שביל הגולן – חלק א'.
טוב, אתחיל בכך שזו ההתנסות הראשונה שלי בטיול של יותר מלילה אחד והליכת מרחקים עם משקל. אני עוד צעיר בקטע ויש עוד מה ללמוד.
השביל היה הזדמנות מצויינת לניסויי כלים (רשימת ציוד!):
תיק – אוספריי אית'ר 70 ליטר, היה לי מאוד נוח, מכיל המון!
נעליים – Solomon Explorer עם גורטקס, נעליים גבוהות וקלילות, גם כן היו לי נוחות וטובות.
שק"ש – AZTEC Helium 600, ע"פ ההמלצות בפורום קניתי אותו במבצע (160 במקום 300!), הוא לא הכי מחמם שיש אבל בתוספת פנימית פליז של חגור הוא היה מצויין... הערה קטנה: בלילה הראשון קפאתי מקור למרות שלבשתי את כל מה שהיה לי ולמרות השימוש בפנימית... רק בלילה השני כשהתארגנו ביום שמתי לב שיש מעין חוט כזה שאפשר למשוך בשק"ש וזה גורם לחלקו העליון להיסגר, כך שנשאר חור קטן לנשום ולראות דרכו – מסתבר שזה מאוד יעיל בלשמור את החום בפנים (הזכרתי שאני צעיר בקטע?).
גרביים – טוב גרביים ב-200 שקל זה לא פיקניק אבל החלטתי שלסבול ממכאובי כפות הרגליים אינני מוכן, לכן קניתי זוג גרבי טיולים מדגם "טרקר" של "ברידג'דייל" (105 ש"ח – ריקושט) וקניתי ליינר של "לורפן" (89 ש"ח – אורחה מחנאות בירושלים). ביום הראשון הלכתי רק עם הגרב וללא הליינר, היה לי נוח אבל בסוף היום גיליתי שלפוחית קטנטנה בהתהוות, מאותו היום שמתי גם את הליינר והופ הקץ למכאובים! אגב, היה לי גם זוג של "ט'ורלו" הן אומנם איכותיות וטובות אבל הרגשתי שהרגל הייתה יבשה יותר עם הברידג'דייל והלורפן.
פנס – Petzl Tikka Plus – מטורף הקטע שהאור הולך לאן שאתה מסתכל... ועוד כמה אור! בכל אופן הוא עזר לי להבריח זאב אימתני בחירבת חושנייה (טוב, אולי זה היה כלב מגודל... פרטים בהמשך).
שקית שתייה של שורש - דגם הכי פשוט ומינימליסטי – לא עשתה בעיות והיתה נוחה.
כלי בישול - גזייה אלפינית של אמגזית (חבר הביא), צלחות פלסטיק צבעוניות שעולות 2 ש"ח ליח', כוסות פלסטיק קלילות, מזלגות של הצבא ששוקלות כלום, סכין מטבח חדה בחצי שקל, פינג'אן ללא ידית, סיר בינוני מהשוק וסיר נוסף שחבר אחר הביא – MSR בלקר משהו...
זהו בערך... כל השאר שטויות ופיצ'יפקעס.
החלוקה שלנו לימים:
יום ראשון – קופות עד לאודם (ישנו במגרש הכדורגל בכניסה לישוב, יש ברז מים בקצה המגרש).
יום שני – אודם עד לעין זיוון (ישנו 10 דק' הליכה לפני הישוב במקום בו ככה"נ עשו כמה קומזיצים – זה שטח שהוא לא חלק משמורת טבע לכן טכנית אפשר ללון שם).
יום שלישי - עין זיוון עד לחירבת חושנייה – ישנו בתוך המסגד המופצץ. קצת עצוב לראת את הלכלוך שיש במסגד... לא הייתי רוצה לראות מבנה בית כנסת במצב כזה.
יום רביעי – הקפיצו אותנו מחירבת חושניה לאום אל קונטר (לאחר המון מאמצים הברז שמאחורי המכולה סירב בתוקף להוציא לנו מים... אבל אפשר להתנחם בשיחזור יפייפה שנעשה במקום וממעיין מגניב), משם המשכנו על שביל הגולן עד לנחל סמך בתחתית הקניון ומשם במקום לעלות עם שביל הגולן, עלינו על שביל מסומן ירוק לרכבי 4X4 הגענו לכביש, משם ירדנו איתו עד למסעדת בשר בשם "בוקרים בעמק" או משהו כזה, אכלנו ארוחה טובה ומשם ירדנו לכינרת דרך המטעים שבנחל סמך. שם סיימנו את הטיול.
טוב ועכשיו לשביל.
הכתוב מסוייג ומתייחס רק לחלק א' (החלק שעשינו).
לא השלמנו את כל השביל בעיקר בגלל מחסור בזמן (כולנו חיילים...). בעצם התחלנו בקופות החרמון וסיימנו בחירבה חושנייה, עשינו עוד קטע קטן מאום אל קונטר לנחל סמך.
בכלליות על השביל, אם הולכים בו בעונה הנכונה, קרי בימים אלו ממש, הוא חוויה מדהימה! עוצמת הפריחה וכל הירוק הזה שיש מסביב פשוט מדהים, אם יבוצע מאוחר יותר הכל יהיה צהוב/ חום ויהיה מאוד מאוד חם! – כל החלק הצפוני שלו כמעט ללא צל.
בנוסף, חלקו הגדול עובר על דרכי עפר או בסמוך לכבישים... כן זה מבאס, אבל זה מה יש, יש המון שטחי אש, בסיסים ושדות מוקשים שהקשו על מתכנני השביל, אבל אם משלימים מראש עם העובדה שהשביל לא מושלם, אפשר בהחלט להינות ממנו.
עכשיו לתמונות ולסיפורים:
הקופות של החרמון ותחילת המסלול.
כאן הופיעה לנו רשע מרושע בדמותו של צנ"ף (צנחן פלצן) בדרגת סא"ל – הרשע ראה כי אנו על מדים (חיילים תפרנים שרוצים לחסוך על נסיעות...) הוא התרתח כי עלינו עד לקופות ובכוונתינו לטייל וכי לא תיאמנו עם האוגדה!? – אבוי! בכל אופן הוא סוג של פקד עלינו לעזוב את המקום ולמצוא את דרכנו חזרה למטה... ולא חסך באיומים של מה שעלול לקרות לנו אם חייליו ידווחו לנו שירדנו למרות איסורו.
לאחר שיחת טלפון קטנה עם האוגדה אכן ירדנו למטה – דרך השביל.
*** כנראה שחלק מהשביל באזור כן עובר בשטחי צבא, עדיף לתאם יום לפני, מספרי הטלפון נמצאים ע"ג המפת סימון שבילים.
הרבה הוזכר בדבר הירידה מהחרמון... דעתי היא שחד-משמעית אסור לוותר עליה! יש לאורכה פריחה מדהימה של כל מיני פרחים שאני לא באמת מכיר את שמם אבל אשמח להעשרה, חוץ מזה שיש משם תצפית מעולה על הדרך שלנו לימים הקרובים.
דובי (או תוואי התהלוכה בשמו היותר מוכר...) ליווה אותנו לאורך כל הטיול, על התיקים, המזרנים והשק"שים... בכל מקום, בכל שעה, הוא איתנו... למזלנו למרות שהצליח לעלות עלינו מספר פעמים, לא נצרבנו משערותיו.
תצפית על בריכת רם.
כשהגענו למסעדה (הישוב) חשקה נפשנו בלבנה ופיתה דרוזית, תוך מספר דקות מצאנו את עצמנו במסעדה המשקיפה על הבריכה ועל השולחן לפנינו היו סלטים, פיתות חמות וכמובן לבנה עם זעתר! – תענוג.
אחד העובדים במקום הציעה לנו להיכנס לישוב, לקנות חכה ולנסות את מזלינו בדייג באגם, הוא גם סיפר שהעולים מברית המועצות עשו להם מנהג לבוא כל שנה באביב, לפקוד את שולי הבריכה לרחוץ ולדוג בה.
החקלאים שפגשנו ביישוב והאנשים שפגשנו במזנון, כולם היו מאוד נחמדים!
זה הפרח הכי גדול שראינו בשביל... מישהו מכיר את שמו?
G.O.R.P – ליווה אותנו בכבוד לאורך כל הטיול (סחבנו איתנו איזה 3 קילו מהתערובת הזו), אסור לוותר עליו פשוט כיף לנשנש בעצירות. מישהו יודע מה הם ראשי התיבות?
אגב, עוד דבר שגילנו – אנחנו קראנו לזה "סחילאן" – בעצם זה טחינה גולמית מעורבבת עם סילאן – התוצאה היא ממרח דומה במרקמו לחמאת בוטנים – מאוד טעים ומאוד מזין!
האנשים שפגשנו באודם (2 סה"כ) – היו לא כל כך נחמדים...
יותר מבעס היה לגלות שהשער האחורי היה נעול, לכן נאלצנו להקיף את הישוב מצידו המערבי, לאורך הגדר. ההליכה עצמה כנראה שלא עלתה על 25 דקות, אבל היא הרגישה כנצח! – למי שמתעניין, הגדר סגורה הרמטית, לא מצאנו אפילו פרצה בה חתול יכול לעבור. ממש מבצר.
בכניסה לישוב מצד שמאל יש מדשאה של מגרש כדורגל, לא ראינו אף אחד בסביבה והחלטנו להעביר שם את הלילה, בקצה של המגרש יש ברז עם מים.
אכן הסימון לאורך הרחוב הראשי בבוקעתה הושחט, לא מובן כל כך למה... בסה"כ כל מי שעובר שם, בסבירות גבוה, יקנה שם משהו... חבל.
קצת לפני הפניה לרחוב הראשי (מול תחנת הדלק) יש מזנון שווארמה ו... לאבנה עם זעתר! כרסנו טרם שבעה מלאבנה והחלטנו להיכנס ולהצטייד בעוד לבאנה לארוחת הצהריים, המוכר היה מאוד נחמד וארז לנו לבאנה ופיתות טריות לקחת. רגע לפני שבאנו לעזוב הוא הציעה לנו ספל קפה על חשבונו, לא העזנו לסרב. הקפה היה מעולה וככה מצאנו עצמנו יוצאים גם עם קפה שחור שנכין בהמשך...
ביציאה מבוקעתה היה כל כך הרבה זבל שקצת הסתיר את הסימון, בגדול – בפיצול להמשיך ישר ולא לקחת את השביל הימני.
חלקנו חיפשו מציאות ואילמלא התרמיל הכבד כנראה שגם היו לוקחים איתם הביתה... :-)
קצת אחרי "יריד המציאות".
מטרים ספורים לפני ה"עליה" לחרמונית עצר אותנו רועה צאן מבוקעתה בשם פארס, היה לו חמור יפה, 5 כלבים גדולים ועדר של עיזות וכבשים.
קצת חוששים, קצת לא מבינים בגלל מחסום השפה, החלטנו לבסוף לשתף פעולה, פארס רצה שנצתלם יחד עם החמור והעיזות. אחרי כל כמה תמונות הוא ביקש לראות איך יצאו והיה מבסוט לאללה על התמונות "יפה יפה!".
על הכלבים הוא מספר, שכמה ימים לפני כן בא זאב רעב שרצה להשביע תאבונו בעיזות, הכלבים הבריחו אותו. כנראה שלשם זה הם שם, כי כשהעדר ניסה להיכנס לתוך השדה מוקשים הם לא עזרו יותר מדיי לפארס להשליט סדר.
על הטנק הוא מספר בהומור, שמישהו גנב לו את המנוע כדי לעשות קצת כסף...
התזמון של השביל ככה"נ היה מושלם! – פשוט פורח בכל מקום!
תצפית על עמק הבכא ממצפה אנדרטת עוז 77, במקרה היו שם קבוצה מארגון נכי צה"ל ששמעה את המורק מפי מדריך שניסה להילחם ברוח החזקה, הצטרפנו והקשבנו מעט לסיפור. אביגדור קהלני הוזכר שם לא מעט...
אגב, יש במקום גם מעין רמקול שממנו בוקע הסבר על הקרב, תיירים הקשיבו לו (באנגלית).
משעשע...
זהו מאגר אורטל שלמרגלות הבנטל. לאחר דיון קצר בו הבנו שכבר ביקרנו על הגבעה מספר פעמים, הוחלט שלא לטפס אותה, לכן, במקום להמשיך עם התוואי של השביל מזרחה (שמאלה) המשכנו מערבה (ימינה) לכיוון קיבוץ מרום גולן. השער היה פתוח ועשה רושם שהוא תמיד במצב הזה. במקום יש "קניונית" שזו מילה נרדפת למינימארקט. זה היה יום חמישי והחלטנו להצטייד באוכל לשישי-שבת. (וגם בלאבנה של שטראוס לארוחת הצהריים של יום שישי!)
בדיעבד היה זה מזל גדול! כי כשהגענו לאלוני הבשן בשעה אחת בצהריים המכולת והפיצרייה כבר היו סגורים לשבת. תושב המקום שבישר לנו על כך הציעה לנו אחת מ-2 האפשרויות: או לתפוס טרמפים לקצרין, או להישאר בישוב ומישהו כבר ידאג לנו. ישוב נחמד!
מילאנו מים ב"ישיבה" והמשכנו ללכת לעין זיוון. הדרך לעין זיוון עוברת ברובה לאורך צינור כלשהו, על פניו, לפי המפה, נראה מיותר אבל הופתענו לגלות עד כמה יפה הנוף משם וכמה יפה הדרך כשהיא צבועה כל כך יפה בירוק, באירוסים ובפרחים צבעוניים.
התכנון המקורי היה להעביר את הלילה בתוך הישוב עין-זיוון, אבל בדרך לשם, 10 דקות הליכה לפני הישוב, בסמוך לשערו האחורי, מצאנו מקום נחמד שכנראה משמש לקומזיצים ע"פ סימני המדורות. החלטנו להעביר שם את הלילה על אף החששות מפני הדובונים הארסיים והעכבישים השמנמנים שראיתי שמטפסים לי על התיק. לכל מקרה, כיאה לחיילים ממושמעים, עשינו מעין סבב שמירות לאורך הלילה על-מנת לוודא שלא באה חיה רעה לטרוף אותנו. מה היינו עושים אילולא היתה מגיעה כזו לביקור? – אין לי מושג.
הייתי הראשון לשמור, ו... העייפות הדביקה אותי וכך יצא ששברתי שמירה קצת לפני הסוף, מזל שהשומר השני קם בזמן...
בכל מקרה, הלילה עבר ללא תקלות...
בבוקר, נכנסנו ליישוב ומילאנו מים מצינור בתחנת הדלק שבכניסה לישוב, שם פגשנו קבוצה נחמדה של כ-20 מבוגרים ישם וגברים, שהציעו לנו להצטרף אליהם לארוחת בוקר, בפעם הראשונה היינו נבוכים וסירבנו, על האנשים הנחמדים, ועל הפעם השנייה והשלישית, אספר בהמשך...
אגב, התמונה היא של הטורבינות על הר בני-רסן, מסתבר שזה רק נראה קטן.
בעצירה שלנו לארוחת בוקר צנוע, הדביקה אותנו הקבוצה וחלפה על פנינו לא לפני שעצרו לפיטפוט קצר בו אמרו לנו בתיאבון והציעו לנו בפעם השנייה לאכול איתם.
קצת לפני הפסגה של ההר, הקבוצה עצרה לאכול, מרחוק ראינו אותם ו"ביצה קשה" שאחת מהקבוצה הזכירה עלתה לנו לראש וגרמה לנו קצת להתלהבות, קיווינו שהם יציאו לנו שוב, ואכן הם הציעו, יותר נכון פסקו כי נאכל איתם ארוחת בוקר. מה להגיד? הם היו מצויידים! בית מלון לא היה מתבייש בארוחה שהם פרסו שם... אכלנו בכיף ונהנינו, ושוב תודה!
קצת ממה שהבנו על הקבוצה:
החבר'ה האלה בגילאים של 50-60, עשו את כל שביל ישראל, נפגשו פעם-פעמיים בחודש, לסופ"ש מחמישי בערב אחרי העבודה ועד למוצאי השבת, וכך עשו מקטע מקטע מהשביל, את הלילות הם היו מבלים בד"כ בבתי הארחה או בתי ספר שדה. הם סיימו את השביל לאחר 4 שנים, הם כמובן ממליצים בחום! :-)
עוד מסתבר, שפעם בשנה הם טסים לחו"ל והולכים בשבילים גם שם.
אנשים מדהימים, שופעי עליצות הומור ושימחת חיים! פשוט תענוג!
תצפית מהר בני רסן על החרמון, הצד המושלג יותר בצד ימין זה הצד הסורי. מדהים!
אז ככה, הטורבינות האלה מפלצתיות!!! וכפי שהסביר "המדריך" של הקבוצה:
בחווה יש 10 טורבינות, מתוכן כרגע פועלות 7.
החווה רווחית ומספקת חשמל ליישובי הסביבה ובגלל קשיים בירוקרטיים (מחברת החשמל?) לא מקימים תחנות נוספות כאלה. חבל.
אורך כל להב הוא 18 מטרים! ומשקלם 1200 ק"ג גובה העמוד 30 מטרים ומשקלו 70 טונות! החווה נבנתה ב-1993.
מהר הטורבינות המשכנו ללכת עד שהגענו לביתנו ללילה – המסגד שבחירבת חושנייה.
במלחמת ששת הימים, נערכו קרבות בכפר הצ'רקסי הזה, טנק סורי ירה על כוחותינו מחצר המסגד, לבסוף הוחלט לירות פגז לעברו, הפיצוץ גרם לפינה אחת של המסגד להמוטט, חלק התקרה שהתמוטט, מאז ועד היום, במשך 40 שנה, תלויה ומתנדנדת ברוח...
אפשר לעלות לצריח של המסגד ולגג שלו, יש משם תצפית לילית חביבה על הישובים מסביב.
לא עושה רושם שהמבנה הולך להתמוטט בקרוב וגם אין שום שילוט שמזהיר מפני זה, אבל הבפנים שלו מעוטר בגרפיטי של יחידות שונות בצבא (ואריזות ממנות-קרב), סמלי כת השטן ו-"666" וגם כתובות בערבית, שככה"נ קוראות למיטת העם היושב בציון. הרצפה לא מאוד נקייה בלשון המטע אבל הבלטות עדיין במצב טוב.
הלילה היה נטול רוחות (הקירות סייעו לכך) אבל כשהחשיכה יורדת החיות הרעות זוממות ותוקפות, מחוץ למסגד חיכו לנו מה שנראה כמו לפחות 2 זאבים (כפי שגיליתי ב-3 לפנות בוקר כשרציתי להקל על השלפוחית), מבוהל מהדמויות ההולכות על ארבע באפילה רצתי חזרה עם ה-PETZL דולק והרעש והאור שעשיתי הקפיץ את השאר בבהלה. כנראה שלא היה זה רק בדמיוני, כי בבוקר גילינו שהשקית בה היתה ארוחת הבוקר שלנו – נעלמה!
בבוקר, הקפיץ אותנו גיסו של אחד מהחבר'ה לאום אל קונטר, כששמע על הלילה, אישר כי יש באזור הרבה זאבים. הוא הראה לנו אזור מגודר ומוגן בפני זאבים, ע"מ שלא יצודו את הפרות. הוא גם סיפר שלפני כמה שנים הייתה עלייה חדה בכמות הזאבים וניתנה תמורה להריגה של כל זאב על סך כ-5,000 ש"ח, הוא אישית מכיר מישהו ששיפץ כך את ביתו.
אגב, באום אל קונטר הברז סירב בכל תוקף להוציא מים, מה שכן יש שם שירותים כימיים, ושיחזור הריסות... הגיס, שמסתבר יודע המון על האזור, סיפר שהארכיאולוג שאחראי על השחזור הדביק צ'יפ על אבני ההריסות, ובעזרת תוכנת מחשב הצליח לערוך הדמייה שתציג כיצד זה היה נראה וכך, בעזרת מנוף הם משחזרים את המקום, לדעתי החלק שמשוחזר כרגע הוא בית כנסת, ע"פ הרחבה עם העמודים והאבנים המעוטרות בציורי מנורות.
מאום אל קונטר ירדנו לנחל סמך, בירידה הפתיעו אותנו רוכבי אופניים שירדו אותה במהירות... מסתבר שנערך שם מסע לזכר "אשי" (אשר נובק) תושב היישוב כנף שנהרג במלחמת לבנון השנייה. המסע כלל כ-500 רוכבים שעברו אותנו והמשיכו לכינרת.
בתחילת השביל סוכם שטרם סיומו, נאכל במסעדה, וכך היה, מסעדת בוקרים בעמק, היה תענוג!
שבעים ומרוצים ירדנו לנחל סמך ומשם לחוף כורסי שבכינרת.
קצת היה לנו קשה לחזות בזוהמה ששלטה שם ובריח המנגלים הבוערים אבל בכל זאת, הכינרת זו הכינרת...
המשך יבוא...
ליאור.
LiorEl39929.630625