זה תוכן המכתב שנשלח למספר גופים (טרם התקבלה התייחסות, בהמשך אשלח בשנית)
בשנים האחרונות נכנסתי לקהילת ההולכים בשבילים הארוכים של ישראל (ניתן לחוש אותה באתר hike.co.il). במסגרת זו יצא לי לטייל בשבילים ארוכים בשוויץ/צרפת, וקודם לכך גם בנפאל וניו זילנד. כמו"כ, יצא לי לתכנן לפרוטרוט גם טיולים מסוג זה באנגליה (אזור lake district, סקוטלנד), ספרד (פירינאים) וגם במדינות נוספות. באותה נשימה יש לציין כי טרם כניסתי לעולם זה, טיילתי רבות במדינתנו הנהדרת, בעיקר במסלולי יום באורכים שונים. בשנה שעברה גם זכיתי לטייל בשביל "ים לים" ולהסתכל לעומק על שביל הגולן. כך שניתן לומר שאני "מבין" מעט אודות שבילים ארוכים בישראל ובעולם (בעיקר באירופה). קהילה זו הולכת וגדלה עם הזמן. באירופה מסלולי הטיול הומים אנשים ובמסלולים הפופולריים (כגון ה Tour Mont Blanc ,Alta via 1 , West Highland Way ואחרים) יש להזמין מקומות לינה חודשים מראש.
בקהילת המטיילים עולה פעם אחר פעם השאלה הבאה – היכן מטיילים בעונת החורף? במרבית אירופה העונה נסגרת לחלוטין בתקופה שבין נובמבר למאי (פרט למספר מדינות מצומצם) – עקב עובדת היותם של המסלולים מושלגים ולא עבירים באותה עונה. ולכן, בעצם כלל הקהילה נכנסת בעונה זו לתרדמת וממתינה לסיומה. בשלב זה אמרתי לעצמי מספר פעמים – מדוע שישראל לא תהיה האלטרנטיבה לאירופה בעונה זו?
ישראל עצמה ומזג האוויר שבה בעונת החורף והאביב הוא הגדרת השלמות לטיולים :
- מזג אוויר נעים (ולא קר מדי)
- במרבית הארץ גם מספר ימי הגשם הרצופים אינו רב ובעייתי (יש לציין שבכל מסלול , בכל מדינה באירופה, גשם בעונת הקיץ הוא אירוע שכיח לחלוטין ולא מהווה כל שיקול)
- ריבוי אזורי אקלים מגוונים – בין ירוק למדברי, חופי ים ואגמים
- ריבוי אתרי מורשת וארכיאולוגיה לשלוש הדתות
כלומר במילים אחרות, ישראל יכולה להיות יעד נהדר לטיולים מסוג זה, הן עבור הסניף הישראלי של קהילת המטיילים והן בעבור האירופאים שאף הם מנוטרלים. להערכתי, בדומה לישראלים, ישמחו למסלולים בעונה זו, בוודאי כאלו המגוונים את מקביליהם הקרובים אליהם גאוגרפית.
תוכלו לומר – הרי יש מגוון שבילים בארץ, ובראשם שביל ישראל הנהדר. אז היכן הבעיה? ובכן ישנה בעיה!
המסלולים באירופה מאפשרים סגנון טיול המתמקד בטיול עצמו ופחות בלוגיסטיקה. רובם מסתמכים על תשתית מגוונת ומפותחת של אמצעי לינה המאפשרים לא לישון בשטח – מיישובים קטנים עם B&B או מלונות מטיילים ברמות שונות ועד לבקתות הרים מבודדות יותר שהגישה אליהן היא ברכבי שטח בלבד ו/או מסוקים. בחלק מהמסלולים אפשר לתכנן את הלינה כך שאפשר יהיה לבחור בין לינה כפרית על גבי המסלול (ללא סטיות משמעותיות) לבין לינה בבקתות הרים מבודדות. בחלק מן המסלולים ניתן גם להיעזר בחברות מקומיות אשר מסיעות את התיקים ממקום לינה אחד לבא בתור ומאפשרות טיול עם תיק יום קל בלבד.
בישראל, לעומת זאת, מרבית השבילים לא מאפשרים לינה שאינה באוהלים בשטח! מרבית המטיילים האירופאים, כמו גם חלק ניכר מחברי הקהילה, הינם אנשים בוגרים (כלומר – לא יוצאי צבא, ובגילאים שנעים החל – מ-30 ועד 70) ולא מעוניינים לישון בשטח. המשקל אותו יש לסחוב גדל משמעותית (הכולל ציוד נלווה – אוהל, מזרן, ציוד לבישול, כמות מים גדולה משמעותית וכו'..) כמו"כ הלוגיסטיקה נעשית מורכבת יותר. ובסופו של דבר, גם רבים (ואני בתוכם) זקוקים לשנת לילה טובה על מנת לאפשר טיול נעים ובטוח. יש לציין שאופי האוכלוסייה המטיילת בשבילים מסוג זה, הן בישראל והן באירופה, הינה אוכלוסייה בעלת אמצעים שמסוגלת ורוצה להוציא כסף בכל הקשור בטיולים מסוג זה (בדומה לקהילת מחליקי הסקי). קהילה זו מוכנה לטוס ולרכוש ציוד יקר. כך שהגעתה של אוכלוסייה מסוג זה לישראל (במקביל לתיירות המקומית) יכולה בהחלט להוסיף לא מעט להכנסות המדינה מתיירות, שלא לדבר כמובן על שיפור מעמדה בקהילה הבינלאומית. יצירת תשתיות מטיילים תספק בנוסף מקור פרנסה לתושבי האזור, בין אם מדובר על לינה, אספקת שירותי תיירות ותחבורה והזנה.
שביל ישראל הפופולרי, נוכס כמעט לחלוטין על ידי יוצאי צבא ואינו רלוונטי לאנשים כמוני או לתיירי חוץ כלל. אפילו במסלול "ים לים" שעשיתי לפני מספר חודשים, שעובר ממש בסמוך למספר רב של יישובים, עמלתי קשות על מנת לאפשר לינה במקומות מסודרים בלילות. יוצא הדופן היחיד בקטגוריה זו הינו שביל הגולן שמאפשר לינה ביישובי האזור דיי בקלות, אולם לדאבוני הוא פחות מפתה עקב העובדה שהינו מתרחק ממרבית האזורים היפים באמת של רמת הגולן.
אני מעוניין לפרט מעט יותר על שביל EDT (שביל הרי אילת). לפי הפרסומים נעשית עליו כעת עבודת הכנה והנגשה יתרה – אולם היא מתמקדת בעיקר בשיפור חניוני הלילה ללינת שטח. גם המחשבות לקישורו ליישובים בסביבה גורמת לכך שבחלק מהימים, מרחק הליכה רב מתווסף מ/אל האזורים היפים ומרבית ההליכה הזו תהיה בשטח לא מעניין ולא מפתה מספיק. הנ"ל בולט בעיקר בסיום המסלול (כאשר ההליכה מתרחקת לחלוטין מהמקומות היפים באזור בגבולה המערבי של ישראל). תחילת המסלול (סביב נאות סמדר, קטורה, שחרות ואולי גם תמנע/אליפז) מתאים מאוד ללינה ביישובי האיזור, אולם בהמשכו חסרה תשתית מתאימה לחלופה עבור לינת שטח באיזור הדרומי יותר. שביל זה, לדעתי, הוא אחד היפים בארץ ובעלי פוטנציאל ניכר, הן משום שהוא בתוואי נוף מרשים במיוחד ושונה לחלוטין מכל מה שיש באירופה, הן משום שהוא סמוך לשדה תעופה בינלאומי (רמון) והן משום שהוא מסתיים בעיר תיירות מובהקת שמתאימה מאוד לחורף (אילת) ולסיום באופי של "חגיגה". כפי שהמסלול נראה "כעת" ולפי התכנונים שראיתי אודותיו, אני יכול לומר בצער שלא נראה לי ששיפור התשתיות המתוכננים יביאו לעלייה כלשהיא במספר המטיילים הן בישראל והן מחו"ל.
אני מודע לעובדה שיצירת תשתית מסוג זה לוקחת שנים רבות. אבל כמו שאמרו לפני, במשפט שמתאים מאוד לכאן, גם מסע ארוך מתחיל בצעד אחד קטן. אני מאמין שמיתוג ישראל גם כמדינת טיולי הליכה, עשויה להגביר את תיירות הפנים, ולהביא לכאן גם תיירות חוץ איכותית במיוחד בעונות "המתות" ולכל אזורי הארץ, מצפונה ועד לדרומה. אשמח להסביר עוד ככל שיידרש.
בכבוד רב,