1-2.11.2013
בוקר יום שישי נהדר. מסלול בן יומיים: נחל תבור.
מעט טפטוף עם הזריחה, 0 מטיילים, רק אני והטבע - כמו שאני אוהב.
במקור הייתי אמור לצאת לנחל מערות אבל התחשק לי מסלול עם מים אז בחרתי בתבור.
למרבה אכזבתי הנחל יבש כמעט לגמרי.

בסביבות השעה 11:20 ליד עין שחל נפרדתי מהשביל של נחל תבור והמשכתי קצת עם זה המוביל אל המעיין בנסיון למצוא קצת מים לרחוץ בהם.
גם כאן באה האכזבה.
הסטיה הייתה של לא יותר מ 100 מטר וכבר כשסטיתי החלטתי שבדרך חזרה לנחל תבור אני עושה דוך ולא חוזר עם השביל.
לאחר שחציתי את האפיק היבש, התחלתי לעלות על הגדה כדי לחזור למסלול הרגיל - עניין של מטרים ספורים.
בעודי מטפס בהיסח דעת, עיניי נעוצות במדרון הנמוך אבל בוגדני, משהו גרם לי להרים את ראשי ולהיישיר מבט.
במרחק של מטר-מטר וחצי ממני בשטח חשוף מצמחיה מזדקר לו נחש, כשם שנחש הקוברה מזדקף כשהוא מאיים. אורכו היה כמטר וחצי ורובו היה זקוף באויר במרחק קצר מדי ממני.

באותו רגע מבעית קפאתי מאימה.
אני זוכר שהתאמצתי לזהות את הנחש, אבל לא הצלחתי להתמקד בו, כאילו שלמוח היו דברים בהולים יותר לעשות ברגע זה. הזיהוי יכול להיות רב חשיבות אבל מוחי לא היה לעזרי בעניין.
נראה לי שהמח תפס פיקוד בעצמו והחליט שאני צריך ללכת אחורה לאט לאט (כמו שאני עושה בדרך כלל במפגשים עם נחשים).
הוא כנראה שכח שאנחנו על מדרון בוגדני.

התחלתי לאבד שיווי משקל וכאינסטינקט הסתכלתי לראות לאן אני נופל. החלק הזה לא היה נורא כל כך, מדרון לא תלול של 2-3 מטרים.
בזמן שאני מתחיל ליפול כנראה שנופפתי בידיי כדי לנסות ולהחזיר לעצמי את שיווי המשקל.
המראה הבא שאני זוכר הוא נחש בתנוחה כדורית, או שהוא סתם היה מכווץ - בשלב הזה אני מבחין כהרף עין בראשו המשולש וסימן ברק עליו שמזכירים צפע.
הנחש הכדורי התחלף במאית השניה לסרט נע של נחש הנורה לעברי כמו חץ ארוך וישר. בשלב הזה אני בזווית של בערך 45 מעלות לקראת הנפילה, הכל קורה בין רגע.
אם אפשר היה להעביר פחד דרך מסך המחשב, הוא היה נשרף ברגע זה.
נראה שתנוחתו האחרונה של הנחש הייתה בשביל לקחת תנופה.
בעודי באוויר אני חושב שהגוף רצה לצעוק אבל הלסת שלי הייתה מאובנת מרוב אימה. התוצאה של מה שיצא מפי היה מלמול לא מובן ומעורר רחמים כל כך שגם אני ריחמתי על עצמי.
תגובה משונה. אני אף פעם לא צועק. והמקום בכלל שומם.
במהלך הנפילה שהרגישה כמו סימולטור טיסה, אני זוכר איך זווית הקרקע משתנה ואז אני רואה שמיים בלבד.
אף על פי שלא רציתי לאבד קשר עין, הנחש השועט יצא משדה הראיה שלי. למרות זאת רשרוש העשבים היבשים והנמוכים גילה בבהירות מחרידה שהוא טס לעברי.

נחתתי בחבטה על תרמיל הגב הענק שלי והדבר היחיד שיכולתי לעשות הוא להרים את הישבן כדי להתרחק מהמסלול של הנחש, כך שנוצר מעין גשר בין התיק לרגליי. להסתובב ולהניח את הידיים על הקרקע ולקרב את הראש לא היה נשמע לאינסטינקטים שלי כמו משהו נכון לעשות.
זו הייתה הרגשה נוראית, אני שוכב כמו צב הפוך, לא רואה את הנחש אבל שומע אותו שועט לעברי וממתין להכשה הבלתי נמנעת.
שמעתי אותו עוצר את הטיסה בדיוק מתחתיי.
הוא התמהמהה שם כמה ימים (שניה או שתיים בהן לא הנדתי עפעף).
ואז המשיך וזחל לו משם כשהוא עובר מתחתיי.
אחרי ששמעתי אותו מתרחק אני זוכר שאמרתי בקול: "זה לא קרה לי עכשיו"
סימן טוב. הלסת השתחררה. אני מכיר סיפורים שמרוב אנדרנלין יכולים שלא לחוש בפציעות אז הפשלתי מעט את שרוולי המכנסיים כדי לחפש סימני הכשה. הכל היה בסדר.

כל ההתקלות הזו ארכה משהו כמו 10 שניות. בין השניות המלחיצות ביותר בחיי.
התעשתתי דיי מהר והמשכתי בדרכי. כעבור כמאתיים מטרים שלחתי הודעת טקסט לבדיקה ולמרות שהייתה בעיית קליטה, ההודעה הגיעה לייעדה.



מנקודת המבט של הנחש אני מניח שזה היה משהו כזה:
מה הענק הזה עושה כאן? המקום של הענקים נמצא עוד שני מטר למעלה.
היי, הוא בא בדיוק לכאן.
טוב, אין לי מקום מסתור בסביבה, אולי אם נאיים קצת הוא ישנה כיוון.
נתרומם קצת... ועוד...
הענק הזה ממש אמיץ אני כבר עומד רק על קצה הזנב שלי והוא ממשיך להתקרב בלי היסוס בכלל!
היי, מה הוא עושה? הוא... תוקף! (נפנוף ידיים?) קדימה להסתער!
ואוו, לאיפה הוא נעלם? למה נעשה חשוך פתאום?
אולי כדאי להסתלק לפני שהענק יחזור...

איזה פחד. נשמע שהיה לך חתיכת מזל.

גיא
נקווה שכל המשברים שלנו יסתיימו בצורה הזאת
בין אם מדובר בצפע ובין אם בנחש אחר, החוויה המטלטלת היא העיקר.

יש תמונות?

warham,
אתה הצלחת לזהות את הנחש שנתקלת בו?
להוציא מצלמה... האופציה הזאת לא הייתה לי בתת-מודע אפילו:)
והפעולה לא דורשת הרבה, היא משופצרת לי בצידי התרמיל.

yankale17,
תמונות של הנחש בהחלט אין, הנה אחת יחידה ששווה התייחסות:



HarmonicWave,
איפה המורה שלי מהיסודי שתשמע את זה...

אכן מדהים תגובות הגוף, זה כאילו שיש במוח חלק מסויים שנכנס לפעולה במצבים מסויימים ועושה מה שבא לו.

נראה שבינתיים הצלחנו לשמר משהו מאותם מנגנונים, אבל נראה לי שגם הקמצוץ הזה הולך ונעלם עם השנים.
בעתיד, במקרה דומה הבן אדם ינסה ללחוץ על המקש escape כשהוא יפגוש נחש בטבע:)

המשכתי להינות, בהחלט. אם כי מידה מסויימת של פראנויה נלוותה אליי ביומיים האלה.guy_ziv41582.5285648148

לא בטוח , אך היה מאוד דומה לזעמן מטבעות.
לצערי גם אני לא הצלחתי לצלם אותו אם כי כבר הוצאתי את המצלמה .

אתה מוזמן לכועס עליי אם אתה רוצה, אך אומר זאת ישירות: עליך למנוע מבמבה לרדוף אחרי צבאים, שועלים ושאר בעלי החיים בטבע!!

אני מזדהה עם האהבה שלך לכלבה (החזקתי כלב/ים שנים רבות), ואני בטוח שכוונתך טובה - לאפשר לכלבה ליהנות מחופש - ובכל זאת חובה עלינו להתחשב גם בבע"ח אחרים. בפרט בשטח המצומצם אותו הותרנו להם.


אגב, לפחות בכל הנוגע לשמורות טבע, גם לחוק יש מה לומר בנושא...

הלך עברי41583.6341435185

אני חצוי כאן. אתם צודקים, והייתי יכול לקבל מכם מנה דומה. אבל האם אתם מציעים לא לטייל
עם הכלב?

יענקלה,

אינני מחלק מנות לאיש, אלא רק מנסה להציף את הצורך בהגנה על בעלי החיים המעטים שעוד נותרו כאן.

לא בכדי, בשמורות אליהן מותר להכניס כלבים, הדבר מותנה בהיותם קשורים (שלט המעלה התניה זו ומנמקה, ניצב בכניסה לנחל עמוד).

להבנתי, על בעל הכלב לוודא לאילו שמורות אסור להכניס כלבים, לאילו מותר, ומה הן ההתניות. בנוסף, יש לזכור כי בעלי החיים המוגנים, מוגנים בכל מקום שהוא - גם בהיותם מחוץ לשמורות טבע.

מעבר להיבט החוקי, קיים כפי שכתב יאיר - ובצדק - היבט רחב ועמוק יותר; מדובר בעוול. פשוט עוול.


נועם,

אתה שוכח לדעתי דבר אחד פשוט; הצבאים אינם נמצאים בתוך מערכת אקולוגית "מאוזנת" (למעשה אין דבר כזה, אבל זה כבר נושא למאמר ארוך).

כל מרדף שכזה, ובעצם כל קיומם של הצבאים, מתנהל תחת מחסור חמור במשאבים (מים, מזון, מחסה, ומרחב). בשנות השמונים ספרתי עדרים בני מאה וחמישים צבאים בדרום הגולן. כאשר צעדתי בשביל הגולן ספרתי חמישה פרטים בלבד, בכל המתחם שמדרום לאלוני הבשן. היכן כישורי ההישרדות? נראה שאין די בהם בכדי להתמודד עם גדרות התיל, פגיעה במקורות מים, כלבי הבוקרים וכל שאר מפגעי האדם.

בנוסף, אתה תוהה באשר לאבולוציה אותה עברו הצבאים, אך שוכח שגם הכלבים עברו אבולוציה לא רק אבולוציה, אלא גם השבחה מעשה אדם כ... כטורף צבאים! מניח שלא אחדש לך, שציידי הצבאים משתמשים בכלבים כדי להבהיל את טרפם אל היורים (הפקחים עושים מאמצים רבים ללכידת כלבים אלה. האם מותר לירות בכלבי הציד? זו שאלה מוסרית קשה...).

מכאן, שכל מרדף מיותר שכזה גובה מחיר, ודוחק עוד ועוד את הצבאים אל הקצה. כן, גם בהיבט שאיננו פיזיולוגי טהור - לצערי אוכל להוכיח ש"סטרס" מהווה גורם מוות אצל בעלי חיים (אגב, גם אצל הולכי על שניים).הלך עברי41583.8130439815

מסכים עם כל מילה שנאמרה ע"י הלך והרמוניק. עולם הטבע בארץ נמצא במגננה מתמדת, ממש על סף הכחדה. הצרה משמעותית של בתי גידול, דריסות כבישים, ריבוי טורפים בעקבות ריבוי מזבלות (ובפרט להקות כלבים משוטטים), ציידים חוקיים ולא חוקיים, לכידת מעינות ושאר מקורות מים, אופנוענים וטרקטורונאים שלא רואים דבר מעבר לקדמת פגושם ולא סופרים אף אחד ממטר, וכמובן אימונים באש חיה שגורמים לעקה לכל מי שבסביבה, וזה עוד לא הכל.

למרבה הצער כבר שנים ארוכות שהמערכת האקולוגית בארץ הזו רחוקה מלהיות מאוזנת.