עכשיו, אחרי שהיונים שהמתינו לנו בטאבה כבר פרחו, הזיקוקים התפוצצו, ואמירות ה'וואו כמה רזית' שככו, אני מרגישה צורך לשתף כאן מסקנות מהשביל. לפני שיצאתי הייתי אסירת תודה על כל פיסת מידע שיכול היה לעזור לי בשביל. לכן אני מקווה שדברי כאן גם יעזרו, ואם לא אז לפחות הם יעזרו לפרוק ת'חוויות. אז:
-ציוד. לפני השביל מצאתי את עצמי במסע טרום מסע שהתרחש בין חנות למטייל אחת למשנתה, בין מוכר שממליץ בחום על שעון עמיד בפני מים לבין מבצע המזרון המתנפח החדש. בקיצור- איך יודעים מה באמת צריך? המסקנה שלי היא שמה שתיקח לשביל, אליו תתרגל ואיתו תסתדר, בין אם זה תיק 80 ליטר הכי חדש בשוק, ובין אם זה תיק שקיבלת בצבא. פשוט- גם אתה וגם הגוף מסתדר בשביל עם הנמצא. לדוגמא- לא באמת צריך (לטעמי) בשביל אלכו-ג'ל, אבל אם תתחיל לקחת תמצא את עצמך זקוק לו בהמשך. פשוט תעשה את השיקולים של נוחות מול לסחוב, ויהיה בסדר. מה שבטוח הוא ששום דבר לא הכרחי.
-המדבר. לפני היציאה התלבטתי אם לעשות את החלק מאחרי ערד. חשבתי שזה אזור גדול מדי, מונוטוני מדי, צחיח ולא מעניין, ובנוסף יש את בעיית המים… בסופו של דבר המדבר התגלה אולי כחלק המעניין ביותר בשביל- גם מבחינה טופוגרפית- הנוף בכלל לא אותו הדבר, אי אפשר לשים את הרי אילת, הערבה ודרום מדבר יהודה תחת אותה הכותרת. יפה בצורה מפתיעה. וגם מבחינה דמוגרפית- מגיעים ליישובים יוצאי דופן שבהם גרים אנשים יוצאי דופן. פשוט מדהים לגלות מה לעזאזל נמצא שם באזור העלום בין באר שבע לאילת.
-הטמנות. הקבוצה שלנו לא עשתה הטמנות בתשלום, לא לקחנו מים ליומיים על הגב בשום שלב ועדיין היו לנו מים לפחות פעם ביום. איך זה הצליח? פשוט, אם פורסים את מפות הדרום ועושים חלוקה סבירה של הימים מגלים שאין יותר מדי מקומות שצריך להטמין בהם, אולי חמישה שישה. במקומות כאלה מה שקרה זה שבנינו על תכנית לא מאוד מוצלחת, כמו לעשות טרמפ מים כשמגיעים לכביש, אבל תמיד הסתדרנו בצורות של- טיולים שנתיים, אנשים טובים באמצע הדרך, ואפילו פקחית (מאיה ממזרח הרמון, בחורה לעניין) שהציעה להקפיץ לנו מים. בקיצור, עדיף לחכות לפני שפותחים את הארנק.
-שותפים מהאינטרנט. אפשרי, אנחנו עשינו את זה ויצא לא רע. רק שווה לעשות תיאום ציפיות כמה שיותר מקיף, קחו בחשבון שאלה הולכים להיות האנשים שאתם הולכים להיות איתם 24 שעות ביממה בחודשיים הקרובים.
-תאריך סיום. הייתי אומרת שעדיף לא להציב לעצמכם (אם אפשר כמובן). אנחנו סיימנו את השביל בחודשיים ויומיים, והייתי אומרת שלא מיהרנו בכלל. יחד עם זאת, יש כל כך הרבה מקומות מדהימים ששווה לעצור בהם ליום יומיים, וכל כך הרבה סטיות אפשריות, שחבל להיות מוגבלים בזמן. זה בעיני ההבדל בין השביל כספורט או כתחרות, לבין השביל כמסע.
-מקומות מיוחדים. נחל אריכא- כפר בדואי שנמצא ליד מצפה רמון. הוא קצת סטייה מהשביל, וגם לא רואים אותו בכלל במפה. אנחנו הגענו לשם דרך הרשימת מלאכי שביל. חשוב לי לציין את זה פה כי באופן טבעי אנשים חוששים ללכת לישון בכפר בדואי, אבל לנו היה מדהים לפגוש פנים ידידותיות מהמגזר, ובכלל היתה חוויה מדהימה. אפשר להישאר שם גם ליום, לעשות בנייה בבוץ.
עוד מקומות שראוי לציין- אל תוותרו על חדר השביל בצובה, על ביקור אצל זמי בעוספיה. לגבי הכרבולת- אני לא עשיתי, אבל חברי לשביל לא הפסיקו להמטיר תשבוחות על המסלול. ככל הנראה מדובר במסלול הכי יפה והכי קשה/מפחיד בשביל. לגבי החלק על חוף הים- שמעתי שהרבה מדלגים עליו. לנו היה שם ממש טוב.
זהו. לסיכום אומר שהמסקנה הכי טובה שהגעתי אליה היא שעדיף לקחת כל מסקנה של אחרים בעירבון מוגבל; בשביל הרבה דברים משתנים, ולומדים מהניסיון כל הזמן.
מקווה שאם אתם בלפני, תהנו, ואתם יותר ממוזמנים להגיב על מה שכתבתי, לשאול שאלות או לחלוק על דעתי, בהודעות פרטיות או עם כולם.
תמר (הראשונה משמאל)
