Drei zinnen או "ארבעה ימים סביב שלושת השיניים של הלאבארדו"
עקב בקשות אני פותח נושא נפרד למסלול הספציפי הזה, עוד הרבה מידע על אזור הדולומיטים אפשר למצוא בנושאים שנוגעים ל Alta Via
הרבה מהמידע כאן לקוח מילה במילה מאנשים אחרים כי הוא פשוט כתוב טוב. תודה לכולם (ולאמנון במיוחד)!
אני אשתדל לתאר כאן בצורה הכי מפורטת וברורה שאני יכול את המסלול שעשינו: הליכה של 4 ימים סביב שלושת ה"שיניים" (פסגות) של הLavaredo (או באיטלקית: Tre Cime di Lavaredo). אקדים ואומר שהטרק מ ד ה י ם. במיוחד למי שלא נחשף לחלק הזה של אירופה ולתצורות הגיאולוגיות המרתקות שיש בו. אבל (וזה אבל לא קטן), הטרק הוא לא טרק קל. אלו הדולומיטים ולכן העליות הן עליות והירידות הן ירידות, ומי שלא נמצא בכושר סביר יסיים (להערכתנו, לאחר שעשינו את המסלול) את ימי ההליכה בזמן כפול ועם הלשון בחוץ. עם זאת, למי שלא מכיר את האזור זה מסלול מצוין להתחיל ממנו כדי לקבל "טעימה ראשונה", ולחזור שוב למסלולים ארוכים יותר. זה גם מסלול מצוין לשלב בטיול כללי באיטליה, והוא נוח במיוחד לאנשים עם רכב שכור מכיוון שהוא מעגלי ובסופו אפשר לחזור לחניה שבה החנית את הרכב. בקיצור: לא לפחד, רק לבוא מוכנים להליכה :).
קצת נתונים:
האזור של הטרק הוא אזור הדולומיטים. יש ברשת מספיק אנשים שמבינים יותר טוב ממני בגאולוגיה, ולכן לא אצרף כאן הסבר מעמיק.
עונת ההליכה:
הבקתות בשביל נפתחות בסוף יוני (חלקן פתוח כל השנה) ולכן עונת ההליכה הרשמית מתחילה בתקופה זאת, מגיעה לשיאה באמצע אוגוסט ומסתיימת בשבוע השלישי של ספטמבר, עם סגירת הבקתות. מי שמתכנן הליכה בשביל בשיא העונה חייב לשריין טלפונית או בדוא"ל מקומות לינה בבקתות לאורך המסלול שאחרת יהיה לו קשה למצוא מקום פנוי. אנחנו הגענו לשביל בתחילת יולי (2-12 ביולי) ללא הזמנת מקומות מראש והבקתות היו כמעט תמיד מלאות כך שבקושי נדחקנו פנימה ונאלצנו לישון לרוב בחדרים פרטיים שהם יקרים בהרבה מלינה משותפת בדורמטורי. כל הנאמר לעיל מתחדד פי כמה בסופי שבוע עת השביל מתמלא מטיילים לטווח קצר. זה ממש בלתי אפשרי למצוא מקום פנוי בבקתה פופולרית בשישי ושבת בערב ללא הזמנה מראש. ראו הוזהרתם!
מתי השביל הכי יפה?:
חד וחלק - בתחילת העונה, כלומר סוף יוני עד אמצע יולי. בתקופה זו הפריחה בשיאה, הפסגות עדיין מושלגות ויש המון זרימה של מים. לעומת זאת, הכי נוח לטייל בסוף העונה בספטמבר היות ומזג האוויר יציב, אין יותר שלג והשביל פחות עמוס (אבל גם פחות יפה)
שפה:
האזור שנטייל בו קרוב מאוד לגבול עם אוסטריה, ולכן הרוב המוחץ של האוכלוסייה במקום מדברים איטלקית/גרמנית בניב אוסטרי כלשהו. האנגלית בפי המקומיים די רצוצה, אבל הצעירים יודעים אנגלית בסיסית. בכל מקרה, אפשר להביא גם פנקס ועט לצייר את מה שהשפה מונעת להגיד (זה עובד טוב).
ציוד:
הדבר החשוב ביותר במסלולים אלפיניים הוא שמירה על משקל תרמיל נמוך. המשקל הנמוך הוא חזות הכל. הוא זה שמאפשר לנו להנות מההליכה והוא זה ששומר לנו על הברכיים מפציעה. במסלול ניתן ואף חובה להפחית ממשקל התרמיל עד לרמה של 7-8 ק"ג. על משקל זה צריך אמנם להוסיף עוד 1-2 ק"ג מים, בכל רגע נתון, אך בשום מצב אין סיבה ללכת עם תרמיל השוקל יותר מ 10 ק"ג. ישנן הרבה דרכים לחסוך במשקל. נתחיל בתרמיל. מספיק תרמיל של 50 או 60 ליטר ולא צריך תרמילים של 70-80 ליטר. מבחינת ביגוד חם, אין צורך לסחוב סט פליז כבד לאחרי ההליכה היות וחם מאוד ברפיוגים ומספיק ביגוד קל. מי שבונה על לינה ברפיוגים פרטיים לא צריך להביא סדין ובטח שאין לו סיבה לסחוב ציפה כפולה מכותנה במשקל קילו. כל מה שקשור לכלי רחצה צריך להיות גמדי. שמפו קטן (כבר ראיתי מי שסוחב שמפו פנטן משפחתי). סבון קטן. קרם שיזוף 40 גרם (נא לא להביא קרם הגנה של ד"ר פישר במשקל 400 גרם). דיאודורנט חצי ריק יספיק ל 8 ימי הליכה ומגבת קטנטנה תחליף בהצלחה מגבת חוף כבדה. בקיצור, צריך לחשוב בקטן ומי שמתכנן להפגין אופנה מגוונת ברפיוגים, כדאי לו להתאפס מיד ולהבין שברפיוג לובשים כל יום בדיוק את אותו הדבר מתוך שקולי משקל. אנא ממכם, אל תמתינו לעליה הקשה הראשונה על מנת להבין את החשיבות הדרמטית של משקל תרמיל נמוך. תלמדו מותיקים
רשימת ציוד בסיסית למסלול:
- תרמיל 40+ ליטר (אין צורך בתרמיל גדול מ50 ליטר).
- נעלי הליכה טובות (עדיף גבוהות כדי לשמור על הקרסול).
- שכמיה + כיסוי תרמיל.
- זוג מקלות הליכה.
- פנס ראש עם בטריות טריות.
- בקבוק מים של ליטר וחצי או שקית שתיה של 2 ליטר.
- ציפה ליחיד/ליינר (Liner) או סדין (לא חובה למי שמתכוון לישון רק ברפיוגים פרטיים). מיועדת לשינה עם מצעי הרפיוג'.
- מעיל סערה קל להליכה במזג אויר רטוב.
- כפפות שטובות גם לגשם.
- כפפות אופניים/חדר כושר (רק למי שמתכוון לעשות קטעי ויה פראטה).
- חולצה קצרה מנדפת + חולצה תרמית ארוכה להליכה.
- מכנס קצר + מכנס ארוך להליכה.
- חולצת כותנה קלה ומכנסיים קלות לרפיוג (כלומר מה שלובשים לטיסה).
- תחתונים/גרביים להחלפה. לקחת גרביים שטובים להליכה ארוכה!
- נעלי קרוקס או סנדלים לאחרי הליכה.
- משקפי שמש.
- כובע או בנדנה, קרם שיזוף 30+ וקרם לשפתיים.
- ערכת עזרה ראשונה (פולידין, משחת חיטוי, פלסתרים, תחבושות, סכין יפנית וכו').
- כלי רחצה + מגבת קטנה (סבון ושמפו קטנים, דאודורנט חצי גמור, סכין גילוח חד פעמי).
- חבילת שוקולד או בר אנרגיה לעליות רציניות (חשוב).
- סלולרי + מטען.
- ספר שביל (לא חובה), סיפור דרך (מומלץ) מפות שביל (חובה).
- דרכון + צילום של הדרכון למקרה שיאבד + מזומן (70 יורו X מספר ימי ההליכה).
- חבל אבטחה + טבעת (רק למי שמתכנן לעשות קטעי ויה פראטה).
- ביטוח רפואי (ספורט אתגרי) לכל התקופה (לא ביטוח של כרטיס אשראי).
- פנקס/מחברת ועט.
מזג אוויר:
בגדול, מזג אויר מאוד נוח לטיול. ביום קריר ונעים, ובלילה פשוט קריר. צריך להיות מוכנים לגשם וערפל! הם באים והולכים מאוד מהר. אתה עולה לך באיזו עליה, השמש זורחת וכולך מבסוט, מסתובב אחורה ופתאום עננות חודרת והגשם מתחיל. בימים שאנחנו הלכנו היה מזג אוויר מצוין, מלבד כמה שעות בודדות של ערפל. אפשר למצוא ברשת תחזיות שונות ומשונות. אני מצרף קישור שנתנו פה כבר ואנחנו ראינו שהוא הכי מדויק: תחזית מזג אוויר למסלול
בקתות/rifiugio:
הבקתות הן למעשה מלונות דרכים בעלי מיקום אטרקטיבי שבהרבה מקרים גם יהיה גבוה טופוגרפית. הבקתות נקראות באיטליה ריפיוג'ו והן מתחלקות לשני סוגים: ריפיוג יםבבעלות ציבורית (CAI-Club Alpino Italiano) וריפיוגים בבעלות פרטית. קיימים מספר הבדלים בין ריפיוג ציבורי לפרטי. ריפיוג ציבורי, המתוחזק בידי האיגוד האלפיני האיטלקי, יהיה לרוב יותר המוני, פחות מאובזר ולפעמים גם ללא מקלחות חמות. רפיוג ציבורי לעולם לא יזרוק מטייל החוצה כאשר הוא מלא, אלא ישכן אותו בכל מקום אפשרי עם זה המטבח או חדר המדרגות. ברפיוג פרטי, לעומת זאת, יזרקו מטייל בלי הזמנה החוצה בגשם שוטף ובלי למצמץ במידה והרפיוג מלא. אחרי שביקרתי ברוב הרפיוגים לאורך המסלול יש לי העדפה ברורה לרפיוגים הפרטיים, אך קשה לי לפסוק חד משמעית בנושא. מצד אחד הריפיוג הציבורי הוא יותר זול, מנות האוכל בו לרוב יותר גדולות ואין תחליף ליחס החם והלבבי שמקבלים בו בלילות גשומים. מצד שני ברפיוג פרטי מקבלים מקלחת חמה שלרוב לא מוגבלת בזמן, מצעים נקיים, שמיכות מפנקות ותפריט מסעדה מגוון הכולל יין איכותי. הריפיוג הפרטי הוא גם לרוב יותר מהודר ומציע לינה בחדרים פרטיים המאובזרים ברמה של 2-3 כוכבים.
הבקתות שישנו בהן לאורך המסלול הן (לפי סדר):
Auronzo (ההגייה היא או-רונ-זו בפי המקומיים) - זו נקודת תחילת המסלול. הלינה מתאימה למי שרוצה להתחיל על הבוקר. אפשר גם לישון מחוץ לפארק ולהגיע מוקדם.
Talschlusshutte (ההגיה היא: טאל-שלוס-האט בפי המקומיים) - לילה ראשון במסלול.
Carducci (ההגייה היא קאר-דו-צ'י בפי המקומיים) - לילה שני במסלול.
Pian di Cengia (ההגייה היא פיאן-די-צ'נ-ג'יה בפי המקומיים) - לילה שלישי ואחרון במסלול.
פירוט על הבקתות אצרף בסיפור הדרך, אבל בגדול זה סוג של מלונות קטנים עם חדר שינה למעלה ומסעדה למטה. רובם מנוהלים על ידי משפחות, אך בכל מקום עובדים גם סטודנטים (די קל לזהות אותם) שבאים לעשות כסף בחופשת הקיץ שלהם. משיחה עם החבר'ה שם עושה רושם שיש מין קהילה קטנה של סטודנטים שעובדים באזור. חבר'ה חמודים ששווה בהחלט להתחבר אליהם, למדנו מהם הרבה על האזור והמנהגים. אנחנו שנינו צמחונים. האיטלקים וגם האוסטרים מאוד אוהבים כל מיני סוגי בשר באוכל שלהם ולכן לוודא איתם שזה לא כולל בשר! המילה האיטלקית היא vegetariani ( הוגים את זה וה-ג'ה-טר-יא-ני 
).
שימו לב שאת המקומות ברפיוג'י שריינו חודש מראש (הגענו באמצע העונה). המסלול מאוד מפורסם באירופה ולכן עמוס. הוא מחייב הזמנת כל המקומות מראש.
עלויות:
בגדול אנחנו עבדנו לפי החישוב של 70 יורו X מספר ימים במסלול והסתדרנו בהחלט ברווחה. בכניסה לשמורה (בעליה ממיזורינה) צריך לשלם כניסה לשמורה (22 יורו) ועוד 5 יורו על כל יום שנמצאים בתוך השמורה. סה"כ 37 יורו. חניה בAuronzo לא עולה כסף. ברוב הבקתות אפשר למלא מים ישר מהברזים, ואם לא אז בחוץ יש ברז שמיועד למילוי מים. בכל מקרה שווה לשאול את בעלי המקום. סטודנטית חמודה בPian di Cengia הסבירה לנו ששמים שלטים של "מים לא לשתייה" ברוב הבקתות כדי לעשות עוד כסף ממכירת מים. עם זאת, יש מקומות שאין בהם מי שתיה מהברז. בקיצור - לשאול.
מסלול הגעה ורכב שכור:
העיר הקרובה ביותר למסלול היא ונציה, שאליה טסה אלעל מאז 2014 ומאוקטובר 2017 תפעיל אליה גם איזיגט שלוש טיסות שבועיות. אופציה הגעה אחרת היא לעיר ורונה ואופציות הגעה רחוקות יותר הן העיר מילנו (איטליה) ומינכן (גרמניה). נוספת ומעט רחוקה יותר (300 ק"מ) היא העיר מינכן. אנחנו טסנו לורונה בצ'רטר זול ושכרנו בשדה התעופה פיאט פנדה חמודה, שליוותה אותנו לאורך כל הטיול. נסענו דרך Bolazno. הנסיעה היא משהו כמו 3 שעות ברכב. הדרך מקסימה! לא לוותר על נסיעה בדרך הזו מכיוון שהיא יפהפיה. חזרנו דרך Belluno, שזו דרך יפה לא פחות ורואים בה גיאוגרפיה קצת שונה וגם נחשפים לצדדים טיפה שונים של איטליה. חוץ מזה שהדרך עוברת ממש ליד ונציה. מי שונציה מושכת אותו מוזמן לתת קפיצה בדרך חזרה (אותנו לא).
לכל חובבי הGPSים אני מצרף את המסלול בGoogle Maps:
מסלול הלוך דרך Bolazno
מסלול חזור דרך Belluno
סימונים ומפות:
בגדול, השבילים מסומנים מצוין ובשבילים הרחבים יותר אי אפשר לטעות. כשמגיעים לשבילים ההרריים יותר והקשים יותר ניתן להתבלבל, אך הטופוגרפיה די מאלצת את תוואי השביל. טיפ מאוד חשוב שאנחנו למדנו: לעבור עם המקומיים ברפיוג' על המסלול למחר! הם מכירים כל מיני פינות שוות ואפילו הפנו אותנו לפראטה חדשה שלא קיימת במפות (אל דאגה, נפרט עליה בהמשך). אנחנו בנינו על לקנות מפה ברפיוג'ים אבל לא היו! רק באמצע היום השני התמזל מזלנו וקנינו את המפה האחרונה שהייתה בTalschlusshutte. עדיף לקנות במיזורינה לפני שמתחילים את המסלול כדי שלא תתקעו.
ממליצים חד משמעית על מפות של חברת Tobacco. אלה המפות הכי טובות שמוכרים שם באזור. נקודה.
ה מ ס ל ו ל
יום הליכה ראשון:
הגענו לרפיוג Auronzo בלילה לפני שהתחלנו לטייל וישנו שם. הדרך מקסימה (פירטתי את המסלול למעלה) ובהחלט מכניסה למצב הרוח הנכון, כשכל פסגה שראינו כבר עשתה לנו תאבון להתחיל לטייל... הגענו לבקתה מעט לפני השקיעה ונשימתנו נעתקה מהנוף המרהיב. הרפיוג' עצמו חביב ולא יותר. מאוד תיירותי, כנראה בגלל שהאזור מאוד נגיש. אין בעיה למלא מי שתיה מהברזים (למרות השלטים). קמנו בבוקר, ולאחר ארוחת בוקר רצינית התחלנו ללכת על שביל 105 לכיוון רפיוג Locatelli (ידוע יותר בשמו הגרמני: Drei Zinnen). העליה על השביל נמצאת צפונית לAuronzo. במקום לפנות לרפיוג' ממשיכים עד סוף הכביש -ושם תחילת המסלול. מקיפים את שלושת השיניים ממערב, עד שמגיעים לצדן הצפוני, שם עצרנו ליד כמה אגמונים קטנים. משם ממשיכים ועולים ל Locatelli לארוחת צהריים קלילה.
הנוף מהעליה לLocatelli:
אחרי הארוחה עוצרים לתצפית מהאוכף ומתחילים לרדת על שביל 102 לכיוון הרפיוג' שבו נישן בלילה, רפיוג' Talschlusshutte. הירידה היא ירידה משמעותית בגובה (כמעט קילומטר!) וכולה לאורך נחל מקסים. מסיימים את הירידה ברפיוג' Talschlusshutte המקסים. זה הרפיוג' הכי טוב שהיינו בו בפער. האנשים במקום מתוקים, והתנאים מפנקים בהחלט.
זמנים (אנחנו הלכנו בניחותא):
מAuronzo לLocatelli - שעתיים וחצי.
מLocatelli לTalschlusshutte - שלוש שעות.
יום הליכה שני:
אחרי ארוחת בוקר שווה בTalschlusshutte התחלנו את העלייה הרצינית של היום השני. זה יום שכמעט כולו עליה (מלבד 500 מטר ירידה לרפיוג' Carducci) ובסופו משלימים עליה של 1000 מטר (!). מתחילים את העליה על שביל 103 בצד הצפוני של פסגת Einser. בסוף העליה מגיעים לרפיוג' Zsigmondy המקסים, שם אוכלים ארוחת צהריים קלה ונהנים מהנוף. לאחר מכן מתחילים את העליה לpass. אחרי עליה קצרה מגיעים לpass ומבינים שבהחלט היה שווה לעלות.. משם מסתכלים דרומה ורואים את הרפיוג', וגם ממנו הנוף מרהיב... מגיעים לרפיוג' Carducci ןשם מבלים את הלילה השני. לבעלים של המקום קוראים Bepe והוא מטפס הרים מאוד מנוסה. יש אפילו סרט עליו מטפס על האוורסט או הK2 או משהו בסגנון, והוא נתקע שם בלי אוכל ומים 16 שעות... בקיצור, דברו איתו הוא טיפוס מעניין.
זמנים (אנחנו הלכנו בניחותא):
מTalschlusshutte לZsigmnody - ארבע שעות.
מZsigmondy לCarducci - שעתיים.
יום הליכה שלישי:
בבוקר קמנו ודיברנו עם Bepe על המסלול, רק כדי לגלות ש... הוא חסום! בגלל מפולות הpass שרצינו לעבור בו היה חסום. ולכן Bepe המליץ לנו על דרך אחרת להגיע. בנוסף, הוא אמר ששביל 107 (השביל שעליו תיכננו ללכת) הוא שביל לא פשוט בכלל, וצריך ניסיון בהרים שם בשביל ללכת בו. בקיצור, חזרנו לpass בערפל כבד ומשם בהמלצתו של Bepe עלינו על שביל 101 לpass שנמצא בצד השני של רכס Zwoerkofel. שימו לב! העליה תלולה וקשה והשביל לא פשוט גם הוא. הגענו למעלה וקיבלנו תגמול הולם למאמץ. מכיוון שלא רצינו לוותר על הנוף מ107 (וגם המקומיים אמרו שהוא שביל מאוד יפה) החלטנו ללכת עליו עד לחלק שחסום. ולכן מהpass פנינו דרומה על 107. שימו לב: יש חלקים לא פשוטים במקטע של 107 מCarducci עד הpass. חלקם כוללים טיפוס בעזרת כבלים, חלקם כוללים הליכה מסוכנת על קרח שמתחתיו זורמים מים (אפשר ליפול בקלות מטר וחצי שניים לבור שנפער בקרח!) וחלקם הליכה באזור שמועד למפולות. בקיצור, השביל מאתגר. לא לפחד ללכת עליו! אבל קחו בחשבון שצריך ניסיון בטיולים וציוד חילוץ ואבטוח בסיסי למקרה חירום (סלינגים, טבעות, חבל קצר). זו לפחות תמונת המצב לשביל נכון לתקופה שאנחנו הלכנו שם. הלקח הכי חשוב הוא: דברו עם המקומיים. יש להם יותר ידע וניסיון מכם. אנחנו הגענו עד איפה שאפשר מהצד השני וחזרנו לpass. השביל מסומן טוב. להבנתי בעיקר בגלל שאין תוואי ברור וכל הזמן יש דרדרת באזור. משם המשכנו על 107 צפונה. על המלצתו של Bepe היינו צריכים להמשיך על השביל עד הפיצול ל101, ושם נמצא שלט שיוביל אותנו להפתעה...טה דה! פראטה חדשה שלא מופיעה במפות ומובילה היישר ל...Pian di Cengia, הרפיוג' שבו נישן. אחרי שגמרנו לשבח ולהלל את Bepe התפנינו לבחון את ציר הפראטה. זהו ציר ששימש להעברת אספקה במלחמת העולם הראשונה (ככה מסתבר מתרגום של השלט) וכל הפראטה מרוצפת בתעלות מסתור ומערות עם חרכי ירי. פראטה יחסית פשוטה וקלילה, שמוסיפה הרבה צבע לדרך לרפיוג' ומגוונת בהחלט את הדרך.
איך מגיעים לפראטה?
מפאס Zwolferkofel הולכים על 107 עד שנתקלים בשלט. משם עולים ישר צפונה על קו הרכס והולכים עד שמגיעים לפראטה. הדרך מסומנת באדום (חלקית).
מרפיוג' Pian di Cengia: יוצאים מהרפיוג' על 101, עוברים את העמוד עם הדגלים הטיבטיים עד לשלט הנ"ל, רק מהצד השני. העליה לפראטה נמצאת ליד שלטי השבילים, אי אפשר לפספס.
המשך סיפור הדרך... מגיעים לרפיוג' Pian di Cengia. רפיוג' מקסים ואנשים מתוקים. דיברנו איתם קצת והם המליצו לעלות לתצפית ליד פסגת Einser (זוכרים אותה?) יוצאים מהרפיוג' צפונה ועולים על שביל 101A. זה שביל ללא מוצא שמוביל לתצפית, פשוט תשאלו ברפיוג'. כל קו הרכס הזה היה קו הגנה במלחמת העולם הראשונה. ולכן יש הרבה מערות תצפית בדרך, שווה להתעכב ולהסתכל. ברפיוג' אכלנו ארוחה טובה, ישבנו קצת עם החבר'ה והלכנו לישון.
זמנים (אנחנו הלכנו בניחותא):
מCarducci לZwolferkofel Pass - שלוש שעות.
מZwolferkofel Pass לPian di Cengia - שעתיים.
יום הליכה רביעי ואחרון:
יום קצר ותמציתי. קמים בבוקר ועולים על שביל 104 עד לרפיוג' Auronzo.
זמנים (אנחנו הלכנו בניחותא):
מPian di Cengia לAuronzo - שלוש שעות.
זהו! כאן תם הטרק שלנו. השתלדתי לקבץ את כל המידע בצורה ברורה כך שאנשים יוכלו להיעזר בו.
היה מדהים ואני בטוח שנחזור לעוד סיבוב קצת יותר רציני (AV2?)
נתראה,
מאי ואשחר.
נערך ע"י מנהל יום ראשון 10 יולי 2022 14:34:12(UTC)
| סיבה: ביטול תמונות לא זמינות