מעטים מאוד המטיילים בארץ שיכולים לומר: "הלכתי בכל השבילים הארוכים בישראל לכל אורכם" .
בשבילים האלה נכללים: שביל ישראל, שביל הגולן, שביל עמק המעיינות, שביל ירושלים, מחוף אכזיב לכנרת,
מחוף זיקים לים המלח, שביל סובב באר שבע ושביל רמות מנשה. בסה"כ כ-1650 ק"מ של שבילים ארוכים.
בין אלה שהישלימו את כל השבילים האלה נמנית שימחה, זו הכלבה שלי שבעוד חודש היתה צריכה להיות בת 13.
לפני כחודשיים וחצי, בערבו של יום שישי גשום, היא ביקשה כדרכה בקודש לצאת לטייל לבדה בשכונה. מהטיול הזה היא
לא שבה. היא גדלה "חופשיה כמו הרוח" ורוח חזקה שנשבה באותו ערב לקחה אותה למקום שכולו טוב.
פורום HIKE זה המקום הכי מתאים לספר מעט על שימחה וחוויות שלי מהטיולים המשותפים איתה בשבילי ישראל.
בשנת 2002 אימצנו את שימחה מצער בעלי חיים ביחד עם ששון.
ששון לא שרד בגלל מחלה שהביא מצער בעלי חיים. הוא החזיר את נישמתו לבורא עולם אחרי זמן קצר.
שימחה גדלה והתחילה לטייל איתי בשביל ישראל בשנת 2006. היא חשבה שהיא לכל הפחות כלב רועים:
ליד חרבת זעק היא פגשה באחד הטיולים זוג פרות. שימחה ואחת הפרות נעמדו פנים אל פנים במרחק מטר זו מזו. הפרה מביטה בשימחה ושימחה נובחת בכל כוחה.
מיותר כמעט לציין שהפרה מצמצה ראשונה ושימחה רדפה אחרי זוג הפרות עד אשר נעלמו במורד הגבעה. בטיול שלנו בשביל רמת הגולן היא זיהתה ביער אודם חזיר בר
ענקי בסבך, להערכתי משקלו היה מעל 100 ק"ג. השימחה טסה במורד ההר על מנת לרדוף אחרי החזיר. מה רבה היתה פליאתה שהחזיר במקום לנוס על נפשו... פנה לרדוף אחריה 
.
זו היתה הפעם היחידה שמישהו בשטח "העיז" להבריח אותה כל עוד רוחה בה....
היום הכי שמח עבורה בכל שנה היה היום בו יצאנו לטיול הראשון בשטח. מרב שימחה היא נהגה לרוץ בכל כוחה ברגע שיצאה מהרכב. בתמונה הבאה היא "עפה" בדיונה
שמדרום לנחל אלכסנדר, בתחילת עונת הטיולים בספטמבר 2009 עת יצאנו לצפות בפריחת חבצלות החוף:
מיומנויות הליכה היא רכשה בזריזות. כאן היא עוברת במעבר בגדר בשדה ליד הסוללים ולא נופלת בין השלבים:
היא התקשתה לרדת בכוחות עצמה בסולמות בקניון ברק אבל מפחד גבהים היא לא סבלה:
בתמונה הבאה היא עומדת בראש העלייה לשן רמון מכיוון מזרח. זו תמונה מאוד אופיינית שכמוה היו בכל מעלה תלול בשביל.
היא עומדת כאומרת: "נו, מתי כבר תגיע למעלה?" 
למנוחה בשטח היא לא היתה צריכה דבר גם לא פלציב. כאן בראש מעלה חצירה:
אך אם מדובר בטיול של כמה ימים היא תמיד העדיפה חדר יפה, סטייל החדרים הפרטיים ב AV1 , רצוי כמו ב AVERAU 
.
כאן היא בבקתות בערפל בנמרוד:
מי שלא חלק עימה בשטח את הארוחה שלו, היא נהגה לרמוז לו: "מי שאוכל לבד, מת לבד..." 
נופים פריחות ואתגרים היא אהבה תמיד. בתמונות הבאות לפי הסדר: הנוף מחוטם הכרמל, פריחת פרגים ליד בית גוברין (היום יש שם כרם זיתים) ובעלייה לסנפיר הגדול.
היא נענתה 
לבקשתו של RICHARD BOWLES לפגוש אותה. ריצ'ארד הוא הבחור האוסטרלי שרץ לפני כשנתיים בשביל ישראל וסיים לרוץ ב 15 ימים.
לוקל פטריוטיזם זה דבר ברור. כאשר קרלוס גולדברג (מחזיק בשיא עולמי בשביל ישראל - 13 ימים)
רץ בשביל בפעם השניה לכבוד יום הולדתו ה-60, היא פגשה אותו ליד מצפה משואה
המסע השלישי שלי בשביל ישראל היתחיל ביום הולדתי ה-60 ביחד עם נכדתי הבכורה ליבי . כאן השימחה וליבי מעט צפונה לאפולוניה:
בסתו האחרון טיילנו לאורך נחל אלכסנדר מכביש החוף ועד חרבת סמרה. לטיול הזה הצטרפה גם שיר נכדתי הצעירה.
הטיול האחרון של שימחה היה באזור שמורת פורה בעת פריחת הכלניות.
חשבתי שהיא תטייל עם הנכדות ואיתי עוד כמה שנים אך הרוח רצה אחרת...
נערך ע"י משתמש יום חמישי 23 יולי 2015 06:34:36(UTC)
| סיבה: לא צויינה