוגה. הוא איש יקר עם סיפורים למכביר, איש שפותח את ביתו וליבו לאורחים מהשביל.

עוד יום נהדר על השביל הסתיים לו.

באיזו נקודה על המפה נמצאת הכניסה לשמורת פורה, האם יש שם מקום

 להחנות את הרכב או שצריך הקפצה נניח מבית קמה

אשמח להתעדכן

מוטי

זמן טוב לפטריות הוא יום שמשי וחמים לאחר יום גשם. היום יש לא מעט עולים מחבר העמים שיוצאים בארבע-חמש לפנות בוקר ליערות אחרי יום גשם , רק בשביל להקדים את כולם ולזכות בכל השלל לבדם. אני כבר מזמן התייאשתי , כי אין לי כוח לקום כל כך מוקדם. פעם שכן היה לי כוח הייתי אוסף דליים שלמים ביער בלפור שליד מגדל העמק.

אני מקווה שאתה מכיר את הסוגים האכילים.

לכל מקרה , רק לצורך הבהרה , אין לי שום דבר נגד עולי חבר העמים (אם מישהו מהקוראים אולי בטעות הסיק כך מתגובותי) , מסיבה עיקרית אחת , שגם אני עולה משם, אבל כבר לא קוטף פטריות.

ערד - באר אפעה 17.5 ק"מ

השימחה החלימה לחלוטין מקרב המגע, והיא שוב מטיילת אתנו על השביל.

כאשר עשיתי את השביל ברצף הלכתי במסלול "הישן" מבאר אפעה לערד. כל הדרך הישנה על דרך עפר. אתמול היתה לי הפתעה נעימה לחזור וללכת באיזור בנחל כנפן.

יישר כח לדני גספר על השינוי שנעשה בימים שהוא עוד היה בחברה להגנת הטבע.

למי שמודד את מסלול השביל מערד לבאר אפעה אורכו כ 25 ק"מ. הסיבה להפרש נעוצה בכך שהחלטנו לוותר על הקטע שיורד לנחל יעלים כ 200 מטר הפרש גובה,

ואח"כ עולה לראש זוהר לתצפית יפהפיה וממשיך לעלות לאותו גובה בו החל בכניסה לערד. אם לא התצפית מראש זהר לכיוון הערבה, ים המלח והרי אדום,

הייתי מגדיר את הסיבוב לנחל יעלים וראש זוהר PUD )Pointless Up and Down)...אך התצפית מראש זוהר יפה מאוד.

בכל מקרה אני לא ממליץ למטיילי יום לעשות 25 ק"מ, בייחוד שבנחל קינה וחימר ההליכה מאוד לא נוחה ומדלגים בין ועל חלוקי נחל. אבל על כך בהמשך.

את הרכב השארנו בערד ליד מפעלי לוכסמבורג.

קבענו עם אלי נהג המונית מערד שיאסוף אותנו בסוף היום. הטלפון שלו למי שמעונין 052-2889579

עלינו לכיוון המנחת על דרך עפר (סימון ירוק) ומשם התחברנו לשביל ישראל אחרי ק"מ נוסף. עוד שני ק"מ על דרך עפר והגענו לשביל השחור שיורד לנחל כנפן,

עדיין דרך עפר. השימחה כבר הספיקה לעבור לפחות 8 ק"מ עד הנקודה הזו, אין לה רגע מנוחה.

בתחילת הירידה לנחל כנפן הנוף אינו מגלה כלום על מה שצפוי בהמשך הדרך. התצפית מגובה של כ 80מ' מעל הערוץ נחמדה:

הירידה לערוץ מעט תלולה אבל קצרה. כאשר יורדים לערוץ  ריח של זעתר אופף את ההולכים. עשרות ומאות שיחי זעתר בערוץ והריח שלהם משגע.

החצבים שסיימו לפרוח לפני מספר שבועות, מוציאים עלים לאגור מזון לשנה הבאה. יש חצבים בודדים עם הלקטים אך הם נמצאים רחוק יותר במורד הנחל. הנה 

כמה חצבים בתוך שיח זעתר:

אחרי כק"מ בתוך הערוץ היפהפה עצרנו למנוחה, ז"א חנ'לה ואני, השימחה ממשיכה להתרוצץ ולנסות לתפוס חרדונים צפרים וכל מה שזז, אשרי המאמינה....

מזל שהוצאנו ארוחת בוקר אז היא באה לבקש גם ובהזדמנות זו נחה מעט וגם שתתה.

כעבור כמה דקות נצפו בראש הנחל שני שביליסטים. הם כק"מ מאיתנו אבל רואים שהם מתקדמים מהר. לקח להם 15 דקות והיגיעו אלינו, עצרו לשתי דקות לשיחה קצרה.

שני החיילים המשוחררים יצאו מדן ב 1.10. בחגים ושבתות הם לא הולכים (תעשו חשבון

מה הקצב שלהם...). בבוקר יצאו מערד והם מתכוונים להגיע למיצד תמר.... בקושי הספקנו

 לאחל להם דרך צלחה והשניים הכניסו להילוך שישי ונעלמו מאחורי העיקול.

המשכנו בירידה המתונה בערוץ והנחל פשוט יפה. הצוקים מעלינו גובהם כ 60-80 מ'. מדי פעם הנחל נכנס לתוך הסלע והולכים במיקרו קניון שגובהו 2-6 מטרים.

גבי מים לאורך כל הדרך מעידים על השיטפון משבוע שעבר:

בשלב מסוים הערוץ הופך לקניון די גבוה (10-12 מ') והשביל עולה מעליו:

על צלע ההר נצפה עדר כבשים ועיזים. לא ברור לי מה הן אוכלות דווקא על צלע ההר אבל שני הרועים (רועות???) ככל הנראה ממתינים לפגישה עם רועה אחר שהיגיע

מההר מאחורנו עם העדר שלו. בכל מקרה המראה יפה:

ההליכה בנחל כנפן היפה סבירה למרות שפה ושם מדלגים על חלוקי נחל. בכל מקום עקבות של חיות קטנות וגדולות שבאו לשתות מהגבים. אפילו נחש פגשנו בדרך.

לא ברור איזה. אולי עכן צעיר... לא הספקנו לצלם כי עד שכיוונתי את המצלמה הנחש שאורכו כמטר נעלם בתוך גומחה מתחת לסלע, בפיתולים מהירים על צידו....

כאשר נחל כנפן מסתיים ונכנסים לנחל קינה רחב הערוץ ואח"כ לנחל חימר פני השטח ממש לא נוחים להליכה.

מצאנו את עצמינו מדלגים בין ועל חלוקי נחל לרב. זה ממש לא עזר לקצב ההליכה או לרגלים. עקבות השיטפון הגדול שהיה כאן לפני כשבוע ניכרים בכל מקום.

יש בוץ במקומות לא מעטים ואפילו שלוליות למרות הזמן שעבר. אפשר לראות שהמים הגיעו במקומות מסוימים לגובה של מטר ויותר.

הגענו לצוקי נחל חימר והמקום מרשים מאוד:

במורד נחל חימר פגשנו מודדים ממשרד החקלאות שניסו לאמוד על ידי מדידה של מקומות רטובים שבנחל את הספיקה בערוץ בזמן השיטפון.

המידע חשוב לצורכי תיכנון הגנה בפני שיטפונות בישובי הערבה. מיד אחרי כן, ליד מחצבה נטושה מצאנו את זה:

: מי שרוצה לקרוא על Arpal שיגגל את זה. ככל הנראה הצבא או גוף ביטחוני אחר בדק כאן (ב 19.10.08 , היתה מדבקה על החלון המרוסק עם התאריך)

את עמידות החלונות האלה לפיצוץ. חבל רק שהם הישאירו את זה בשטח. אני מקווה שהם יסלקו את זה בקרוב מאוד.

ביציאה מערוץ נחל חימר צילמנו את עיקבות השיטפון (להבדיל מעיקבות החיות בשירשור האחר). זה אגם של בוץ:

במפגש עם כביש 258 חיכינו למונית. אלי שלח את אישתו, שגם היא נהגת מונית, לאסוף אותנו. קשה להתעלם מהידים שלה ... מי שיצא לו לנסוע איתה יבין ...

 עוד יום נפלא על השביל ומזג אויר מעולה היסתיים.

לשימחה יש כושר קרבי, לא כמו לי... היא מסתדרת מצוין. היא מטיילת הרבה ורגילה לשטח. יש כאן שירשור על כלבים על השביל  תהנה