דירוג: שביליסט מתחיל קבוצות: חבר
הצטרף: 21/11/2009(UTC) הודעות: 1
|
הדרך הליקית- LICIAN YULO
20.9-30.9.2009 10 ימים של אושר- סיבוב שני
באופן כללי מה שחשוב לדעת זה שאפשר לעשות את הדרך הליקית דיי בקלות ללא הספר, ומפה שקנינו במרכז העיר פטהייה הספיקה, בנוסף לכמה טיפים שאספנו ממטיילים בדרך, אותם נפרט כאן. האזור מאוד נוח לטיול ואפשר לתכננו כך שכל לילה הלינה תהיה בהוסטל. אולי כדאי לשקול להזמין מקום מראש בהוסטל כדי לשריין מקום לינה כשמגיעות קבוצות לא צפויות. המחירים של ההוסטלים\קמפינג נעו בין 20-30 לירות עם א.בוקר כאשר בכפרים המחיר כולל גם א.ערב. כמעט כל הדולמושים הם במחיר אחיד של 2.5 לירות לאדם, בנסיעות מעל חצי שעה המחיר כפול.
יום 1- המסע שלנו התחיל דווקא באנטליה, בניגוד לרוב המטיילים שיוצאים מאיסטנבול שמאפשרת תאריכי טיסות יותר גמישים, הצלחנו לשכנע את החברה בטיסת בצ'רטר שלנו ( תמורת סכום לא ממש סימלי...) לטוס ל- 10 ימים לגן עדן. בשדה התעופה באנטליה (אחרי שהחלפנו כסף בשער מזעזע במיוחד) לקחנו אוטובוס ציבורי-פשוט שעלה רק 1.5 לירות ל"אוטוגר"- תחנת האוטובוסים, ושם קפצנו כמעט מייד על דולמוש לעיר פטהייה במרחק 4 שעות מאנטליה. הנסיעה עלתה לנו 18 לירות ובערך בשעה 23:00 הגענו לעיר. מתחנת האוטובוס ועד ההוסטל הדרך יחסית קצרה, 7-8 דקות הליכה ודקה נסיעה במונית שעולה 15 לירות. הגענו להוסטל IDEAL PENSION הלינה עלתה 40 לזוג בחדר כולל ארוחת בוקר.
יום 2- התחלנו בחיפושנו ברחבי פטהייה אחר הספר הידוע לשמצה של קייט קלאו "הדרך הליקית", אבל בגלל הרמדאן החנות היחידה שניתן לרכוש בה את הספר הייתה סגורה והאינפורמיישן לא נתן מפה מספיק מפורטת... בלית בררה קנינו מפה מצ'וקמקת מדוכן גלויות ליד האינפורמיישן וכשגם חיפושי הגז לגזייה לא הניבו תוצאות החלטנו לנצל את שארית היום ונסענו לסקליקנט SAKLIKANT שזהו קניון מדהים, שוצף מים שמטיילים בתוכו. לקחנו דולמוש מהתחנה וכשעה וחצי מאוחר יותר הגענו. מדובר במסלול מים מקסים, שאורכו 18 ק"מ, אבל היות שהדרך הלוך ושוב היא אותה דרך הבחירה בידיכם כמה ללכת. צריך נעלי הליכה למים, כי ללכת שם יחפים זה ממש כואב (ניסינו). הלכנו במסלול שעתיים בלבד כי היינו צריכות להספיק לדולמוש האחרון בשעה 18:30... את הלילה בילינו באולודניז קמפינג ולא באובשיק(Ovacik) כמו שתכננו כי מחירי ההוסטלים שם היו יקרים וגם לא ידעו שם לתת לנו מידע על הדרך הליקית. גם מחיר הקמפינג היה יחסית יקר אבל לא היו יותר מדיי אופציות.
יום 3- מהקמפינג הלכנו כ- 10 דקות ברגל עד העיר אולודניז, שם הצטיידנו באוכל לא. צהריים. לאורך 3 הימים הבאים לא נתקלנו במכולת שאפשר להצטייד בה באוכל, אז נשנושים למיניהם כדאי לקנות פה, ואם בעלי ההוסטלים נחמדים הם יציידו אתכם בלחם וירקות לדרך. באולודניז לקחנו דולמוש לתחילת המסלול 5 דקות נסיעה משם, וביקשנו שהנהג יוריד אותנו ליד PINE RESORT HOTEL שם יש שלט גדול שמצהיר על תחילת המסלול ומתחילים הסימונים באדום-לבן. החלק הזה של המסלול הוא כ-12 ק"מ ואורך כ- 6.5 שעות (עם הפסקות ארוכות במקומות שווים) המסלול מתחיל בעלייה של כשעתיים וחצי כשלכל אורך הדרך נשקף נוף מדהים של מפרץ אולודניז . בראש הגבעה מצאנו מה שנראה לנו כהוסטל נטוש בכפר קטן. נכנסנו לחצר- שם ראינו מרפסת נהדרת שמשקיפה על עמק הפרפרים, כשמעלינו פרגולה עם גפן ואשכולות ענבים מתוקים! המשכנו בדרכנו כשמימין ומשמאל מזמזמות הדבורים בין הפרחים ויש הרבה, אפילו המוווווון דבורים, סבלניות אמנם אך גם קצת מטרידות, חצי שעה מאוחר יותר הגענו לברז מים זורמים שם מילאנו את בקבוקינו וישבנו לאכול רימונים היישר מהעץ. נקודה זו הייתה הנקודה הראשונה שבה הסימון בפיצול לא היה ברור, הכיוון הכללי שלנו היה ימינה ולמטה ואכן זה הייתה הדרך הנכונה. מפה רוב הדרך היא במישור עד לכפר Kirmeואז מתחילה ירידה שאורכת כשעתיים עד פרלייה, בכפר זה חיכו לנו עוד הפתעות - בנוסף לעצי רימון והגפן מצאנו גם פטל ותאנים מתוקות! בפרליה בילינו את הלילה בג'ורג' האוס הממולץ בחום, הגענו בדיוק בשקיעה לארוחת ערב מעולה ומקלחת קרה כי הגיעה קבוצה של בריטים שלא השאירו מים חמים. הלינה בחדר עולה 30 לירות לאדם, ובאוהל (שהם מספקים) 10 לירות לאדם, כולל ארוחת ערב ובוקר.
יום 4- ג'ורג' הציע לנו לחם וירקות לא.הצהריים, שמחנו על כך ויצאנו לדרכנו בהליכה לכיוון הכפר בק (BECK). לקח כשעתיים הליכה כשהגענו לפיצול: הדרך מטה מובילה לבק שעל הים והדרך השניה מובילה הלאה ליעדנו- הכפר אלינג'ה (ALINCA). מהפיצול ועד הכפר לקח לנו כ- 3 שעות בעליה רוב הדרך, העלייה לא קשה מדיי אבל ארוכה... ובנקודה מסוימת בדרך הסימון אף מטעה: מהפיצול, אחרי עלייה מסוימת הולכים כ- 20 דקות על צלע ההר (לא עולים ולא יורדים) ומגיעים לשלב שבו צריך לחצות את הנחל (נחל אכזב) מצד שמאל יש בולדרים גדולים לבנים לא להתבלבל לא צריך לעלות עליהם אלא בעצם להמשיך ישר, קל לפספס שיש המשך לשביל אך הוא קיים וברגע שתמצאו אותו גם תראו את הסימון ואחריו מתחילה עלייה מתמשכת שבחצי הדרך למעלה תיתקלו בברז מים זורמים ונוף עוצר נשימה. באלינג'ה הציעה לנו משפחה ללון אצלה וסירבנו בנימוס, החלטה שגויה בהחלט! במקום זה לנו אצל ביירם (BYRAM), בחור לא נחמד במיוחד. גם פה נתקלנו בקבוצה, הפעם של אמריקאים וכל חדרי העץ היו תפוסים ועמדו בפנינו 2 אופציות לישון על הגג של בירם בסק"שים (כשבחודש ספטמבר קצת קר) במחיר חדר, או לישון בהוסטל __________שיקר בהרבה.
יום 5- בירם לא הציע לנו שומדבר שניקח איתנו לא.צהריים ולא הייתה שום מכולת באזור. והיינו נחושות בדעתנו שלא להיתקל בלילה הבא עם הקבוצה של האמריקאים אז הזדרזנו ויצאנו לדרך. אחרי כשעתיים הליכה על הכביש הגענו לכפר גיי (GEY) שם פגשנו מוכר חביב במכולתו המצוינת שבה ניתן להצטייד בחטיפים, שתייה קרה ואוכל באופן כללי . מגיי המשכנו עוד כשעתיים-שלוש עד העיירה בל. עם כניסתנו לעיירה ניגשו אלינו כמה ילדות ששמחו לקראתנו ואחרי שיחה קצרה שכלה בעיקר סימני ידיים הן הובילו אותנו לנערה שהציעה לנו ללון אצלה, והפעם הסכמנו בשמחה. הבית היה נראה כמו הוסטל בבניה, המארחים היו חביבים למדיי ונהנינו לישון הלילה במיטה אמיתית.
יום 6- אחרי 3 ימי טיול בנוף המשקיף על קו החוף החלטנו לגוון ונסענו באוטובוס בית ספר, שהוא התחבורה היחידה אל מחוץ לכפר בל, שמגיע כל יום ב-7 בבוקר, אל עיירה קטנה ומשם לעוד עיירה ועוד אחת, ורק הדולמוש הרביעי הביא אותנו ליעדנו- PATARA BEACH. מקום נחמד, שקט ורגוע שמאוכלס בעיקרו בפנסיונרים. ישנו ב saint Nickolas, מקום נחמד מאוד שגם מספק והסעות אל הים וחזרה ,אך המסעדה בו הייתה ממש נפילה. בילינו את היום על החוף.
יום 7- השארנו את הציוד בהוסטל ונסענו בדולמוש לקלקן (KALKAN) הנסיעה עלתה 5 לירות לאדם. וירדנו ב-ackbal. מצאנו את סימני הדרך והתחלנו לטרק במורד ההר חזרה לפטרה. אחרי כשעה וחצי הליכה יש פיצול: ימינה הדרך מובילה מסביב להר ושמאלה הדרך משקיפה על אזור החוף. אנחנו בחרנו שמאלה והתחלנו ללכת על כביש עפר, הדרך הייתה כל כך ברורה ששכחנו לחפש את סימני האדום-לבן ועד מהרה איבדנו אותם לחלוטין וכבר היה מאוחר מדיי... המשכנו עם כביש העפר במעלה הגבעה עד שהגענו לשכונת בתי קיץ של אירופאים שהיה נטוש למדיי. אחרי שעה וחצי נוספות בהליכה על השביל התחברנו שוב אל סימני הדרך המוכרים שהובילו אותנו אל מעבר לרכס שצופה על החוף בו בילינו אתמול. מצאנו את דרכנו חזרה להוסטל, לקחנו את הציוד ונסענו לקאש (KAS). בקאש בילינו את הלילה בהוסטל הילל שהיה חביב מאוד בעיקר בשל החברה, והברביקיו שהציע ההוסטל (מחיר- 25 לירות לאדם עם א.בוקר ,12 לירות לא.ערב)
יום 8- אחרי בירורים עם אורחי ההוסטל החלטנו שלא להצטרף לטור לקקובה, העיר השקועה. אנשים לא התלהבו, ולא רצינו לבזבז את הזמן או הכסף (40 לירות) שלנו ולכן תפסנו אוטובוס לאולימפוס. אולימפוס היא עיירה מאוד חביבה, תיירותית, ובעיקר צעירה. יש בה אוירה קצת כמו בסיני. פגשנו שם המון חברה צעירים, בעיקר אוסטרלים. ישנו בביירם פנסיון שבו המחיר ללילה בדורמס הוא 20 לירות ובבית עץ הוא 25 לירות לאדם עם א.בוקר וערב. הייתה אוירה טובה בהוסטל והיה נעים וטעים שם. גם היום בילינו את היום בים כשבדרך עברנו חורבות ועתיקות ששווה לבקר בהם. טיפ חשוב: ניתן לקנות כרטיס שבועי לים שעולה 5 לירות כשכניסה חד פעמית עולה 3 לירות.
יום 9- אחרי א. בוקר דשנה התחלנו ללכת לכיוון הכימרה- האש התמידית, זהו גז טבעי היוצא מהסלע ואש בוערת שם בכל ימות השנה. כדי להגיע לכימרה צריך ללכת אל הים ובחוף לפנות שמאלה ולהיצמד לשמאל ולסימוני האדום-לבן שלוקחים יותר ויותר שמאלה לכיוון צ'יראלי . כשמגיעים לציראלי ניתן לזהות מצד שמאל גשר כחול, שם צריך לפנות ימינה לכיוון שביל העפר. כמעט כל הדרך היא על כביש עפר זה והיא נוחה לאופניים למעוניינים (ניתן להשכיר בצ'יראלי). כמו כן מכוניות שעוברות שם ישמחו לקחת אתכם טרמפ. בכניסה למקום משלמים 3 לירות ועולים כ- 10 דקות עד שמגיעים. המקום לא כל כך מרשים, סה"כ זה נחמד אבל לא משהו מטורף, אם יש לכם זמן זה שווה בדיקה.
יום 10 ואחרון- הטיסה שלנו הייתה מתוכננת לצאת בלילה מאנטליה, ובהוסטל אמרו לנו שאנחנו יכולות להישאר לא. הערב ללא תשלום נוסף, למרות שאנחנו לא ישנות שם הלילה. זה היה מאוד נחמד מצידם אך לצערנו לקחנו מקדם היסטריה קצת גדול מדיי כי המידע על האוטובוסים היה קצת מוגבל. לקחנו דולמוש לראש ההר ומשם אוטובוס לאנטליה (8 לירות לאדם). סה"כ הנסיעה מההוסטל ועד אנטליה ארכה פחות משעתיים. באוטוגר בזבזנו את שארית כספנו כי בשדה התעופה הכול נורא יקר, ועלינו שוב על האוטובוס הציבורי בלירה וחצי לשדה התעופה (שימו לב יש הבדל משמעותי בין הטרמינלים 1 או 2 אז תבדקו לפני היציאה מההוסטל לאיזה אתם צריכים), לפי מה שהבנו יש אוטובוסים מהאוטגר לשדה עד השעה 22:00. ולבסוף עשינו את דרכנו חזרה הבייתה.
תהנו! דפנה נערך ע"י מנהל יום ראשון 18 מאי 2014 09:08:18(UTC)
| סיבה: לא צויינה
|