יום 4 מ-MARTERLE ל-STALL
אורך הקטע-11.1 ק"מ, עליה מצטברת 119 מ' ירידה מצטברת 1,101 מ', זמן הליכה מוצהר 4:30 שעות, דרגת קושי קל.
אכן היה קטע קצר וקל כמובטח למרות מעל אלף מטר של ירידה. הירידה לא הייתה תלולה במיוחד והשביל, חוץ מ-2 הקילומטרים הראשונים, היה לשם שינוי רחב ונוח.
הארוע המשמעותי של היום קרה ממש לקראת סוף הקטע כשאנחנו כבר בפאתי שטאל החל גשם אפוקליפטי מלווה בברקים ורעמים של יום הדין.
למזלנו היינו כאמור בפאתי הכפר כך שמצאנו מחסה ליד מבנה עץ, ספק אורווה, ספק מחסן שגגו הבולט סיפק מחסה סביר מהגשם.
אחרי כמה דקות יצא מהבית מצידו השני של הכביש אדם, נופף בידיים ואומר כל מיני דברים בגרמנית שאיננו דוברים. משום מה הוא נראה לנו נרגז (אולי כי גרמנית היא שפה כזו שגם כשאומרים "לילה טוב בני הקט, חלומות פז" זה נשמע כנזיפה) ורוצה שנסתלק משם אבל לצאת לגשם היה כמו להיכנס למכונה לשטיפת רכבים והחלטנו שעד שהוא לא מגיע עם קלשון לגרש אותנו אנחנו לא זזים.
אחרי שתי דקות הוא באמת הגיע. לא עם קלשון אלא עם רכב וסימן לנו להיכנס ושהוא יקח אותנו למלון. 
האיש הטוב הסיע אותנו למלון, (3 דקות נסיעה אבל ברגל זה היה לוקח 20 דקות וכרוך בהירטבות עד התחתונים) סירב לכל תמורה וגם סירב להיכנס איתנו למלון ולשתות איתנו בירה. מקסים.
יום 5 מ-STALL ל- INNERFRAGANT
אורך הקטע-17.7 ק"מ, עליה מצטברת 1,185 מ' ירידה מצטברת 957 מ' זמן הליכה מוצהר 7:30 שעות, דרגת קושי קשה.
זכר קטעים 1 ו-3 שהוגדרו "בינוניים" והיו לנו קשים הביאו אותנו לנסות ולהקל על הקטע.
פרופיל הגבהים הבהיר לנו שרוב העליה היא ב-5 הקילומטר הראשונים, רוב הירידה היא ב-4 הקילומטר האחרונים ובאמצע הולכים באותו קו גובה פחות או יותר.
ישבנו עם בעל המלון והוא אמר לנו שתמורת 40 יורו הוא יקפיץ אותנו בבוקר "עד שהכביש נגמר" וזה יחסוך לנו איזה חצי מהעליה אולי קצת יותר. לגבי הירידה שהוא אישר שהיא מאוד תלולה. הוא הציע לנו לקחת איזו דרך ג'יפים נוחה יותר ובתחתיתה להתקשר לבעל בית המלון הבא שיאסוף אותנו כי דרך הג'יפים יוצאת לעמק בערך 2 ק"מ מהמקום שבו ה-AAT יוצא לעמק. ההצעה שלו נראתה הגיונית וטובה ולקחנו אותה בשתי ידיים. איך אומרת ג'וליה רוברטס? BIG MISTAKE
אחרי ארוחת הבוקר בעל המלון הקפיץ אותנו במעלה ההר עד שהכביש נגמר באיזה מחסום ושם הוריד אותנו. אמרנו תודה ושאלנו אותו איפה אנחנו מתחברים ל-AAT והוא ענה שעוד כמה מאות מטרים נראה משמאל "שער ירוק" ושם החיבור. עלינו כמה מאות מטרים בדרך עפר רחבה ונוחה ואז באמת ראינו מצד שמאל מחסום ירוק מברזל. עברנו אותו, הלכנו איזה 100 מטר ולא ראינו שום סימן של ה-AAT. החלטנו לחזור לדרך העפר הרחבה והמשכנו לטפס בה במתינות עוד איזה קילומטר כשכל הזמן הזה אין ולו שלט AAT אחד. זה לא הריח טוב ועצרנו לטכס עיצה. בסוף הוחלט שאני ועוד חבר נישאר במקום והשניים האחרים יחזרו לשער הירוק וינסו למצוא את הסימון שאולי פספסנו. אחרי איזה רבע שעה הם התקשרו ואמרו שמצאו סימון אדום-לבן ושנגיע. לפני שהספקנו לומר להם שאדום-לבן זה רק שביל הליכה ולא בהכרח ה-AAT השיחה נותקה. בלית ברירה התחלנו לצעוד לכיוונם ואז הגיעה מולנו משפחה רב דורית-סבא סבתא, אבא אמא והנכדה. שלום שלום, אולי אתם יודעים איפה ה-AAT? "אתם עליו" הם עונים בביטחון. אבל אין סימונים אנחנו מקשים "אתם עליו" הם מתעקשים. ניסינו להתקשר לחבר'ה שיחברו אלינו אבל מעשה שטן אין קליטה. בלית ברירה חברנו אליהם. על כל הטראראם הזה בזבזנו יותר משעה. בינתיים הצלחנו בעזרת גוגל מפות לאתר את מקומנו והתברר שהשביל האדום לבן הוא שביל ללא מוצא שנגמר איזה 400 מטר לפני בקתה שהיא לא על השביל אבל אפשר להתחבר ממנה לשביל (ספר השביל גם ממליץ למי שרוצה לנוח מהעליה הקשה ולשתות משהו לסטות אליה. עניין של רבע שעה לכל צד). החלטנו ללכת על זה ולקוות שב-400 מטר הלא מסומנים האלה לא יהיו תהומות/מצוקים/ משהו אחר שיכריח אותנו לחזור אחורה. לאחר יותר משעה נוספת של הליכה הגענו לאותה בקתה רק כדי למצוא בה את אותה משפחה שפגשנו בדרך שהסתכלה בנו במבט תוכחה של "אבל אמרנו לכם שאתם במקום הנכון". בברבור הזה הפסדנו את כל הזמן ומרבית המאמץ שהטרמפ מבעל המלון היה אמור לחסוך לנו. שתינו בבקתה בירה (על חשבוננו) התכבדנו בכוסיות שנאפס (און דה האוס) ויצאנו לדרך בתקווה שהמשך היום יהיה מוצלח יותר.
חברנו מהבקתה לשביל (הפעם מצאנו את הסימון ללא קושי) והתחלנו ללכת בשביל מרפסת עם נופים יפים לעמק מתחתנו ועם מעבר פלגים, נחלים ומראות מרהיבים של מפלים בדרך ולאחר כשעתיים וחצי הגענו לבקתת גולדברג (GOLDBERGHUTTE) שם התפקנו על ארוחת צהריים שכללה מרק, בירה ופלטת גבינות משובחות שמייצרים בחווה. בהמלצת בעל המלון (מאתמול) התקשרנו לבעל המלון (החדש) ושאלנו אותו אם יסכים להקפיץ אותנו מהנקודה שאליה אנחנו אמורים להגיע. הוא אמר שאין בעייה ושנתקשר אליו כשנהיה שם כי זה 10 דקות נסיעה מהמלון.
המשכנו ללכת, איתרנו את דרך הג'יפים שמתפצלת מה-AAT ושבעל המלון המליץ לנו לקחת אותה והתחלנו לרדת בה. ההליכה בה אכן הייתה נוחה אבל כדי להתאים אותה לרכבים מיתנו את הירידה עם מיליון פיתולים דבר שהאריך את הדרך בלא מעט קילומטרים. עוד המלצה מפקפקת........
סיימנו את היום סחוטים לגמרי בשעה 18:30 (התחלנו לצעוד ב-9:00) כשהג'י.פי.אס מראה שצעדנו יותר מ-20 קילומטר. זאת בשעה שהקטע המקורי הוא רק 17.7 ק"מ והטרמפ בבוקר עוד היה אמור לקצץ אותו לאזור ה-14-13 ק"מ........ ההתברברות בהתחלה ודרך הג'יפים הבלתי נגמרת בסוף גרמו לכך שיצא שכרנו בהפסדנו.
יום 6 מ-INNERFRAGANT ל-MALLINTZ
אורך הקטע-22.4 ק"מ עליה מצטברת-1,168 מ' ירידה מצטברת-1,081 מ', זמן הליכה מוצהר 8:00 שעות, דרגת קושי קשה.
לאחר ארוחת ערב (מצוינת! ברמת מסעדת שף) ישבנו עם בעל המלון החביב, סיפרנו לו את תלאות היום שעבר עלינו ושאלנו איך נוכל להקל על הקטע הקשה הבא אבל באמת לא בכאילו
הוא אמר שינסה לארגן לנו בבוקר הסעה לבקתת הימלבאואר שנמצאת ממש על השביל כך שאין חשש לטעויות ושזה יחסוך לנו בערך 2/3 מהקטע הארוך והקשה הזה. הנוף מחוות הימלבאואר נהדר. ההר הקטן בקצה העמק שמזכיר קצת את הר תבור שלנו הוא נקודת הסיום של הקטע השמיני.
הפעם באמת שיחקנו אותה והקטע קוצר באופן משמעותי. הגענו למאלינץ בשעת צהריים מוקדמת דבר שאיפשר לנו לעשות כביסה (אחרי 6 ימים כבר היינו קצרים בגרביים וחולצות) לשוטט בעיר היפה (אליה כאמור מגיעים ברכבת ביום לפני תחילת ההליכה) ולנוח מיום אתמול הקשה.
יום 7 מ-MALLINTZ ל-OBERVELLACH
אורך הקטע 17.8 ק"מ, עליה מצטברת-238 מ' ירידה מצטברת 738 מ' זמן הליכה מוצהר 6 שעות. דרגת קושי-קל.
היום נפתח בהליכה של 4 ק"מ במעלה העמק הצר שבו שוכנת מאלינץ לאגם קרחוני קטן סטאפיצר סי.
לפי השלטים הרבים ומסתורי העץ האגם הוא תואם אגמון החולה שלנו ואמורות להיות בו המון ציפורים. בפועל ציפורים לא ראינו, האגם נחמד אבל יחסית לנופים המדהימים שכבר עברנו לא נפלנו מהכסא והיה קשה להשתחרר מהרושם שמדובר בתוספת מלאכותית של 8 ק"מ לקטע (4 הלוך וארבעה חזור למאלינץ) כדי לתת לקטע "נפח" שלא יהיה קצר מידי.
העמק הצר
אגם סטאפיצר המאכזב משהו
אחרי שחוזרים למאלינץ ממשיכים במורד העמק והשביל עובר בזה אחר זה בשני קניונים עמוקים.
הראשון קניון ראביש (ראביששלוכט) הוא פראי (גם הנהר וגם השביל למרות שסידרו בו כמה מרפסות תצפית על הנהר הגועש)
השני קניון גרופנשטיין (גרופנשטיינשלוכט) רגוע יותר ויוצר בריכות בצבע טורקיז מהמם.
זהו קניון מוסדר עם שביל עץ תלוי על קירות המצוק
וזה גם המקום היחיד לאורך הטרק (לפחות 8 הקטעים שהלכנו) שהכניסה אליו כרוכה בתשלום. אנחנו קיבלנו במלון כרטיס שמאפשר לנו כניסה בחינם. משהו דומה לכרטיס שמקבלים כשלנים בעמק שאמוני ומאפשר נסיעה חינם בתחב"צ. בכל מקרה אף אחד לא דרש לראות את הכרטיסים (נכנסנו מלמעלה בשעה שכולם נכנסים מלמטה). הקניון המה מטיילים וזה גם היה הקטע ההמוני היחיד בטרק.
מי שלא רוצה לשלם יכול ללכת בוריאנט שהולך מעל הקניון ולא נכנס אליו. יש שילוט ברור בנקודת הפיצול.
סה"כ החצי השני של היום פיצה לחלוטין על ההתחלה. קטע יפהפה ושונה באופיו משאר הקטעים שהלכנו.
יום 8 ואחרון- מ-OBERVELLACH ל-DANIELSBERG
אורך הקטע-12.9 ק"מ, עלייה מצטברת- 841 מ' ירידה מצטברת-559 מ' זמן הליכה מוצהר- 5:30 שעות. דרגת קושי קל.
הקטע מוגדר כקל כנראה כי הוא קצר אבל נכון יותר להגדיר אותו כבינוני לפחות. בכל זאת, כמעט אלף מטר של עליה.
היום נפתח בעליה ארוכה מאוד אך לא תלולה מידי בסופה מגיעים לנקודת תצפית מרהיבה על העמק שלאורכו אנחנו הולכים כבר כמה ימים (בעיקר מעליו)
אח"כ כמה קילומטרים על שביל מרפסת עם אותם נופים מרהיבים של העמק מתחת. לקראת הסוף יורדים לעמק רק כדי לטפס בעלייה קצרה אבל מאוד תלולה לדניאלסברג שם סיימנו את הקטע ואת הטרק שלנו כולו.
טרק נהדר. נופים מרהיבים, אוכל ומלונות נחמדים ואנשים טובים באמצע הדרך. לא צריך יותר מזה.
נערך ע"י מנהל שבת 25 אוגוסט 2018 16:39:57(UTC)
| סיבה: לא צויינה