רקע למסלול אני מניח שיש פה בפורום אז אני אוסיף פה רק דברים נוספים שחוויתי על עצמי.
למסלול יצאתי ב-16.6, ממש בתחילת העונה- לא הזמנתי מקום מראש ברפיוג'ים (ייתכן שבשיא העונה צריך). הגעתי לג'נבה עם טיסה של אל-על, ולקחתי shuttle לles houches. הכי זול שמצאתי היה של aplybus. אתר אינטרנט:http://www.alpybus.com/home. היו מצוינים, אין תלונות, לא הזמנתי מראש חזרה, כי לא ידעתי מהיכן אחזור. את הלילה הראשון הזמנתי מהארץ כדי לדעת מה קורה איתי כשאני מגיע. gite fagot, אתר:
http://gite-fagot.com, מקום נחמד, זול, אין ארוחות אבל מטבח מאובזר מצוין, בצמוד למאפייה ושתי דקות הליכה מסופרמרקט נותנים מענה פנטסטי.
לז-אוש מקום מצוין להצטיידות (קניתי מקלות הליכה, מפה, קצת אוכל) אבל הכל סגור בצהריים להפסקת צהריים, אז אני ניצלתי את הזמן כדי לראות איפה אני מתחיל את המסלול יום למחרת (יש-5-10 דקות הליכה לרכבל שלידו מתחיל השביל מבחינתי), אם לא מוצאים, אפשר לשאול את הטוריסט אופיס שנמצא ממש קרוב למקום לינה.
הלילה הראשון לא היה מבטיח, רק צרפתים שלא דיברו אנגלית, ולא נראה שאווירת בישול משותף תהיה שם, אז קניתי קצת לחם, ירקות, גבינות, והכנתי ארוחת ערב וסנדוויצ'ים למחר. אחרי זה עברתי על המסלול ליום הקרוב והחלטתי ללכת את הואריינט שנאמר לי שהוא יפה. למיטה נכנסתי ב-21:00 בערב אחרי שהייתי ער מ-4 לפנות בוקר (טיסת בוקר).
היום הראשון: עוד יום קודם הזהירו שאחר הצהריים נכנסת סופה, ובגלל שרציתי גם ככה לעשות את המסלול הארוך (veriente) העדפתי לצאת מוקדם.
אחרי שהלכתי לישון בתשע קמתי לפני השעון מעורר, בחמישה לשבע, קניתי קרואסון צרפתי חם מהבולונג׳רי הצמודה ויצאתי לדרך. הדרך מתחילה בעליה ל col de voza (אפשר לדלג עליה עם רכבל) היא בעיקרה ביער עם הצצות לנוף של עמק שאמוני. בדרך פגשתי זוג בריטים שעשו חלק מהgr5 שמתאחד עם הtmb באיזור הזה. נפרדנו בסוף העליה כיוון שהם לא המשיכו בואריינט. בסוף העליה שלקחה בערך שעתיים עשיתי את ההפסקה הראשונה, שתיתי, שמתי קרם הגנה, וניסיתי למלא מים. מסעד קטנה שהייתה שם לא הסכימה לי להשתמש בכיור בשירותים אפילו למלא מים, אז נכנסתי למלון שהיה בשיפוצים ומילאתי שם. המשכתי לבד למעלה לכיוון
la chalette. כנראה שפספסתי את הפנייה וגברת ששאלתי גם הטעתה אותי, אבל טיפסתי עליה תלולה מאוד עד שהגעתי לmont lachat ולתחנת רכבת שדרומית מזרחית להר. מהטעות הזו, השגתי את התצפית הטובה ביותר לעמק שאמוני- מומלץ, למרות שזו העליה התלולה ביותר שיצא לי לעשות במסלול. מפגישה עם מספר מטפסי הרים הבנתי שטעיתי והתחלתי לחזור, הפעם ראיתי את הפנייה, סמוך לתחנת רכבת במורד ההר. הירידה לא הייתה קשה, בתוך יער אבל יפה. במהלך הירידה, כבר פגשתי יותר מטיילים וקבוצות. עוברים גשר חבלים מדהים, קצת מפחיד לחצות אותו כשהוא מתנדנד מעל נחל גועש (הייתה בחורה שפחדה מדי לחצות, לא יודע אם היא חצתה בסוף). ממשיכים עד תחילת העלייה הבאה למעבר הרים col de tricot, שם עשיתי עוד הפסקה ליד עדר כבשים. הירידה מהקול, תלולה מאוד עד לרפיוג׳י מיאג׳ אבל ברפיוג׳י ניתן למלא מים בשירותים. אז התחלתי להרגיש את הבירכיים מהם פחדתי והתחלתי עם הברכיות והמוצרים הנלווים.
הדרך מתפצלת לדרך הקשה ולארוכה. בחרתי בקשה דרך refuge truc. העליה קשה אבל בעיקר כי זה סוף היום וכבר הלכתי 17 קילומטר. אחרי שבירידה הברך התחילה לתת את אותותיה, גם הסופה, והרגשתי מירוץ דרך השעון (והסופה שכבר האפירה את השמים- עדיין אין גשם). הירידה לcontamines לא קשה אבל ארוכה. בסיכומה של ההליכה שאת כולה כמעט עשיתי לבד, הבנתי שלא נורא ואפילו מאוד אהבתי ללכת לבד, בקצב שלי, בלי לחכות לאף אחד ובלי אף אחד שמחכה לי.
את הלילה העברתי באתר קמפינג ממש על הדרך, טיפה מחוץ לעיירה, שהיה לו גם דורמטורי, la pontet, עליו קיבלתי המלצה מהטוריסט אופיס. למרבה המזל הגעתי אליו דקה לפני הגשם, בעודי מזמין, החל המבול. בול בזמן.
9 שעות מהיציאה מהדורמיטורי, 23 ק״מ כולל טעות.
המים בדורמטורי היום פושרים. ארוחת ערב מצויינת, מזמינים לך מקום 100 מ׳ מהמקום, 14 יורו מנה ראשונה, עיקרית, גבינות ובאגט לפני קינוח, וקינוח.
היום השני: מזג האוויר מהמיטה לא נראה מבטיח אך מהחלון גיליתי שאלה רק ערפילי בוקר. זוג צרפתים צעירים העבירו איתי את ארוחת הבוקר המינימאלית, וזוג ניו זילנדים מבוגרים שעשו
את הכיוון ההפוך נתנו לי עצות איפה לישון בהמשך ואף הזהירו אותי שרפיוג'יו אליזבטה סגור עדיין בגלל בעיות במים, אז המסלול תוכנן שונה. היעד היום הוא רפיוג'י דה- מוטה (אין לי אוהל גיבוי למצב שאני אתקע בלי מקום לישון, אז הארכתי את היום.
היום התחלק ל2 עליה עד col du bonhomme וההליכה על הרכס בהמשך, והירידה. היום היה מדהים והיה בו הכל, פרחים, הליכה בשלג, חיות (מרמיטות) וכו׳ (נושא חשוב מאוד לגבי היום, אין
כמעט איפה למלא מים חוץ מנחלים ורפיוג׳י la blame שזה שעה וחצי בערך מתחילת מעליה). גם המטיילים התחלפו ממטיילי יום לתיקים גדולים יותר. המסלול מדהים! מעבר הרים אמנם מושלג עדיין, אך עביר (הניו זילנדים הזהירו אותי מנקודה מסוימת שבה השלג כיסה את הסימונים. בסוף הרכס מתחילה ירידה תלולה בהתחלה, ובהמשך פשוט ארוכה עד העמק (כ-1200 מ' אם אני זוכר נכון). את היום סיימתי גם הפעם, דקות לפני הגשם שאיים בעננים כבדים כבר מ12 בצהריים.
אחרי 21 ק״מ בערך, סיימתי את היום ברפיוג׳י des
mottets, כשכאבי הברכיים עדיין לא עזבו אותי. לרפיוג׳י הגעתי שני ולא הייתה בעיית מקום. בדרך עברתי מטיילים רבים, גם הזוג הצרפתי שישן איתי לילה קודם וגם הלילה.
במקלחות המים פושרים, ויש לחצן מציק שחייבים להמשיך
ללחוץ עליו כדי שהמים ימשיכו לזרום (אני אראה את זה גם בהמשך. שיחות הערב היו לגבי היום למחרת,
התחזית היא סופה, לאן כל אחד ימשיך. החלטתי שאני רוצה להגיע לקורמאייר (זאת מאחר שרפיוג'י אליזבטה סגור). אנשים אחרים תכננו להגיע קרוב לקורמאיור.
ארוחת הערב הייתה מצויינת ומיוחדת מאוד (אחת הטובות!!!). אחריה עוד נשארתי לדבר עם זוג אמריקאים שהיו בשיחות הצבא
באוסטרליה והזוג צרפתי שפגשתי כבר לילה קודם (שהסתבר שמדברים טיפה אנגלית ברמה שמאפשרת ניהול שיחה בסיסית).
יש אפשרות לבקש ערב קודם שיכינו לך שקית עם מצרכים לסנדוויצ׳ים תמורת 10 יורו.
בשעה 21:00 גם היום הלכתי לישון.
היום השלישי: אחרי לילה קשה שבו לא ישנתי הרבה בגלל הגדם שלא הפסיק לרדת, קמתי ב6:45 לארוחת הבוקר שכאמור מינימאלית. זה היה מסוג הבקרים שלא בא לך לצאת מהמיטה בגלל הגשם. ארוחת הבוקר פשוטה, לחם חמאה ריבה תה וקפה. כשחזרתי להתארגן ליציאה הזוג צרפתים כבר היו מוכנים והתכוונו לצאת כל רגע. כשסיימתי להתארגן כל שאר המטיילים היו עדיין עם כפכפים. למרות שחששתי לטייל לבד במז"א כזה, החלטתי כן לצאת לבד ולהיות לפניהם כדי שאם יקרה משהו בכל זאת, אז יהיה מי שיעבור על פניי לדעת שקרה משהו. היום התחיל בעלייה לcol
de la seigne שלקחה כשעה ועשרים. במהלכה גם עברתי נחל גועש שביום לא גשום הוא מקסימום זרזיף קטן. למעלה מזג האוויר היה קפוא עם רוחות, ערפל וגשם. לאורך כל העליה אפשר לראות את העמק הירוק מבריק הזה מתחת לאף, אך במרחחק הולך וגדל, ומצד שני את הפסגות המושלגות- יופי של נוף (עם מזג אויר ממש לא מדהים). כשהגעתי למעבר הרים החלטתי לא לעצור ולהמשיך להתקדם בעקבות רוחות, ערפל, גשם (וברד) שהיו שם, והאצבעות שלי שכבר כמעט הפכו לכחולות.
עם תחילת הירידה הגשם הפסיק לכחצי שעה.
עד שעברתי את רפיוג׳י אליזבטה. שם גם פגשתי שוב את זוג הצרפתים. הדרך למטה מלווה נחל שמתחיל מהקרחון שליד הרפיוג'י אליזבטה, שכל ואדי קטן מוסיף לו עוד קצת מים עד שהוא נהיה נהר סוער שעובר בקורמאייר. אחרי כשעתיים הליכה הדרך התאחדה עם הכביש, מה שהפך אותה למשעממת ומונוטונית בשלב מסוים (את ההרים שמעליי והנוף לא ראו עד קורמאייר בגלל ערפל). בדיעבד כשהסתכלתי בסוף היום על המפה ראיתי שאני המשכתי על הכביש במקום לפנות ימינה בגשר לכיוון הרכס. כשאיבדתי את הסימון
שאלתי מכוניות שעברו אם זו הדרך לקורמאייר ונעניתי בחיוב ואף בהצעה לטרמפ שהעדפתי לא לקחת ולהמשיך ברגל. המשכתי על הכביש עד קורמאייר.
לקורמאייר הגעתי בשעה 13:00. עד שהגעתי לטוריסט אופיס פיספסתי אותו בחמש דקות ונאלצתי לחכות עד אחרי
הפסקת הצהריים. לכשנפתח, נאמר לי שהדורמטורי הקרוב ביותר נמצא 4 ק״מ מהעיירה . אני, שכבר ישבתי וחיכיתי ספוג מים עד שייפתח רציתי רק לזרוק את עצמי על מיטה. הוצע לי מלון במרכז העיירה (pension venezia). תמורת 37 יורו, חדר
לבד, אמנם בעליית הגג, עם נוף לעמק, מקלחת בקצה המסדרון שבו עוד 2-3 חדרים, וארוחת בוקר.
בסיכומה של ההליכה שהייתה כ-24 ק״מ אני יכול להגיד שכמה שחששתי מההליכה בגשם, נוכחתי לדעת שהשד לא נורא בכלל. קורמאיור (האיטלקים מבטאים במילרע) מקום מצוין להצטיידות. קניתי מקלות הליכה חדשים (אחרי שהחלקתי על שלי במדרגות
כשהגעתי ועיקמתי אותם), אוכל ליום למחרת או יותר, פלסטרים נגד שלפוחיות, וכל מה שעיירה גדולה יכולב להציע. את ארוחת הערב ביליתי בpizza tunnel (מנהרת המונט בלאן יוצאת מהעיירה עד שאמוני אם תיהתם למקור השם), עליה קיבלתי המלצה מזוג מטפסי הרים בריטים שפגשתי בזמן שחיכיתי שהטוריסט אופיס ייפתח. הפיצה הייתה מאוד טעימה (עם ברי ועגבניות).
למיטה הלכתי לישון אחרי כביסה בשעה הרגילה (21:00).
היום הרביעי: ארוחת הבוקר במלון כוכב אחד הייתה דומה לימים הקודמים, רק שהפעם התווספו גם דגנים. בעת שחיכיתי שחדר האוכל ייפתח פגשתי בחור אנגלי בן כ50-60 איתו גילגלתי שיחה גם תוך כדי הארוחה. הוא סיפר שגם הוא הגיע לקורמאיור דרך הכביש, אבל בגלל שראה שהדרך שעולה לראש מסלולי הסקי נראית
דומה לcol de la seigne, העדיף להמשיך דרך הכביש. לדרך יצאתי בסביבות 8:15 מצוייד בהסבר הגעה לשביל שקיבלתי יום קודם מהטוריסט אופיס. הדרך שחוצה את העיירה, מתחילה מתחילה לעלות לכיוון rifugio bartone. בשלב מסוים מתנתקת
מהשביל עפר וממשיכה לעלות בצורה תלולה בשביל הולכי רגל. לאחר כשעה וחצי של עלייה. דרך מתפצלת מעט אחרי הרפיוג׳י, הדרך הראשית על צלע ההר, והדרך שממשיכה למעלה עד col sapin. בגלל שיום קודם פיספסתי עלייה אחת וכי לא רציתי לחזור עם הרגשה שלא הוצאתי הכל מהמסלול, החלטתי על הדרך השנייה
שעולה בשיאה לגובה 1580 שם גם אכלתי את ארוחת הצהריים שלי. דרך מדהימה, מרחבים והרים ירוקים על רקע המונט בלאן,
מלאה מרבדים ירוקים, עם הרים נחלים, ועמקים שפרוסים למטה. זהירות באיזור הזה, הרוחות מאוד חזקות. ממעבר ההרים יורד שביל עד ההתאחדות עם הדרך הראשית, שביל צר מאוד ומסוכן (החלקתי פעמיים אך למזלי נעצרתי מטר מתחת לשביל). השביל ממשיך על צלע ההר כשעה וחצי עד ההגעה לrifugio bonati.
מקום שנראה שמח מאוד עם נגני אקורדיון וחגיגה על המרפסת, אבל השעה הייתה רק 13:15 ולא רציתי עדיין לסיים את היום שלי. המשכתי ל rifugio elana. אחרי כשעה הליכה, עדיין על צלע ההר, משמאל- המונט בלאן, ולמטה עמק מדהים, הדרך
מתחילה לרדת לעמק (למרות שהרפיוג׳י באותו גובה של בונאטי). לאחר כ200 מ׳ נוספים מתחילה לעלות כ45 דקות. הסיבה לכך היא ואדי תלול ורחב שלא בנו מעליו גשר, אז צריך לעקוף אותו. כ-5 דקות לפני ההגעה פגשתי את הבריטי מהבוקר שהמשיך בדרך הקצרה. לרפיוג׳י הגעתי בשעה 15:15 אחרי כ22 ק״מ.
הרפיוג׳י יפה וגם הוא בדומה לבונאטי שמח, ועם ריקודים ואקורדיוניסטים. המים במקלחת אפילו היו חמים, והיה חימום במקלחות. את הכביסה עשיתי במים קפואים עד כאב.
ארוחת הערב טעימה בחדר האוכל שבו כרגיל השם של כל האחד רשום במקום בו הוא יושב. הארוחה טעימה אם כי לא תשביע כל אחד.
הלכתי לישון בשעה הרגילה.
זה בהחלט אחד הימים הכי יפים אם לא ה...
היום החמישי: אחרי לילה קשה שבו נאלצתי גם לעבור מיטה בגלל סימפוניית נחירות, קמתי ב6:40 לארוחת בוקר ב7:00. הארוחה הייתה טובה וכללה כרגיל, לחם וריבה, קפה/תה (בקערה ולא בספל- קטע של צרפתים ואיטלקים כנראה) והפעם התווספו מעט (מאוד) קורנפלקס וביסקוויטים. לדרך יצאתי ב7:30 בעלייה
לgrand col ferret שהוא גם הגבול בין איטליה לשוויץ. העלייה לקחה כשעה.
אחריה, הליכה לאורך עמק ירוק (ומאוד שוויצרי!) ובסביבות 11 הגעתי לla fouly. עדיין לא הייתי מוכן לסיים אז החלטתי להמשיך לchampex. ההליכה נחמדה בהתחלה (במשך 10 דקות הלכתי עם צמד ישראלים שפגשתי- הראשונים) ובהמשך נכנסת ליער ועולה עד לאגם champex בגובה 1477. רוב מי שיצא מהרפיוג׳י איתי לקח אוטובוס מferret לchampex. בדרך עוברים בכפרים (אפילו יצא לי לקטוף שם דובדבנים מהעצים) עד העליה לchampex. העלייה לאגם מלווה בפסלי עץ מגולף בצורות של בעיקר פטריות. הגעתי אחרי 28 ק״מ הליכה, בסביבות 15:00 לדורמטורי plein air שהוא נחמד, קצת יקר (56 יורו-ממירים מפראנק שוויצרי ומוסיפים3%) אבל צריך לזכור שchampex מאוד מאוד
יקרה (ובהמשך אני מגלה שכל שוויץ ככה). 7 אנשים בחדר, מים במקלחות חמים. נוף לאגם, אחלה מקום. ניתן
להצטייד באוכל למשך היום מסופרמרקט במרכז העיירה ו/או מאפייה שמוכרת גם קצת גבינות, חטיפים ושוקולדים צמוד לדורמטורי. ארוחת הערב הייתה מצוינת ולראשונה, משביעה באמת. לרוב, למי שאוכל הרבה, האוכל בדורמטורי לא מספיק. חוץ משלוש קבוצות של צרפתים שלא דיברו אנגלית, לא היו מטיילים נוספים
במקום.
היום השישי: אחרי עוד לילה קשה של נחירות סביבי הגעתי למסקנה- הייתי צריך אטמי אוזניים (חשוב!!!!!!!!). בינתיים ג׳ק ג׳ונסון ובי.בי קינג הצילו אותי באוזניים. ארוחת הבוקר
בשעה שבע הייתה מצויינת, עם מבחר דגנים, לחם חם , ריבה כמובן, תה/שוקו/קפה, והכי חשוב- הגשה עצמית (כלומר יש יותר מפרוסה אחת או שתיים). הבוקר היה יפה, אז החלטתי לנצל את
זה ולקחת את הואריינט דרך fenetre d'aprette, הנקודה הגבוהה במסלול. העלייה מתחילה בפנייה שמאלה מיד ביציאה מהכפר champex lac שבו ישנתי. העליה כולה לקחה קצת יותר משלוש שעות (הגעתי ב10:50) שהתחילה ביער, המשיכה בשטח פתוח ונגמרה בשעה של טיפוס על בולדרים. עד ההגעה למעבר ההרים לא ראיתי אף אחד, מה שהיה די נחמד, אחר כך כבר היו יותר אנשים וקבוצות מטיילים. חשוב להימרח בקרם הגנה אם יש שמש, כמעט לאורך כל הדרך יש חשיפה לשמש בבוקר. לאחר מכן התחילה הירידה
הארוכה לכיוון trient. ירידה בהתחלה תלולה אחר כך מתמתנת עם הנחל ובהמשך לאורך אמת מים לאורך השביל. סה״כ, פרט למעבר ההרים, הנוף לא מדהים כמו בימים הקודמים, ואולי עדיף ללכת במסלול הראשי ששם הנוף לאורך כל היום לעמק של martigny. לבסוף הגעתי לדורמטורי בסביבות 13:45. החלטתי לא
להמשיך לcol de balme כדי להירגע קצת ולא ללכת עוד 3 שעות. הדורמטורי נמצא בקצה הרחוק של העיירה, נקרא relais du mont blanc. מבחוץ נחמד, בית תלת קומתי עם חלונות אדומים, ומבפנים גם כן, חדרים של 12 מיטות בכל חדר מחולקות ל-2 מיטות קומותיים (3 למטה ו3 למעלה בכל מיטה). בסביבות השעה
ארבע התחיל גשם, כמו שנאמר בתחזית, הם מדייקים פה.
ארוחת הערב, מצויינת! המשביעה ביותר עד כה. מים חמים במקלחת עם כפתור מציק. הפנים כבר מתחילות לחזור על עצמן מדי פעם, ופגשתי את שני זוגות הצרפתים שישנתי איתם שם. הפעם סוף סוף הצלחתי אפילו להשתלב בשיחה בצרפתית (להבין על מה מדובר ואף להגיב לפעמים).
היום השביעי: מזג האוויר בבוקר היה מאיים והתחיל לטפטף. ארוחת הבוקר הייתה פשוטה, התווספה גם גרנולה ויוגורט. לדרך יצאתי ב7:40 עם עליה לכיוון col de balme. כנראה שטעיתי ולקחתי דרך ארוכה יותר שנתנה לי הצצה
למה שלא ראיתי אתמול וזה העמק של martigny- בהחלט מקום מדהים! במהלך כל העליה שלקחה כשעתיים וחצי, היו טפטופים לסירוגין, ואיך שהגעתי לcol החל גשם שגרם לי להוציא את הביגוד נגד הגשם. מעבר ההרים הוא הגבול בין צרפת לשוויץ, חזרתי לצרפת (הזולה מאוד ביחס לשוויץ). התחלתי לרדת במדרונות הסקי של le tour. בשעה 11:30 הגעתי ליעד שלי להיום, tre les champ, הקצה השני של עמק שאמוני. אך עם ההגעה השמיים התבהרו. החלטתי להמשיך לlac blanc בגלל שהדרך יפה, כרוכה בטיפוס ארוך וסולמות, ומחר צפוי גשם חזק יותר. חוץ מזה, ערב קודם ההורים התקשרו ואמרו שביום חמישי (מחרתיים). הם באים לשאמוני לטייל. העלייה הארוכה הייתה יפה, אמנם ביער אבל הצצות רבות לנוף של עמק שאמוני. בשעה 14:15 הגעתי לlac blanc, אגם מדהים בצבע טורקיז זוהר, בגובה 2390 בערך עם נוף למונט בלאן. ברפיוג׳י היה מקום והחלטתי שפה אני מעביר את הלילה. אחרי הסבר קצר באנגלית די טובה, התיישבתי לשתות שוקו חם מול האגם ואז החל שוב הגשם, כמה מזל שהגעתי. אחרי כ2000 מ׳ עליות, 22 ק״מ הליכה, התמקמתי. הרפיוג׳י צפוף מאוד אבל נחמד (מתוך 5 מיתות בחדר, רק אני ועוד בחורה בלגית אחת ישנו). בקומה הראשונה, המקלחות, השירותים והתיקים. בקומה השנייה מסעדה וחדר אוכל. בקומה השלישית הדורמטורי. חשוב לדאוג לתיק קטן או שקית לקחת דברים למעלה בשביל למנוע קילומטראז׳ מדרגות. המקלחת עם מים פושרים עד חמים ואותו כפתור מציק שהתרגלתי אליו, אז המרפק נצמד אליו בשביל לא לחדול את זרימת המים. ניתן להתקלח רק מהשעה 17:00 (וכך גם החשמל מופעל).
ארוחת הערב מצוינת ומשביעה ולוותה בשיחה טובה, הטובה ביותר בטיול, עם הבלגית שישנה בחדר איתי.
המזג אויר שצפוי למחרת הוא סופה.
היום השמיני: ארוחת בוקר כרגיל, עם אלמנט נוסף- עוגה אנגלית. יצאתי לדרך בערפל ב7:40 כשראיתי שילוט לplanpraz כבר מהאגם דרך ואריינט גבוה שלא הופיע במפה. בגלל עננים שהיו מתחתיי לא רציתי לרדת אליהם או נמוך יותר והעדפתי להישאר למעלה עם נוף למונט בלאן ולא בגשם. זה היום היחיד שלא התחיל עם עליה! בשלב מסוים השביל מתאחד עם השביל שמוביל לrefuge flegere, המשכתי עם השביל לכיוון col du brevent, אז כבר יורדים מתחת לעננים ומתחיל לרדת גשם. במעבר הרים לא ידעתי לימיני ולשמאלי, ברוחות עזות, וגשם וערפל ניסיתי למצוא את הדרך וכמעט נפלתי במצוק (שלא ראו את סופו) עד שמצאתי, דרך סולמות שמובילים בסוף למעבר נוסף (שמרחוק נראה כמו הקודם- כבר חשבתי השלכתי במעגל בערפל הזה!). בסופו של דבר השביל יורד ירידה ארוכה עד les houches, דרך היער. היום הזה יכול להיות יפה מאוד עם מזג אוויר טוב וראות
לעמק שאני לא זכיתי לה לצערי.
בשעה 14:40 אחרי 178 ק״מ הגעתי לנקודת ההתחלה, ברגשות מעורבים, גם שמח על הסוף וגם עצוב שהוא הגיע.
מספר דברים חשובים:
1. אטמי אוזניים.
2. לנסוע לפני שיא העונה (מזג אויר זה עניין של מזל, אחרי שסיימתי היו יותר משבועיים של שמש ואפילו גל חום).
3. מים- לא צריך יותר מ-2 ליטר, אפשר למלא בנחלים, אין שום בעיה עם זה.
4. ללכת בימים גשומים עם אנשים אחרים.
5. לא ללכת עם אוהל והרבה ציוד על הגב ולהשתדל כמה שפחות משקל (היה לי יום של עליות של יותר מ-2000 מ', וכל יום לפחות 1000 מ' עליות).
6. להנות!!! מסלול מדהים, שווה הכל!
תמונות מהטיול שלי (עיקרי התמונות):
https://picasaweb.google...05801771023839115863/TMB
dornoti40737.6142592593