טוב אני כותב כי אני אוהב לכתוב..
כמו כל דבר טוב באמת, הכיף האמיתי טמון בפור-פליי.
אז עשיתי מסדר יציאה עם כל הציוד שאקח על עצמי במסע הקרוב.
06/10 הוקפצתי לתל אביב ומשם לקחתי אוטובוס לקריית שמונה, הרגשה של דהז'הוו מהפעם הקודמת שהייתי שם (אז זה היה לטובת טרמפים עד אילת).
הייתה לי שעה עד ליציאה הבאה של קו 58 אז החלטתי להתקדם צפונה בטרמפים..
לא עבר זמן רב ואיזה בחור צעיר לקח אותי והשאיר לי איתו קצת קארמה טובה: מיכל גז עם טיפה גז לאיזה שניים שלושה בישולים וקצת עידוד לדרך.
עדיין נשאר זמן רב לקראת היציאה של 58 אז האצבע המשיכה לעבוד וכעבור זמן לא רב עצרה לי נערה דרוזית עם אחיה הקטן ממג'דל שאמס! איזה כיף!
הצטרפתי אליהם בשמחה והם הגדילו ושמו אותי ממש בחניון של החרמון. הטיול הזה מתחיל חיובי..!
חשבתי לי שהנה, נשאר רק קצת לעלות ואני כבר בקופות אבל מבט במפה המצויינת של שבילים.נט (שביל הגולן מסומן, קנ"מ 1:40,000, גרף גבהים..) הורידה לי קצת את השמחה ונוכחתי לראות שיש לי עוד איזה 10 קילומטר לעלות עד הקופות התחתונות...
מעט מאוד מכוניות עברו, ואלו שכן היו מלאות, ככה שטרמפים לא היו עניין של מה בכך. לבסוף הגיע אחד החוואים הדרוזים מהסביבה שלקח אותי בג'יפ שלו עד ל(כמעט)נקודת ההתחלה, משם טיפסתי מעט והגעתי סוף סוף לתחילתו של שביל הגולן!
השעה הייתה 14:00 אז החלטתי לעשות את המקטע הראשון שמתואר כקשה ולישון טוב לקראת תחילתה האמיתית של ההליכה.
בדרך לנמרוד פגשתי בבחור צעיר עם גיטרה ואוזניות (טוב, הוא לא ניגן תוך כדי הליכה..) וחברתי אליו, וכך העברנו יחד את יום ההליכה הראשון.
בהגיענו לנמרוד התמקמנו במעיין שלפני הכניסה ליישוב. אני ויתרתי על שכשוך במים. במקום היו כמה מטיילי יום וכאלה שישנים באתרי הקמפינג ביישוב.
בערב הצטרפו עוד כמה נערים שבילו כמה ימים בצפון והקימו גם הם אוהל, רק שהם בחרו במיקום סמוך למקווה המים עצמו, טעות שתתברר להם בבוקר למחרת :)
הקמנו מדורה, ניגנו קצת (ניסיתי את מזלי עם המפוחית. אני חושב שנגינה זה פחות הכיוון שלי בחיים) והלכנו לישון איש באוהלו
07/10 בבוקר קמתי לקולן של פרות שבאו ללגום ממי המעיין ובדרך ניסו לרמוס את האוהל שפתאום קם להן שם..
התארגנות זריזה, מילוי מים ב'אוהל אברהם' באדיבותם של כמה מלני המקום והתחלתי את יום ההליכה שלי.
היום הזה התאפיין לצערי בהליכה לא מועטה על דרך אספלט בסמוך לכפרים (מג'דל-מסדה-בוקעתא) ועבורי לפחות לא היה מאוד מעניין.
מדי פעם פגשתי מטיילים שעושים את השביל בכל מני דרכים (הקפצות, מקטעים, סתם מטיילי יום) אבל בעיקר טיילתי לבד.
בהגיעי לאנדרטת פלס"ר 7 פגשתי זוג חביב מתל אביב שהך סיים טיול באיזור והשאיר לי קצת לחם בתי קפה (נו עם הצימוקים וכל זה) ובוטנים מלוחים. את הלחם אכלתי ואת הבוטנים, בהיותם מולחים מאוד ומצמיאים, החלטתי להשאיר מאחור, בתוך ארגז ספרים של מכינת מיצר (תודה מכינת מיצר. היה מגניב לפגוש את הארגזים שלכם במקטעים השונים במסלול) לטובת אחרים.
בעוברי בין המטעים, אחד החקלאים הזמין אותי למטע ושעת סיפור, ובסוף שלח אותי לדרכי עם כמה תפוחים שרק יכולתי לסחוב. התפוח השלישי נפל אבל השניים שאכלתי היו טעימים מאוד ואחלה של אנרגיה לדרך!
המשכתי לי עד לשער הרוחות, ועל אף שהגעתי יחסית מוקדם החלטתי להקים שם את המחנה ללילה הקרוב. את העליה לקופי ענן נשאיר למחר (בדיעבד-החלטה נבונה! איזו עליההה).
בחניון עצמו כמה חבר'ה מגרעין צבר עזרו לי עם מילוי מים ללילה הקרוב. סמוך לחניון, במאגר בנטל, היו לא מעט רכבים, לכן קפצתי על ההזדמנות ואמרתי שלום.
כמה צעירים תרמו לי את שאריות החומוס שלהם עם חלה טריה ובקבוק שני ליטר! טירוףף! קארמה + + +
*זה לא שהיה חסר לי אוכל.. או מים.. מבחינתי יצירת קשר עם מקומיים/מטיילים נוספים היא ערך בפני עצמו ואני תמיד שמח להיעזר או לעזור לאחרים.
הדלקתי מדורה, הכנתי קצת פתיתים ולילה טוב לקראת יום חדש.
08/10 בבוקר השארתי את החלה הטעימה (והעדיין טובה) ליד סל של קיבוץ אורטל שהושארו בו תפוחים מהמטע לטובת המטיילים. תודה גם כן למטע קיבוץ אורטל, סידרתם לי אחלה של ארוחת בוקר!
הבוקר בא..
טוב. אז יש הר. בסוף ההר יש את הבית קפה הזה שכולם מדברים עליו. והוא נפתח ב08:00. מה רע?
אז זהו.. כאן פגשתי את סרגיי, שהחליט לישון בסמוך למאגר ודרכינו נפגשו בדרך למעלה.
העלייה לפסגה הייתה וואחד השכמה ואמנם צלחתי יחסית באופן רציף את העליה, אבל סרגיי נשאר מאחור להסדיר נשימה.
הופתעתי להגיע ב09:00 ולגלות לצערי שהמקום עדיין סגור, במקום זאת עשיתי סיור קצר בפסגה בנוף המטורףף שנשקף ממנה (וכן יש את הקטע המגניב הזה של השלטים לערים בעולם)
טוב. ממשיכים. גם הירידה לכיוון מרום גולן הייתה חתיכת אתגר. ברוך בורא מקלות הליכה!
פה קצת פישלתי ולא קלטתי שאחרי הכביש הירידה ממשיכה, אז המשכתי לרדת עם הכביש עד שעלתה לי מחשבה (דמיינו גירוד בראש 
) שכנראה אני לא בדרך הנכונה.
הפעם לא הסתפקתי במפה וישר פתחתי את עמוד ענן, שאכן הראה לי שהיי! אתה איזה קילומטר מהשביל!
טיפסתי חזרה ובמאמץ לא מועט מצאתי את השביל שיורד לעבר היישוב. ירדתי בו. לא החלקתי. כבר הודיתי למקלות?
מעט לפני ההגעה לחניון עין זיוון פגשתי את ילדי הסביבה בטיול יומי ונזכרתי במשפט של אינשטיין (לא אריק, השני) "אם אתה לא מצליח להסביר את זה לילד בן 6, סימן שאתה לא מבין את זה בעצמך". והם היו בני איזה 10.
אז כמה אסימונים ירדו, והבנתי מה המטרה של המקלות, למה אני מטייל, למה אני לבד, ולמה אני ממש מצטער אבל אני לא אבוא איתכם לזולה שלכם אחר הצהריים.
אחד הילד פירגן והביא לי חתיכת מקל מושחזת לכל צרה שלא תבוא.
מחניון עין זיוון ועד תחילת העלייה לטורבינות היה משעמםםםם
ברמה כזאת שפיללתי שיבוא איזה חקלאי ויציע לי טרמפ הגון בעגלה של הטרקטור. הוא לא הגיע. הלכתי והלכתי ולבסוף עליתי בעצמי לטורבינות. ניייססס.
אני נזכר שלא כתבתי כלום על הר אודם ועל הבור המגניב הזה שם. אז תדעו שהתלהבתי מהמקום. (זו הייתה חזרה בזמן ליום הקודם).
קיצורר, הגעתי להר חוזק באיזור 14:00 ועל אף שהיו בי עוד כוחות, בהסתמך על התחזית שראיתי בבית, ואיזשהי תחושת בטן שכזאת, החלטתי שיהיה חכם לעצור באלוני הבשן מוקדם מן הרגיל ולישון שם.
לפני הירידה לאלוני הבשן קפצתי למוצב, החייל הגבר-על שם מילא לי מים עם קרח ואני המשכתי לי לדרכי.
עושה רושם שהיישוב כולו (אלוני הבשן) רתום לטובת השביליסטים. שלטים מנויילנים כאלה, לא משהו שמישהו הדפיס בבית, פזורים ומסבירים למטייל הבודד את אשר עליו לעשות.
הגעתי לדשא שמיועד למטיילים, אולם הייתה לי תחושה רעה. ואכן, 10 דק' לאחר שהעברתי את חפציי למבנה סמוך, התחיל מבול די רציני.
יבש ושמח, ניגשתי למלאכת הבישול. פתיתים ומרק.
בהמשך היום הצטרפו זוג חביב שמטייל כבר כמה שנים טובות בלי איזה כיוון ספציפי או יעד זמן מוגדר. פשוט מטייל לו לאן שמתחשק. העברנו ערב נחמד יחד והופ פיפי ולישון!
09/10 למחרת נפרדתי מהזוג החביב והמשכתי דרומה, TO INFINITY AND BEYOND!
היום הזה היה נהדר. עליתי וירדתי לסירוגין מהציוד גשם שהבאתי, אבל לא הייתה שמש, הרוח הייתה קרירה והמעט טיפות שירדו ממש לא הפריעו!
סרגיי, אותו פגשתי שוב במהלך היום, היה הרבה פחות מבסוט. הוא היה מתחת לכיפת השמיים כשהמבול ירד..
המשכנו יחד בקצב הליכה די יעיל והחלטתי לוותר על המלאך ביונתן ולהמשיך עד חניון נחל דליות.
הגענו לחניון סרגיי ואני בשעה די מאוחרת בשבילי (היה כבר 16:30 נראה לי) ואחרי יום הליכה לא פשוט, וניגשנו למלאכת הקמה המחנה בהילוך איטי במיוחדדד
גם בחניון הזה היו עוד אנשים וכמיטב המסורת, לא התביישתי והתפנקנו לנו בכנפיים ונקניקיות מהעל האש מקבוצה אחת ומהשנייה קיבלנו חומוס עם טונה ופתיתים. קוקטייל אנרגיה משמעותי.
בלה בלה בלה מדורה בלה בלה בלה הלכנו לישון. את שני החבר'ה הצעירים שהחליטו לעשות את השביל מחניון דליות ודרומה אני עוד אפגוש מחר בגבעת יואב.
10/10 קמנו ודי במהרה נפרדו דרכינו (סרגיי ואני) עקב פערי מהירות. סיכמנו להיפגש מאוחר יותר בחניון. מעט דרומה מחניון דליות יש נקודת מים וחיכתה לי שם הפתעה! אמא ובנה שעשו קמפינג ממש בנקודה הגישו קפה חם לבוקר טוב ויום חדש.
ההליכה זרמה והנה סוף סוף הכינרת נגלתה לפניי, איזו התרגשות!
היום הזה היה החביב עלי בשביל. הדרך הייתה יפה ונעימה, וזכיתי סוף סוף להתקלח קצת+מבצע! פדיקור.
ממליץ מאוד על ביקור במעיין (לא סגור על ההגדרה המדוייקת, אבל זו בריכה ממי נחל) שמתחת לגשר הסורי.
המשכתי עליז ורענן, כך שאפילו פספוס של העליה לעדיסה לא העיבו על היום.
חשבתי שהסימון הירוק הוא חבר לעד, אבל מסתבר שמתישהו היינו צריכים להיפרד, וכשהבנתי את הטעות לא היה לי כח לחזור אחורה (סך הכל הייתי במקבל אך מתחת לשביל הגולן) אז חתכתי על אחד הנאקבים של אחת השלוחות.
היה מאתגר מאוד.
הגעתי לחורשת גבעת יואב וממנה ליישוב וקיוויתי ללון את הלילה האחרון על השביל אצל איזה מלאך, אולם חלקם לא יכלו וחלקם מסרו שהם בטעות ברשימה והם לא רלוונטים (הערה בנושא זה.. היו כמה מלאכים שהסבירו שהם בטעות שם. שווה לרענן את הרשימה ואולי להוריד, עם כל הכבוד, מלאכים שנמצאים מממששש רחוק מהשביל.. כנף לדוגמא, כל כך רחוק שלא ברור לי מי יקפוץ עד לשם בשביל לינה נוחה).
בגבעת יואב אמנם לא מצאתי מלאכים אבל אנה מהמכולת הייתה אדיבה מאוד והרשתה לי להשתמש בשירותים ובקומקום במקום וכך הכנתי לי מרק ופתיתים בלי בכלל להדליק את הגזייה!
מילאתי מים ועזבתי את היישוב לכיוון החורשה. פגשתי שם את סרגיי שדיווח שעקב כאבים בברך הוא נאלץ לעזוב את השביל וקרא לקרוב משפחה שייקח אותו. בטח תחושה מבאסת נורא לעזוב יום לפני הסיום.
בחורשת גבעת יואב שני החבר'ה מדליות הצטרפו, והגיע בחור נוסף שמטייל מדרום לצפון שהתחיל באותו היום מעין תאופיק.
הפעם ויתרתי על מדורה, הקמתי אוהל והלכתי לישון.
11/10 למחרת קמתי מוקדם והתארגנתי מהר לקראת יום הליכה אחרון, 22 ק"מ סך הכל. יצאתי ב07:30, קצב טוב והכל אבל מנחל מיצר יצאתי רק אחרי שבטעות המשכתי עם הערוץ עד שגדר בקר חסמה את דרכי, וגיליתי ששוב פיספסתי את תוואי השביל. הסימונים לא היו רציפים (הרבה סימון ירוק) ובטעות הלכתי כמה מטרים מתחת לתוואי השביל הרצוי, כך שפיספסתי את הפיצול והעליה לכיוון מבוא חמה.
עליתי על עקבותיי והמשכתי בעליה בלתי נגמרת (ממש אבל! כאילו פאק!) לכיוון כביש 98. קצת אחרי תצפית סלע יונתן שני חבר'ה עם רכב הציעו טרמפ, לא היססתי וקפצתי לרכב. הבחורים דילגו אותי מקטע די משמים של עוד ועוד ועוד עליה עד למפגש עם כביש 98, שם המשכתי בדרכי לכיוון בית העלמין של מבוא חמה.
המשכתי בנוף המגניב הזה של הכינרת והתמזל מזלי לפגוש בהר נמרון חבורת צנחני רחיפה (Paragliding) דקות ספורות לפני יציאתם לדרך. החלפנו כמה מילים, צפיתי בהם מתעופפים מעל הכינרת והמשכתי בדרכה למטה.
הגעתי לעין תאופיק בערך ב12:00 ונכנסתי למעיין (שהיה מלאא בדבורים, ואם לומר את האמת, מדובר יותר בבריכונת רדודה) לשטיף אחרון לכבוד החזרה לציויליזציה.
ויתרתי על הקפיצה לעין שויירח, התארגנתי ויצאתי לכביש לתפוס טרמפ, שם בחור חביב הוריד אותי לצמח ומשם בתחבורה ציבורית למרכז,
שביל הגולן סוף.
12/10 נתראה עוד כמה חודשים בטיפוס מתל דן לחרמון בשביל לעשות באמת את שביל ישראל ;)
נערך ע"י משתמש יום חמישי 12 אוקטובר 2017 01:55:38(UTC)
| סיבה: לא צויינה