בבוקר השמים כחולים כמו כל הימים כמעט עד כה.
אחרי ארוחת בוקר של מלון (קצת יותר מושקעת) אני יוצא לדרכי.
המסלול מתחיל היום במעלה העמק, מתחת לאוטוסטרדה לכיוון מעבר סן ברנרד (מעניין שכאן יש לו גג, כנראה למנוע הצטברות של שלג על הכביש) . בשלב מוקדם אני מפספס את פנית השביל ימינה מהדרך בה אני צועד. לאחר כ - 15 דקות אני שם לב שטעיתי וחוזר לשביל. היום על הבוקר מציק לי מאד משקל התרמיל. בעיקר כתף ימין. אני מנסה לברר לעצמי מה קורה והמסקנה היא שכנראה ארוחת הערב אתמול במלון לא היתה מזינה מספיק בשונה מארוחות הערב המצויינות שבבקתות בהן יש מודעות רבה לנושא זה.
בכל אופן אין ברירה, ממשיך בהליכה. העליה לא מאד קשה אבל ארוכה ודי שגרתית - ללא הפתעות.
אני חייב לציין (לא ציינתי את זה עד כה) שלכל אורך השביל עד כה וגם הלאה יש מעט מאד מטיילים. בסופי שבוע וקרוב לעיירות ולכפרים יש יותר מטיילי יום, אבל לא פגשתי אדם
אחד שסיפר לי שהוא הולך את כל השביל אלטה ויה 1 !
אחזור לסיפורי - אני מגיע לחווה שממוקמת על דרך ג'יפים ולידה חונות מכוניות נוספות , ומכאן מתחלפת דרך הג'יפים בשביל צר. אני חוצה מספר נחלים ומטפס עם השביל
כ - 200 מטר נוספים ומגיע למין שטח מישורי שבמרכזו אגם קטן שמעליו ממוקם ריפוג'יו פראסאטי. מבנה הריפוג'יו מאד מודרני והוא כרגיל ממוקם באופן נפלא כשכל העמק בו עליתי וההרים מאחור נפרשים מולו, ומאחור הצוקים העולים לקול מאלאסטרה.
הסיפור המעניין של בקתה זאת הוא שאת הבקתה בנו ומתפעלים מתנדבים וההכנסות מוקדשות לעזרה לילדים בפרו בוליביה וברזיל.
המתנדבים וילדיהם (ראיתי שם תינוקות ממש קטנים) מגיעים לבקתה לסבב של שבוע ימים במהלכו הם עושים את כל הנדרש.
כרגיל הגעתי די מוקדם וביליתי על המרפסת היפה עד שהיה אפשר לקבל את החדר והמיטה. שכני לחדר היום הם זוג מבוגר (בגילי) מאזור הדולומיטים שבאו היום עם מכוניתם
עד לכפר סן רמי ובכוונתם ללכת על השביל עד לקורמאייר או סמוך לה. את הזוג אפגוש גם מחר בטיפוס לקול מאלאטרה.
ארוחת הערב טובה כרגיל. לא סיפרתי שאני צמחוני, אבל באף בקתה לא ניתקלתי בקושי לקבל ארוחה טובה ומשביעה.
בבוקר כשאני קם אני רואה שלראשונה מעונן היום. אבל לא יורד גשם.
לאחר ארוחת הבוקר אני יוצא לדרך ראשון.
אני מתחיל בטיפוס לעבר קול מאלאטרה.בהתחלה הטיפוס הוא רגיל אבל עד מהרה צריך להתחיל לחצות שדות שלג. אני לא רגיל ולמען האמת קצת חושש מהליכה על פני שדות שלג (בעיקר בעליה או בירידה) ולכן חיכיתי לחברי האיטלקים לחלוף על פני והלכתי בעקבותיהם כך שהם נתנו לי את הביטחון הנדרש.
העליה הופכת לתלולה ממש, נעזרים בחבלים ובמדרגות מתכת, אבל די מהר אני מגיע לקול מאלאטרה בגובה 2925 מטרים. זהו המקום הגבוה ביותר אליו הגעתי בהליכה עד כה והסיפוק רב. הקול עצמו הוא מעין מעבר צר (ברוחב אדם או קצת יותר ) החצוב בסלע. קר שם. לאחר מספר תמונות חובה ממשיך הלאה.
הירידה גם היא די תלולה בהתחלה וגם בירידה צריך לחצות שדות שלג אבל עד מהרה השביל מתמתן וההליכה בו די פשוטה. אני גם לא ממהר כיוון שתוכנית ההליכה שלי להיום פשוטה וקצרה - בכוונתי להגיע לריפוג'יו בונאטי.
ואמנם לקראת שעות הצהרים אני מגיע למפגש בין שביל אלטה ויה 1 בו הלכתי לשביל TMB אותו הלכתי לפני שנתיים.
לפני שנתיים מאד אהבתי את ריפוג'יו בונאטי ועל כן החלטתי מראש שגם הפעם אבלה בו את הלילה הקרוב למרות השעה המוקדמת. מה גם שמבחינת לוח הזמנים של טיולי היה לי זמן בשפע. ידעתי גם שמזג האויר הולך להשתנות ועומד להיות גשום אבל לא רציתי להמשיך היום הלאה.
הזמנתי צלחת מרק ירקות בתוספת קרוטונים ופרוסות גבינה ואח"כ ישבתי בחוץ ברחבה עם השולחנות והספסלים אל מול הנוף הנפלא של גראן ז'וראס וההרים והקרחונים שלידו.
בשעה 3 קיבלתי מיטה באולם הגדול שבקומה השניה (באולם כזה ישנתי גם בביקורי הקודם). למרות הצפיפות תנאי המגורים מאד נוחים ובהחלט מספקים פה.
בארוחת בערב הטובה יושבים בדרך כלל לפי שפת הדיבור ואותי הושיבו בשולחן של דוברי אנגלית (רובם אמריקנים). בשלב זה עדיין חשבתי שאני הישראלי היחיד כאן הערב.
חייב לציין את התרשמותי מהמספר הרב של האמריקנים (ו/או דוברי האנגלית) לאורך TMB לעומת אלה שפגשתי לפני שנתיים. ממש שינוי משמעותי לדעתי.
מחר בתוכניתי ללכת לקורמאייר. אמנם הלכתי את הקטע הזה לפני שנתיים (אם כי בכיוון ההפוך) אבל מאד אהבתי אותו וכפי שציינתי יש לי המון זמן.