אורי ודרור – דיווח מס 12 – פרטות (via ferrata)
אז זה לא שאנחנו מומחים, אבל עשינו כמה פרטות קלות ובינוניות (יש איזה מדד שמגדיר אותן). המקומיים כולם מצויידים מכף רגל עד ראש בפריטים הבאים:
א. רתמה - למעשה רתמת טיפוס רגילה.
ב. אביזר חיבור – מדובר בחלק הייחודי לפרטות – אל הרתמה מתחברת טבעת מיוחדת ממנה יוצא חבל שאותו אפשר לקצר ולהאריך. אל החבל מתחברים שני חבלים או רצועות כך שנוצרת צורך האות Y. ה"מקל של ה Y מחובר אליך ושתי הזרועות לכבל. כך זה גם נקרא. יש כל מיני שכלולים כמו קיפולים שמהווים בולם שוק במקרה של נפילה ושאר תבלינים. בקצה של שני חבלי ה Y יש טבעות מיוחדות לפרטה – מה שמיחד אותן זה שהן יותר גדולות, לא מסתובבות ועם קפיץ נעילה למניעת שחרור לא מבוקר אבל לא נעילת הברגה כמו בטבעת סנפלינג, כך שיותר קל לשחרר כשצריך "לזרום" על הכבל. השיטה היא להתחבר לכבל הפלדה שמתוח לאורך הפרטה עם שתי הטבעות וכל פעם שמגיעים ליתד להעביר אותן, אחת אחת, להמשך הכבל, כך שכל הזמן מאובטחים.
בעבר היה גם סוג חיבור נוסף שנקרא V – שבו יצאו שני חבלים או רצועות ישר מהרתמה. באופן רשמי שמענו וקראנו שאסור על פי "איגוד האלפיניסטים והמטפסים והפרטות וזה וזה והמשהו, משהו משהו" להשתמש בסוג הזה...
ג. קסדה לאבנים נופלות או לנפילה קצרה וחבטת הראש בסלע או ביתד (נפילה רצינית, של כמה מאות מטרים, ככל הנראה לא תיבלם בצורה מושלמת על ידי הקסדה...).
ד. כפפות בלי קצות האצבעות (אבל רק הפרק האחרון חשוף, לא כמו באפניים...). הכפפות עוזרות להחזיק בכבל והקצוות החשופים לשחרר את הטבעות בקלות בלי שהן יתפסו בטבעת.
זה מה שיש לכולם... איטלקים, גרמנים, אנגלים, צרפתים, אוסטרים וכולי. ישראלים לעומת זאת, מסתפקים בספר תהילים, ראש שום או חמסה ...
מכאן ואילך אני מזהיר שאין לנו שום התמחות ואנחנו לא ממליצים על כלום, רק מספרים מה אנחנו עשינו!
האביזר העיקרי שהשתמשנו בו הוא הגיון בריא.
אנחנו הצטיידנו ברתמה מאולתרת מרצועה (כלומר רתמת קשירה, שאם יודעים איך לעשות אותה, היא לא פחות בטוחה משום רתמה קנוייה – רק הרבה יותר קטנה, קלה וזולה... מובן שאם אתה תלוי עליה שעות, כמו בטיפוס או גלישה, זה לא נחמד, אבל בפרטות קלות ובינוניות, אם לא קרתה תקלה רצינית, אתה לא תלוי עליה בכלל ואם כן אז כמה שניות עד דקות.
אל הרתמה חיברנו בעזרת טבעת סנפלינג שני חבלי טיפוס באורך 80 ס"מ ברוטו, כל אחד (כולל טבעות וקשרים) עם טבעות סנפלינג בקצותיהם (כלומר כמו אביזר ה V שיצא מהתקן...).
כפפות לקחנו רגילות, ובתור קסדה השתמשנו בצעיף "באף" וכובע טמבל, לחילופין...
המסקנות מכל העניין, למסלולים שעשינו, בעניין ציוד, הן:
א. הכי חשוב זה הכפפות – רוב הדרך בכלל לא התחברנו לכבל אלא רק אחזנו בו ביד לביטחון, שיווי משקל וכמעקה. וזה לא כי אנחנו אמיצים (אנחנו לא) – פשוט השביל מספיק טוב ולא נראה היה לנו צורך להתחבר אלא בקטעי "קצה".
ב. היה יכול להספיק לנו חבל עם טבעת אחת מכיוון שבמקומות של מעבר יתד אפשר היה לעמוד יציב, להחזיק בכבל ולהעביר את הטבעת כך שהעניין של להיות מאובטח כל הזמן – לא היה רלוונטי ובפועל גזל לא מעט זמן.
ג. גם הרתמה ככזו – לא שימשה אותנו ואם היינו מחוברים בקשר הצלה זה לא היה פחות טוב, רק פחות מנג'ס. מובן שאם הינו מועדים ונתלים על החבל, הצלעות לא היו מודות לנו ואז הרתמה הייתה באה לידי ביטוי... מזל שלא מעדנו (זה לא פשוט למעוד במסלולים אלו – אבל לא בלתי אפשרי...)
ד. דווקא קסדה לא היית מי יודע מה מזיקה. אמנם לא נפלה עלינו שום אבן, אבל הדולומיטים האלו מתפוררים לאללה, ואם הייתה נופלת לנו אבן על הראש לא היינו שמחים.
הפרטות שעשינו:
1. סולם היתדות scalla minghel שעולה מצפון לtofana. אולי הפרטה הכי מפחידה רק כי הסולם לא ניצב על הקיר אלא תקוע בו ואתה מסתכל למטה כל העליה... וחוץמזה זה א בדיוק סולם אלא יתדות ארוכות שתקועות בקיר...(יש תמונות של אמנון) אבל בפועל שום בעייה.
2. פרטה במערה בצד הדרומי של ה tofana . כבל פלדה שמספיק לגמריי להחזיק ביד בלי שום חבלים.
3. העלייה לפסגת ה averau. משחק ילדים (בעיקר כי יש שם המוני ילדים ומשפחות שעולות לראות את הנוף). קטע קצר של כמה מטרים בעייתי וכדאי להתחבר, השאר פשוט לגמריי.
4. הירידה מ novelau – בהתחלה סולם קצת מפחיד אבל פשוט, אחר כך ירידה אלכסונית בנקיק – כבל וסולם. שום דבר בעייתי. אולי קצת מפחיד כי עשינו אותו אחרי גשם שוטף.
5. פרטה marmol. המפוסמת ביותר באלטה ויה 1. יש בה כמה קטעי עלייה שמגובים בכבל, המון המון ירידה שגם היא מגובה בכבל ופה ושם ביתדות וכן כמה וכמה סולמות "רגילים" כלומר שמחוברים אל הסלע והירידה או העליה היא עם הפנים לקיר (פחות מפחיד). כמו כן ישנה הליכה על הצוק בקו גובה, כשאתה מחזיק או מחובר לכבל ליתר ביטחון כולל כמה מעברים של פיסוק מעל כעין תהום. זה נשמע הרבה יותר מפחיד ממה שזה באמת! הדבר שמיוחד בפרטה זו היא שהיא על הציר ומאוד מאוד ארוכה (קרוב לארבע שעות).
סיכום – אם אתם מקבלים פחד גבהים כשצריך לעלות על סולם בבית ולהחליף נורה – תלכו מסביב. אחרת, ואם עליתם או ירדתם במעלה פלמ"ח, עברתם בנחל אוג, ורדית וברק וקפצתם בזוויתן – חבל, טבעת, כפפות והגיון בריא – אמורים להספיק לעניות דעתנו הבלתי קובעת (ואין בכך המלצה שתעשו משהו שעלול לסכן אתכם!! רק לספר מה אנחנו חווינו...)
תהנו!
דרור41108.5175462963