לאחר תקופה ארוכה שבה רציתי לטייל בנחל צאלים הגיעה ההזדמנות.
אשתי ואחיותה נסעו לסופ"ש לנפוש בים המלח ואני ראיתי בזה טרמפ מעולה לתחילת וסוף המסלול (תכננתי להתחיל ולסיים בחניון צאלים תחתון אבל פחדתי להשאיר שם את האוטו מחשש לפריצות).
מלבדי הצטרפו לטיול הזה גיסי והגיס של אישתי. בדרך למלונות הורדתי את אשתי בערד לנוח מהנסיעה ולשתות קפה והמשכנו לחניון בריכת צפירה שם הטמנו 2 שישיות של מים מינרלים. הנסיעה מכפר הנוקדים לחניון בריכת צפירה לא מומלצת לרכב נמוך.
הגענו למלונות ים המלח בשבע בערב. אשתי שהייתה גמורה מהנסיעה שאלה אם נוכל להגיע לחניון בתחבורה ציבורית - הסכמתי (טעות ראשונה).
אחרי ארוחת ערב בארומה חיכינו לאוטובוס ועלינו בעשרה לתשע על קו 444 לירושלים. הנהג סיריב בתוקף להוריד אותנו מול שביל הגישה לחניון צאלים תחתון מאחר וזו איננה תחנה רשמית שלו ונאלצנו לרדת במצדה וללכת בחושך עד החניון (בדיעבד היינו אמורים לרדת במסעף מצדה - זה היה חוסך 2.5 ק"מ הליכה).
התחלנו ללכת לחניון: 2.5 ק"מ על כביש הגישה למצדה + 4 ק"מ לאורך כביש 90 + 3.5 ק"מ על דרך עפר עד החניון. הגענו לחניון בחצות, פותחים שק"שים ולישון, רק חבל שבדיוק היה שם איזה מחנה של תגלית ואוטובוסים נכנסו ויצאו מהחניון וטינאיג'רים אמריקאים הסתובבו וקשקשו לנו מעל הראש עד שלוש לפנות בוקר.
4:45 השכמה. לא ישנו הרבה אבל רוצים לנצל את שעות הבוקר. מתקפלים מהר (לי עדיין קשה להפנים שמה שאני מקפל בעשר דקות לוקח לאחרים חצי שעה) ומתחילים לטפס במעלה צאלים. השמש אט אט יוצאת וזריחה יפיפיה נשקפת מעל ים המלח. מסיימים את העליה הקשה ממשיכים בכחול ופונים שמאלה בירוק ופתאום סימון אדום. זכרתי שיש מפגש עם אדום לפני הירידה במעלה נמר אבל עדיין לא הגענו לגבי הרדוף. הצצתי במפה (גם שם השביל האדום לא מופיע) והגעתי למסקנה שמדובר בסימון חדש מאחר והמפה שלי משנת 2006.
9:25 הגענו לגבי הרדוף באיחור של 40 דקות מהמתוכנן. הגבים ריקים מלבד בריכה אחת גדולה בתחתית שלא היה ברור לי אם ניתן לרדת אליה בבטחה. אכלנו ארוחת בוקר, שתינו תה והמשכנו.
ממשיכים בירוק, מגיעים למפגש עם אדום, את המפגש הזה אני מכיר, נוף מדהים של נחל צאלים וים המלח נפרש לפנינו וניתן מרחוק לראות את החניון שבו התעוררנו. ממשיכים בירוק ויורדים במעלה נמר, פונים ימינה בכחול ומיד שמאלה בשחור לעין נמר.
שאלה למבינים: הייתי בטוח שאין משמעות מיוחדת לצבעי השבילים אבל שמתי לב ששבילים שחורים קשים במיוחד (הירידה לעין נמר, גיא בהק, גיא סלעים). האם בכל זאת יש משמעות מסוימת לצבע?
12:15 הירידה בסימון השחור די תלולה וקשה במיוחד עם תיק מלא על הגב, אבל בסופה הגענו לבריכה העליונה של עין נמר (באיחור של שעה מהמתוכנן). לפי המפה נראה שהשחור מתחבר עם האדום שמגיע לבריכה התחתונה אבל לא מצאתי את נקודת החיבור. בבריכה העליונה המים קרירים ונעימים ומגיעים עד המותן. נחנו, התקלחנו, אכלנו ארוחת צהריים ומילאנו את כל מלאי המים (6 ליטר כ"א).
15:20 החגיגה נגמרה - הגיע זמן לזוז. מתחילים לטפס בשחור ובסופו שמאלה בכחול במעלה נחל צאלים. השמש קופחת וחמה מאוד ומנצלים כל נקודת צל למנוחה קצרה. אחרי בריכת נעמה (גם כאן נשארה שלולית קטנה מלאה ירוקת) פונים שמאלה בסימון ירוק ומתחילים לטפס על הדופן הדרומית של נחל צאלים. בסוף העליה פונים ימינה בסימון אדום ומגיעים לחניון בריכת צפירה ב 19:40 ממש עם השקיעה.
קידוש, ארוחת ערב צחצוח שיניים והעיינים נעצמות לפני שאני מספיק לומר רובינזון קרוזו.
סה"כ 19 ק"מ הליכה עם עליה מצטברת של 1200 מטר וירידה של 600 מטר.
4:30 מתעוררים לגלות ששועלים רעבים קרעו את התיק של גיסי ע"מ לחפור בשקית האשפה שהייתה בתוכו (אפילו שהתיק היה סגור היטב), לפחות באוכל שהיה בתיק שלי לא נגעו. לאחר התיעצות קלה ובקשה מהנשים לצאת מים המלח כבר בצהריים, החלטנו שגיסי עם התיק המפורק ילך לכפר הנוקדים ומשם יקח טרמפים לים המלח אנחנו נלך בדרך הקצרה למצדה וניקח משם טרמפ לים המלח.
5:30 מתחילים ללכת בשביל האדום, די מהר יוצאת השמש וכל טיפת צל נעלמת ברגע. יורדים במעלה ענבה עם עצירה בכל נקודת צל (הנוף במהלך הירידה באמת עוצר נשימה) ומגיעים בסביבות 9:15 לעין ענבה להפסקה לארוחת בוקר.
ממשיכים באדום וסביבות 11:15 מגיעים למצדה (לרכבל התחתון). סה"כ 14 ק"מ הליכה וירידה מצטברת של 700 מטר. ארוחה בשרית במחיר מופקע של 65 שקלים + גלידה קרה ויוצאים לכביש לתפוס טרמפים. בקושי הספקנו להרים את היד ועצר לנו זוג תיירים גרמנים שבדיוק נוסעים לחופי המלונות של ים המלח. בקושי מספיקים לחלוק סיפורי טיולים והגענו. יורדים בארומה, גיסי כבר מחכה לנו שם. קפה קר והביתה - היה טיול שווה :)
(אוסיף תמונות בקרוב)