שלום לכולם!
לא יודע מי זוכר ששאלתי כאן לפני כמה חודשים לגבי ה GR11 ומסלולים ארוכים, בכל מקרה עזרתם רבות, אז תודה.
חזרתי מכמעט שלושה חודשים של הליכה, שהורכבו ממסלול ה GR11 (מהאוקיינוס האטלנטי לים התיכון) ומיד אחריו 35 ימים של מסלול רציף בהרי נורבגיה (מ Geiranger עד ל Kjerag, האבן המפורסמת ב Lysefjord).
מי שמעוניין בפרטים על כל אחד מהמקומות\מסלולים וכו' - מוזמן בכיף לשאול.
אני מצרף לינק לסרטון יוטיוב שהכנתי, קצת ארוך אז תרגישו חופשי לדלג
(מומלץ כמובן לבחור לצפות באיכות הכי גבוהה)
הסרטון
נוסף בעריכה לאחר התגובות:
תודה לכולם על התגובות, שמח שאהבתם את הסרט!
בהודעה זו אני מנסה לפרט על המסלולים ולענות על השאלות שעלו. אני יודע שהדברים יצאו קצת לא מסודרים, ולא מקיפים הכל. באמת שאשמח לענות ולפרט על כל דבר, אז אם אחרי ההודעה יש עוד שאלות והערות – בשמחה.
נתחיל בהתייחסות קצרה לפירנאים שבספרד – ה GR11. קצרה כי נכתב עליו די הרבה כאן בפורום, בייחוד בהודעה המפורטת של חבר הפורום matanba שעזרה לי רבות בהכנה למסלול (תודה, בהזדמנות זו!).
כמה נקודות ספציפיות לאלו שמתכננים לצאת ל GR11 –
1. השילוב של הספר של Cicerone + המפות של Prames (-מומלץ לקנות כבר בברצלונה) עושים ת'עבודה מצויין, לא צריך יותר מזה, לא צריך לקנות מפות גדולות לכל איזור. רוב המסלול מסומן מספיק טוב, יש ימים בעייתיים אבל מסתדרים.
2. כמובן שהרבה דברים קטנים כבר לא מעודכנים בספר של Cicerone (2008 הוצאה אחרונה), אבל יש משהו אחד גדול ששונה וכדאי מאוד לשים לב אליו – 3 ימים של מסלול שונה לחלוטין. הכוונה היא מהעיירה Burgete ועד לעיירה Ochagavia (ימים 5-7 לפי הספר), שבהם לפי הספר אמורים ללכת מדרך מסויימת (Fabrica de orbaiceta ואז casas de irati) ואילו בשטח מסומנת דרך שונה לגמרי, החל מהעיירה Burgete כאמור. אז אני ברוב טימטומי הלכתי לפי הספר, ולא לפי השילוט\סימון בשטח, ואמנם הצלחתי להגיע ל Ochagavia כעבור יומיים – אך אלה היו ימים די מעצבנים של חוסר וודאות, המון פעמים של הליכה ל"איבוד", חציית יערות או הרים על פי כיוון כללי וכו'. בקיצור – אם ממש משעמם לכם ואתם מחפשים אתגר נוסף – לכו על זה, אם לא – לכו לפי השילוט בשטח...
3. מיכלי גז לניקוב הרבה יותר נפוצים בפירנאים מאשר הברגה. הכוונה היא למיכלי גז הכחולים\כתומים בדר"כ, "Camping Gas". מצד שני, מיכלי ההברגה מסוג Coleman, בדר"כ שילוב של פרופאן\בוטאן גם אפשרי למצוא במקומות מסוימים והם טובים יותר. אז לשיקולכם. בכל מקרה, אם אתם הולכים על הברגה – קנו בברצלונה מספיק, ב Irun (נקודת ההתחלה) מוכרים רק מיכלי ניקוב.
4. לחסכנים\חובבי האוהל – אפשר לישון באוהל תמיד, או ב 99.9 אחוז מהזמן, וזה מה שעשיתי. אפילו בעיירות שבהן אין קמפינג או איזור פתוח לאוהלים (ולפי הספר של סיסרון חייבים לישון בהן במלון\הוסטל) – תמיד אפשר לשאול בבאר\חנות טבק איפה אפשר לפתוח אוהל בדיסקרטיות בלי להפריע לאף אחד, תמיד יש מקום כזה. הבעיה היחידה יכולה להיות באיזור הפארק אגואס טורטס, אבל בכל מקרה ניתן לחצות את הפארק ביומיים וגם שם למצוא מקום לאוהל.
זמי – אוכל יש בכל עיירה, ובדר"כ לא עוברים 3 ימים בלי עיירה, כך שזה באמת לא סיפור. אני כאמור ישנתי כמעט כל הלילות באוהל, רובם בטבע וחלקם בקמפינג, ופעם-פעמיים ברפוחיו. אני אישית חושב שקמפינגים, ויש הרבה כאלה, הם פיתרון ביניים נחמד – משלמים 10-15 יורו ומקבלים מקלחת, שירותים, חשמל ואת הפרטיות של האוהל, שאין ברפוחיו.
לגבי שלג – בעונה שהייתי בה לא היה הרבה שלג (התחלתי ללכת ב 20 ביוני). את הקרמפונים שראית בוידאו השכרתי בעיירה benasque בשביל לטפס את ה Aneto(ההר הגבוה בפירנאים), שאינו חלק מהמסלול. מומלץ לחלוטין! מי שמטפס אותו מדרום (הכיוון שהמסלול עובר) סביר להניח שכמעט ולא יראה אף אחד בדרך למעלה, כיוון שרוב האנשים עולים מצפון, כך שזו חוויה בהחלט מיוחדת ושווה את הזמן\השקעה.
ציוד - אוהל של Mountain Hardwear – Lightpath 2, עשה את העבודה יופי. רחב לאדם אחד, קצת צר ל 2. נעלי ה Tecnica שקניתי החלו להפתח\להפרם כבר אחרי 3 שבועות ככה שכבר לא היו ממש אטומות למים, ולקראת הסוף הסוליה כבר הייתה חלקה לחלוטין ככה שהחלקתי ונפלתי בממוצע 3 פעמים ביום..
שוב, יש המון פרטים קטנים שאני יכול להוסיף, רפוחיוז שנסגרו\נפתחו, חנויות שלא קיימות בעיירות וכו', אבל זה לא מעניין את כל הפורום, אז מי שירצה מידע ספציפי מוזמן לפנות בהודעה פרטית.
נורבגיה –
סיפור שונה לגמרי מספרד, בהרבה בחינות.
אני מצרף לינקים למפת-תכנון של ארגון הטרקינג הנורבגי – DNT , שמהווה נקודת פתיחה כמעט לכל מי שרוצה ללכת בהרי נורבגיה.
http://www.turistforeningen.no/files/DNT/publikasjoner/planleggingskart/sornorgenord.pdf
http://www.turistforeningen.no/files/DNT/publikasjoner/planleggingskart/sornorgesor.pdf
למה נקודת פתיחה לכולם? כי בהרי נורבגיה, באיזורים הלא מתויירים (ורוב מוחלט של האיזורים הם כאלה, לא ממש מתויירים) – אין כלום חוץ מהבקתות של הארגון הזה. ימים בלי כבישים, בלי עיירות ולעתים גם בלי אנשים. כשאני תכננתי לצאת לנורבגיה לא הבנתי את זה, ותכננתי להסתמך על קניות בסופר-מרקט פעם בשבוע ולסחוב הכל עליי. מסתבר שזה כמעט בלתי אפשרי אם אתם עושים מסלול ארוך בהרים האלה. אני לדוגמה הלכתי שם 35 ימים, ולא עברתי אפילו פעם אחת במקום עם סופר. מקסימום מכולת קטנה, וגם זה פעם-פעמיים בלבד. בקיצור, אם אתם מתכננים ללכת שבוע בערך – זה אפשרי, לבוא עם אוכל קנוי ולסחוב הכל, אבל למסלול
ארוך ורציף – כמעט בלתי אפשרי.
ובשביל זה יש את בקתות ה DNT. כנסו לאתר הרשמי שלהם למחירים
http://english.turistfor...hp?fo_id=3608&ar_id=9668
גם על הבקתות כבר נכתב בפורום, אז בקצרה – 3 סוגי בקתות של ה DNT - מאוישות, לא מאוישות אך עם מחסן מזון ולא מאוישות בלי מחסן מזון. במאוישות מגישים ארוחות. לבקתות הלא מאוישות תוכלו להכנס בדר"כ רק עם מפתח-מאסטר שתוכלו לקבל תמורת פקדון במשרדי ה DNT או בחלק מהבקתות המאוישות. תמצאו בהן תנור עם עצים להסקה לחימום ולייבוש הבגדים, גז לבישול, כלי מטבח, מיטות ועוד (תוכלו לראות בסרטון מדקה 9:00 עד 9:35 דוגמה לבתקה כזו, Skridulaupbu. נאמר לי אחר כך שזו הבקתה הפחות מבוקרת בנורבגיה, הייתי האדם ה 24 השנה בבקתה זו..). יש כספת שלתוכה משלמים במזומן או עם פרטי כרטיס האשראי. באמת מנגנון מדהים.
באיזורים מוכרים (יוטנהיימן למשל) תפגשו בבקתות אנשים נוספים, אך באיזורים פחות מוכרים תוכלו ללכת ימים בלי לראות אף בנאדם בבקתות. לי אישית קרה שהלכתי מיום ראשון בבוקר עד שישי בצהריים בלי לראות אף בנאדם, בדרך או בבקתות (למי שראה את הסרטון – זה ההסבר לסצינת השירה שכה אהבתם..). האם ניתן להסתמך רק על בקתות? בתיאוריה כן, בפועל לא הייתי רוצה להיות באיזורים מסויימים בלי אוהל. קרה לי לדוגמה שבמקרה לגמרי ראיתי שלט קטן על בקתה מסוימת שהודיעה שהבקתה הבאה במסלול שלי סגורה, כך שאם לא הייתי רואה את השלט – הייתי מגיע אליה בלי אוכל, בלי אוהל, בלי כלום. זה יכל להיות לילה בלתי נשכח...
אז לפי מפה זו שצירפתי הרכבתי לעצמי מסלול מאיזור Geiranger עד Lysefjord - שני המקומות היחידים שהכרתי בנורבגיה לפני שהתחלתי ללכת, לכן פשוט החלטתי לחבר ביניהם בהליכה... בדיעבד זה מסלול מדהים, עובר וחוצה המון איזורים מוכרים ו\או מדהימים – Breheimen, Jotunheimen, Hardangervidda, Skarvheimen ו ryfylkeheiene. אפשר לומר שבמסלול זה יצא לכם לחצות או לטעום קצת כמעט מכל האיזורים הגדולים של הרי דרום נורבגיה.
אמשיך לפי שאלותיו של ylivny:
בקשר ל
הגעה והאם אפשר לעשות רק חלק – בוודאי, תבדוק באתרי התחבורה הציבורית של נורבגיה לפי המקום שאתה רוצה להגיע\לסיים. באתר של ה DNT אני מניח שתמצא הפניות לכל זה.
מפות –הבעיה היא שאני הגעתי לנקודת ההתחלה שלי ללא מפות, תכננתי לקנות על הדרך. אחרי יום יומיים של הליכה ללא מפה, קלטתי שבאופן פרדוקסלי – דוקא מכיוון שהשטח, מזג האוויר, המרחקים והתנאים כ"כ בעייתים – הסימון קרוב למושלם, כך שלמעשה אפשר ללכת בלי מפה. כל 10 מטר יש רוג'ום, בדר"כ עם סימן T אדום עליו, כך שאם אתה הולך 2 דקות בלי לראות סימן – תחזור אחורה. נכון, זה לא אחראי לחלוטין, אבל שוב – מעשית זה אפשרי לגמרי (עובדה..).
עלויות – צירפתי קישור למעלה לאתר ה DNTעם מחירי הבקתות. אני אישית עשיתי חברות בארגון, ואני מתחת לגיל 26 (משלם חצי מחיר) ככה שהמחירים באמת טובים ביחס לאירופה, ומעולים ביחס לנורבגיה. האוכל במחסני הבקתות הלא-מאוישות יקר, אך לא הרבה יותר משאר נורבגיה. אבל תאכלס - מי שחשוב לו לאכול טוב\הרבה ומצד שני לא רוצה להוציא הרבה כסף – שיוותר, באמת. אין דבר כזה. אני לא רציתי להוציא הרבה כסף, ככה שארוחת בוקר וצהריים היו פתית\קרקרים עם שוקולד או לחלופין דייסת שיבולת שועל, וארוחת ערב פסטה. זהו. וגם זה לא היה זול.
עבירות – הפרשי הגבהים נמוכים יחסית לאירופה (אלפים\פירנאים). עם זאת יש קשיים אחרים – שטח מסולע (כך שצריך לדלג מאבן לאבן לאורך קילומטרים), ימים רצופים של של 2 מעלות בחוץ+גשם ורוח, חציית נחלים קרים מאוד ולעתים גועשים (הייתי אומר בממוצע פעם ביום), לא לראות אנשים לאורך זמן, ועוד ועוד. בלי להגזים, מי שהולך לבד צריך לדעת שאם קורה לו משהו (הכי קטן – שבירת רגל לדוגמה) הוא בצרות רציניות - במרחק 5 שעות מהבקתה הקרובה, אולי בלי אף אחד שיעבור במסלול בימים הקרובים, בלי קליטה סלולרית רוב הזמן, עם טמפרטורות וגשם שיכולים להחמיר ת'מצב וכו'. אני ממש לא בא לומר שזה קשה מדי או דורש כישורים מיוחדים, אבל כן כדאי מאוד לדעת למה נכנסים, והאם זה מתאים לנו או לא. במיוחד למי שהולך לבד.
ציוד – לא לקחתי שום ציוד מיוחד, מעבר לציוד טיולים מומלץ (רשימות יש בפורום). מבחינת ביגוד לקחתי 2 מכל דבר (מכנסיים, חולצות, תחתונים, כולם מנדפי זעה כמובן), אם כי מומלץ לקחת יותר גרביים כי לא פשוט לייבש שם. תוך כדי הליכה נדיר שהיה לי קר, כשאני לבוש חולצה+ מעיל גשם ולפעמים +פליז ביניהם. מה שכן – כפפות כדאי מאוד! הידיים חשופות כל הזמן ועם הגשם והרוח, היו ימים שלא יכלתי להדליק גפרור כשהגעתי לבקתה כי האצבעות כבר התחילו לאבד רגישות. קחו כפפות. מקלות הליכה גם כדאי מאוד אפילו אם אתם לא רגילים, לחציית נחלים זה עוזר המון, לקבל תמיכה ושיווי משקל בדילוג בין סלעים וכו'. שלי נשבר בדרך, אז אולי כדאי להשקיע בזה קצת יותר מ 100 שקל.. אם יש שאלות ספציפיות על ציוד תשאלו.
לסיכום נורבגיה – אני הגדרתי את המסע שם כ"רכבת הרים רגשית": יום שלם אתה הולך, 5-9 שעות של יופי פראי, בלי לראות אנשים או כל דבר שמזכיר ציוויליזציה, לפעמים ימים רצופים של גשם קור וערפל, וברגע האחרון, כשאתה בטוח שהכוחות אוזלים – אתה רואה באופק איזו בקתת עץ לא-מאוישת מדהימה, באמצע שום מקום. אתה נכנס, ותוך רגע אתה בעולם אחר – שקט, יבש, חמים (שעתיים אחרי שהדלקת את האש באח כמובן), שותה משהו חם.. המעבר כל כך חד וחזק שאי אפשר להתרגל אליו או להשתעמם מה"שגרה" הזו. אפשר רק להתמכר לזה, למחזור חיים העוצמתי הזה. מקווה שחלק מזה הצלחתי להעביר בסרטון, ושחלק ממי שצפה בו גם יצא לשם לחיות את זה.
דוד
codavi341175.6124421296