בקיץ 2021 השלמתי את המסלול כולו, סהכ 14 ימי הליכה. מנסה להוסיף פרטים ולא לחזור יותר מדי על דברים שכבר נאמרו:
אני הלכתי את כל המסלול לפי הספר, בשינויים קלים. הסיבה: היה לי זמן, ואני הולכת לאט, אז העדפתי לא לחבר ימים ולתת לגוף שלי להסתגל למאמץ. לכן גם לא כותבת כמה זמן לקח לי כל מקטע.
פגשתי אנשים בודדים שהלכו את השביל, כולם התחילו בגרסוניי, כולם איטלקים. למרות שהלכתי בשיא העונה (אמצע-סוף אוגוסט) איכשהו הצלחתי להיות בלוז שלא מסונכרן עם העומס בבקתות, אז ברוב הבקתות הייתי עם עוד אנשים בודדים כל לילה, כאשר יום לפני ויום אחרי הבקתה היתה מלאה. עם זאת בתי המלון בעמקים היו מלאים לגמרי. האיטלקים נוטים לבוא להיות במקום אחד כמה ימים ולעשות טיולי יום, לעלות לבקתות לאכול צהריים. אז ראיתי המון איטלקים על טפיהם, כלביהם וזקניהם (הגזע הכי פופולארי - גולדן…)
מפה ומדריך:
ללשכת התיירות של אאוסטה יש סדרת מפות שמכסות את כל המסלול, סהכ 7 מפות בעלות של 5 יורו למפה. אפשר לקנות בכל מרכז מידע בעמק.
מפה דיגיטלית - הורדתי את הקבצים של המקטעים מהאתר של לשכת התיירות :
https://www.lovevda.it/e...te-vie-trails/alta_via_1להוצאת סיסרון יש מדריך חדש למסלול, אני קניתי גרסה דיגיטלית שלו אבל כמעט לא השתמשתי בו.
יום 1: Donnas to Etoile du Berger
התחלתי באטובוס מPont st Martin לTour deHerarez - זאת התחנה הראשונה אחרי שיוצאים מפונט סן מרטן. האוטובוס היה מלא לגמרי. הנסיעה באוטובוס חוסכת עליה של כ700 מטר.
לא ראיתי אף מטייל בדרך.
לילה: Etoile du Berger, מלון חמוד עם מדשאה ענקית שבה ישבתי עם כוס יין כל אחר הצהריים. אוכל לא משהו.
יום 2: הליכה ל Rifugio Coda
טיפוס דרך מרעה קיץ, אפילו עברתי על פני כמה רועים ולא מעט כלבים. החל מCol Giassit הליכת סכין, כאשר משני הצדדים יש מדרון תלול. מצד דרום היה ערפל כבד שהתנפץ על הרכס, ומצד צפון - בהיר לגמרי. כאשר הערפל התפזר מדי פעם אפשר היה לראות את פיאמונטה, המחוז השכן שמתאפיין בהיותו כמעט לגמרי שטוח (ומאוד מיושב וחקלאי). בעליה יש חבלים (נראים חדשים למדי) ואחר כך גם יתדות ושלבים של סולמות. אין צורך בציוד מיוחד. המון חוגלות.
לא היה אף אחד שהלך את השביל, אבל ראיתי אנשים שהלכו שבילים שהצטלבו עם הav1
הבקתה היא בקתה קטנה, ציבורית, מנוהלת על ידי שתי אחיות שאחת מהן דוברת אנגלית. הבקתה נקראת על שם פרטיזן איטלקי שהוצא להורג, והוקמה על ידי אביו לזכרו. בחדר המרכזי יש תמונות שלו ושל תהליך הבנייה, כולל טקס חנוכת הבקתה שכלל כמובן ברכה של כומר.
בלילה חוויתי, מהנוחות של הבקתה, סערת קיץ אלפינית - משהו ששמעתי עליו אבל לא חוויתי - רוחות נוראיות, רעמים וברקים שהתפוצצו מעל הראש שלנו. ללא טיפה של גשם. ממש הרגיש כאילו נפתחו שערי הגיהנום. בגלל המיקום של הבקתה יש להם יותר סופות וערפל מבדרך כלל (קשור לאוויר החם שעולה מפיאמונטה)
יום 3: הליכה לRifugio Barma
קצת לפני Lago Vargno לקחתי בטעות ימינה במקום שמאלה והלכתי על שביל 2c. כשראיתי שהוא מתחבר לשביל הראשי נשארתי עליו- הוא עוקף את האגם מהצד השני לשביל של ה av. השביל שהלכתי עליו היה יותר נחמד, וגם כלל כמה מקטעים של חבלים ומדרגות (שוב, ללא צורך בציוד). בנקודה אחת הייתי צריכה להוריד את התיק ולהשתלשל, אבל זה בגלל שאני נמוכה(יש, ולא רק פה, התעלמות מוחלטת מצרכים של אנשים נמוכים כשבוחרים איפה לשים יתדות 😁). פה זאת גם הפעם הראשונה שהתחלתי לפגוש מטיילים - כולם מטיילי יום.
הבקתה חדשה, יושבת בין שני אגמים קטנים. כניסה צנועה מסתירה בקתה מפנקת. מרווחת מאוד, מקלחת חמה ללא הגבלה, פופולארית עם מטיילי יום - אפילו ראיתי מישהו עושה סאפ באגם. נאמר לי שלקח 12 לבנות אותה, בכספי הממשל המקומי. לפנות ערב ראיתי שועל.
יום 4: הליכה לNiel
יום ארוך ומתיש שכלל מספר מעברים. רק לחדד שLa Gruba בNiel זה מלון, ולא בקתה.
יום 5: הליכה לRifugio Alpenzu
עוד יום ארוך עם ירידה ארוכה ובסופו עליה. גרסוני (העיירה שבדרך) היתה מלאה לגמרי - ב15 לאוגוסט יש באיטליה יום חג (עלייתה לשמים של מרים, אמא של ישו), שמתחיל גם את שיא עונת התיירות. בטקס של הכנסיה במרכז העיירה (שנערך בחוץ בגלל הקורונה) אפשר היה לראות נשים ונערות בלבוש מסורתי של דוברי הגרמנית של העמק.
יום 6: הליכה לViux Crest
שוב, יותר מלון הרים מאשר בקתה. חלק מהחדרים נמצאים במבנים חיצוניים למבנה המרכזי. לחדרים יש שירותים צמודים.
יום 7: הליכה לGrand Tournalin
רואה בדרך מה שנראה כמו Chamoix. בבקתה המון אנשים, ולראשונה אני פוגשת אנשים שעושים את השביל. אסימון למים חמים - 3 יורו ל3 דקות ואפשר לקנות יותר מאסימון אחד.
יום 8: הליכה לRifugio Barmasse
עוברת בValtournache להצטיידות, ומרחב שהסופר הקטן נסגר 12:30 למנוחת צהריים (נפתח מחדש ב14:00). כמוהו גם המאפייה. אני הלכתי לפי הסימון הישן שעובר דרומית למרכז העיירה, נראה לי שעדיף ללכת לפי הסימון החדש כי יש בו פחות הליכה על כביש.
בbarmasse יש מים חמים למקלחת - 3 יורו ל3 דקות.
יום 9: הליכה לRifugio Cuney
מסכימה עם מי שכתבו פה קודם שזה אחד הימים היפים. המקטע מדורג בדרגת קושי EE, בגלל שיש לפעמים שדות שלג קטנים לעבור בדרך. הלכתי בסוף אוגוסט לא היה להם זכר. עברתי על פני עדר גדול של יעלים בדרך.
בעלייה לאחד הפאסים מתגלה לעיני מחזה לא שיגרתי: כומר בבגדי כמורה לבנים מוביל טקס עם קבוצה קטנה של אנשים. עם סיום הטקס הוא פשט את הבגדים הרשמיים והצטרף אליהם לפיקניק.
בבקתה יש שני חדרי שינה, שלוש קומות של דרגשים. אין אינטרנט, קליטה סלולארית בגבעה ליד.
יום 10: הליכה לOyace
בעיני, יום של ירידות מהגיהנום. מלא מרמיטות בדרך
בסוף היום עולה על אוטובוס לאאוסטה (14:45, עוצר במרכז ליד הכנסייה, נסיעה של כחצי שעה, 2 יורו).
יום 11: יום מנוחה באאוסטה - העיירה מלאה לגמרי, אי אפשר לזוז ברחוב הראשי מרוב תיירים (תיירות פנים).
יום 12: הליכה לRifugio Champillion
זה יום ראשון אז מסתבר שאין אוטובוס לOllomont. המלון מארגן לי מונית. העלייה לבקתה לא ארוכה.
יום 13: הליכה ל St Rhemy
עליה קצרה ולאחר מכן יום של ירידות. קרוב לתחילת הירידה שומעת שריקה חדה במיוחד של מרמיטה, ומגלה שיש שועל שמנסה לצוד אותן!!
לינה בHotel Susie, המקום הראשון שמבקש ממני תעודת מתחסן. החדר ליחיד הוא קצת חדר של נזיר, נמצא במבנה אבן נפרד. האוכל מעולה. פוגשת אנשים שהולכים את שביל העליה לרגל עד לרומא.
יום 14: הליכה לRifugio Frassati
יום קצר ולא מורכב, לראשונה יורד גשם. אפשר להמשיך לBonatti, אבל הם היו מלאים.
הבקתה נסגרת רשמית בסוף אוגוסט. היא משמשת תחנת התרעננות ראשונה במירוץ ה TOR, ומארחת את המתנדבים שמתפעלים את התחנה. לכן לא ניתן להזמין מקום אחרי סוף אוגוסט , אבל במהלך ימי המירוץ (בשבוע השני של ספטמבר), הם פתוחים ואם יש מקום אפשר לאכול/לישון שם.
יום 15: הליכה לCourmayeur
הולכת דרך הוריאנט הגבוה של ה TMB , פיצוי על זה שלא הלכתי אותו בפעם הקודמת שהייתי באזור.