הדרך הגבוהה משמוני לצ'רמט - (Walker's Haute Route (WHR
מסלול הליכה קלאסי באלפים השוויצריים באורך 180 ק"מ. נחשב לאחד מהמסלולים ההרריים היפים בעולם.
המסלול אינו דורש מיומנות טכנית אבל דורש כשירות גופנית טובה. 
המסלול חולק קטע משותף (משמוני לשמפה) עם המסלול הפופולרי של הטור דה מונבלאן (TMB) 

חתך כללי של המסלול

חלוקות מסלול מומלצות על פי הספר של סיסרון

מרחקים, הפרשי גובה והערכת זמן בכל קטע מסלול על פי הספר של סיסרון (כולל אלטרנטיבות)

הורדת קובץ ובו סקיצות של המסלול ומפה כללית: WHR-Scans (מדריך סיסרון)

הורדת קבצים ובהם סריקה באיכות טובה של מפות 1:50,000 (טופו שוויץ - מהדורה 2013)

Map03Scan   Map02Scan  Map01Scan

Map04Scan   Map05Scan     Map06Scan

השלמת מפות שביל (מזינאל לצ'רמט) באיכות סריקה נמוכה יותר (מפות ממהדורות קודמות)
Map07   Map08

הורדת קובץ ובו פרופילים של המסלול:  Profiles (באדיבות עודד dede)

אתר מפות אונליין של שוויצריה (תודה לישראל.א על הקישור וההסברים) - אתר המפות
אתר מעולה עם אופציות מגוונות להצגת אינפורמציה, כולל שבילי הליכה. אפשר לשמור את המפות, בכל קנה מידה, ואפשר גם להדפיס אותן.

כיצג להציג במפת האונליין את שבילי ההליכה?
בצד שמאל (מתחת לתפריט האדום של Catalog) צריך ללחוץ על Infrastructure and Communication
בתפריט שיפתח צריך ללחוץ על Transport networks ואז לסמן את האופציה Hiking trails

סימון השביל על מפות גוגל, המאפשר להורדה כקובץ KMZ (תודה לאמטרק על הקובץ)

המדריך המלא לקניית כרטיסי Super Saver המקנים הנחה של 50% ברכבות שוויץ

מדריך שביל עדכני (עתיד לצאת במאי 2019 וכולל מפות טופו בקנ"מ 1:25,000)

 סיפורי דרך מלאים ובהם אינפורמציה משלימה

סיפור הדרך של נמרוד (2009)

סיפור הדרך של ענבר  (2011)

סיפור הדרך של מארק (2012)

סיפור הדרך של אלי (2013)

סיפור הדרך של שלמה (2015)

סיפור הדרך של אדיר (2015) - הליכה מחוץ לעונה (אוקטובר)

סיפור הדרך של איתי (2016)
סיפור הדרך של יענקל'ה (2016) - הליכה הפוכה מצ'רמט לשמוני 

נערך ע"י מנהל יום שישי 08 מרץ 2019 11:16:47(UTC)  | סיבה: הוספת מדריך שביל למסלול

יום 4 - מ Cabane Prafleuri עד Arolla    
סוף סוף יצאה השמש (אבל לא להרבה זמן). הבוקר התחיל בטיפוס תלול קצר מהבקתה עד לתצפית נהדרת על אגם דה דיס (Des Dix). הקור היה עדיין קשה ונדרשנו לביגוד תרמי וכפפות. בגלישה לאגם עשינו הפסקה קצרה בבקתה לא מאויישת (La Barma) שיש לה מטבח פתוח לשימוש עצמי. משם היתה ירידה קצרה נוספת לדרך כורכר שהולכת סביב האגם והליכה של 5-6 ק"מ שטוחים הובילה אותנו לטיפוס הדי תלול לבקתת דה דיס (2850מ'). קטע הטיפוס בן 600 המטרים, היה קשה לחלק מהקבוצה, לאור היומיים המפרכים שעברנו, וקצב הטיפוס היה איטי. בקתת דה דיס ממוקמת נהדר על גבעה שמשקיפה על קרחון Cheilon. אחרי ארוחת צהריים מדושנת, גלשנו מהבקתה וחצינו את הקרחון על מנת לטפס בדרדרת אל הסולם התלול של Pas de Chevres. משם כל הדרך בירידה קלה וארוכה עד לארולה ולמלון הרציני הראשון שלנו Grand Hotel Kurhaus. מדובר במלון עם אווירה מעולה ואוכל נהדר. הוא ממוקם בתוך יער במרחק הליכה קצר ממרכז העיירה, תחנת האוטובוס וחנות ספורט טובה (65 פרנק לחצי פנסיון).

אגם דה דיס

בקתת דה דיס

חציית קרחון Cheilon 

הסולם שמטפס ל Pas de Chevres

מלון Kurhaus המצויין בארולה

יום 5 - מ Arolla ועד Cabane De Moiry דרך מעבר הרים Col Du Tsate
עוד יום קשה עם הרבה עליות. אחרי התענגות על ארוחת בוקר מעולה במלון, לקחנו אוטובוס בשעה 10 לעיר Les Hauderes (מבוטא: לֶה זוּדֵר). משם בגובה 1440מ' התחילה עליה ארוכה עד למעבר Tsate בגובה 2900מ'. זאת עליה קשה שעוברת באזורי מרעה עם תצפיות יפות אחורה. הנוף מהפאס עצמו מאכזב מאוד. לא רואים ממנו את אגם מויירי או את קרחון מויירי אלא רק אגם קרחוני קטן שנמצא בשלבי ייבוש. מזג האוויר בשלב זה של היום (15:30) הפך מעונן וגשם התחיל לרדת. גלשנו מהפאס כ 500מ' עד לאגם הקרחוני. תוך כדי גלישה השתפרו התצפיות והתגלו האגם וקרחון מויירי. הגענו לאגם הקרחוני המיובש בגשם טורדני ומשם השלט הראה שעה ועשר דקות עד לבקתת מויירי (לא לטעות ולבחור כמו ישראל באופציה הימנית שדורשת, בסופו של דבר, את חציית קרחון מויירי). שוב התגלה לנו הפער בין זמן השילוט לזמן הטיפוס בפועל. לנו לקח יותר משעתיים לטפס לבקתה, גם כי מדובר בטיפוס די קשה של 500מ' בסרפנטינות וגם בגלל הגשם שהפך לשלג כבד מגובה 2600 וכיסה את כל הסביבה. כרגיל אצלנו (הפעם אשמה היציאה המאוחרת מארולה) הגענו לבקתה במהלך ארוחת הערב וישבנו לאכול רטובים, לפני שהספקנו להתארגן על החדרים. בבקתה פגשנו קבוצה של 4 ישראלים צעירים שהולכים את השביל. אני מלא הערכה לשוויצרים על המיקום הנפלא של הבקתות. כל בקתה דורשת עבודה מאומצת ממש עד לפתח. את מויירי, למשל, לא ניתן לראות בכל שלב הטיפוס, עד שנמצאים במרחק של 20 מ' ממנה. האוכל בבקתה, אגב, מפנק יחסית לשאר הבקתות. חדרי המגורים מחולקים לישנים וחדשים. החדשים יקרים בכמה פרנקים ונקראים חדרי קומפורט. הם ממוקמים בקומה השניה של הבקתה החדשה שנבנתה לפני שלוש שנים. המקלחות במבנה החדש פועלות (כרגיל) על ז'יטונים, אבל באופן מפתיע יש זרימה חופשית של מים חמים בכיורים. מויירי היא הבקתה היקרה ביותר במסלול. היא עולה 85 פרנק לחצי פנסיון בחדר קומפורט וההזמנה מראש דורשת תשלום מקדמה של 40 פרנק לאדם. חשוב לדעת שסכום ההפקדה לא מוחזר במידה וביטול הלינה נעשה פחות מ 24 שעות מתאריך ההגעה.      

עדר פרות אופייני בטיפוס לפאס Tsate

תצפית על מעבר הרים Tsate

הנוף מחדר האוכל של בקתת מויירי

יום 6 - מ Cabane De Moiry עד Zinal
היום הקל הראשון שלנו במסלול. מזג האוויר היה יחסית בהיר, המסלול קצר והתוואי קל מאוד. נוסיף לזה את הרכבל שיורד לזינל וחוסך 1000מ' ירידה והנה קבלנו, בשעה טובה, יום מנוחה לגוף ולנפש. בירידה מבקתת מויירי עמדנו בזמנים. זה סיפור אחר לגמרי לעשות את הירידה בלי שלג ועם גוף רענן. המשך ההליכה לאורך הגדה של אגם מויירי הנפלא סיפקה הרבה הזדמנויות צילום וגם אופציית רחצה במידה ומזג האוויר היה קצת יותר חם. הפסקת צהריים במסעדה על הסכר ומשם טיפוס קל מאוד של 500מ' לפאס Sorebois וגלישה על דרך שירות לתחנת הרכבל לזינאל (14 פרנק). סה"כ יום הליכה קליל של 4 שעות. שימו לב שתחנת הרכבל משגרת לזינאל קרון אחד בכל שעה עגולה. לכן כדאי לתכנן את ההגעה בהתאם.

בזינאל בחרנו ללון במלון La Poine de Zinal שיש בו מטבח מצויין ויחס מעולה. המחיר 80 פרנק לחצי פנסיון. אין דורמטורי אבל יש חדר של 4-5 מטיילים. טיפ חשוב לכל איזור זינאל - מי שלן במלון בעיירה, מקבל כרטיס המאפשר נסיעות חינם באוטובוסים ושימוש חינם ברכבלים. מי שמתכנן יום חופש בעיירה יכול לנצל את הכרטיס הזה עד תום. 

קרחון מויירי כפי שנשקף בירידה מבקתת מויירי

מי הטורקיז של אגם מויירי

עדר כבשים בפאס Sorebois

נערך ע"י משתמש יום שני 08 אוגוסט 2016 19:24:55(UTC)  | סיבה: לא צויינה

יום 10 - מ Grachen עד Europahutte 
זה היה יום היכרות מאכזב עם ה Europaweg. ציפינו להנדסת שביל "גרמנית" וקבלנו קטעי שביל סחופים ומסוכנים למעבר. הבוקר התחיל בטיפוס קל של 160מ' מגראשן ומשם הליכת יער מהאגדות, עם פטריות אדומות וכל מני פירות בר לצד השביל. ה Europaweg עצמו מתחיל בפסל מרשים שמופיע בכל פוסט של ה WHR. בדרך אליו צריך לטפס ביער בתלילות עד מעל גובה העצים. מהפסל ועד לגשר העץ הראשון, השביל במצב תחזוקה גרוע ומפתיע שהוא לא גובה קורבנות כל שנה. יש לפחות שלוש נקודות שבהן צריך לחצות שדות בולדרים, שכל דריכה לא זהירה על אחד מהם עלולה להוביל להתמוטטות רבתי. מצב השביל משתפר מאוד אחרי גשר העץ הראשון שעם כל הכבוד לשוויצרים, בגרמניה בחיים לא היו מאשרים גשר עץ עלוב כזה. זה גשר ברמה נפאלית. התחושה ב Europaweg אחרי כמה ק"מ היא שהפואנטה הובנה ושאפשר לוותר על ההמשך. באמת שאין כל סיבה ללכת את כל השביל הזה על הבולדרים, מה גם שנכון להיום, החלק השני של השביל סגור במספר נקודות ולא רק בגשר הגדול שאחרי בקתת אירופה. ללא ספק השביל דורש ריענון משמעותי או מחשבה נוספת לגבי בטיחותו. אני לא מצליח להבין את ההיגיון בשלט שמורה לחצות מהר איזור מסוכן שמועד למפולות. אם האזור מועד למפולות,  אל תעבירו בו שביל! מה עוזר לי לחצות מהר קטע אם אני בדיוק חוטף מפולת? זה לא שיש מקום להסתתר. בכל אופן, ה Europaweg חשוף לשמש ורוחות. צריך להימרח טוב טוב בקרם שיזוף ולדאוג לסחוב מספיק מים. הקטע הראשון יבש לגמרי עד לחציית נחל מספר ק"מ לפני בקתת אירופה. הבקתה עצמה היא אחת הפחות טובות במסלול. בהתחשב במלונות שיש ברנדה, במרחק שעת ירידה נוחה, זו הייתה טעות לבזבז זמן בבקתה הזאת. אוכל עלוב מקופסאות שימורים ודורמטורי צפוף. אולי פשוט נשבר בשלב הזה מבקתות עץ ומקלחות ז'יטונים של 2-3 דקות.  

תחילת ההליכה ביער מגראשן

את הקטע הזה צריך לחצות בריצה לפי השלט

האם היו מאשרים בגרמניה גשר עץ מאולתר כזה?

סוף סוף קצת מים אחרי הליכה ארוכה יבשה

יום 11 - מ Europahutte  עד Zermatt
בתחושות חזקות של סוף מסלול ירדנו מבקתת אירופה לארוחת בוקר משודרגת במסעדה מומלצת קצת אחרי העיירה רנדה. הכוונה היתה להמשיך משם על התוואי הנמוך של ה Europaweg אלא שאחרי טיפוס בן כמה מאות מטרים מעל העמק, לגובה שיוט, התברר שאפילו בגובה זה, השביל לצ'רמט סגור עקב מפולות. בלית ברירה, ירדנו שוב לעמק והלכנו על מסלול הפנורמה שעוקב אחרי תוואי הרכבת עד צ'רמט. המסלול הזה קצת מעצבן ועובר דרך מחצבת כורכר בדרך. חוץ מזה, ללכת בעמק זה כבר עניין של חשיפה לחום לא נעים אחרי שהתרגלנו לקור בהרים. בכל אופן, בתום כמה שעות הליכה, ובסה"כ 20 ק"מ מסלול, הגענו למרכז צ'רמט, כשאנחנו חולפים בכניסה על פני מנחת המסוקים שהיו מאוד פעילים בימים האחרונים. בצ'רמט התפנקנו במלון בוטיק מעולה בו לקחנו דירת דופלקס נהדרת (165 פרנק לאדם על בסיס לינה וארוחת בוקר). התפנקות של שעות בחמאם ובג'קוזי ואח"כ ארוחת בשרים טובה בפאב מסעדה Snowboat סיכמו את היום הזה ואת המסלול בליווי תחושת סיפוק על סיום נאות למסלול מפרך ורב תהפוכות מזג אוויר.

קטיף תותי בר בדרך לצ'רמט. הקטנים האלה מתוקים להפליא

המסוקים שמפזרים ציוד, מפנים זבל ומחלצים מטיילים

עוד זוג נעליים מסיים את דרכו אחרי שלושה טרקים

 

יום 12 - עליה ברכבלים למטרהורן הקטן (קליין מטרהורן) וביקור במערת הקרח
כמו בהזמנה קבלנו ביום האחרון מזג אוויר מושלם. זה הצדיק השקעה של 99 פרנק על מנת להעפיל בשני רכבלים ארוכים (כמעט שעה נסיעה) לפסגת המטרהורן הקטן וביקור במערת הקרח. הכרטיס ב 99 פרנק הוא למעשה סקי פאס חד יומי שמשרת יותר את מי שמתכוון לגלוש במהלך היום. מי שרק מטייל להנאתו, לא מנצל את הכרטיס כראוי אבל ביום נאה קשה לעמוד בפיתוי. בכל מקרה, הרכבל הראשון עוצר בדרך בתחנת אמצע שבה אפשר לרדת ולצלם את המטרהורן מזוויות שונות. מהרכבל הראשון עוברים לגונדולה של 101 איש שמעפילה לגובה 3880מ' ומשם יורדים במעלית למערת הקרח. הביקור במערה לא מסעיר במיוחד אבל סביר. אפשר היה לצפות לקצת יותר "אקשן" גם בפיסול, גם בתאורה וגם בפעילויות השונות. המטרהורן הקטן הוא אתר סקי פעיל ועמוס גולשים. חובבי הסקי יכולים לשכור ציוד בצ'רמט ולבלות באתר את כל היום בגלישה בתנאים מעולים. לנו היה רק חצי יום ובשעה 14:30 עלינו על הרכבת ל Visp שם החלפנו רכבת לשדה התעופה של ג'נבה (סה"כ 97 פרנק מצ'רמט לג'נבה - השוויצרים שוחטים במחירי הרכבות).

המטרהורן בשיא תפארתו

ועוד אחד מזווית קצת אחרת

הכניסה למערת הקרח

מסלולי הסקי פעילים כאן כל הקיץ

מדרון הגלישה הקייצי האתגרי ביותר במטרהורן הקטן

מספר הערות לסיכום
המסלול הפתיע אותי בקושי שלו. זה נכון שבחרתי בוריאנטים היותר קשים, אבל לא ציפיתי שהוא יהיה כל כך אתגרי בחמישה ימים הראשונים. ה TMB מסלול הרבה יותר קל והרבה יותר סלחני. יש אמנם גם ב TMB פאסים תלולים זרועי בולדרים, אבל יש בו גם הרבה קטעי הפוגה נוחים והמון אופציות לינה. ללא קשר לתנאי מזג האוויר, המעבר של הארפט, ההליכה מהמון-פורט לפרפלורי דרך שלושת הפאסים וההליכה לבקתת מויירי מלה זודר דרך פאס Tsate הם בן הקטעים הקשים ביותר בהם נתקלתי במסלולים אלפיניים. כשמוסיפים על זה את הפקטור של גשם שלג ערפל ורוח, זה כבר הופך למשימת הישרדות של ממש.

השביל גם הפתיע אותי במיעוט המטיילים, בשלב היחסית מוקדם של שלהי העונה בסוף אוגוסט. היו קטעים שלמים שבהם לא פגשנו נפש חיה וגם התפוסה בבקתות היתה נמוכה מאוד. המסקנה המתבקשת היא שאין שום סיבה להזמין את הבקתות מראש מחוץ לשיא העונה. הרבה פעמים יצא לנו להיות כמעט לבד בבקתות.

הזמנים שמצויינים בשלטים עלולים לגרום לתסכול עמוק בתחילת המסלול, כשהגוף עדיין לא מאוקלם. לעמוד בזמן של שלט זה הישג כביר. לעשות את הדרך בזמן כפול ומשולש ממה שמציין השלט, זה, פחות או יותר, המצב הנורמלי. לפעמים קשה להבין מהיכן השוויצרים לוקחים את הערכות הזמן שלהם. נניח ויש קטע בירידה פשוטה וכתוב בשלט 1H עד ליעד. אתה הולך בקצב רגיל, בלי לעשות אף הפסקה, ובכל זאת זה לוקח לך שעתיים. כלומר 100% חריגה בירידה פשוטה! איך זה יתכן ועוד בשוויצריה, בה הכל נמדד בדיוק של אלפיות שניה? את ההסבר מקבלים בחלק השני של השביל, כשפתאום מתחילים לעמוד בזמנים של השלטים. כלומר הבעיה היא בנו ולא בשלטים. אנחנו פשוט מגיעים לשביל קצת פדלאות ולוקח לנו זמן להיכנס לפורמה. השלטים אחידים בדרישות הגבוהות שלהם ומתייחסים למטיבי לכת שהולכים נטו בלי הפסקות משמעותיות. לכן, ההמלצה שלי היא לא להילחץ מהחריגות המהותיות בימים הראשונים. אחרי 5-6 ימים כולם מתיישרים אל הסטנדרט.   

לגבי סלולרי, אני השתמשתי בכרטיס סים שוויצרי של סוויסקום אותו רכשתי בסניף הדואר בשדה התעופה של ג'נבה. סניף הדואר ממוקם מצד ימין ביציאה מאזור איסוף הכבודה. אני קניתי כרטיס של 20 פרנק וגם אחרי הרבה שיחות מקומיות + SMS לארץ ושיחה בינלאומית אחת, עדיין נותרו לי בסוף המסלול 10 פרנק על הכרטיס. הקליטה לאורך המסלול לא אחידה. בחלק מהבקתות אין קליטה ובחלק יש קליטה מעולה. זה תלוי בקרבה של הבקתות לעיר וכמובן במיקום של הבקתה. בכל המלונות היה WIFI חופשי בלובי ולפעמים גם בחדרים.

לניווט השתמשתי ב GPS של גרמין eTrex30. הוא תפקד נהדר בתנאי הרטיבות והקור רק שזוג הבטריות AA החזיקו בקור בממוצע יומיים במקום ממוצע של שלושה ימים בארץ. בנוסף לגרמין לקחתי מפות 1:50,000 כגיבוי אבל לא פתחתי אותן. אין ממש צורך במפות במסלול הזה. הוא משולט באופן אינטנסיבי וגם מסומן טוב על הסלעים. הגרמין שימש אותי יותר לסטטיסטיקות ואמדן מרחקים מאשר לניווט. ובכל זאת, חובה לקחת מפות כי לפעמים צריך לבצע שינויים במסלול וללכת בדרכים חלופיות. אז שלא יעלה כאן הרושם שאני ממליץ לוותר על מפות. Never  
  

המים זמינים לכל אורך המסלול. מים נהדרים שלא דורשים טיהור. מי שקצת חושש יכול להרגיש בטוח עם כל מקור מים מעל גובה 2600מ' ויש הרבה כאלה. אנחנו שתינו חופשי מהנחלים והרגשנו עם זה יותר בטוח מאשר שתיה מברזים. הדבר הכי מגוחך זה לקנות בבקתה בקבוק מים מינרליים של ליטר וחצי ב 8 פרנק. לפעמים עושים את השטות הזאת מתוך עצלנות אבל כשחושבים על זה מבינים את גודל האבסורד. 

לוחות הזמנים בשוויצריה הם דבר קדוש. אם הרכבת צריכה לעזוב ב 08:26 אז היא תצא לדרך בדיוק על השניה. אפשר לכוון את השעון לפי הרכבות והאוטובוסים. הדייקנות שלהם מדהימה. אם אזור הרכבל שומם אבל אתה יודע שהרכבל צריך לעזוב עוד 3 דקות, הוא יעזוב בדיוק עוד 3 דקות ולא ימתין שניה לראות אם מישהו בטעות מתעכב. כאן לא יעזור לנפנף בידיים ולהתחנן לנהג לפתוח את הדלת. אחרת בחמש שניות? תמתין לסיבוב הבא.


גם הניקיון של השביל זה משהו להתמוגג ממנו. אי אפשר להבין נקיון כזה. אין אפילו פרור של זיהום סביבתי. הכל מצוחצח ומוכן למסדר. כשרואים את זה מבינים שהכל עניין של תרבות. השביל נקי לא בגלל שיש פחי אשפה לאורכו או מתנדבים שאוספים את הלכלוך. הוא נקי רק בגלל שאנשים מחונכים מגיל אפס להתנהג אל הטבע בכבוד ולשמור עליו. אנשים שותים בירות ואוכלים חופשי אבל אף אחד לא מעלה בדעתו לזרוק הצידה עטיפה או פחית. מה יותר טבעי ונכון מלקחת את הזבל אתך ולזרוק אותו בבקתה הבאה? זה הכל עניין של חינוך וזה הדבר שהכי חסר לנו בארץ. גם בשוויצריה יש מטיילי יום ומשפחות שיוצאות לפיקניק, ובכל זאת הכל נשאר מבריק כאילו אף אחד לא ביקר שם לפניך. ככה צריך להתנהג והלוואי עלינו שכך יהיה פעם גם בארץ. זה תלוי רק בנו.

נערך ע"י משתמש יום שני 08 אוגוסט 2016 19:51:10(UTC)  | סיבה: לא צויינה

תאור נהדר ותמונות מקסימות אמנון.

(חיכיתי לפרצופים הקבועים שצועדים איתך והופתעתי לגלות חדשים).

אלי אתה צודק בכל הנקודות. גם יצאנו מאוחר לדרך וגם עשינו הרבה הפסקות. ככה חטפנו את כל הגשם של אחר הצהריים.  
בקטע בין מון פורט לפרפלורי לא הייתה הצטברות של שלג. הוא נמס עם המגע בקרקע. זה בכלל היה יותר Sleet מאשר שלג
ציוד הגשם שלנו לא עמד בגשם רצוף של 6 שעות והמים חדרו לתרמילים ולבגדים. 
מהנסיון שלי רק שכמיה מגנה על תרמיל כמו שצריך. בכיסוי תרמיל המים כבר ימצאו דרך לחלחל אם מדובר בגשם חזק וממושך.
וכמובן שתמיד טוב לשים דברים חשובים בתרמיל בתוך שקיות ניילון.
אתם עברתם חוויות בשלג עם משקל רציני על הגב. אנחנו עברנו חוויות בגשם עם יחסית מעט משקל.