את חגיגת הסיום של 63 קטעי הליכה משנת 2005 צייָנוּ באולם הקולנוע של מלון ריביירה באילת:

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?cat_id=22&topic_id=2599043&forum_id=15663

נשמעו תודות בע"פ ובכתב:

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?cat_id=22&topic_id=2595299&forum_id=15663 

כתבתי מילים וזימרתי שיר לערב הסיום:

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?cat_id=22&topic_id=2593886&forum_id=15663 

בקול הים האדום עלינו לאוויר כמו גם בגל"צ, בתכניתה של יעל דן.

וסמדר שיר כתבה עלינו מספר מילים במוסף "מסלול" של ידיעות אחרונות:

אנחנו לא מוותרים על הגשרון - צה"ל מתעקש לדאוג לנו ואנחנו נשוב יום אחד לקטע בין הר יואש לטאבה !

יפה מאוד!!

יש חלופה "רישמית" שמוצעת על ידי החברה להגנת בטבע: לרדת דרך נחל שלמה לחוץ אלמוג עם טבילה במים.

אם גם זו סגורה אז הולכים בנחל בת שבע (נחל המפלים) ,נטפים, הר שחמון ולאילת.

אני מבקשת את סליחת המומחים.

נסיון חדש: הבנות הנחמדות מגדוד "קרקל" בכניסה להר יואש.

(גבעבר)

יענקלה, חלופה "רשמית" היא המלצה כמו כל המלצה אחרת. בחרנו בהמלצת מדריכת בי"ס שדה אילת את מה שבחרנו - ובדיעבד - המסלול שלנו היה בונוס נפלא לשביל. שווה לא פחות מהשביל עצמו ויש הגורסים שנחל בת שבע יפה יותר מהגשרון. אבל לא זו הנקודה.

אני מדבר על סימון שביל שלא יתן את הרגשת ההחמצה. אלטרנטיבה תמיד יש בה מעט מרעיון הפיצוי על ההחמצה. את זה אני מבקש לבטל.

 במידה ועל הכביש לא מתאפשרת הגישה אל הגישרון - סביל מסומן כבר יוביל לנחל בת שבע.

ובתמונות שלנו אין סכנת בטחון שדה:

זה בסדר שיש חילוקי דעות. לא מסכים איתך, יענקלה לגבי הסימון. בקבוצה של 40 איש הרוב המכריע בהחלט הסתפק בהגעה לאילת בדרך היבשה. לא היתה חשיבות לשכשוך בסיום. ברור שהיו מעדיפים את טאבה, אבל אחרי כל המסלול - אפשר להבין את האכזבה. במציאות של תפקוד המצרים בעידן הבטחוני שהופך את הפלסינים כגורם המאיים בחטיפה בעקביות אל מעבר לגבול, יש ליצור מצב העונה לאתגרי המציאות.

לבקר כאן - בטוח שאבקר, נשבתי בקסם השביל והפורום של קבוצת בשביל ישראל תחביב נחמד בשלב זה.