ירדתי במחלף עין תות של כביש 6 באיזור 09:00, חיכיתי לקו אוטובוס שמגיע עד קרית שמונה, לרוע מזלי האוטובוס היה מלא ולכן לא עצר.
בשלב הזה קיבלתי החלטה שאין שום סיבה שגם הקו שאחריו (30 דק') לא יהיה מלא עד אפס מקום (היו המון חיילים גם בתחנה שלי) וחבל על הזמן, אז כבר אז שמתי את האצבע..
טרמפ ראשון היה עם אבא מבוגר והבן שלו שהורידו אותי בצומת יגור, להמתין לקו אוטובוס אחר שיוצא מחיפה לקרית שמונה.
גם ביגור איתרע מזלי ומשום-מה האוטובוס (505) לא עצר בתחנה. בנוסף הייתה עמדת ביקורת פתע של המשטרה ככה שלא היה שום סיכוי לתפוס משם טרמפים,
אז עברתי לטרמפ לחץ מהרמזור. עמדתי שם לא מעט זמן והחלפתי צומת, היה לא קל. אנשים מיהרו והתעלמו, אחרים השיבו בחיוך שהם נוסעים קרוב.
בסוף בחור צעיר עם רכב טרנטה משנת 89' לקח אותי עד צומת אחיהוד.
בצומת אחיהוד לקחתי כבר אוטובוס למרכזית כרמיאל, שם החלפתי לאוטובוס לקריית שמונה.
בקריית שמונה כבר פסקו הקווים למגד'ל לכן החלטתי שהמסע הזה מתחיל כאן.

בקריית שמונה, מנסה את מזלי בתחנת אוטובוס מתוך העיר
עברתי לכביש לכיוון היציאה מהעיר לתחנת אוטובוס מיד אחרי הרמזור. ללא הצלחה במשך זמן לא מועט. אנשים גם לא התייחסו. החלטתי לעבור לרמזור עצמו, גם כאן נחלתי כישלון
מנסה להישאר חיובי דילגתי ברגל כמה מאות מטרים לצומת הבאה ולזאת שאחריה עד שלבסוף עצר אותי בחור טוב שלקח אותי עד צומת סומך.
בדרך הייתה לנו שיחה, איך לא, על טיולים ברחבי העולם ונדידות מפה לשם, לשם לפה. ועל טלויזיה! איזה שיעמום זה טלויזיה!
בצומת סומך הוא נתן לי מתנה שהתבררה כמועילה במיוחד כדוחת רעב-שתי חבילות מסטיקים עגולים כאלה, 30 יח' בחבילה. שימש אותי הרבה במהלך השבוע.
החלפנו טלפונים והוא הבטיח שאם אתקע בצפון יבוא לאסוף אותי שאשן אצלו בחצר ואצא למחרת.
עמדתי בצומת סומך עם שלט "ישי" מתוך כוונה שכל רכב יעצור.
כעבור זמן לא מועט עצר זוג צעיר שנסע לרעננה! וואו! נגמר הצפון בין רגע.
גם שם דיברנו על טיולים וטרמפים ברחבי אירופה ועל דגים בים, הגבר סיפר על מסעותיו בטרמפים ביוון והאישה חוקרת דגים ב...אילת!
ירדתי בתחנת דלק של היישוב בני ציון וכבר נהיה קצת מאוחר, אז שאלתי ברוגע שני נהגי משאיות אם יורדים דרומה, ומשנעניתי בשלילה החלטתי שזה הזמן לארוחת צהריים: טורטייה עם ממרח חלווה
בעודי פורס לי ארוחת מלכים עצר לי בחור צעיר ששמע אותי שואל והציע לקחת אותי לראש העין. קפצתי על המציאה! מציעים לי טרמפ?? הייתי כחולם!
דיברנו על ענייני צבא ותוכניות להמשך,
והנה כבר הגענו למחלף קסם. המפגש הראשון עם כביש 6... או שלא!
לא זכרתי, אבל הירידה ל6 דרום בקסם היא מתוך כביש 5 ללא נקודה לעצור. הייתי שמח ומאושר מהטרמפים הקודמים והארגיה מילאה אותי.
תחילה ניסיתי טרמפ לחץ ברמזור הפונים מכביש 5, אולם כולם נכנסו לראש העין. קרוב לי מדיי.
עברתי לצומת שהרמזור האדום בה קצר יותר אבל חבר'ה שמגיעים ממרחק ופתאום מרכב שמשמיע קולות חזקים שני צעירים מסמנים לי בוא כנס
קפצתי לרכב והתחלנו בנסיעה. הנסיעה עברה בשיתוף חוויות ביניהם אודות נשים ובחורות אחרות, ופילוסופיות חיים אודות תפקידה של אישה. לא בדיוק אינטלקט גבוה, אבל צריך קצת טראש אחרי יום כזה.
החברים הורידו אותי במחלף נחשונים ל6 דרום.. הפתעה. איך לא זכרתי שאין מקום לעצור במקום הארור הזה?
מצאתי את עצמי בשוליים, עושה בדיוק מה שאמרתי שלא אעשה, מסמן טרמפים לפני ירידה למחלף באין מקום עצירה.
דווקא פה עצר לי הרכב הראשון שהגיע. הייתי חדור מוטיבציה לעוף מהמקום הזה ולכן קיבלתי החלטה שגויה ועליתי לרכב המפוקפק..
4 גברים, ערבים פועלי בניין מאתר הבנייה הסמוך, חלונות מושחרים והרבה עשן סיגריות באוטו.
הם הציעו לקחת עד באר שבע אבל תחושה לא טובה הובילה אותי א. לצלם את הנהג, ב. להתקשר לדווח "בתמימות" על הטרמפ והכי חשוב-ירדתי כבר בתחנת הריענון של מחלף שורק.
בסוף היה בסדר, אבל הייתי צריך להסדיר קצת דופק מכל הסיפור.
ידעתי שאני בסדר, שהגעתי לאיזור הנוסעים דרומה וכאן לא מתפשרים, עד באר שבע לפחות.
הכנתי לעצמי את ארוחת הצהריים שלא הספקתי לאכול אז בשילוב עם אגוזים ופירות יבשים ופניתי ברוגע ובאדיבות לנמצאים בתחנת הדלק.
בסוף עליתי עם בחור שרק חזר לארץ מהרבה שנים בארצות הברית,
העברנו יחד נסיעה נעימה ודיברנו על קרב מגע, ירי ואגרוף. מזל שסיפרו לי על המייוות'ר הזה אחרת הייתי יוצא בור מוחלט. אפילו זכרתי שהוא עשה 50-0.
הבחור הוריד אותי בעוקף באר שבע (אחרי להבים) ואני עמדתי ביציאה לכביש 40 דרום עם שלט שמורה לכיוון כביש 90 או שדה בוקר. ידעתי שגם כאן אין מה להתפשר על פחות ממרחק רציני.
היה מתסכל
לרוב לא התייחסו, ומי שהתייחס, בדרך כלל נתן מבט של "אתה חי בסרט". עברתי מרמזור לרמזור ולבסוף נעמדתי בתחנת אוטובוס אחרי פניה, בוחן כבר את מקום הקמת האוהל ומתכנן את היציאה מחר.
ממש כשכבר עמדתי להתקפל, באיזור 18:30 בשלב שכבר סימנתי רק לסירוגין שאני מבקש טרמפ, עוצר לי בחור ואיתו מילות הקסם "אני נוסע לאילת".
בום!
וואו!
טירוףף!
את שאר השבוע העברנו סוג של ביחד בעיר בקמפינג סמוך לגבול מצרים. לאחר טיפוס על אחת הכיפות הסמוכות למקום השינה ביקרתי את הסימון הדרומי ביותר של שביל ישראל עם הרבה ציפיות להמשך.
גם באילת המשכתי להתנייד בטרמפים מחוף לחוף, וכפרס זכיתי לג'ם של פסטיבל הג'אז כל לילה. בירות נקנו מכספי נגינה בטיילת התיירותית של העיר. שעה של נגינה בגיטרה סיפקה מעט אלכוהול


הייתה חוויה מגניבה לאללה. מאתגרת ומשמחת.
בעיקר הרבה מפגשים מהסוג החיובי, אני לא מצליח לחשוב על הרבה סיטואציות בהן מפגש ראשון בין זרים הוא בהכרח תולדה של מחשבה חיובית.

נערך ע"י משתמש יום שישי 01 ספטמבר 2017 11:59:03(UTC)
| סיבה: לא צויינה