טוב, סיימנו את ה GR11, טיילנו עוד קצת וחזרנו לארץ.
המידע עדכני ל 2013.
הגיעה השעה לסיכום מסלול. אז מה זה ה GR11 ולמי זה טוב?
הGR11 הוא מסלול חוצה פירנאים מהאוקיינוס האטלנטי לים תיכון.
הוא עובר בספרד ובאנדורה, קרוב יחסית לגבול עם צרפת, ובמספר נקודות נושק לו.
זהו מסלול של כ 850km, ושינויי גובה של כ 40,000 מטר.
המסלול מורכב מ3 חלקים עיקריים, שמתחלקים בערך לפי המדינות השונות בספרד שהמסלול עובר בהן.
חלק ראשון : Navarre - כולל גם יום של ארץ הבסקים. מהאטלנטי עד בערך Isaba. זהו חלק של גבעות ירוקות ויערות, בלי הרים גבוהים ממש. הגובה עולה עם ההתקדמות מערבה.
חלק שני : Aragon - מתחיל בערך מ Zoriza, ונמשך עד אנדורה. זהו השחלק של ההרים הגבוהים. הוא כולל בתוכו את Aragon וחלר מקטלוניה.
חלק שלישי : קטלוניה - הירידה מההרים הגבוהים לים התיכון. החלק הזה מגוון, וכולל בתוכו את Nuria, שהיא גבוהה מאוד. בסופו של המסלול הוא מאוד ים תיכוני.
מזג אוויר: לנו היה די חם. גם בהרים. היה לא מעט גשם, אך לרוב הוא מגיע אחרי הצהריים, לאחר שהסתיימה ההליכה היומית. יש תחזית, אבל אי אפשר להסתמך עליה יותר מדי.
בכל מקרה שנקלענו לגשם, פתחנו את האוהל ונשארנו יבשים.
אופי המסלול משתנה מחלק לחלק, אבל בכל מקרה יש הרבה עליות. החלקים היותר גבוהים הם גם יותר סלעיים.
לינה :
יש כמה סוגי לינה :
1) מלון/הוסטל - בכמעט כל כפר יש מקום לישון בתשלום. לזוג בחדר פרטי המחיר השתמה מ 33 יורו ועד 90 יורו. (לא שישנו ב 90).
2) אתר קמפינג : זהו אתר קמפימג בתשלום, לרוב יותר זול מחדר זוגי. צריך הביא אוהל. האתרים בדרך כלל נשלטים על ידי משפחות עם קרוונים ענקיים. מחיר של 15-28 יורו.
3) אוהל : טוב, את זה כולנו מכירים - פשוט להקים אול איפשהו. אם יש מים באיזור - מצוין, אם לא, צריך להביא ממקום אחר. המדיניות של איפה חוקי להקים אוהל משתנה ממדינה למדינה, אבל זה בערך מעל 2000 מטר מעל פני הים. בGORIZ מותר לישון באוהל ליד הרפוגיו, וב RESPUMOSO ליד. הספרדים לא מצייתים לחוק, וישנים באוהל בהרבה מקומות, פשוט מנסים להסתיר ומקימים את האוהל מאוחר (21:00) ומורידים אותו מוקדם.
4) ויואק: הצורה שהכי הפתיעה אותנו - לישון בלי אוהל זה חוקי לגמרי איפה שאתה רוצה, והרבה ספרדים עושים זאת לאורך המסלול. מוצאים מקום בכפר בתחנת אוטובוס, או מתחת לאיזשהו מחסה, וישנים. מקומיים ששאלנו גם המליצו לנו על מקומות.
5) רפוחיו בתשלום : בהרים. ניתן לשלם עבור לינה, מחיר של כ 15-18 יורו לאדם במיטות קומותיים עם עוד לא מעט אנשים בחדר. עם חברים בפדרציית ההרים, יש הנחה משמעותית.
אפשר גם לקנות ארוחת ערב עבור 15-17 יורו, והיא מאוד גדולה.
לרוב אסור להקים אוהלים באיזור, אבל הספרדים די מצפצפים.
6) רפוחיו ליברה : בעצם בקתה בהרים. נעים מ3 חתיכות פח בגודל מטר על 2 מטר, ועד בתים מצוידים עם מיטות וגז. ברמות שונות של תחזוקה.
בנבארה כולם היו מלאים בחרא של פרות.
באנדורה הם היו מצוינים.
בקטלוניה גם כן, לרוב.
מים:
לנו היו הרבה מים בהרים הגבוהים, די הרבה בנבארה, ולא המון בקטלוניה בסוף - אבל גם שם היה מקום למלא מים בכל יום באמצע ובסוף. יש המון פרות, ולכן צריך להזהר מאיפה ממלאים את המים. בנוסף, מכיוון שהרבה מהמים הם מהפשרת שלגים, כדאי להוסיף מינרלים למים על מנת להפוך אותם ליותר איזוטוניים. אנחנו קנינו מיץ באבקה - גם מינרלים למים, וגם קלוריות.
ציוד: חשוב להביא מקלות, על מנת לשמור על הברכיים. אוהל אפשר לא להביא, אבל הוא מאפשר גמישות גדולה במסלול ומחסה מגשם. ללא אוהל, יש חלקים שחייבים לעבור ביום אחד, או אולי אפילו לאחד 2 מקטעים.
חות מזה, לישון בהרים ולהתעורר לבד עם נוף משגע זה נהדר.
שק שינה בינוני פלוס ונעלי הרים הם די חובה.
לנו היו תיקים של 50-60 ליטר ולא מילאנו אותם בכלל.
ציוד חם - יכול להיות קריר בערב וממש קר בלילה או בבוקר מוקדם. להביא לפחות פריט חם אחד, וכדאי גם כובע חם לראש ולאוזניים. מעיל גשם-רוח מומלץ. אנחנו לא הבאנו מכנסי גשם ולא הייתה לנו בעייה בכלל.
אוכל : המסלול עובר בהרבה כפרים שאפשר לקנות בהם אוכל. כמעט כל כפר, כל עוד זה לא יום ראשון ובשעות הפעילות (שלא כוללות הפסקה בערך מאחת עד ארבע-חמש). בהרים המסלול עובר ברפוחיו שבהם ניתן לקנות אוכל, אבל הוא יקר, לכן לרוב הבאנו אוכל איתנו.
אנחנו אכלנו לרוב לחם, גבינות קשות, נקניק וחטיפים ליום, וארוז/קוסקוס עם נקניק לערב.
בכפרים וברפוחיו אפשר לקנות אוכל במסעדות. מין הסתם, האיכות והמחיר משתנים, אבל המחיר נע בין 6 יורו להמבורגר עד ל כ 20 יורו ל menu del dia (יקר)- ארוחת שלוש מנות עם יין, מים ולחם. נפוץ מאוד, ודי טוב בדרך כלל. המחירים עולים כשהולכים מערבה.
בישול: אנחנו השתמשנו בגזייה, ולא קל למצוא גז. ב Irun קנינו 2 מיכלים, והשתמשנו בהם עד ההרים הגבובים, שם יותר קל למצוא גז - למשל ב Torla או Espot. אני מדבר על גז מתברג, שאותו אפשר למצוא רק בחנויות טרקים. גז מתחורר אפשר למצוא בחנויות כלי עבודה - Ferreteria.
לנו הספיק מכיל גז ל 13 ארוחות, שזה די הרבה - אבל רק לאורז וקוסקוס.
ניווט: הסתמכנו בעיקר על הסימונים, שהם מצוינים, בדרך כלל.
אבל מדי פעם הם נעלמים, ומסתמכים על זה שאתה יודע לאיפה אתה הולך - כמו למשל באתר סקי Candanchu. ליד Respumoso היו לנו בעיות בסימונים, משום השביל הוצף. שאלות לאנשים אחרים על השביל עזרו.
לכן המפות חשובות. אנחנו וכמעט כל מי שראינו השתמש במפות של PRAMES, שמכוונות ל GR11 - מתארות אותו ורק מעט מאוד מסביב בסט אחד של מפות. שימו לב שהמפות מכילו וריאנטים, שאולי אתם לא רוצים ללכת ולכן אי טעם לקחת.
במפות יש אי דיוקים בגודל של ערים, בכבישים וב PINETA גם ביטלו את איזור הקמפינג שהמפות (והספר של CISRONE) מדברות עליו.
יש גם מקומות שבהם המסלול השתנה ממה שמסמון במפות, לרוב על מנת לקצר, לא ללכת על כביש וכו'.
אבל לפעמים הרגשנו שבשביל לא ללכת על דרך עפר, המסלול החדש יורד ועולה סתם בלי סיבה. בקטלוניה היו גם מקומות שהיו כמה שבילים מסומנים, משנים שונות, ולכן יצא שפעם אחת הלכנו במעגל- לשם עם שביל אחד, וחזרה עם שביל אחר, כשאנחנו בטוחים שאנחנו בסדר - אנחנו על הסימונים.
בספר, לעומת זאת - לא השתמשו בשביל לנווט. השתמשנו בו בשביל לחזות מה תהיה נקודת הסיום שלנו (כמה הליכה), והאם יש שם צידה או צריך להביא. וגם בזה יש בספר טעויות. נקודות הקמפינג שלו לא רלוונטיות לרוב. (יותר בנבארה).
לא היינו צריכים להביא את הספר - המפות מספיקות, אולי לסמן עליהן נקודות מומלצות לישון ולכתוב על פתק כמה אוכל לקחת וכו'.
ה GPS עזר בנקודות מועטות, אבל נתן הרגשת ביטחון ועזר בנקודות שהיו טיפה אבודים. מאוד נחמד שיש.
הגעה:
אנחנו לקחנו מטוס מהארץ ונחתנו בברצלונה בערב. למחרת בבוקר לקחנו רכבת ישירות ל Irun. הרכבת מגיעה ב 15:30, בדיוק כשכל העיירה נסגרת לסייסטה. היו לנו בעיות למצוא גז מתברג, ומצאנו רק בחנות הטרקים Irusha. התחלנו ללכת ב חמש בערב. לא הלכנו ל Cabo Higuer וחזרה.
כשהגענו ל Cap de Creus לקחנו טרמפ ל Cadaques, ומשם אוטובוס לברצלונה.



