סיימנו בשבוע שעבר את מסלול אלטה ויה 1, מתחילתו ועד סופו, ללא ויה פרטה. - היה מדהים!
תודות רבות לאמנון ולחברי הפורום, אין ספק שהמידע המעודכן עזר בתכנון המסלול!!
מקווים שנוכל לתרום מהנסיון שצברנו. (גילוי נאות - הלכתי מבראיס עד ואזולר גם בקיץ שעבר)
באופן כללי
רוב רובו של המסלול, למעט חלקים קטנים שניזוקו בחורף, וסביר שיטופלו בהמשך העונה הם מסודרים מאוד ונוחים מאוד לכל טייל עם ניסיון מועט בשביל אלפיני. - כן, יש קטעים תלולים, יש כבלי אבטחה, אבל אין שום סיבה לא לצלוח אותו כל עוד נוקטים באמצעי זהירות סבירים. לכו לאט ובקצב שנכון לכם, תכננו ימים קצרים שיאפשרו גמישות. לפעמים עדיף להמתין ולתת לסופה לחלוף, מאשר לרוץ החוצה בגשם. ברוב הימים עוברים בקתה בצהריים, ויש אור עד 22:00. לפעמים עדיף להתקשר ולהודיע על איחור, ולהמשיך כשהגשם נרגע.
לגבי בקתות - דעתנו האישית היא שגם הבקתות הפחות פופולריות בפורום הן בהחלט מקום לינה נוח, נעים ומכובד. - האיגוד האלפיני ובעלי הבית עושים מאמצים אדירים לתחזק את מה שקיים ולהפוך את השהותלנעימה ונוחה, וניכר שחל בהן שיפור בשנים האחרונות. בעינינו יש דברים שמתקבלים על דעת בקצה ההר, ופחות משכנעים כשהם במלון על הכביש. לכן בחרנו בלינה בבקתות שפחות הומלצו, ובגלל שבאנו עם ציפיות נמוכות לא התאכזבנו.
לגבי המקטע שלאחר פאסו דורן - בעיני המקטע בין פרמפרט לפיאן דה פונטנה יפה ביותר!! והירידה המפורסמת היתה לי בהחלט סבירה, בזכות העצירה בפיאן, והפסקה ארוכה בביאנקט. ואני לצערי סובלת מברכיים (שקיבלו הרבה חיזוקים לקראת הנסיעה), אבל זה בהחלט לא היה יותר גרוע מכל ירידה אחרת שעשינו לאורך המסלול.
הזמנת לינה
אנחנו הזמנו את הבקתות בתחילת ינואר, ולא היתה בעיה למצוא מקום לזוג. מצד שני, דיברנו עם לא מעט אנשים שהזמינו כבר באוקטובר!! ברוב הלילות הצלחנו למצוא מקום בחדר פרטי - לא הבדל גדול במחיר, אך ללא ספק באיכות השינה :)
טיסות
אנחנו טסנו עם אליטליה עם קונקשן ברומא - הלוך לורונה וחזור מונציה. לא האופציה המוצלחת ביותר, אך כשחיפשנו טיסות לא כל החברות פתחו את קווי התעופה לקיץ. כך שלא תמיד מוקדם זה טוב…
מפות ושילוט
ללא ספק אפשר לצעוד את המסלול ללא מפה. השילוט ברור מאוד ובעזרת סיפור הדרך של אמנון אין כמעט סיכוי לטעות. אנחנו רכשנו מפה רק של חלקו האחרון של המסלול, כי יש הרבה הזהרות בספר לגבי היום בין פרמפרט לפיאן דה פונטנה ורצינו להיות ערוכים למזג אוויר גרוע.
ציוד
אנחנו צעדנו עם נעלי KEEN, אבל ראינו גם הרבה מטיילים בנעלי ספורט-שטח. מניחה שזה תלוי במשקל שסוחבים, ובנטייה לנקעים.
מקלות הליכה - חשוב מאוד!!
חילקנו את המסלול ל-11 ימי הליכה, מתוך רצון ללכת ברוגע, ולאפשר הגעה לבקתות בשעה מוקדמת, כי יש נטייה למזג-אוויר גרוע בשעות אחר הצהריים. הגעה מוקדמת תאפשר לבקש חדרים פרטיים, למקרה שיש פנויים, או שינוי תוכניות במקרה הצורך. בנוסף, יום מנוחה ברפיוג׳ אבראו.
לינה בוילאבאסה - אנחנו ישנו ב-Gasthof Huber - מלון קטן ומשפחתי עם ארוחת ערב מצויינת!! נמצא בחצי הדרך בין וילאבאסה לאגם. כיוון שהיה עיכוב ברכבות, ופיספסנו או האוטובוס האחרון מוילאבאסה, נכנסנו למלון אמה והפקידה הזמינה לנו הסעה בעלות של 20 יורו. תחנת האוטובוס ממוקמת ממש מחוץ למלון, ונוח מאוד להגיע ממנו לאגם. יש סופר קטן במרחק 50 מטרים מהמלון, למי שרוצה להצטייד בבוקר. - אנחנו התבססנו על אוכל בבקתות - טעים ומחירים סבירים :)
יום 1 - בריייס - סנס
את האגם הקפנו מצד ימין - צד שמאל היה חסום בעקבות קריסת השביל בחורף, אז שימו לב לשילוט, לפני שאתם מקיפים את האגם פעמיים. (זה היה כך גם בתחילת הקיץ שעבר)
את יום ההליכה הראשון צעדנו תחת גל החום, מה שאומר טיפוס של 3-4 שעות בשמש בחום של 35+ מעלות. זהו מקטע כמעט ללא צל, ולכן ביום חם השמש חזקה מאוד. כישראלים מנוסים לקחנו איתנו 3 ליטר מים, שנגמרו לפני שהגענו לביאלה. וכך גם לרבים שהלכו באותו היום את המסלול. אם מזג האוויר חם אל תחסכו במים. לנו לא היתה בעיה, אך דיברנו עם אנשים שהמיסו שלג לשתייה…
בכל מקרה בביאלה אפשר לקנות מים, ולהתקרר עם בירה צוננת, או להתחמם עם מרק וקניידלך.
לאחר ביאלה צועדים באחו אלפיני, פורח בתחילת העונה, ומחפשים מרמיטות בין הסלעים.
לנו ברפיוג׳ סנס הפרטי, ממנו נפרס אחו אלפיני משובץ פרחים ופרות. ובאופק אפשר כבר לאתר את הפסגות אליהן צועדים בימים הבאים.
ניתן למלא מים בברזים - (כמו ברוב הבקתות) - טיפ קטן - קחו איתכם בקבוק קטן עד 0.5 ליטר ומלאו בעזרתו את השלוקר/הבקבוקים הגדולים. לפעמים הברזים בכיור נמוכים ולא נוח למלא ישירות מהם.
יש מקלחת עם מים חמים ללא הגבלה.
יום 2 - סנס - לאוורלה
יום הליכה לא ארוך שמתחיל בירידה ביער עד לרפיוג׳ פדרו - שם אפשר לעצור להתרעננות לפני העליה על המניפה. המשך היום נעשה ברובו בהליכה בשמש, ובמקרה שלנו גל חום. ולכן אמליץ לקחת הרבה מים.
למגיעים מוקדם לפנס/לאוורלה - מומלץ לבלות את אחר הצהריים לצד האגם הסמוך המסתתר בין העצים - לאגו ורדה.
גם כאן ניתן למלא מים בברזים, ויש מקלחת עם מים חמים ללא הגבלה.
לקחנו סנדוויץ׳ אחד מסנס למקרה שנהיה רעבים בדרך.
יום 3 - לאוורלה - לאגאזוי
היום השלישי מתחיל עם ״עליית חימום״ למישור אלפיני ירוק, וממשיך בשתי עליות ארוכות וחשופות לשמש. - בין שתיהן עצרנו להפסקה ארוכה באגם לאגאזוי. שם אכלנו את הכריכים שהכינו לנו בלאוורלה.
כשהתקרבנו לרפיוג׳ לאגזוי ההליכה הייתה ברובה על שלג - מחזה מרהיב!! מניחה שכעת כבר יש פחות. השביל שבין הפאס לרפיוג׳ ניזוק כתוצאה מכך, במקרה שעדיין לא טופל נדרשת הליכה זהירה יותר, אך בהחלט עביר.
מומלצת צפייה בשקיעה וזריחה - בכל זאת הנקודה הגבוה והחשופה ביותר על המסלול!!
למי שזכה בחדר פרטי יוכל ליהנות ממקלחת פרטית עם מים חמים ללא הגבלה. בחדרים המשותפים קונים אסימון ב-3 יורו.
לגבי מים, במקרה הזה קנינו, מי הברז לא ככ טעימים.
גם היום הצטיידנו בסנדוויצ׳ים מלאוורלה כדי שנוכל לעשות הפסקה ארוכה באגם.
יום 4 - לאגזוי - אבראו
התעוררנו לבוקר בהיר וזריחה מהממת! ולאחריה תנומה קלה לפני ארוחת הבוקר. ידענו שלפנינו יום יחסית קצר אז לא מיהרנו לצאת.
בחרנו לרדת במחילות - אין לי ספק שהנוף מהשביל שמוביל לדיבונה מרהיב, אך החוויה במחילות נשמעה ייחודית. ואכן הייתה מרתקת!! לראות את המערכת שנבנתה במקום לפני יותר ממאה שנים זה מטורף!!
בהחלט אין צורך ביותר מפנס (וכפפות ביום קר). יש חלון כל כמה מטרים, ובתור אחת שאינה חובבת מקומות סגורים וחשוכים זו עדיין הייתה חוויה מהנה.
אציין שהכניסה למחילות מעט מאתגרת, ולא כ״כ ברורה. לא ניתן לראות את פתח המחילה מהרפיוג׳, אלא רק שלט לבן שמוביל אליה. לצידו החיצוני התחתון של מבנה הרכבל צמוד שער עץ, לאחריו ירידה על הסלע בסיוע כבלים, והליכה לאורך המצוק. לאחר מערכת מחפורות קצרה פונים ימינה על מקטע קצר ויחסית חשוף. שלט לבן מוביל אל דלת עץ דרכה נכנסים אל המנהרה.
המחילות מובילות אותנו חצי הגובה מטה, ואנחנו ממשיכים לרדת בשביל כמעט עד לחלק התחתון של הרכבל. משם יש שביל שמוביל לאורך הכביש וניתן לבחור מספר מסלולים לעלות למעלה. אמליץ על 440 או 419, שניהם יוצאים מאחורי רפיוג׳ קול גלינה.
419 עולה לרפיוג׳ אבראו בדרך יותר סלעית, ועובר אגם קטן.
440 עולה בצל היער לגובה של רפיוג׳ סקויאטולי, ומתאים למי שרוצה לשלב ביקור בצ׳ינקווה טורי והמחפורות בצד האיטלקי לפני שעולים ללינה באבראו/נובולאו.
השטרודל בסקויאטולי מומלץ!! והם גם מכינים קפה קר עם קרח לחובבים :)
לאחר זלילת שטרול וצפייה במטפסים המשכנו לאבראו.
ארוחת הערב אכן נהדרת וזהו רפיוג׳ מפנק ביותר! אל תוותרו על מנת הפתיחה של הטורטליני עם גבינות ואגוזים!!
ניתן למלא מים בברזים, ויש מקלחת עם מים חמים ללא הגבלה.
יום 5 - יום מנוחה
את יום המנוחה בילינו בחברת מטיילים אחרים ובטיול לצ׳ינקווה טורי ומנוחת צהריים על הדשא. היום מזג-האוויר משתנה והופך אופייני לאזור - גשם בשעות אחר הצהריים.
יום 6 - אבראו - צ׳יטה די פיומה
החל מהיום הזה אנחנו עוברים ל״חצי הפחות מתוייר״ של השביל. וככל שהימים עוברים כמות המטיילים קטנה באופן משמעותי.
לאחר טעינת מצברים יצאנו בשביל הנמוך לכיוון צ׳יטה. מעט לאחר הירידה בכביש העפר ניתן לפנות שמאלה לשביל שחלקו נשטף בגשמי החורף. ניתן גם להמשיך בכביש העפר ולהתחבר לשביל ההליכה יותר למטה.
זהו יום הליכה ארוך יחסית, אך מלבד העלייה לפאסו גיאו אין שינויי גובה משמעותיים. והקצב יחסית מהיר. הלכנו חצי יום בטפטוף קל, והשתדלנו להגיע בשעה יחסית מוקדמת לבקתה כיוון שהיה צפוי אחה״צ גשם.
כן, ישנו בצ׳יטה, כן זוהי בקתה פשוטה, האוכל לא הכי מוצלח והאירוח לא יוצא מגדרו. אבל האווירה ב״חדר האוכל״ מאוד נעימה וביתית והמיטות הוחלפו בשנה האחרונה. נראה שהבנות של בעלת הבית קצת לקחו פיקוד, וכל עוד נוהגים על פי הנהלים האירוח בהחלט נעים.
לדעתנו, וזאת רק דעתנו, השהייה בבקתה, גם אם פשוטה, הרבה יותר נעימה ושומרת על אווירת טיול ומטיילים מאשר במלון דרכים על הכביש.
צ׳יטה יושבת למרגלות הפלמו, לצד יער ואחו משובץ פרות. נוף מקסים לבלות בו את אחר-הצהריים.
מקלחת - 3 יורו ל4 דקות
מים - אנחנו הצטיידנו בבקבוקים ולא מילינו מהברז
הצטיידנו בסנדוויצ׳ים מאבראו כי אחרי הבקתה בפאסו גיאו אין איפה לאכול.
יום 7 - צ׳יטה - קולדאי
היום יצאנו ליום קצר יחסית. יכולנו להנות מבוקר שמשי בקטע ההליכה היפה בין צ׳יטה לסאולנצה. אחרי הליכה קצרה לצד הכביש עוברים לכביש עפר שמתפצל - שמאלה להמשך המסלול, או ימינה לעיקוף דרך חווה קטנה שמוכרת לחם וגבינות. לממשיכים שמאלה - כביש העפר מגיע לחוות עיזים קטנה שם גם ניתן לעצור להפסקת אוכל ושתייה. השביל ממשיך ממש מאחורי מבנה החווה.
הגענו לקולדאי מוקדם, הצלחנו לבקש חדר פרטי ולהנות מפולנטה טעימה לצהריים. לאחר מכן יצאנו בהליכה קצרה לאגם שם בילינו את אחר הצהריים עד שענני הגשם התקרבו וירדנו חזרה אל הבקתה, צופים בגשם שעובר אותנו ויורד על העמק.
לאחר ארוחת הערב זכינו בשקיעה מרהיבה ביותר, שעלינו לראות מהאגם.
לדעתנו זהו רפיוג׳ נעים מאוד, שיושב בנקודה יפה ביותר, ומאפשר גישה נוחה לאגם.
מקלחת - 5 יורו ל-3 דקות
מים ניתן למלא בברזים
יום 8 - קולדאי - ואזולר
הבוקר התחיל שמשי ואופטימי, אך ידענו שצפוי מזג אוויר גרוע, וכבר בשבע יצאנו לדרכנו. לא פספסנו עצירה בטיסי - וטוב שכך כי מטח הגשם הראשון הקדים להגיע. כבר בתשע ישבנו בבקתה ונהננו שטרודל וקפה טעים ממתינים שהגשם החזק ייחלש. הצוות בהחלט מקסים וזה ללא ספק נקודה שגם בה שווה לעצור/להישאר. ויתרנו על העלייה לתצפית בעקבות גשם ועננות כבדה - אך בהחלט מומלץ!! (מנסיון שנה שעברה)
שמנו את מעילי הגשם וירדנו למטה לכיוון ואזולר. כשנכנסים ליער קשה שלא להבחין בנזק הרב שספגו היערות השנה. בתחילת החורף ירדו כ-48 שעות של גשם שוטף, ומיד לאחר מכן רוחות חזקות שהפילו חלקים גדולים מהיערות באזור. מאמץ רב מושקע בפינוי השבילים ותחזוקתם. וע״כ בכל הבקתות אוספים תרומות למאמץ. - זהו ״ניקוי השבילים״ - ואנחנו לא הבנו מה יש לנקות שבילים כ״כ נקיים עד לרגע זה.
אל וואזולר אנחנו מספיקים להגיע בדיוק לפני שנפתחים ״שערי שמים״ וסופה קשה פוקדת את האזור. אנחנו שומעים ממטיילים אחרים על הברד שספגו, ושמחים על ההחלטה ללכת ימים קצרים ולהקפיד על שעת יציאה מוקדמת.
לקראת ארוחת הערב הסופה שוכחת ואנחנו יוצאים לסיבוב בגן הבוטני של ואזולר. ואז מבלים את הערב לצד האח ומטיילים נוספים.
בחרנו להישאר בוזולר, אכן הבקתה הפשוטה ביותר לאורך המסלול - עם מיטות ישנות ומזרנים בריח נפתלין. אבל הצוות סימפטי, ועזר לנו מאוד בתכנון הימים האחרונים של המסלול, האח בערה והמטיילים ייבשו בעזרתה את הציוד, ואפילו קיבלנו תה עם נענע לשולחן. ביקשנו לצאת מוקדם בבוקר, וקיבלנו שולחן ערוך בארוחת בוקר מוקדמת.
מקלחת - גם כאן אסימון למים חמים
מים - ניתן למלא בברזים
יום 9 - ואזולר - קריסטיאטו
יצאנו כבר בשעה 6:30 לדרך, כדי להימנע שוב ממזג האוויר הצפוי. נהנינו משקט על השביל וקרירות של בוקר. תחילת היום בירידה ועלייה בתוך היער. לאחר מכן הליכה בצמוד למצוק. רוב השביל במצב טוב מלבד הקטע שלפני Col d'Ors - נראה שנשטף לחלוטין. עולים מספר מטרים בדרדרת מחליקה, וכשמגיעים לפאס מגלים את הנפילה שאחרי - צריך להיצמד שמאלה להמשך השביל. זה קטע קצר ובהחלט עביר, אך יש להיזהר אם מזג-האוויר גרוע.
בהמשך ישנו פיצול בשביל - ניתן להיצמד שמאלה וללכת בצמוד למצוק, או ללכת ע״פ השלט לכיוון חוות עיזים ואחו מוריק ולעלות בהמשך ל-Forc del Camp. שניהם יובילו לאותו מקום.
לאחר עצירה בשיא הגובה ומנוחה בשמש אנחנו ממשיכים לקריסטיאטו. לקראת הבקתה אנחנו מבינים את עוצמת הסופה שהשתוללה אתמול כשכל היער מלא בכדורי ברד בקוטר של10-15 מ״מ!!
אנחנו עוצרים לצהריים בקריסטיאטו - רביולי טעימים ביותר!! ולא יכולים שלא לתהות - אולי נשאל אם יש להם חדר פנוי בשבילנו? הרפיוג׳ מקסים, צוות נחמד ביותר ונוף על הר המויאצה והעמקים הסובבים.
לאחר מנוחת צהריים אנחנו ממשיכים ע״פ התוכנית לרפיוג׳ סאן סבסטיאנו בפאסו דורן. מרחק 45 דקות נוספות במורד היער, בדרך עפר נוחה.
הגענו לסן סבסטיאנו, אך האכזבה ממוטל דרכים, ריק מאורחים, נתנה את אותותיה. הוא אכן נקי, ובעל הבית חביב. אך הוא מאוד מיושן, והרגיש לנו לא באווירת הטיול. - כי מה שמתקבל על דעת בקצה ההר, פחות משכנע כשהוא במלון על הכביש. התקשרנו לקריסטאטו וביקשנו שישמרו מקום, שמחים שיצאנו מספיק מוקדם והשמש עדיין זורחת עלינו חזרה לקריסטיאטו. קיבלנו חדר פרטי נקי ונוח, ואספרסו על המאמץ :)
הזוג שמנהל את המקום הם רצי אולטרא, והמדליות שלהם מעטרות את הכניסה לביקתה. - למי שמתעניין ורוצה לשמוע המלצות וסיפורים.
מקלחות - מים חמים ביורו לדקה
מים - ניתן למלא בברזים
יום 10 - קריסטיאטו - פרמפרט
יורדים בדרך העפר אל פאסו דורן, פונים ימינה וממשיכים לאורך הכביש, עד שמגיעים לאזור פיקניק קטן בצידו השני של הכביש. משם מתחילים לעלות בתוך היער, וחוצים דרדרות לסירוגין. ההליכה נעימה בעלייה בשיפוע נוח. רק לקראת הפאס צוברים את רוב הגובה בזגזוגים.
עצרנו למנוחה בפאס, וירדנו בשביל שפונה שמאלה ויורד ישר אל העמק. (היתה אפשרות נוספת להמשיך בגובה ולרדת בהמשך)
רפיוג׳ פרמפרט אכן אינו נראה לעין עד אשר מגיעים אליו, ויושב בקצה האחו. אך מוזיקת הביטלס שבקעה מהמטבח נשמעה למרחקים :) במקום יש אווירה של הוסטל בדרום אמריקה - התנאים פשוטים, אך הצוות הוא חבורה שמחה שעושה מאמצים לעשות את המקסימום באמצעים שלרשותם. האוכל טעים, המיטות בסדר והאווירה מאוד נעימה.
מקלחות - מים חמים ללא הגבלה - משלמים 3 יורו על כל מקלחת (לא אסימון)
מים - ניתן למלא בברזים
יום 11 - פרמפרט - פיאן דה פונטנה
אל היום הזה יצאנו מוקדם, כי לא היה לנו ברור למה אנחנו הולכים, והיה נראה שמזג האוויר יהיה גרוע אחר-הצהריים. התיאור בספר מאוד הזהיר, והסימון במפה הופך לנקודות ״למטיילים מנוסים בלבד״. כששאלנו את בעל-הבית בפרמפרט קיבלנו הסבר מרגיע בליווי תמונות, אך העדפנו ללכת על בטוח ולאפשר לעצמנו מקסימום זמן בדרך.
מתחילים את ההליכה ישר בעלייה לעבר הפאס שנראה מהבקתה. לאחר מכן המשך הליכה בעלייה מתונה יותר על משטח רחב עמוס בשלוגיות. מעט לפני הפאס הגבוה של היום ישנו מקטע קצר בשיפוע תלול - זהו המקטע הראשון שמזהירים מפניו, אך במזג-אוויר טוב לא הרגשנו שיש שינוי בקושי הדרך. זהו קטע סלע רחב יחסית, ויש צורך להיעזר בידיים בשביל לעלות. לא טיפוס צוקים, יותר כמו מדרגות בסלע. אחריו מגיעים למשטח שטוח ונוח למנוחה - ואנו צופים על פסגות ההרים שעברנו בשבוע האחרון, הפעם מכיוון דרום. - נקודת סיכום מצויינת לשביל.
נחנו שם כשעה, ונישנשנו את הסנדוויץ׳ שלקחנו מפרמפרט.
המשכנו במעלה השביל עד לפאס הגבוה של היום, ולאחריו מתחילים את הירידה המפורסמת של סוף המסלול. בתחילה בדרדרת ארוכה, ובהמשך שביל עיזים על מצוק תלול. כאן מגיע הקטע השני ממנו מזהיר הספר - מקטע צר עם כבלים לאבטחה. אין צורך להיקשר, ובשום שלב אין בעיה למטייל רגיל לצלוח את הדרך - למעט מזג אוויר גרוע!! אז יש ללכת בזהירות יתרה.
את פיאן דה פונטנה אנחנו רואים ממש מתחתינו, תוהים מאיפה יש להם גישה לעולם. את הירידה מקשטים פרחים כתומים גדולים ויפים שלא ראינו לכל אורך המסלול.
אנחנו עוצרים את יום ההליכה שלנו פה, יש כאלה שממשיכים לכביש. אבל 3 שעות של מבול, ושקיעה חגיגית לסיום המסלול מוכיחים לנו שבחרנו טוב!
פיאן דה פונטנה - רפיוג׳ פשוט ביותר, עם אוכל טעים וצוות נעים! בבקתה הגדולה מטבח וחדר אוכל, ושתי בקתות נוספות לשינה. בתי אבן פשוטים ביותר, עם גלריה פנימית - 16 אנשים בכל חדר.
מקלחת - מים קרים ללא הגבלה. מים חמים יש רק אם זכיתם בדינמו עובד (לא יודעת אם זה קורה אי-פעם)
מים - ניתן למלא בברזים
יום 12 - פיאן דה פונטנה - בלונו
יום אחרון למסלול, גם הפעם בוחרים לצאת מוקדם מחשש ממזג האוויר. בעלת הבית החביבה הכינה לנו ארוחת בוקר שניקח איתנו (ללא תשלום נוסף) כדי שנוכל להקדים ולצאת בשש.
אנחנו יורדים בתוך היער החלק ומטפסים בצידו השני. לאחר כשעה עוצרים לארוחת בוקר בפאס. ולאחריה ממשיכים בשביל שמתחיל לרדת לכיוון בקתת ביאנקט.
שם עצרנו לקפה ובלינצ׳ס עם פירות יער (אומלט) טעים!!
לאחר כשעה שספגנו את קרני השמש האחרונות אנחנו ממשיכים על כביש העפר היורד לכביש, ברוב הדרך השיפוע נוח, ולא ראינו צורך לקחת את הקיצורים ביער. הגשם מטפטף ואנחנו צועדים, נהנים מקירות הקניון שסוגרים עלינו. מגיעים לפיצול שמצביע שמאלה לשביל ההולכים אל תחנת האוטובוס, צועדים בזהירות על שורשי העצים כשהגשם מתחזק. אנחנו כבר רואים את הכביש, אך מעלינו רעמים חזקים. מחליטים לעצור מתחת לעץ הכי יבש שמצאנו עד יעבור זעם. לאחר כ-20 דקות הגשם ממשיך בדרכו, ואנחנו יוצאים אל הכביש שמנצנץ בשמש, ופונים ימינה אל תחנת האוטובוס.
חשוב לוודא את זמני הנסיעות של האוטובוסים בפיאן או ביאנקט (באחרון גם מוכרים כרטיסים) - אנחנו סיימנו את השביל ביום ראשון, ואז יש רק מעט אוטובוסים ביום. בוקר, צהריים - 13:45, ערב 18:45...
המשך טיולים מהנים לכולנו!!
טל וגל