כמובן מזג האויר. זה כל מה שמעניין שביליסט מצוי לפני היציאה למסע ובמשך חודשיים רצופים בדרך. לא רק שביליסטים עסוקים במזג האויר

אלא גם מטיילים בקטעים, צעירים, צעירם ברוחם ובני 70 גם. הנה קטע שכתב אורי איתיאל מאחת הקבוצות של דני גספר במכון אבשלום.

כמעט בלא שארגיש השתנו אצלי סדרי בראשית. מעולם לא חקרתי במופלא ממני ולא הצטרכתי לאובות וידעונים ולא שעיתי לחזאים שינבאו לי את מזג האוויר למחר ולעוד שבוע. מאז שלמדתי ב"תלמוד תורה וישיבת החרדים" ברחוב מלצ'ט בעיר הלבנה והוטמע בי, כי פסקה נבואה בישראל, לא שאלתי על רוח ונשיאים כמו גם על גשם ושרב שהוא בן בנו של החמסין הידוע. אלא שכאמור, השתנו סדרי בראשית. עם תרמיל, כובע ומקל אני צועד ב"שביל ישראל" לא לפני פנייה ובירור על מזג היום, האם לנו אתה או לצרינו, האם גשם לפתחינו או שמש קופחת לראשינו, או אובך מעלינו חס ושלום. ומכל פגעי הטבע קשה עלי גזירת האובך, שהיא בבחינת "הסתר פנים" ואין לדעת כוונת הבורא בעניין. האם ממש הוא או משל, האם בא לכסות על חטאינו או שמא רק על חולשותינו ואזלת ידינו, ואולי אדון עולם ממסך את הרע והמכוער בעולמינו כדי שלא נחזה בהם...רק דני (גספר)שלנו רואה באובך ממרומי 195 ס"מ. עלינו בהר ונשימותינו תכופות קצב ועוד טרם שבאה רגיעה לגופינו דני מצביע על שם ועל כאן ו"אם תשימו לב לאנטנה בראש ההר שם"...ואינני רואה דבר וחצי אנטנה...ואני מהנהן בראשי ככולם בהסכמה לאנטנה שאינה נראית. אובך. וכמו שאומרים צעירינו – האובך הביא לי את הג'ננה ויש אומרים – את החלסטרה

 אורי חגג 70 על השביל לפני כשנתיים וסיים ללכת את שביל ישראל באילת בחודש מרץ האחרון.