סיכום של קטע הליכה מדן עד הר יונה
יום 1: התחלה מבית אוסישקין בערך ב-11.00 בבוקר. לינה בעין רועים (חצי יום)
יום 2: עין רועים. לינה בנבי יושע (מצפור אגמון החולה)
יום 3: נבי יושע. לינה במעלה נחל צבעון.
יום 4: נחל צבעון. חניון כפר שמאי (מעל עין יקים בנחל עמוד).
יום 5: שני החלקים של נחל עמוד. לינה על הדשא במגדל.
יום 6: מגדל. לינה אצל מלאך השביל מיקי כהנסיוס במושבה כינרת. השהייה אצלו הייתה חוויה.
יום 7: מושבה כינרת. לינה בצומת גזית על הדשא של מלון התבור. יום ארוך ולא קל.
יום 8: צומת גזית. הר יונה (נצרת עלית)-סוף מסלול.
כמה הערות והתרשמויות (לא לפי סדר כלשהו).
*הרבה אנשים, יחסית, הולכים עם הספר של צבי גילת.
*כבר דנו על זה בפורום. אבל בכל זאת, מה שהפריע לי מאד, זה הלכלוך לאורך השביל. ניתן למצוא את כל צורות הזבל והפסולת (בנין, שקיות בקבוקים ומה לא). זה שייך לתרבות ולחינוך הנפוצים כאן (הזכירו את השארת הבקבוקים בחניונים בדרום באחד הפוסטים, ועל הלכלוך באופן כללי בשביל). גם בחניונים יש תמיד פסולת ושרידים של מדורות.
*אני הלכתי עם "המפות של Amtrak" ועם ספר הדרך של מעוז ויגיל. וזה מספיק בהחלט. השביל עצמו מסומן היטב וכמעט אין אפשרות לטעות.
*התברברויות: 1) מעל המושבה כנרת ב"עין פוריה" כתוב בספר הדרך: "אנדרטת שמונים לקבוצת כינרת, עין פוריה שביל ישראל פונה שמאלה ליד האנדרטה. אחרי 50 מ' מגרש חניה לא סלול (דרך לא מסומנת ממשיכה 50 מ' קדימה לחניון עין פוריה. ספסלים, צל, בריכת מים – ניתנת לטיהור). שביל ישראל פונה ימינה, עוזב את דרך האפר ויורד ירידה בינונית-תלולה קצרה עד סמוך למשאבת השקיה, וממשיך קדימה בירידה מתונה בדרך עפר."-הסימון לפניה ימינה ולמטה היה על אבן שהייתה מוסתרת קצת ולקח לי זמן עד שמצאתי אותה. מכל מקום, עין פוריה מקום יפה מאד, אך, שוב פעם, יש הרבה לכלוך ושרידי מדורות.
2)בעלייה להר יונה בסוף היום האחרון. לא מצאתי את הסימונים שמובילים ל---- זה הזמן של המסיק ונאמר לי שכל הזמן ילדים מזיזים את הסימונים. מכל מקום, אני עליתי ישר להר יונה ולפי ההערכה שלי הגעתי קצת יותר מחצי ק"מ משמאל לסימון של השביל שיורד למשהד.
*מבחינת הנוף השביל יפה מאד והפתיע אותי לטובה (גם אחרי שהייתי בשנה שעברה בשביל שנחשב לאחד היפים בעולם (JMT). למרות שהלכתי את הקטע בסתיו ורואים את הסימנים של הקיץ והבצורת של השנים האחרונות. אבל, עדיין, הכל היה מאובק (ומדובר על החלק הצפוני).
*בברזיה "המפורסמת" בבית הקברות של כפר חיטים לא היו מים. נקודת המילוי הבאה היא במצפה או בצומת של טבריה עלית בתחנת הדלק. באחד הפוסטים שנכתבו לא מזמן נאמר כי היו שם מים. בכל מקרה, לדעתי יש להחשיב אותו כמקור מים לא מהימן.
*לא נאלצתי לסטות מן המסלול ע"מ להצטייד במים. פשוט קבלתי עזרה מאנשים שהיו להם עודפים, וכך חסכתי זמן (לדוגמה, עליה לדישון).
*העלייה בארבל והירידה בהר תבור היו הקטעים הקשים יותר.
*אני מקווה לעשות את השביל עד הדרום בכמה קטעים (ואולי בסופי שבוע ארוכים), ואת הדרום ברצף-אם יתאפשר לי, אולי באביב הקרוב.
ואיך אפשר בלי כמה תמונות:
בריכות דגים בעמק החולה
ציפורים מעל בריכות הדגים בעמק החולה
נוף בהר מירון
מצוקים בנחל עמוד
לזה לא נדרש הסבר.
מצוק הארבל