שלום לכולם,

משום מה אני לא יכול להוסיף את ההודעה הזו לפוסט המקורי אז נאלצתי לפתוח אחד חדש.

רציתי לספר שחזרתי לאחר שסיימתי את המסע לחציית פטגוניה אחרי לא מעט תלאות ותעלולים בדרך.

בערך כ-3000 ק"מ ב72 ימי הליכה שאין לי מילים אחרות פרט למסע מדהים לסוף העולם. אני מרגיש שקיבלתי מתנה גדולה להכיר את האיזור הזה.

אני לא יודע איך היה בשאר העולם אבל השנה היה קיץ הגרוע ביותר מבחינת מזג אויר שהיה מזה יותר מעשור בפטגוניה.

קר, גשום/מושלג ורוחות חזקות מהרגיל. דבר שרק הוסיף להתמודדות המעניינת עם הטופוגרפיה המדהימה של האנדים.

רק חזרתי לפני שניה ועוד אני צריך לעכל שנגמר ושאני בחזרה בביצה הקטנה שלנו. אז הנה תמונת התחלה בהר הגעש ויאריקה ותמונות הסיום

מסוף העולם בצלב הימים שעל מייצרי מגלן בקצה הדרומי של יבשת דרום אמריקה.

אייל

נערך ע"י משתמש יום שני 16 פברואר 2015 23:18:40(UTC)  | סיבה: לא צויינה

נשמע כמו חוויה יחודית מאוד ומסע מדהים , כל הכבוד על ההתמדה. 

מחכה לתמונות 

גם אני מחכה לדיווח ולעוד תמונות, כל הכבוד!

וכמה שזה נדוש ופולני, העיקר שחזרת בשלום.

אייל, ברוך שובך. שמח מאוד לשמוע שהכל עבר בסדר וחזרת הביתה. המסע שלך נשמע מדהים. גם אני מחכה לדיווח מלא ולתמונות כשיהיה לך זמן. 

 ההתמדה והמקוריות שלך בלהמציא משהו מאין מעוררת כבוד.

תודה לכולם. האמת היא שאני אף פעם לא באמת יודע איך לספר ולדווח על מה שהיה. אני יכול לתת כמה פרטים טכניים יבשים ואת
התמונות אעלה בקרוב. אשמח לענות על שאלות אם יש כאלו למישהו.
כן שמעתי על המטיילת הישראלית שנהרגה ודיברתי עם אחד הריינג'רים המקומיים שמצאו אותה בסוף.
מקרה מצער ממש של חוסר ניסיון בתנאי הליכה בהרים ומזג אויר בהתאם.
אכן הקיץ היה לא קל. אבל בכל 6 הגדולים על המסלול שבניתי קיבלתי מזג אויר אדיר.
הסיומת בצלב הימים היתה דרמטית ביותר.
נעצרתי כ24 ק"מ לפני נקודת הסיום בעקבות סופה קשה ופשוט היה מסוכן להמשיך קדימה.
24 ק"מ לסיום! אחרי חודשיים וחצי של הליכה וכמעט 3000 ק"מ פשוט לא יכולתי להמשיך. וכבר הזמן שנשאר לי למסע מתקצר
ממש התרסקתי מנטלית כשהבנתי את זה ודמעות של תסכול ירדו. ואמרתי לעצמי רק תמשיך קדימה עוד קצת. רק כדי לדעת שבאמת עשית הכל.
אחרי 8 שעות של שלג ולפעמים שמש ורוחות ודמעות ויזע ודם מצאתי עצמי בבסיס ההר. בלי מושג איך בכלל הגעתי לפה. ומרוב שלא קלטתי שהגעתי לשם
פשוט התיישבתי וסתם אכלתי משהו. אחרי כמה רגעים פתאום חשבתי לעצמי, מה לעזאזל אתה עושה??? טפס לפסגה וסיים!!! מאותו רגע שראיתי את הצלב מרחוק
זה כמו שור עם סדין אדום. לא מזג אויר. לא נהרות לא סלעים ולא כלום עצר אותי. אני אפילו בקושי זוכר איך לעזאזל עברתי את כל התוואי שטח הזה
במזג אויר כזה. 20 דקות אחרי מצאתי את עצמי על הפסגה. ב FIN DEL MUNDO, סוף העולם. כפי שאתם רואים בתמונות שהעלתי פה.
מרגעים של התרסקות מוחלטת בבוקר הגעתי לאחד הרגעים הכי עילאיים שחויתי עד היום.
יום אחרי, כשהייתי צריך ללכת בחזרה משם כדי להגיע לכביש ולתפוס טרמפים פתאום באמת ראיתי באיזה תוואי הלכתי ובאיזה תנאים ואני עדיין
לא מבין איך לעזאזל עשיתי את זה.
בכל מקרה זה סיפור שיושב לי על הלב כי הוא כל כך טרי ואני חושב שסיומת של שביל ענק זה משהו שבנימי נפשו של כל מי שהלך פה בפורום דבר כזה.
והתחושה של לא לסיים מסע ארוך כזה זה משהו פשוט בלתי נסבל. מזל וכנראה גם עקשנות גדולה שלא אצטרך להתמודד עם תחושת כישלון אלא הצלחה.
טוב זהו סיפור אחד לדוגמא
אייל

נערך ע"י משתמש יום חמישי 20 מרץ 2014 13:00:22(UTC)  | סיבה: לא צויינה

מצטער אני עוד לא שולט בפורמט הפורום החדש.

אז ככה...

אורך מסלול סופי: 2813 ק"מ. (בפועל הלכתי קצת מעל 3000 בגלל כל מיני מסלולים שניסיתי ונכשלו בדרך או מסלולי צד נוספים וכל מיני לוגיסטיקות אחרות)

מספר ימים כולל: 78.

מספר ימי הליכה: 68. (אבל 72 בפועל בגלל התוספות שציינתי מקודם עבור אורך של מעט מעל 3000)

פארקים לאומיים ושמורות טבע לפי הסדר (SOBO). אם שכחתי משהו אז עמכם הסליחה: 15.

Villarica NP, Lanin NP, Nahuel Huapi NP, Lago Puelo NP, Los Alerces NP, Futaleufú RN, Lago Rosselot NR, Queulat NP, Lago Las Torres NR, Rio  Rio Simpson NR, Cerro Castillo NR, Los Glaciares NP, Bernardo O'Higgins NP, Torres del Paine NP, Magellan NR.

לבנתיים עוד 2 תמונות מעניינות של בע"ח על הדרך...

the Cantaria beetle, or ‘flying deer’

וכמובן האהוב עלי ביותר. הקונדור האנדי:

פרחים נהדרים על הדרך:

וקרחונים מדהימים:

נערך ע"י משתמש יום חמישי 20 מרץ 2014 05:36:53(UTC)  | סיבה: לא צויינה

מדהים, אנא המשך בסיפור הדרך ובתמונות

תודה.

יש עכשיו מעבורת קטנה וזולה יותר וזה היה פשוט מושלם. ראיתי את הקרחון אבל לא שטנו ממש אליו. ההליכה מקצה האגם עד לפיץ רוי פשוט מדהימה. בכלל האיזור הזה הוא אחד המרשימים שראיתי.

אז בתמונות פגעת לא רע. הימנית הינה של הפיץ רוי כמובן אבל השמאלית זה מאיזור אחר לגמרי. אז אולי אנצל זאת לסיפור נוסף קצר.

התמונה השמאלית לפיץ רוי זה של אגם PALOMA שנמצא בין קוייקה לבין שמורת הטבע CERRO CASTILLO שעל הקרטרה אוסטרל.

הסיפור הנחמד שלי משם הוא שהלכתי על דרכי חוות מקוייקה ופגשתי חוואי שהראה לי שמהשער האחורי של החווה שלו אפשר לעקוב אחרי שבילי קאובואים ישנים

ולהמשיך על האנדים כל הדרך עד לשמורת הטבע. כל זאת במקום ללכת על הכביש. כמובן שקפצתי על המציאה. ואכן הטראוורס שעשיתי שם היה הפראי

והמדהים מכל הדברים האחרים במסע הזה (אולי חוץ מהסיומת). הלכתי בניווטים ומעברים מסמרי שיער על האנדים במשך יומיים ובסוף הגעתי למרכז שמורת הטבע

ואז עוד יום לקח לי לחצות את המסלול העיקרי בשמורה. מעבר של 4 פאסים ב3 ימים בסך הכל. והנופים? פשוט בלתי ניתן לתיאור.

כשהגעתי לחלק המרכזי בשמורה כאמור אחרי יומיים, פגשתי את הריינג'רים שם שהיו ממש מופתעים כשהבינו מאיפה לעזאזל הגעתי. כך קיבלתי גם קצת אוכל

במתנה. (יכול להיות שהם חשבו שזו הארוחה האחרונה שלי :)). שם נודע לי גם על המטיילת הישראלית שנהרגה בשמורה. כשהגעתי לפאס האחרון (המערבי) בעצמי אז חטפתי רוחות שפשוט לא חויתי מעולם אולי פרט לפעם אחת בהימלאיה. ממש הודבקתי לרצפה בלי יכולת לזוז. והתחילה סופת שלג של כמה דקות ומזג האויר נראה בעייתי מאוד.

תוך דקות קיבלתי החלטה שאני יכול להיות בסכנה רצינית אם אנסה לרדת מהפאס לכיוון מערב כשאני ממשיך על המסלול הרגיל. שברתי אחורה ודרומה ופשוט בלי

הרבה ברירות וחשבון ירדתי בצורה ישירה מההר לכיוון דרום. ירידה של 1500 מטר לערך לאורך 5 קמ אם אני זוכר נכון. אני יכול לבדוק זאת שוב. זה היה קשה ביותר אבל לדעתי הציל את חיי כי הסערה נתקעה על הרכס ולא עקבה אחרי. היו כמה רגעים מורטי עצבים כי כאמור שביל לא היה והיו ממש מצוקים שאני צריך לרדת

אבל בסופו של דבר הגעתי למטה לעמק ולכפר הקטן והיפה. 

אגב, הריינג'ים בשמורה סיפרו לי מה קרה עם הצעירה הישראלית. כאמור שילוב ממש עצוב של חוסר ניסיון מוחלט בהליכה בהרים ומזג אויר ידוע לשמצה.

בקשר לתמונות האחרות אז צדקת לגבי הטורסים.

הקונדור צולם מעט צפונית לפוארטו נאטאלס דרומית לטורס דל פאיינה. סיפור ממש קצר על זה. אני מעריץ נשרים ובמיוחד את הקונדור מגיל קטן. חלום שלי היה

לראות אחד ועוד מקרוב. אז ישבתי לי באיזה בוקר קצת עגום על הדרך, והיו שני בזים שרבו על פגר ארנבת. זה היה די משעשע אז הוצאתי מצלמה כדי לתעד את זה.

פתאום הם נבהלו וברחו ואז עלי יש צל ענקי לרגע ואז עוד אחד. אני מרים את הראש ורואה שני קונדורים...פשוט ענקיים. אין מילים לתאר את הגודל. דואים מעל לראשי. אני לא מגזים ומעריך את המרחק בערך כ15 מטרים או אולי 20. שזה פשוט נדיר. הם חגו מעלי במשך דקות ארוכות ואני פשוט יושב ובוהה. באיזשהו שלב

קלטתי שאני מפריע להם לאכול אז זזתי משם כמה מאות מטרים.....הם פשוט באו אחרי!!! כנראה שהרחתי כמו פגר בשלב הזה. הייתי פשוט בהלם. במשך שעה וחצי לערך הם עפו וחזרו וחגו מעלי ובדקו אותי כל הזמן. החוויה של לראות משהו כזה מקרוב היא פשוט בלתי ניתנת לתיאור. אז הנה עוד תמונה של שניהם ביחד מעלי אבל עם הראש מופנה כלפי מטה כי הם פשוט היו סקרנים מה לעזאזל אני כנראה...התמונה השמאלית זו כבר של אחד מהם עף הביתה להרים :)

נשלח במקור על ידי: gaggag

מדהים!! אין מילים...

אגב מה היה בסוף עם המעבורת בלגו אוהיגינס? הגיעה בזמן? לקחה אותך לראות את הקרחון?

מנחש מהזיכרון שלי איפה צולמו התמונות: השתיים הראשונות - הפיץ רוי והשמאלית מבט צפונה קצת אחרי תחילת העלייה לשמורה מאל צאלטן...
התמונות של הקרחונים- השמאלית נראת כמו הנוף בטרק הטורוסים ההיקפי- מעבר ג'ון גראנט והאגם הגדול של grey...
הקונדור- יכול להיות בכול מקום תכלס אבל יש סיכוי טוב שזה גם בטורוסים
נו בכמה פגעתי??

אוסיף פה עוד תגובה קטנה בסופו של דבר מה שמציל אותך במצבי קיצון הוא הנסיון והשנים שעבדת על בנית הפעילות הנכונה במצבי קיצון , כל הכבוד על החזרה אחורה בקוייקי למיטב זכוני  המלצתי המלצה כזו במדריך מזג אויר ושלג , אך ההבדל בין להמליץ לבין לחיות דבר כזה הוא עצום,  דבר חשוב שכדאי לדעת בדרך כל סופות יתקעו  על רכס גבוה ובמורד הרוח והרכס יהיה צל גשם , כלומר זה המקום הנכון לסגת אליו ,אגב המטיילת בקוייקי  בעצת הספרדי והשניה עשתה בדיוק הפוך ניסתה להמשיך קדימה .

עוצמת הסופות שם היא לא מהעולם הזה , זכור לי  היטיב יום ירידה בפיינה לרפוחיה דיקסון למיטב זכרוני ירידה נוראית הייתי עם ציוד צילום 45 ק"ג סך הכל מדוד ולא הצלחתי לרדת נגד הרוח כל צעד היה קשה בצורה מטורפת, בחזור אחרי שבועיים בדיקסון עפתי למעלה עם אותו משקל בדיוק ... ובקטע האחרון בפיסגה עברתי לזחילה בעליה נוראית כדי לא לעוף ...קשה להסביר את תנאי מזג האויר שם הם מטורפים .

רשימת הפארקים שהעלית היא כזו שבקושי זכור לי שקראתי עליהם ..או ראיתי במפה אז לעבור את כולם רגלית מרשים מאד .

בקשר למצבי רוח כישלון הצלחה ...מהנסיון שלי זה תמיד כך רגע לפני ההצלחות הכי גדולות קיימת תחושת כישלון צורבת  אני לפחות הרגשתי כך באלפא מאיו כשהגעתי לקיר שנראה לי לא עביר ... בגשם ללא תנאי ראות ואז לאחר מנוחה קלה פתאום הכל התבהר והדרך לבייס קמפ המטרה המתוכננת נפתחה .