שמי עודד (הבעל של) וטיילתי בשביל ב- 11.8-22.8, סה"כ 11 יום. נעזרתי רבות במה שנכתב באתר הזה על ה- av2 לאורך השנים ואני רוצה לתרום מספר פרטים ותובנות, לא לפי סדר מסויים.
- סימון השביל לכל אורכו הוא מעולה וצריך כישרון כדי להתברבר. כל מספר מטרים מופיע סימון אדום/לבן על סלע או עץ, כל מספר סימונים נכתב מספר השביל המקומי (למשל 666) על גבי הסימון, בכל צומת מוצב עמוד עם שלטי הכוונה ועליהם מספר השביל המקומי, היעד שלו (בקתה, פס וכד'), ובמקרים רבים גם משך הזמן להגיע ליעד זה. הסימון בחלק הצפוני (עד passo valles) הוא אומנם מעט טוב יותר, אבל גם בחלק הדרומי הסימון ברמה גבוהה מאוד.
כל זה לא אומר שלא צריך להצטייד במפות (לי היו מפות tabbacc מס' 7, 15, 22 שמכסות את כל הטרק מלבד החלק הראשון של היום הראשון והחלק האחרון של היום ה- 10 עד הסיום) ואפליקציית ניווט טובה.
- חציית קרחון המרמלדה מחייבת, לדעתי, קרמפונים. אני שכרתי זוג בריפיוג'יו Castiglioni (8 יורו + 30 יורו פיקדון שמוחזר בריפיוג'י contrin לאחר הצגת קבלה). בצעד הראשון, ממש לפני העליה לקרחון, אחד הקרמפונים נשבר ונאלצתי לחצות את הקרחון עם קרמפון אחד. לא מאוד נעים אבל אפשרי. לא ברור לי איך אפשר ללא קרמפונים בכלל, אלא אם חוצים ביום שמש בצהרים לאחר שרבים אחרים יצרו מסלול על הקרחון. יש לציין שמסביבי היו עשרות מטיילים, כולם עם קרמפונים.
- אני יצאתי מהארץ עם רתמה עבור הויה פארטות. הרגשתי צורך להשתמש בה רק בויה פארטה שמעל קרחון המרמולדה שלאחר מכן היורדת מהפס (לא עליתי לפסגה). שם הרתמה העניקה לי בטחון גמור בהליכה מעל תהום. בכל שאר הפארטות לא הרגשתי צורך להשתמש ברתמה. כל אחד צריך לעשות את חשבון העלות-תועלת שלו: משקל בתרמיל לאורך כל הטרק מול תחושת ביטחון בקטע אחד (או קטעים ספורים בטרק). בכל מקרה, להערכתי, קסדה מיותרת.
- אני הזמנתי כחודש מראש מקום בכל הבקתות (בשיחות טלפוניות כי לא קיבלתי מענה למיילים ששלחתי), בגלל החשש מעומס מטיילים בשיא העונה. בדיעבד, אפשר היה לוותר על כך, לפחות בחלק הדרומי של השביל (מ- passo valles), ובוודאי מ- passo cereda. בחלק זה השביל היה הרבה פחות עמוס. העומס על הבקתות בחלק הצפוני אינו נובע מריבוי מטיילים על ה- av2 דווקא, אלא על כל השבילים המקומיים המצטלבים איתו וחופפים איתו בחלקים מסויימים.
- ארוחת הבוקר בבקתות של החלק הצפוני (עד valles) עשירות וטובות. לאחר מכן הן עלובות- לחם, ממרחים וקפה, למעט בבקתות על הכביש (כמו passo cereda). ביומיים האחרונים גם אין בקתות בדרך בהן ניתן להשלים את ארוחת הבוקר. כדאי להצטייד מראש בפירות מיובשים, חטיפי אנרגיה או כל מזון אחר שיעזור להגיע לבקתה בסוף הקטע לא מורעבים ומותשים.
- טיפים נבחרים לפי ימים:
יום 1- מבריקסן לריפיוג'יו Genova: הרכבל הראשון עולה בשעה 9:00 בבוקר. כדי להגיע אליו צריך לקחת את האוטובוס (מספר 321) שיוצא בשעה 8:13 מהתחנה המרכזית של בריקסן (צמודה לאוניברסיטה) ומגיע 20 דקות לפני 9:00. בשעות הבוקר יש שני אוטובוסים בשעה. האוטובוס אוסף במספר תחנות בעיירה, כולל ביציאה ממנה על-יד מגרש חניה בו ניתן להשאיר רכב ללא תשלום.
ביציאה מהרכבל, כשעומדים מול שלט העץ עם הפנורמה של ההרים, לא להתבלבל מריבוי חיצי ההכוונה- צריך לפנות שמאלה.
יום 2- עד passo gardena (ריפוג'יו frara): הקטע "הרשמי" הוא עד ריפוג'יו puez. לטעמי לא מומלץ: ראשית- זה יום קצר מדי (5 שעות), ושנית- העליה מpasso gardena היא רצחנית, וכדאי לעשות אותה על הבוקר ולא לאחר 2-3 של הליכה. בנוסף, בקתת frara נחמדה, למרות מיקומה על הכביש.
יום 3- עד בקתת Castiglioni: היום הארוך ביותר שלי (8.5 שעות), פשוט כי לא השגתי מקום בשתי הבקתות שלפני Castiglioni. חששתי מיום זה, אך בדיעבד התברר כיום סביר ביותר, למרות שתי עליות ושתי ירידות מאתגרות. למרות ההמלצה בסיפורי דרך באתר זה ובמקומות אחרים לרדת ברכבל אל passo pordoi, אני ירדתי רגלית ונהנתי. מדובר אומנם בירידה תלולה אך על שביל נוח יחסית, יורד בזיגזג על חצץ, והנוף מרשים. מומלץ. (הירידה נמשכת פחות משעה)
יום 4- עד ריפוג'יו contrin: שוב, ההמלצה בסיפורי הדרך היא לעלות ברכבל לריפוג'יו pan dei fiacconi אך אני בחרתי לעלות רגלית. התחלתי ב- 7:15 והגעתי ב- 8:30 כאשר הרכבל התחיל לעבוד. כל אחד והעדפותיו. את סיפור הקרחון והויה פארטה כבר סיפרתי קודם. לאחר סיום הפארטה מתחילה ירידה ארוכה ותלולה מאוד. חלקה הראשון (והארוך) על חצץ דק, בזיגזגים רבים שנבנו בעזרת עמודי עץ ארוכים העוצרים את הדרדרות החצץ ומהווים גם את סימון השביל. רק לאחר סיום חלק זה, כאשר התשתית הופכת ליציבה, מתחיל סימון האדום/לבן הרגיל של השביל.
יום 5- עד passo valles: יום יחסית קל ופחות מרשים מכל שאר ימי הטרק. תחילת היום בעליה לא קשה עד ל- passo delle cirelle וממנו יורדים במורד תלול מאוד על חצץ עמוק, ממש בגלישה כמו הליכה על שלג רך או במורד דיונת חול. בסוף הירידה מגיעים לבקתת puchiade, בקתה מפונפנת אליה הגיעו מאות מטיילים איטלקים בני כל הגילים (0 עד 80) מכיוון הכביש של passo di san Pellegrino. התחושה היא כמו בפארק הירקון ביום שבת. המשך היום די משעמם, החלק היחיד המשמעם בכל הטרק.
הבקתה ב- passo valles אכן היתה מפנקת כמובטח בסיפורי הדרך כאן. זו הבקתה היחידה בה ישנתי בחדר נפרד עם שירותים/מקלחת בעלות לא הרבה יותר גבוהה מאשר עלות הדורמיטורים בבקתות האחרות (44 יורו עם ארוחת בוקר סבירה).
יום 6- עד ריפיוג'יו rosetta: לאורך המסלול ביום זה יש קטעים לא ארוכים של ויה פארטות (קטעים מאובטחים עם כבלי מתכת), אך כאמור אין צורך בציוד מיוחד, אבל נדרשת זהירות רבה לאורך כל המסלול. במזג אוויר גשום הדרך עלולה להיות מסוכנת- חשש מהחלקה דווקא בקטעים הלא מאובטחים, וצריך לשקול לוותר ולבחור בחלופה של שביל 749, או אם כבר מגיעים לבקתת mulez – לצאת עם שביל 710 לכביש. בקתת rosetta יקרה- 53 יורו לחצי פנסיון כאשר ארוחת הבוקר דלה מאוד (לחם, ממרחים, קפה). ניתן להוסיף יוגורט ודגנים ב- 5 יורו, ו/או גבינה ונקניקים ב- 6 שקלים ("תוספות" שבבקתות הקודמות מקבלים בחינם). מקלחת חמה- 6 יורו ללא הגבלה. אין wifi ואין קליטה בבקתה. צריך לצאת 50 מ' לאזור מנחת ההליקופטרים כדי לקבל קליטה.
יום 7- עד רפוג'יו Treviso: יום שכמעט כולו ירידות (סה"כ כ- 2,300 מ' ירידה) ומעט עליות עם קטעים מאובטחים ארוכים יחסית, אך כאמור אין צורך ברתמה (לפחות לתחושתי). ביקתת pradidali שפוגשים בדרך יושבת במקום נהדר, מוקפת צוקים, ואפשר לשקול ללון בה, כמוסבר בהמשך. הירידה השניה של היום ארוכה מאוד, לעיתים על תשתית בלתי יציבה, ולכל אורכה תלולה. היא אינה מסוכנת אך בסופה מרגישים את הברכיים. ריפוג'יו Treviso, אליו עולים מתחתית העמק במספר לא קטן של סרפנטינות, נחמדה עם צוות נחמד, אבל ארוחת הבוקר בסיסית וללא אפשרות הרחבה כמו בבקתה הקודמת. יש wifi אך היתה בעיה להתחבר. אין קליטה בבקתה וצריך לצאת מעט מעליה (מס' מטרים)
יום 8- עד passo cereda: יום קצר (מדי) של 4:30 שעות. אין אפשרות להאריכו כי הבקתה הבאה במרחק של מעל 7 שעות. ניתן לשקול להאריך את היום השישי עד בקתת pradidali, לדלג על בקתת Treviso ולחבר את החצי השני של היום השביעי עם היום השמיני (ליום ארוך וקשה של 8:30 שעות). ריפוג'יו passo cereda נמצא 150 מ' משמאל למפגש של השביל עם הכביש, ממש מול שביל 801 איתו ממשיכים ביום הבא. Wifi טוב בבקתה, ארוחת בוקר טובה (במיוחד בהשוואה ליומיים הקודמים).
יום 9- עד ריפוג'יו boz: העליה ל- forcella comedon היתה עבורי העליה הקשה ביותר בטרק זה. ברובה לא ניתן להשתמש במקלות בגלל התלילות, מחייבת להיעזר בידיים, ולקראת הסוף אתה גורר עצמך מעלה גם בעזרת הידיים. הנוף למעלה שווה את המאמץ. בירידה מהפס פוגשים בקתות לא מאויישות אך מצויידות היטב, עם מים זורמים (מברז) לצידן. בקיצור, אם נתקעים בגלל מזג אוויר או כל סיבה אחרת, אפשר להעביר שם בקלות לילה (צריך רק לדאוג למזון). בקתת boz קומפקטית ונחמדה מאוד, אבל שוב מציעה ארוחת בוקר דלה.
יום 10- עד ריפוג'יו dal piaz: בחלק הראשון של היום השביל לעיתים צר מאוד מעל מדרונות תלולים מאוד ועמוקים, אבל עביר ללא קושי מיוחד, אלא אם מדובר ביום גשום העלול לגרום להחלקה. המחצית השניה של היום- פחות מאתגרת ופחות מרשימה. התנאים בבקתה בסיסיים, המקלחת החמה קצרה ביותר, ובקיצור- בקתה לא אטרקטיבית. אפשר בהחלט לוותר על לינה בה ולרדת באותו יום ל- feltre/
יום 11: עד ל- corce d'aune- שעה וחצי של ירידה יחסית נוחה. הגעתי לכפר 10 דקות לאחר יציאת האוטובוס ל- feltre כאשר הבא יוצא רק בצהריים. הרמתי יד ותוך 5 דקות עצר לי טרמפ של מקומי שלקח אותי עד feltre.
לסיכום: טרק אדיר, הדולומיטים במיטבם, אך מאתגר מבחינת דרגת הקושי (יותר מה- av1 ומה- tmb) כי אין כמעט הליכה במישור והשיפועים תלולים.