רקע:
חבר ואני טיילנו שבוע (אמצע אוגוסט 2016) בהרי רילה שבבולגריה. חשוב לי לציין לפני הכל כי כל הטיול נחתם ברגע האחרון וללא שום תכנון. 4 ימים לפני הטיסה בחנו את האופציה לטוס לגאורגיה או רומניה, בגלל אילוצים כאלה ואחרים יומיים לפני הטיסה החלטנו על בולגריה, קנינו כרטיסים ואחר כך בדקנו את הטרקים המוצעים באזור ומז"א. לא הייתי בהכרח ממליץ על הטיול שלנו כפי שהוא, לצורך העניין הלכנו חצי יום אחרי לילה לבן, שבשעות טיסה נורמאליות אפשר היה לחלק את המרחקים נוח יותר ולא ללכת אחרי לילה ללא שינה. בכל זאת אספר את מהלך הטיול שלנו, אפשר ללמוד ממנו הרבה לפני נסיעה לטרק.  אין ספק שרכס הרילה מדהים, ומומלץ לביקור. אז נתחיל:

מידע כללי:
רכס הרילה נמצא כ-70 ק"מ דרומית לבירת בולגריה, סופיה. נמצאת בו הפסגה הגבוהה ביותר בבלקן, מוסאלה בגובה של 2925 מטר מעל פני הים. עפ"י ויקיפדיה נמצאים ברכס 120 אגמים הנוצרים מהפשרות שלגים. לא ספרתי בעצמי, אבל יש מלא, ואין ספק שהם פריט הנוף העיקרי והמדהים בטיול, ומוסיפים המון להליכה בהרים.

קרוב לרכס רילה נמצא גם רכס פירין. אנחנו לא טיילנו בו, אך היו איתנו מטיילים שחיברו (3 ימים רילה ו 4 ימים פירין), אם יש לכם יותר זמן או שאתם רוצים לשמוע עליו, ראיתי סיפור דרך אחר שמספר עליו.

בולגרים:
הבולגרים אנשים מאוד נעימים ונחמדים, אבל אנגלית אתם חד משמעית לא תלמדו בטיול הזה.  ככלל אצבע, המבוגרים לא יודעים אף מילה באנגלית, והתקשרות איתם מתבצעת בשפת סימנים. אצל הצעירים יש חלק שיודע אנגלית ברמה בסיסית, ובאופן כללי תעדיפו לפנות לחברה צעירים ואפילו ילדים אם אתם רוצים משהו. אם אתם יודעים בולגרית, מצויין. רוסית כנראה גם תעזור לכם, לפחות האותיות אותו דבר כמו ברוסית וזה נשמע אותו דבר..

הכסף הבולגרי הוא לב (lev) ובזמן שהותנו הוא היה שווה 2.1 ₪ בערך, וטיפה יותר מחצי יורו. רוב העסקים מקבלים גם יורואים, כמובן שמומלץ מוקדם ככל הניתן להחליף כסף בצאנג' או בנק ולהשתמש בלב בלבד. ככל הנראה 150-200 יורו יספיקו לכם לכל השבוע, אין צורך להחליף יותר. אגב כל הטיול כולל טיסות עלה 2300 ש"ח לאדם. אפשר לייקר קצת או להוזיל כמובן, אבל לא בהרבה כי 2/3 מההוצאות זה הטיסה, ואין הרבה "פינוקים" שאפשר לקנות במהלך הטרק.. ראינו אנשים ישנים באוהלים ליד הבקתות, וזה היה קצת מוגזם לדעתנו, בכל זאת המחירים פה לא יקרים במיוחד..

מסלולי הליכה:
להרי הרילה אין טרק אחד יפה שלוקח שבוע, כל הרכס מכוסה במסלולים ואפשר להתאים אותם כרצונכם. אנחנו בתחילת הטיול כל יום תכננו את היום למחרת, ורק בערב השלישי תכננו כבר את כל ההמשך, כדי שלא נסיים מוקדם מדי או לחילופין נתקע במקום שאין דרך לצאת ממנו לציליביזציה ונפספס את הטיסה שלנו. קנינו מפה 1:50,000 בבולגריה עליה מסומנים כל השבילים בצבע שבהםם מופיעים בשטח (ממש כמו מפת סימון שבילים בארץ) שהייתה מצוינת ושימשה אותנו כל השבוע.

באופן כללי, איכות סימון השבילים ב99% מהדרך מצוינת. ויחד עם זאת נגיד שמפה היא דבר הכרחי. ברוב הבקתות ניתן לקנות מפות, במידה וזו שלכם נרטבה או שלא הקשבתם לעצתי ויצאתם בלי מפה והבנתם שזאת טעות.

מים היא הנקודה המרכזית בטרק הזה. יש מים בכל מקום. יש אגם כל כמה קילומטרים, וגם אם אין אז חוצים הרבה נחלים קטנים במהלך הדרך. המרחק הארוך ביותר שעשינו בלי למלא מים היה 6 וחצי קילומטר. אפשר ביותר לעשות את כל השבוע עם בקבוק פלסטיק ליטר וחצי לאדם, ואם רוצים באמת להרגיש בטוחים בקבוק 2 ליטר הוא מעל ומעבר. מכל האגמים והנחלים ניתן לשתות, אין צורך לסנן או משהו, מלבד כמה ביצות בודדות שלא צריך להיות מומחה בשביל להבין שהמים שם עומדים ומלאים בחרקים.

נקודות פופולאריות:
*פסגת מוסאלה. בה נתחיל את הטיול ולא ארחיב, אך מלאה במטיילי יום שמגיעים לפסגה וחוזרים חזרה. הפסגה הגבוהה ביותר בארצות הבלקן.

*שבעת האגמים. ואדי רחב שנמצאים בו שבעה אגמים גדולים ומרשימים. האזור מתוייר מאוד, ובצדק. אם לא מסתדר להגיע אליהם, לא סוף העולם, יש עוד המון אגמים ברכס, אבל אם כן מסתדר, לא סתם אלו מפורסמים כל כך.

*מנזר רילה. נמצא במרחק של חצי יום הליכה, משבעת האגמים במורד הואדי. מנזר מאוד יפה ומרשים, אך אין שום סיבה הגיונית לבקר בו באמצע הטרק. הדבר מצריך ירידת הואדי ועלייתו דבר שיקח יותר מיום הליכה ואינו מצדיק. מאידך המנזר נגיש לעירה רילה ונקודת סיום מצוינת לטרק. כך אנו עשינו.

עונת הליכה:
אנחנו טיילנו באמצע אוגוסט. היה מדהים ונהנו מהנוף ההררי מלא באגמים. הייתי ממליץ לטייל קצת מוקדם יותר, באזור תחילת-אמצע יולי. האגמים כנראה יהיו קצת מלאים יותר, אצלנו הם התחילו קצת להתייבש, ולא נשאר אצלנו שלג בכלל, ממש גושים קטנטנים במקומות לא נגישים. בתחילת יולי כנראה שהשלג לא יפריע להליכה אבל יעשה את ההרים קצת יפים יותר.

דרגת קושי:
אז כמו שההרים יודעים לעשות את החיים קשים, מרבית הטיול הוא בעליה או בירידה, ובודדים הם קטעי המישור (מלבד היום השני שנחשב היום הקל ביותר ורובו מישורי). אך השבילים מתוחזקים ברמה טובה, כמו כן הסימונים. אנחנו הגענו בכושר טוב והלכנו יותר, ויותר מהר, משאר המטיילים שהיו איתנו. הייתי מגדיר את רמת הקושי בינונית.

בקתות:
השמורה מרושתת בבקתות בהם מתבצעת השינה. בגלל ההזמנה ברגע האחרון לא היה לנו פנאי להזמין מקום בבקתות, ולא ידענו איזה מסלול נלך בדיוק, לכן החלטנו לצאת עם מחסה(אוהל) ומערכת שינה(שקשים ומזרני פלציב). בתכנון מראש (מומלץ) מזמינים מקומות בבקתות וחוסכים מחסה ומערכת שינה, משנה את המשקל לגמרי.

הבקתות פשוטות מאוד, בחלק יש מקלחות בחלק אין, בחלק גם אין שירותים. בכולן יש בירות, ועל כל אחת אני ארחיב בהמשך. אבל אוכל יש בכולן, והארוחות שלנו פלוס מינוס היו ארוחת בוקר בבקתה בה ישנו, ארוחת צהריים בדרך – לחם עם טחינה, וארוחת ערב בבקתה אליה נגיע לישון. מחיר השינה בבקתות נע בין 15- 20 לב לאדם.

סיפור דרך: 

יום ראשון: נתב"ג – Musala peak
יום ראשון הוא היום הארוך ביותר, והוא מתחיל ב2:00 כבר בשדה התעופה בבן גוריון. הטיסה לסופיה ממריאה ב4:50, ואנו נוחתים ב7:30 (בולגריה וישראל אותן שעות).

יוצאים מהשדה ולוקחים מונית עם חברת המוניות הגדולה " "ok. בתכנון לוקחים מונית לעיר, ומשם אוטובוס לעיירה שנקראת Samokov. בפועל הנהג מונית מצליח לשכנע אותנו שיקח אותנו עד סמוקוב (שעה נסיעה) בתמורה ל40 יורו עבור שנינו. ניתן גם לקחת מהשדה רכבת תחתית ב1.6 לב לאדם למרכז העיר/תחנה מרכזית/כל תחנה שיש ברכבת התחתית (לתחנה מרכזית צריך להחליף רכבת מתחת לאדמה, כמובן שללא תשלום נוסף, כמו בכל מטרו שיש בערים גדולות, רק שכאן יש רק 2 קווים). אנחנו רוצים להתחיל ללכת כבר היום ולכן ממהרים לסמוקוב.

סמוקוב היא העיירה הכי קרובה למרגלות ההר, ושם אנחנו מתכננים לעשות את הקניות שלנו (מיכל גז מתברג, לחם, מים, מפה, מקלות הליכה). אחרי בזבוז של 3 שעות בעיירה מתה (נחתנו ביום ראשון, הרבה עסקים סגורים) אנחנו קונים לחם מים, מיכל הברגה לא מוצאים ונאלצים לקנות גזיה של ניקוב+2 מיכלים קטנים, וסוחבים הרבה יותר. בשעה 11:00 אנחנו לוקחים אוטובוס שהוא בעצם מיניבוס לBorovets. הנסיעה לוקחת רבע שעה ועולה 1.3 לב לאדם.

בורובטס היא עיירת נופש, יש שם מלון שהרבה אנשים ישנים בו אחרי יום הסידורים לקראת הטרק, מהעיירה הזאת לוקחים רכבל שמהחלק העליון שלו נתחיל את המסלול. בעיירה הזאת נמצאת חנות טיולים, אנחנו מנצלים את מחיריה המגוחכים של בולגריה וקונים זוג מקלות הליכה ב50 יורו כל אחד. מקלות מבמבוק מעולים. לשם השוואת המחירים, מקלות הקרבון הכי יקרים בחנות עלו 60 יורו, החלטנו להסתפק במועט, אולי זאת טעות בדיעבד אבל מילא, גם אלו עושים את העבודה מעולה.

בסך הכל סמוקוב הייתה בזבוז של 3 שעות. בבורובטס אפשר לקנות הכל. כל החנויות קרובות אחת לשניה ואין בזבוז זמן בחציית העיירה לאורכה ולרוחבה. אנחנו קונים גם מפה ב6 לב, ועולים ברכבל ב12 לב לאדם. הרכבל מעלה אותנו לבקתת Yastrebets. משם מתחילה ההליכה. המסלול צבוע בלבן-אדום-לבן, והטיילים בשביל הם בכמויות אדירות, מאות מטיילים בעיקר הולכים מולנו (בגלל שעת יציאה מאוחרת – 12:40. אנחנו מפענחים שזה מסלול יום מאוד פופולארי בגלל שהוא מתחיל כבר בגובה של 2350  הוא מוביל לפסגת מוסאלה שהיא הגבוהה ביותר בבלקן ביחסית מאמץ קטן, ובשילוב עם יום החופש השבועי אנחנו מוצאים את עצמנו בלב ההמולה.

לאחר כשעה הליכה (כמעט 4 ק"מ) בשביל 4X4 יחסית מישורי טיפה עליה מגיעים לאגם ובקתה, שם נאכל מרק שעועית מחריד ונתחיל בטיפוס לפסגת ההר.

הטיפוס הוא יחסית חד(על עליה של 3 ק"מ עולים 500 מטר), אורך בסך הכל כשעתיים. במהלך העליה עוברים מספר אגמים, וככל שממשיכים לטפס לנוף מתווספים האגמים שרכשנו בדרך. הנוף סלעי בעיקר, וכמיטב המסורת הישראלית אנחנו נכנסים לאחד האגמים לטבילה קצרצרה וקפואה. כמובן שאנחנו היחידים שחשבו על זה בכלל..

קרוב לשעה 4 אנחנו מגיעים למעלה, על הפסגה ישנה בקתה. אחרי התלבטויות קשות אם להמשיך לבקתה הבאה שמרוחקת 4 שעות הליכה (כניסה גבולית לחושך) יחד עם זוג רומנים, אנחנו נזכרים בלילה שלנו שהתחיל ללא שינה, ומחליטים להשאר(בחוכמה). הרומנים ממשיכים הלאה.

אנחנו ישנים בבקתה שעל הפסגה. אין בבקתה כלום. מים בגלונים(אין צינור מים), אין אוכל, אין מקלחות או שירותים כמובן. בדיעבד אנחנו מגלים שזה צריף שמיועד למצבי חירום או משהו כזה. חצי שעה הליכה לפני הפסגה לקראת סוף העליה נמצאת הבקתה שנקראת Musala hut  ובה כנראה ניתנים השירותים הדרושים לקיום חיים. בכל אופן עולה לנו 15 לב לאדם לקבל חדר עם מיטות וסמיכות סקבייס. ועוד 4 לב לחצי ליטר בירה לאדם(בשאר הטיול המחיר נע בין 2-3 לב). מכינים פסטה והולכים לישון מוקדם על גג הבלקן. (קצת מרגש..)

יום שני: Musala peak – Ribni ezera
אנחנו קמים ב5:30 ויוצאים לדרך אחרי כל הארגונים ב6:00 (זריחה ב6:15). אנחנו צריכים להדביק את הפער שלא הלכנו אתמול בערב. ההליכה עד בקתת granchar  מדהימה. היא מתחילה בירידה ועליה דרך אוכף לפסגה שמול המוסלה, ומשם ממשיכים "לתפור" פסגות על הרכס. במשך כשעתיים אנחנו עוברים על 4 או 5 פסגות, חלק משמעותיות יותר, וחלק כמעט מישוריות. ההליכה בשעות הבוקר נהדרת, המצב רוח מעולה. אחרי ירידה של כשעה במדרון עשב שבחלקו הגדול עוברים בשיחים גובה ראש, אנחנו מגיעים לבקתה בשעה 9:00. (ההליכה לבקתה דורשת רבע שעה ירידה מהשביל) ההליכה שלנו לוקחת 3 שעות, מה שאמרו לנו שיקח 4 שעות, ומפה והלאה אנחנו מתחילים להבין שבניגוד מוחלט למה שחשבנו, אנחנו הולכים יותר טוב מכל המטיילים שפגשנו על ההר. בבקתה אנחנו מגלים את זוג הרומנים וכמה חברים נוספים. אוכלים שם ארוחת בוקר(חביתה ומרק ב12 לב לשנינו) וב10:00 יוצאים לדרך עוד לפני החבר'ה האחרים. הדרך של היום יחסית מישורית ונחשבת קלה ולכן אנחנו משערים שכולם יוצאים מאוחר, אך אנחנו ממהרים לזוז משום שאנו יוצאים מנקודת הנחה שהלכנו כבר 3 שעות הבוקר ונלך לאט מהם משום שנתעייף, מה שמתברר כטעות. אחרי שעתיים של עליה ארוכה אנחנו מגיעים לפסגה מדהימה(המסלול עובר קרוב לפסגה, צריך לחתוך מהשביל לעלות לפסגה) הנקראת Kovach בתרגום לעברית זה אומר איש פטיש, ונמצא שם זוג מוזר שהביא איתו פטיש עשוי מספוג בשביל להצטלם איתו על הפסגה. עושים שם קפה וקצת מנוחה וממשיכים.

רוב ההליכה מתבצעת במשטחים פתוחים יחסית, סוג של רמה, קצת עליות וקצת ירידות אבל הליכה בשביל נוח ומתון, הקצב מהיר, הרבה עדרים של סוסים, באמצע הדרך המסלול צריך עפ"י המפה להתחלף מאדום לכחול, ובפועל הוא מתחלף מאדום לסימון כחול וסימון אדום. לקראת סוף היום ישנה ירידה יחסית ארוכה לבקתה הנמצאת בעמק, בין 2 אגמים. בקתת Ribni ezera. אנחנו מגיעים לבקתה ב16:30, כלומר אחרי 6 וחצי שעות הליכה מהבקתה הקודמת. באמת יום קצר יחסית.

בבקתה הזאת יש מקלחת (מים פושרים אבל כנראה לא חיכינו מספיק שהדוד יתחמם), יש שירותים (בול פגיעה, אני העדפתי לעשות בטבע..), ואוכל כמו בכל הבקתות, פשוט מאוד, אכיל, ולא הרבה יותר מזה. עולה לנו כל התענוג כ30 לב ארוחת ערב לשנינו (ואנחנו אוכלים הרבה..באופן כללי כל הטיול) ו15 לב לאדם ללילה.

יום שלישי: Ribni ezera – Maljovisa hut
את היום הזה הרבה אנשים מפרקים ל2. הוא נחשב יום מאוד ארוך, ובאמצע שלו יש מחסה (בקתת עץ עם מיטות וסמיכות, אין אוכל אין שירותים אין בעל בית, ולא צריך לשלם). אנחנו מחליטים ללכת את כל הדרך ביום אחד, מה שמתברר ביום קצת ארוך אבל החלטה באמת נבונה, החלוקה ל2 היא קצרה מדי. יציאה ב8 וחצי אחרי ארוחת בוקר. היום מתחיל במישור אפילו קצת ירידה, ואז שעתיים עליה של 450 מטר מעצבנים. השביל נוח אבל כל הזמן זה נראה כאילו אתה עוד רגע בפסגה, ועוד קצת, וככה למשך שעתיים של עליה. המוטו של הטיול הוא "עולים כדי שיהיה לאן לרדת" ואנחנו יורדים בדיוק 450 מטר לצד השני של ההר. מגיעים בשעה 13:00 לבקתת המחסה בסוף הירידה ושם עושים חניה ללחם עם טחינה. לידנו חברים שיצאו שעתיים לפנינו מהבקתה שלנו עושים גם הפסקת אוכל. אחרי שהם מתלהבים מהטחינה ומצלמים אותנו אנחנו מתחילים לטפס בעליה נוחה יחסית, 400 מטר עליה שמתפרסים על 4 ק"מ ולוקחים מזמננו עוד כשעתיים כולל רחצה קצרצרה באגם. בסוף העליה לוקח לנו קצת זמן למצוא את המשך השביל שחוצה את ההר דרך ערימות סלעים שהיינו נוהגים לקלל במהלך כל השבוע. מדי פעם יש פשוט מפולת סלעים באמצע הואדי שצריך לחצות, לא נחמד אבל מתרגלים איכשהו. אחרי ירידה ארוכה ומעצבנת, לאורך אגמים מדהימים, שבאחד מהם נעצור לקפה (גם באגם זה נמצאת בקתת מחסה ללא תשלום), אנחנו מגיעים לבקתת מולוביצה בערך בשעה 18:30. הבקתה הכי טובה שיצא לנו לשהות בה. מלבד העובדה שאנחנו בקומה שלישית והרגליים גמורות, יש מקלחות עם מים פושרים-חמימים, יש שירותים רגילים, המיטות מעץ, חדשות ונוחות עם מזרן נוח ולא משהו צבאי. עולה לנו ארוחת ערב 25 לב לשנינו ולינה 15 לב לאדם.

יום רביעי: Maljovisa hut – Rilski ezera hut
היום התחיל בעליה של 700 מטר המתפרסת על 3.5 ק"מ בדרך יחסית נוחה. מגיעים לאנדרטה לזכר נופלים בהרי הרילה ומשם ממשיכה העליה בשביל פחות נוח ויותר תלול עד הפסגה. אורך כשעתיים – שעתיים וחצי. מכאן ממשיכים ללכת על הרכס דרך הפסגות, במבט שמאלה ואדי ענק מיוער, בתחתית שלו ניתן לראות את מנזר רילה בו נסיים את ההליכה, הנוף לצד ימין משתנה עם ההליכה ומכיל אגמים שונים ונחמדים. אחרי הליכה של 6.5 ק"מ על הרכס (הקטע הרצוף הארוך ביותר שלא ניתן למלא בו מים) מתגלים לפנינו שבעת האגמים. הנוף מדהים, מתוייר ביותר(יש רכבלים שמגיעים לתחתית האגמים ולכן לא רק טרקרים נמצאים במקום). מצטלמים ומצלמים, אוכלים ונחים ליד אחד האגמים. לבסוף יורדים לאחד המלונות שבסמוך לאגמים. עבור חדר עם עוד 16 אנשים דרשו מאיתנו 28 לב, שזה המחיר היקר ביותר שראינו עבור התנאים הגרועים ביותר שראינו ואנו מחליטים להשתמש באוהל שלנו ואנו פותחים אותו ברחבה מלאה באוהלים שהופכים להיות חלק מהנוף.

יום חמישי: Rilski ezera hut – Ivan Vazov
מתחילים את ההליכה ביום לShakavitsa hut, חצי מההליכה בשטח הפתוח וחצי ביער. אחרי הליכה קצרה של 3 ק"מ אנחנו מגיעים. במרחק קילומטר מהבקתה נמצא מפל גדול ומפורסם, הולכים אליו וחוזרים. הוא די גדול, אך גם קצת מאכזב. בשלב הזה טפטוף מעצבן קצת, אבל בדיעבד אני שמח להגיד שזה הגשם היחיד שירד לנו תוך כדי הליכה. מכאן מתחילה ירידה קטנה שלאחריה מתחילה עליה של 900 מטר. החלק הראשון של העלייה תלול יחסית, בתוך היער (יפה, נחמד, ומוצל), החלק השני הוא הליכה בשטח הפתוח אך העלייה בשיפוע מתון יחסית, ולאחר כ4 שעות אנחנו מסיימים את כל העלייה. השביל בחלק האחרון שלה מעצבן ולוקח הרבה זמן למצוא את הסימנים. יורדים עם הרכס לאוכף ולמטה לבקתה. בקתה די הזויה, אבל אנחנו מסתפקים בחדר עם עוד 10 אנשים תמורת 20 לב לאדם. אין מקלחות, שירותי בול פגיעה. אנחנו אוכלים ארוחת ערב והולכים לישון.

יום שישי: Ivan Vazov – Rila monastery
היום השישי הוא יום קצר מאוד. הוא מתחיל ב150 מטר של עליה בשטח הפתוח שמתפרסים על 4 וחצי קילומטר ולוקחים לנו כשעה. משם ועד סוף המסלול אנחנו רק יורדים. ירידה של 1300 מטר שמתפרסת על 9 קילומטר. נשמע קל אבל האמת היא שהירידה יותר קשה מהעליה ואנחנו לוקחים את הזמן בירידה הזו. כל הזמן אנחנו חושבים שאנחנו עומדים להכנס ליער, ועוד לא.. לקחו את השביל כמה שרק אפשר בשטחים פתוחים והוא נכנס ליער רק ב3 וחצי הקילומטרים האחרונים. היער מדהים ומרשים, השביל נוח ואנחנו לפתע יוצאים ממנו ומגיעים למנזר בשעות אחר הצהריים. אוכלים שם ארוחת צהריים, ישנים במלון שליד המנזר תמורת 63 לב לשנינו ללילה וארוחת בוקר בוקר. לאחר מכן גילינו שיש בהמשך השביל(עוד כחצי קילומטר) סוג של בקתות קטנות שאפשר לישון בהן בחצי מחיר בערך, לא זוכר את הפרטים המדויקים אבל שווה לבדוק שם. ארוחת ערב במסעדה של המלון, יושבים לידנו ארבעה ישראלים שסיימו בית ספר, אנחנו מבלים איתם שעה בסיפורים מהטרקים שחלפו עלינו ועליהם, ופונים לישון במלון.

יום שביעי: Rila monastery - נתב"ג
הטיסה שלנו יוצאת מסופיה ב00:40 ואנחנו מוצאים את עצמנו כל היום בדרכים. האוטובוס הראשון מהמנזר לעיירה רילה יוצא רק בשעה 15:00, אנחנו מתחילים ללכת (20 ומשהו ק"מ) עד שמצליחים לעצור טרמפ עם שלושה צרפתים חמודים, ונפרדים מהם לשלום ברילה. עיירה קטנה, די משעממת ומוזנחת, נראית כמו עיירות מקסיקניות בתמונות (לא יצא לי להיות עדיין). ממנה אנחנו לוקחים אוטובוס בעלות של 3 לב לאדם לDupnitsa שלוקח כשעה. עיר נחמדה, יש אוטובוסים לסופיה כל שעתיים בערך, אנחנו בוחרים לפספס אחד ולבלות בעיר כשעתיים ואז לוקחים אוטובוס לסופיה שעולה 6 לב לאדם ולוקח שעה וחצי. מעבירים חצי יום בסופיה, בלי אטרקציות מעניינות, בית קפה ומסעדה.סופיה עיר די מגעילה בהשוואה לערים ארופאיות, ומלאה מהגרים. אנחנו כבר לא צעירים כל כך ולא מתפתים לקחת מונית בעלות של 20 לב מהמרכז לשדה, ולוקחים רכבת תחתית בעלות של 1.6 לב לאדם.

עריכה: לצערי לא הצלחתי לעלות את המסלול לפורום מסיבות טכניות. יש לי את המסלול על קובץ kmz לכל מי שרוצה, מוזמנים לבקש או דרך הפורום או במייל  shahar[email protected] (יקבל מענה מהיר יותר), ואשמח לשלוח לכם אותו. 

זהו בערך. כך היה הטיול שלנו ונהנו מכל רגע (חוץ מהחלק שבבוקר בשבעת האגמים התעוררנו לקולות אופרה מאחד האוהלים לידנו). אשמח לחלוק איתכם עוד מידע שברשותי, רק תשאלו. ואם השאלות שלכם מביכות ואתם לא רוצים להשמע לא מבינים, תשאלו בכל זאת, או שתשלחו הודעה פרטית, הכל בסדר.

נערך ע"י מנהל יום ראשון 30 יולי 2017 09:52:12(UTC)  | סיבה: לא צויינה

סיכום מעולה!, לגמרי יכול להתחיל שרשור גדול על אזור בולגריה שמאוד  נפוץ בקרב הישראלים, אחלה מידע וסקירה!

נו עוד יעד שצריך להגיע אליו בקרוב. לרגע התלהבתי כשחשבתי שאפשר להקים אוהלים בשמורה בלי להסתכן, אבל מעיון באינטרנט עושה רושם שזה לא כל כך פשוט כמו שהתמונות פה עושות רושם... ואולי באמת בגלל המחירים הנמוכים יחסית כבר עדיף להתפשר על בקתות  

למי שיודע, אפשר לדעתכם ללכת שם במאי-יוני בלי יותר מדי שלגים בדרך או שגם פה העונה הסטנדרטית היא מאמצע יוני? 

(מתחילה להתחיל לפנטז על מסלול לקיץ הבא)