צלחתי בקושי רב את הכתבה, למרות אמירות אקדמיות טרחניות ותלושות כגון:

״בישראל, מי שמודרים מהשביל, לדברי הרמן, הם אנשים קשי יום שחייבים לעבוד כל יום, חרדים שרק לאחרונה החלו הצעירים שבהם לצעוד בתקופת בין הזמנים, רוסים מהדור הראשון, אנשים שהכושר הגופני לא מאפשר להם וכאמור ערבים, "כי זה מבחינתם חלק מאותו כיבוש הארץ ברגל".

הטוקבק הבא מתמצת את דעתי:

״תמר הרמן ראיינה אנשים. היא מעידה על עצמה כיושבת בתי קפה. אין לה מושג מה משמעות הליכה בשביל ארוך. הדבר משתקף היטב בכתבה .״

אחרי תכתובת עם מחברת הספר צריך להיות הוגנים ולקרוא את הספר.

אחרי שאקרא אספר.