מבוא:

סליחה על חוסר הקונטקסט. מדובר בהעתק -  הדבק מהפייסבוק הפרטי שלי.

נכתב באינטרנט קפה בוורונה לאחר סיום של E5.  ב18 לאוגוסט 2013

טוב חברים,
אני בורונה יושב בבית קפה ומסתתר מהחום. 
עוד מסע הגיע לסיום .

זה מוזר שבכל יום בחודש האחרון שהחלקתי נפלתי נעקצתי נשרטתי או סתם הלכתי לאיבוד קיללתי את היום שבו התחלתי את כל העניין הזה אבל עכשיו כשזה נגמר אז יש את ההרגשה שהיה קצר מדי. 

יש לי שנה לתת לגוף להחלים ולחשוב על איזה משהו חדש
בנתיים נהפוך לתיירים מן המניין . 

תשמרו על עצמכם
נתראה בקרוב..

אבל שכחתי שתאכלס לא באמת באתם לקרוא מה שלומי
אז אממ כן נתחיל.

טוב אז עלתה פה שאלה על האם אי פעם היו לי מפגשים עם אנשים מוזרים בהרים.
אחלה שאלה. חשבתי על זה הרבה ובאמת הדבר הכי מוזר שאני יכול לחשוב עליו (וכן היו הרבה) זה משהו שקרה לי במהלך שחציתי את הפרינאים ב 2011.

מעשה שהיה כך היה..

היום התחיל בצורה ^מדהימה^. 
היה חם מאוד ועברתי דרך כפר קטן בהרים. שווה לדעת שבכל מקום שיש את הדבר הזה שנקרא בני אדם הם יתעקשו להרוס את הסביבה וכך למצוא את השביל הופך להיות לאתגר לא פשוט.
כשהגעתי ליד בית עלמין קטן שצמוד לכפר קרה הבלתי נמנע והסימונים הלכו להם לאיבוד.
אבל אני משום מה התעקשתי שהשביל ממשיך לתוך סוג של פרדס נטוש ועתיק.
נכנסתי לתוך הפרדס והתחלתי לפלס לעצמי את הדרך תוך כדי שאני שובר ענפים ורומס שיחים. אחרי כמה זמן שכבר היה ברור שאני צריך לחזור אחורה עדין לא יכולתי לוותר והיתי בטוח שאוטוטו אני רואה את הסימונים מחדש (מישהו אמר אימון סבך באליקים?) אז כן זה היה בערך ככה.
אחרי כמה שעות יצאתי לשביל כשאני מזיע ומלוכלך אבל מאוד גאה בעצמי.
אח איזה אדיוט.

בכל אופן אחרי שמצאתי את השביל המיוחל התחלתי לעלות דרך כפרים קטנים לרכס מוארך והשארתי את הכפרים מאחורי. עכשיו שיכולתי לראות את תוואי השטח מחדש היה קל הרבה יותר לנווט.
אז תוך כדי שאני הולך לי מהר מנסה לפצות על הזמן שאיבדתי בפרדס אני שומע צלצול פעמונים עדר כבשים ידעתי מיד. בעיה. חשבתי לעצמי
למה בעיה אתם שואלים ?
כי על כל עדר של משהו בהרים יש חבורה של כלבים לא נחמדים במיוחד ששומרים עליהם.
לא עברה דקה והיתי מוקף במפלצות על 4 רגליים
אבל קיבלתי רק טיפול בנביחות בטח אכלו איזה מטייל לפני כן ולא היו רעבים.
מתוך הקרוואן שהיה באזור יצא איזה בחור צרפתי וצעק משהו לכלבים ובאמת הם נרגעו והלכו.

כבר באתי להמשיך ללכת ואז הוא פנה אלי ושאל אותי משהו בצרפתית
אמרתי שאני לא מדבר צרפתית ואז הוא הפתיע אותי 'יופי כי אני מדבר גם אנגלית'
'אה יופי' אמרתי 'שמע תודה שהעפת את הכלבים אבל יש לי איזה 10 שעות ללכת היום אז אם תסלח לי..'
חשבתי לעצמי שמה יש לי לחפש פה עם הבחור התמהוני הזה
'זה הזמן לאפרטיף' אמר הבחור הצרפתי
זה בערך הרגע שהבנתי שהיום אני לא הולך יותר לשום מקום

נכנסנו לקרוואן ושתינו קצת יין
דיברנו על החיים שלו בצרפת ועל שלי בישראל
דווקא בחור מעניין
מסתבר שהדשא בהרים טוב מאוד לצאן אז כל בעלי הצאן באזור מסוים נותנים את הכבשים והעזים שלהם לרועים שלוקחים אותם להרים למספר חודשים ונשארים אותם שם כל הזמן הזה.
אתם מתארים לעצמכם מה זה להיות לבד כל כך הרבה זמן על הר? 
הוא בטוח השתגע קצת בזמן הזה

'אוקי שמע' אמרתי לו תודה על היין אבל נראה לי שהגיע הזמן שאני אלך 
'לא לא' ענה הרועה הצרפתי 'אתה נשאר לארוחת ערב'
אוקי מי אני שאסרב לאוכל אחרי חודש וחצי הליכה?
כבר התחלתי לחשוב שמדובר על בחור חביב לגמרי שבטעות נקלע לעבודה מוזרה.
טעות!

תוך כדי שאנחנו אוכלים את הקינוח אני רואה נמלה קטנה מסתובבת על השולחן.
כשהצרפתי שם לב על מה אני מסתכל הוא השתגע לגמרי והתחיל להרביץ לה עם כפכף עד שלא נשאר ממנה כלום.

'ההההההההההנה זה' חשבתי לעצמי
זה היה רק עניין של זמן עד שזה יתחיל
טוב ארתור הבאת את זה על עצמך
ברור שהבחור לפניך פסיכי לגמרי והוא הולך לרצוח אותך ולאנוס אותך
מקווה שבסדר הזה ולא הפוך

ישבתי שם בשקט מביך מנסה להבין למה החיים שלי לא חולפים לי מול העיניים כמו בסרטים.

אבל כלום לא קרה.
ישבתי ככה כמה דקות מסתכל לצדדים במבוכה
חשבתי שאם גם ככה הוא הולך להרוג אותי אז לפחות אני אשביע את הסקרנות שלי לגבי הקטע של הנמלה.

'אממממ אז תגיד חבר מה הקטע של הנמלה'

זה לא ברור?
'אממ לא לא כל כך'
התחלתי לחשוב שאני המשוגע כאן

'אה' הוא נראה מאוכזב קצת 

טוב תראה הוא פתח בסיפור
(כן זה סיפור בתוך סיפור שימו לב! אני יודע שאתם לא רגילים לעומק הספרותי הזה אז אני מבטיח מקסימום 2 רבדים בו זמנית)
עד לא מזמן הוא היה מתגורר בבקתת רועים עתיקה שהיתה על ההר מאות שנים. אך לא מזמן הבוס שלו התעקש להביא לו קרוואן מטולוז כדי לשפר לו את התנאי מחייה, למרות שהבחור שלנו סירב, הבוס התעקש והקרוואן היגר מטולוז להר. אני מניח שבאותה צורה כמו שמביאים את שאר הדברים להרים ,בעזרת מסוק.
אבל עם הקרוואן הגיעו להר גם נמלים עירוניות ,שהיו חזקות וגדולות יותר מהנמלים האינדיגניות (נכון שאתם לא יודעים מה זה ועכשיו אתם מחפשים את משמעות המילה בגוגל ?יופי לפחות הרווחתם משהו מהפוסט הזה)
ולאט לאט כילו את כלל האוכלוסיה המקורית של הנמלים על ההר.

חשבתי לעצמי איזה טיפש אני 
הרי ילד פייסבוק שכמותי בחיים לא יוכל להבין את הקשר שיש לטבע לבן אדם שנמצא לבד על הר למשך מספר חודשים.

נהיתי קצת עצוב בשביל עצמי.
בשביל כולנו.

אחרי שסיימתי את הקינוח הוא אמר לי שאני יכול לישון באוהל הענק שיש לו בחצר.
ארוחה ולינה ממש חצי פנסיון על ההר.
הוא שאל אותי אם אני רוצה שהוא יעיר אותי בבוקר.
כן ברור! חשבתי שמה כבר יש לרועה צאן לעשות בהרים אין סיכוי שהוא קם לפני הצהריים והלכתי לישון.

רבע לארבע בבוקר כן חברים מה ששמעתם! הוא מעיר אותי
היתי בטוח שאני חולם את זה.
מה הסיכוי שמישהו בעולם חושב שזאת שעה הגיונית 
אבל זה היה אמיתי.
יאללה קום הוא אמר לי צריך לפזר מלח לכבשים.
מסתבר שהכבשים ובכלל חיות מפריסות פרסה למינהן אוהבות מלח וזה גם מינרל חשוב שמשביח להן את הבשר והחלב.
אגב זאת גם אחת הסיבות המרכזיות שכל כך הרבה איילים נדרסים בחורף בארופה הם באים לאכול את המלח שהעיריות מפזרות על הכבישים נגד השלג.
חשוב לפזר את המלח לכבשים לפני שהן קמות אלא אם כן אתם רוצים שירמסו אתכם .
לא האמנתי שאני סוחב שקי מלח ב 4 בבוקר עם פנס על הראש נזהר לא לדרוך על כבשים שנראו כמו עננים קטנים ונוחרים במצב החצי ישן שבו היתי.
כשקצת התעוררתי הגעתי למסקנה שאני חייב להתחפף מכאן לפני שהוא ימצא לי עוד עבודה.

נפרדנו לשלום והוא הזמין אותי לבקר אותו בקיץ הבא
אולי בפעם הבאה שאחצה את הפירינאים אני אתקל בבחור הנהדר הזה שוב.

אני מוכן לקנות ספר מלא בסיפורים שלך :)

ארתור - סיפור ענק! שיעשע אותי מאודדדדדדד 

תודה חברים, אזרתי אומץ ופירסמתי בתקווה שזה ימצא חן בעיני מישהו. 

הרגת אותי ארתור! ה ר ג ת ! ! !

מקסים .

הבנתי אותך.

אבל לצערי, הסיפורים שלי אינם משקפים את המציאות של ההליכה- כי הרי מפגשים ומקרים מעניינים הם אפילו לא אחוז מהכלל שהוא השביל. ברוב הזמן זאת הליכה שלי עם עצמי, עם המחשבות והתהיות וכל כך הרבה חשבון נפש.

אני חושב שכשאנחנו מצליחים להתנתק מהרעש של העולם, לקול הפנימי שלנו יש סיכוי להשמע.

תהני איתו.

רק תחשבי עלי בכל פעם שאת משתמשת בו.