ברול הבא אורח! ע"מ לאפשר את כל הפעולות, אנא התחבר או הירשם.

הודעה

Icon
Error

2 עמודים<12
אפשרויות
עבור להודעה אחרונה עבור ללא נקרא אחרון
אמנון לנגי  
#21 נשלח : שבת 27 ספטמבר 2014 19:43:09(UTC)
אמנון לנגי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: מנהל כללי
הצטרף: 27/02/2003(UTC)
הודעות: 3,862
גבר
ישראל
מיקום: ירקונה

תודות: 882 פעמים
קיבל תודה: 804 פעמים ב 602 הודעות
3 ימים לתוך המסלול. מזג האוויר הפך גשום וקר. מחר צפוי להתבהר. הטורקים מתגעגעים אלינו ובכל מקום מבקשים שנחזור לטייל. האווירה כאן נהדרת. פריחה מרשימה של חצבים ורקפות. אוכל מדהים! ויש המון מטיילים על השביל בעיקר מאנגליה, אוסטרליה וגרמניה. אנחנו מתקדמים בקצב הספר וזה אומר ממש מעט הליכה כל יום. לא יותר מחמש שעות ברוטו. בשבוע הבא נכפיל את הקצב
ישר.א  
#22 נשלח : שבת 27 ספטמבר 2014 20:01:13(UTC)
ישר.א


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 29/08/2010(UTC)
הודעות: 426
גבר
ישראל
מיקום: נס ציונה

תודות: 361 פעמים
קיבל תודה: 152 פעמים ב 88 הודעות

היתי בטוח שאתה בארץ. תהנה ותחזור בשלום.

Daph  
#23 נשלח : יום ראשון 28 ספטמבר 2014 21:31:41(UTC)
Daph


דירוג: שביליסט

קבוצות: חבר
הצטרף: 27/03/2013(UTC)
הודעות: 48
אישה

תודות: 70 פעמים
קיבל תודה: 11 פעמים ב 6 הודעות

אמנון..אופטימי כרגיל! תהנו ותצלמו ואנחנו כאן מחכים בסבלנות לדיווח ולתמונות. שנה טובה!

אמנון לנגי  
#24 נשלח : יום רביעי 01 אוקטובר 2014 09:27:00(UTC)
אמנון לנגי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: מנהל כללי
הצטרף: 27/02/2003(UTC)
הודעות: 3,862
גבר
ישראל
מיקום: ירקונה

תודות: 882 פעמים
קיבל תודה: 804 פעמים ב 602 הודעות
שנה טובה לכולם. אנחנו בדרך לעיר הנופש kalkan. מזג אוויר מושלם. 24 ק״מ קלים לפי התכנית. ממחר מתחילים ללכת לפי שני קטעי ספר ביום. פריחת החצבים זה משהו שאי אפשר לדמיין. הם בכל מקום. הטיול כאן הוא ממש הליכה בארץ ישראל התנכית. המון עתיקות, אורנים ורועי צאן. המאפיין הבולט ביותר הוא הכנסת האורחים יוצאת הדופן. כל בית פרטי הוא גם B&B וכל רכב חולף הוא מונית בפוטנציה. הכל במחירים נוחים ובמאור פנים. באמת חוויה תרבותית יוצאת דופן
thanks 2 תודות למשתמש אמנון לנגי על הודעה מועילה זו.
Amtrak ב 01/10/2014(UTC), ישר.א ב 01/10/2014(UTC)
אמנון לנגי  
#25 נשלח : יום שישי 03 אוקטובר 2014 09:51:50(UTC)
אמנון לנגי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: מנהל כללי
הצטרף: 27/02/2003(UTC)
הודעות: 3,862
גבר
ישראל
מיקום: ירקונה

תודות: 882 פעמים
קיבל תודה: 804 פעמים ב 602 הודעות
תחזוקת השביל מקלקן דרומה ירדה לאפס. ההליכה ברובה בסבך של קוצים ודרדרים. לצערי לא לקחתי מכנס הליכה ארוך ועבה ואף לא חותלות. בלי אף אחד מהנ״ל ההליכה בשביל היא עסק מדמם על גבול הבלתי אפשרי. אם גם היום זה ימשיך כך אנחנו נתחיל ללכת על כבישים ולעקוף את הסבך הפראי. זה מצחיק לחפש את סימוני השביל בתוך שיחים אבל זה מה שקורה כאשר אין מי שיעבור ויקצוץ גידולי פרא בתחילת עונה
ישר.א  
#26 נשלח : יום שישי 03 אוקטובר 2014 13:21:32(UTC)
ישר.א


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 29/08/2010(UTC)
הודעות: 426
גבר
ישראל
מיקום: נס ציונה

תודות: 361 פעמים
קיבל תודה: 152 פעמים ב 88 הודעות

זה מה שניקרא חתימה טובה (על הרגליים)

שנה טובה

יענקל'ה סער  
#27 נשלח : יום שישי 03 אוקטובר 2014 13:28:26(UTC)
יענקל'ה סער


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 16/03/2006(UTC)
הודעות: 6,705
גבר
ישראל

תודות: 280 פעמים
קיבל תודה: 556 פעמים ב 386 הודעות

גמר חתימה טובה (לא כמו זאת של ישראל ) לכל חברי הפורום.

NATURE DOESN'T NEED PEOPLE
PEOPLE NEED NATURE
thanks 1 משתמש הודה ל יענקל'ה סער עבור הודעה מועילה זו.
ישר.א ב 03/10/2014(UTC)
אמנון לנגי  
#28 נשלח : יום רביעי 10 דצמבר 2014 10:42:11(UTC)
אמנון לנגי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: מנהל כללי
הצטרף: 27/02/2003(UTC)
הודעות: 3,862
גבר
ישראל
מיקום: ירקונה

תודות: 882 פעמים
קיבל תודה: 804 פעמים ב 602 הודעות

16 יום על הדרך הליקית - ספטמבר-אוקטובר 2014

אוקי. הגיע הזמן לסיכומים. הלכנו על הדרך הליקית במשך שבועיים מ 25/09/2014 ועד ל 10/10/2014. הבחירה בטורקיה כיעד הליכה לא היתה פשוטה, לנוכח מערכת היחסים העכורה עם ממשל ארדואן. אני מודה שהיו לנו בהתחלה חששות שנטייל כישראלים בסביבה עויינת, אך הסביבה התגלתה כסביבה א-פוליטית חמה ומחבקת עם אהדה בולטת למטיילים ישראלים ותקווה קולקטיבית שנחזור לטייל שם בהמונינו. לא היה אף מקום ואף אדם שנתנו לנו תחושה שאנחנו לא רצויים. נהפוך הוא. בכפרים פגשנו אנשים פשוטים ועניים שרק רצו להתפרנס בכבוד וערי החוף הנפלאות עשו לכולנו חשק לחזור לשם שוב. את השביל הלכנו עם תיקים קלים (6-8 קילו כולל מים) כשהלינה והאכילה התבססה על מלונות ופנסיונים. תכנית ההליכה שלנו נגזרה ממדריך השביל של קייט קלאו (מהדורה רביעית מאי 2014). המדריך מחלק את המסלול ל 29 קטעים ואנחנו עשינו את 14 הקטעים הראשונים, כלומר קצת פחות מחצי המסלול. רוב ימי ההליכה שלנו היו קצרים וקלים והדבר התאים לאופי השביל, אופי הקבוצה והטמפרטורות הגבוהות. לצורך ניווט השתמשנו ב GPS גרמין eTrex30 שהוזן בקבצים "מעודכנים" ששלחה לנו קייט. בפועל התברר שהקבצים לא תמיד היו מעודכנים ועל כך בהמשך. למדריך השביל מצורפת מפה סכמטית של המסלול שלחלוטין לא ניתן לנווט לפיה. המפה טובה להתמצאות כללית והכרה בסיסית של הסביבה אך חסרים בה המון פרטים. מי שרוצה מפות טופוגרפיות סבירות צריך לרכוש אותן בנפרד

 

בטיול הפעם היינו 4 (מימין לשמאל): אלי, שי, פורטונה ואנוכי

 

יום 01 - טיסה והעברה למלון בתחילת השביל
טסנו בצהריים מתל אביב לדלמן דרך איסטנבול בחברת פגסוס ($140 לאדם). הטיסה לקחה כ 5 שעות עם הקונקשן באיסטנבול. ביציאה מהטרמינל המתינה לנו הסעה פרטית לנקודת ההתחלה בעיר Oludeniz שאותה הזמנו מראש באינטרנט (50 אירו במיניבוס מרווח. 40 דקות נסיעה).
בעיר יש מבחר גדול של מלונות בכל הרמות. אנחנו התמקמנו במלון 4* ולא התלהבנו ממנו במיוחד. סביר ותו לא.

מפת שביל. הדרך הליקית מסומנת בצהוב

 

יום 02 - משלט ההתחלה ב Oludeniz לעיירה Faralya

בארוחת הבוקר המאפיין הבולט ביותר היו הדבורים שכיסו כל צלחת פנויה. חשבנו שזאת בעיה נקודתית במלון הספציפי בו שהינו, אך מהר מאוד הבנו שזה נובע מכך שהכוורנות היא עיסוק פופולרי באזור ושכוורות הדבורים, הדבורים והדבש ילוו אותנו לאורך הימים הראשונים. שלט תחילת השביל היה רחוק מאתנו כקילומטר בעליה קלה מהמלון, אפילו שסימון השביל מתחיל, משום מה, כבר מהעיירה Ovacik כ 3 ק"מ לפניו. ההליכה של היום הראשון היא פשוטה וברורה. השביל רחב והתנועה ברובה לאורך הרכס בתצפית גבוהה על קו החוף. העליה מסתיימת במספר מבנים לא חוקיים שיושבים בנקודת תצפית מדהימה. משם מתחילה ירידה די חדה לעיירה פרלייה (Faralya). לפי המלצות ברשת ובספר, בחרנו ללון במלון מונטנגרו שאותו מנהל בחור צעיר, נאה וידידותי בשם בייראם. המלון זול ויפה וארוחת הערב לא היתה מביישת אף מסעדת צמרת בעולם. בהחלט התחלה מעולה של המסלול.  

 

שלט תחילת השביל. המסלול עצמו מסומן כ 3 ק"מ לפני השלט

 

תצפית על מפרץ אולודניז, כשעה מתחילת השביל

 

מצנחי הרחיפה - הספורט השכיח ביותר ברבע הראשון של השביל

 

אחד המבנים הלא חוקיים שהרשויות כפו את הפסקת בנייתו בשלבים מתקדמים יחסית

 

בייראם - הבעלים והמנהל של מלון מונטנגרו. ארוחת הערב הטובה ביותר במסלול (מחוץ לערי החוף)

 

יום 03 - מהעיירה Faralya לחוף Kabak

יום הליכה קצר מאוד. יצאנו מפרלייה ב 10 בבוקר והגענו לחוף קבאק ב 12. בגלל שמדובר ביום קצר, הספר ממליץ להתחיל את היום בביקור בעמק פרפרים ליד פרלייה. אנחנו העדפנו להגיע מהר לרחצה בחוף קבאק ולכן ויתרנו על הפרפרים. חוף קבאק התגלה כמקום מושלם לנופש של יחידים, זוגות ומשפחות. יש שם המון אופציות לינה ואכילה. אפשר לישון ממש בגרושים בבקתות קש בכפר אומנים ואפשר להתפנק בבקתות עץ מפוארות עם מיזוג וטלוויזיה. אנחנו התפנקנו, כמו שצריך, במקום חדש ויוקרתי שנמצא קצת מעל החוף. מי שזוכר את כפר הנופש אכזיב (קלאב-מד אכזיב) יכול לדמיין נכון את חוף קבאק. זה מקום שנזרקים בו לשבוע בסוטול בלי בעיות. חוף הים די צר ואינו חולי אך המים צלולים עם גוון מעט חלבי. רמת המליחות, אגב, מאפשרת לצוף במים כמעט כמו בים המלח.

 

תצפית מעל חוף קבאק

 

חלוקי הנחל של חוף קבאק. אפשר לראות את חלביות המים

 

   

יום 04 - מחוף Kabak עד לעיירה Alinca

עוד יום קצר שעיקרו עליה תלולה של כ 3 שעות מחוף קבאק עד לעיירה אלינג'ה (את ה Ca מבטאים Ja). היום הלכנו אך ורק לפי סימוני שביל, משום שקובץ ה GPX סירב להיטען בגיפיאס (כנראה בשל גודלו). קצת קשה היה למצוא את הסימונים בקטע הראשון מהחוף, אבל היות והשביל מטפס כל הזמן בתוך יער במעלה ואדי, לא היו לנו הרבה אופציות לטעות. לקראת סוף הטיפוס היתה תצפית נהדרת על חוף קבאק וכחצי שעה אח"כ הגענו לפנסיון קטן, שלצדו מספר בקתות עץ, ושם עצרנו לארוחת צהריים. הסתבר שבעל המקום הוא בן דודו של בייראם המקסים מפרלייה וזאת היתה סיבה מספיק טובה עבורנו לבחור להישאר שם גם ללילה. את שארית היום הקדשנו לסיורים בסביבה ושיזוף על גג הפנסיון, ממנו נשקף נוף חלומי. 

 

עצי זית בנוף גלילי מיד בתום העליה התלולה מחוף קבאק

 

בקתות העץ בפנסיון באלינג'ה. קטן וצפוף אבל נקי

 

נקודת השיזוף האולטימטיבית על גג הפנסיון
   

 

 

יום 05 - מהעיירה Alinca לכפר Bel דרך עתיקות Sidyma

היום היה יום ההתברברות הראשון שלנו שהפך מסלול מתוכנן קליל של 14 ק"מ להליכה די קשה של 19 ק"מ. סימוני השביל מאלינג'ה כמעט ולא קיימים ובלי מסלול על הגיפיאס, נאלצנו ללכת לפי כיוון כללי, ניחושים וקצת שלטים בטורקית. ביום הזה, בגדול, צריך לבחור בין שתי אופציות הגעה לכפר בל. האופציה הפופולרית היא דרך עיירת הנופש גיי (Gey) והפחות פופולרית ויותר ארוכה, דרך עתיקות סידימה. אנחנו ניסינו ללכת לפי אופציה א. אבל לא הצלחנו לעקוב אחרי סימוני השביל ובסוף פשוט הלכנו על הכביש, לצד עדר כבשים, עד שהגענו לצומת משולטת. כשאני אומר הליכה על כביש, עלול להתקבל הרושם שיש גם מכוניות שחולפות במקום. אז זהו שלא. כביש, בגזרה הזאת, זה משהו שמשמש בעיקר את רועי הצאן והכוורנים. אנחנו נתקלנו ברכב אחד בשלוש שעות שהלכנו על הכביש. בכל אופן, מהצומת המשולטת היה המרחק לכפר בל יותר קצר בשלושה ק"מ דרך סידימה מאשר דרך גיי ולכן מיד אימצנו את האופציה הקצרה. כל ההתנהלות שלנו בימים האחרונים, העידה על הסטלבט שהשביל הזה גורר אותך אליו. קשה מאוד להתנתק מאווירת "קלאב-מד" של השביל. איפה שאפשר לחפף מחפפים ואיפה שיש בית קפה או אופציית עצירה - עוצרים. ימים 2-3 למשל, הם ביחד יום הליכה אחד קצר, אבל לעשות אותם כקטע אחד משמעו לוותר במודע על מנטליות ה"מניאנה" הפתיינית של השביל. אותו ניחוח סיאסטה שאופף אותך ודוחף אותך לנצל את הנאות הרגע ולדחות את השאר למחר. אם כן, הגענו לעיירה סידימה ואכלנו צהריים אצל אישה כבדת גוף שתפסה אותנו ברחוב. שוב, כשאני אומר עיירה, עלול להיווצר הרושם שמדובר במקום מפותח עם מסעדות וכו'. עיירה, בחלק העני הזה של דרום טורקיה, זה פחות או יותר מסגד שמסביבו פזורה עלובה של בתי פלאחים ורועי צאן. כל בית הוא גם מסעדה ופנסיון בפוטנציה. הגברים עובדים בשדות והנשים מתחזקות את הבית וצדות תיירים להשלמת הכנסה. המטרה המובהקת של כל בעלת בית היא לתת לך לשתות כמה שיותר בירות מהמותג המקומי המפורסם "אפס פילזן". את הכסף הגדול הנשים עושות מהבירה ולא מהאוכל. בקבוק בירה שעולה בסופר פחות מ 2 לירות נמכר לתייר ב 10 לירות, כמחירה של ארוחת צהריים. הפער המדהים הזה במחיר מסביר מדוע מציעים לנו בירה קרה בכל מקום. להתנהלות המקומית הזאת אחראים ללא ספק התיירים הגרמנים חובבי הבירות. קבוצת גרמנים כרסתנית שנקלעת לכפר נידח כמו בל, מסדרת משכורת חודשית למקומיים מבלי להזכיר את הזיכוי שיש להם על הבקבוקים הריקים. זה המקום להזכיר את התפריט הקבוע של ארוחת הצהריים בכפרים. כמנה ראשונה מוגש מרק צ'ורבה חמצמץ עם לחם. אחר כך מוגש אורז עם גווטש שזה מין תבשיל חצילים פיקנטי ולקינוח מוגש יוגורט עם דבש. היוגורט הוא תמיד מתוצרת מקומית ואפילו ביתית ולכן טעמו משתנה ממקום למקום. הוא יכול להיות במרקם עדין ואוורירי והוא יכול להיות גס וסמיך כמו מחית גרבר. השילוב בין חמצמצות היוגורט ומתיקות הדבש עובד נכון ולומדים לחבב אותו. את הגווטש, לעומת זאת, קצת יותר קשה לחבב ומהר מאוד הוא מתחיל לעלות על העצבים. בעיות הניווט החמירו אחרי שעזבנו את סידימה. בספר יש תיאור דרך לקוני שלפיו צריך לעבור את המסגד לחצות באר מים ולהמשיך כמה ק"מ במעלה ואדי עד לירידה לכפר בל. כל הסיפור צריך לקחת שעתיים. אז אנחנו עברנו את המסגד ומצאנו את באר המים ואת המשך השביל בואדי, אבל פתאום נעלמו סימוני השביל הסטנדרטיים של אדום לבן והסימון הפך לאדום ירוק. הכיוון הכללי נראה לנו טוב ולא היתה סיבה לחשוד שסימוני האדום ירוק קשורים לשביל אחר לגמרי. כאן הנקודה להזכיר שלכל סימוני השביל בדרום טורקיה אחראית קייט קלאו ואין לטורקים ועדה לסימון שבילים שיכולה לשלוח לשטח צוות ביצועי כלשהו. אז הנחנו שמסיבה כלשהי שלא מוזכרת בספר, החליטו יזמי השביל לשנות, בקטע הספציפי, את הסימון הסטנדרטי מאדום לבן לאדום ירוק. כך הלכנו כשעה במעלה הואדי ואז עוד שעה במעלה הואדי ורק כשהטיפוס הפך תלול ברמה לא הגיונית והוביל אותנו בכיוון מערב במקום לרדת דרומה לבל, רק אז התחלנו לחשוד שאנחנו על השביל הלא נכון. בדרך פלא נקלע לדרכנו רועה צאן שלא דיבר מילה באנגלית אבל הכיר היטב את השטח והצביע לנו על שביל עיזים שהוציא אותנו מהתסבוכת והוביל אותנו בסופו של דבר, לקראת שקיעה, לכפר בל.

 

הליכת כביש ביציאה מהעיירה אלינג'ה

 

עתיקות סידימה. שימו לב לפריחת החצבים

 

כאן למדנו את הלקח - אם סימון השביל אינו אדום לבן, אתה לא על הדרך הליקית

 

הירידה היפה לכפר בל

 

 

יום 06 - מהכפר Bel לעיר הנופש Kalkan
את הלילה של אמש יהיה לנו קשה לשכוח כי הגענו לשיא העליבות מבחינת תנאי הלינה. אחרי שמגיעים לכפר בל מתקשים להבין כיצד הוא מצא את דרכו למדריך. זה חור שלא ברא השטן. אין שם כלום חוץ ממסגד יפה ופנסיון זוועתי של אחמד קיליץ. זה בערך כל הכפר ואין אופצית לינה או אכילה אחרת. היינו לבד בפנסיון וקיבלנו את כל הקומה השניה שזה לא הרבה, תאמינו לי. המקום מלוכלך עם חדרים צפופים ומיטות שלא עושות חשק לגעת בהן. המיקלחת מטפטפת טיפה אחר טיפה של מים דלוחים ממאגר על הגג. גברת קיליץ הזקנה עלתה כל כמה דקות להציע בירות ואחרי שסרבנו לעוקץ הבירות היא התחילה לשלוח את הבת הצעירה עם בירות, שאולי יהיה לנו יותר קשה לסרב לה. ארוחת הערב הייתה שיא שלילי במסלול. הלחם לא טרי, הגווטש דייסתי ותפל והיוגורט בטעם מקולקל. לארוחת הבוקר הגישו לנו את שאריות ארוחת הערב! ומין חביתה מוזרה שצפה בשלולית שמן עכור. זה היה רע לתפארת ואם היה לנו שמץ של ידע מוקדם, אין סיכוי שהיינו מגיעים לכאן. 

היום השישי היה פתוח לשינויים. ברחנו מוקדם יחסית מהכפר וליד הפנסיון מצאנו את השלט הראשון בדרך הליקית שהראה על מקומות שקיימים בפועל. אחד הדברים המעניינים בשילוט של הדרך הליקית זה שכל מראי המקום מצביעים על אתרים היסטוריים של ליקיה העתיקה ולא על ישובים שקיימים בפועל. מבירור שערכתי עולה שמשרד התרבות הטורקי רואה בשביל אמצעי להחייאת ליקיה ההיסטורית ולכן הוא דרש שהשלטים יציינו שמות של ישובים חשובים שהיו קיימים בעבר וברובם אינם קיימים יותר. כך יוצא שרוב סימון השביל, לא עוזר להתמצאות משום שהשמות על השלטים לא מופיעים במפות. השלט בכפר בל היה יוצא דופן משום שהעיירות גיי וסידימה עדיין קיימות. הלכנו בנוחות דרומה לאורך הרכס וחצינו אותו בנקודות גובה למערב עם גלישה לגובה הים. די מהר הגענו למלון פטארה המשובח שם התכוונו לישון לפי התכנון. המלון, משום מה, היה סגור וגם השעה היתה מוקדמת מדי לעצירה. החלטנו להמשיך עוד כשעתיים עד לחוף פידנאי (Pydnai) ולישון באחד הפנסיונים שבמקום. זאת היתה הליכת כביש ברובה עם נוף ימי יפה. חלפנו על פני לשון יבשה ואחרי קצת עתיקות וקטע ביצתי קצר, חצינו גשר והגענו למסעדה שיושבת ממש על החוף. כאן היתה לנו נקודת החלטה נוספת. יכולנו לישון באוהלים מחוממים על החוף ולהתקלח במקלחת חוף קרה ויכולנו לנסות לארגן מונית ולנסוע לעיר הנופש קלקן על שלל מלונותיה ומסעדותיה. הלילה הקשה בבל שיכנע אותנו ללכת על התנאים הטובים של קלקן ולדלג על קטע יומי ארוך שתוכנן למחרת. הבעיה היתה למצוא מונית במקום הנידח הזה. בעיה אמרנו? לא בטורקיה. שאלנו את בעל המסעדה אם יש מונית בסביבה ותוך חמש שניות הוא סידר לנו מונית מאולתרת שתיקח אותנו למחוז חפצינו. כל כך שמחנו על ההתפתחות המהירה שלא עצרנו אפילו לרגע להתמקח על המחיר (80 לירות, שזה בערך משכורת שבועית), מה שהדהים את בעל המסעדה ועוד יותר את בעל הרכב. אחרי שראינו את ה"מונית" היה התור שלנו להיות נדהמים. ה USB שהיה דחוף במערכת השמע, היה החלק הכי חדש ובעל ערך ברכב. נהג המונית כל כך התרגש מהכסף שנפל עליו מהשמיים, שהוא פחד לנסוע עם כל כך הרבה מזומנים ועבר בבית למסור לאשתו את הכסף. אחרי 45 דקות נסיעה, בדרכים לא דרכים, הגענו איכשהו לקלקן ולמלון משובח עם בריכה חצי אולימפית. בדרך עוד היינו צריכים קצת לדחוף את המונית בעליות אבל בסוף הגענו ותוך דקות, עם קוקטייל בבריכה, שכחנו את הטראומה של פנסיון קיליץ מאמש.

 

המסגד של בל - החלק הכי יפה בכפר

 

השלט שליד המסגד של בל. בין הבודדים שכתובים עליו שמות של ישובים הקיימים בפועל ומופיעים במפה 

 

 לשון יבשה בדרך לחוף פידנאי

 

המסעדה בחוף פידנאי. מה שיש בתפריט זה מה שיש בתמונות על הקיר

 

 

זאת ה"מונית" שלקחה אותנו מחוף פידנאי לקלקן. היא עברה טסט לפני 50 שנה בערך וזה שהיא נוסעת זה לא פחות מנס מכני

 

אל השלווה והנחלה. הבריכה במלון בקלקן

 

 

 

יום 07 - הליכה הפוכה מ Kalkan ל Patara
ביום השביעי רצינו להשלים חלק מהקטע שעליו דילגנו אתמול. התכנית שלנו היתה להשאיר את רוב הציוד במלון וללכת רק עם מים וקצת אוכל בתרמיל. רצינו ללכת מקלקן צפונה דרך פאטארה ולחזור משם בטרמפ. סה"כ 20-22 ק"מ. עדיין לא סידרתי את קובץ הגיפיאס ולכן הלכנו לפי הסימונים. זה היה טוב לשני הק"מ הראשונים ואז השביל נכנס לשכונה חדשה ושם נעלמו הסימונים. אחרי שעה של שוטטות בשכונה עצר אותנו איזה מקומי והצביע למעלה במעלה הגבעה תוך שהוא ממלמל "ליקיה יולו". בקיצור, התברר שבולזודר הוריד כף ולקח את סימון הפניה ימינה מתוך השכונה החדשה. לא היה לנו שום סיכוי לנחש את זה בלי עזרה ובלי מפה טופוגרפית טובה. אחרי שעלינו מחדש על השביל גילינו שמצב התחזוקה בכיוון פאטארה שואף לאפס. כאן בא לידי ביטוי החוסר במשאבים של מתכנני השביל. כאשר התוואי הופך למצוקי ואין כסף לפרוץ בסלעים תוואי חדש, מתחילים לזגזג בין הסלעים עם סימונים למעלה ולמטה כדי לעקוף קטעים קשים. גם היה לנו ברור שלא עשו בשנה החולפת שום גיזום ופינוי לציר. הקוצים האיומים כיסו את רוב המסלול והם חדרו בקלות דרך הבגדים וגרמו לדימומים. נוסיף על כך את מזג האוויר שהתחמם ועם טמפרטורות מעל 30 מעלות כל העסק הפך למתיש ביותר. לקח לנו כמעט שעתיים ללכת קטע של 4 ק"מ דרך הקוצים ועל הבולדרים. בסופו של דבר חתכנו את כביש העפר לפאטארה וישר ירדנו לחוף רחצה מסודר עם קיוסק, שירותים וברזיות. אחרי רחצה ארוכה ונפלאה החלטנו לוותר על ההגעה לפאטארה ולחזור ברגל כמה שיותר מהר למלון. רק התחלנו ללכת ועצרה לידינו מכונית שכורה של זוג גרמני. הם רצו לדעת אם יעזור לנו טרמפ לקלקן ואחרי התלבטות של אפס שניות היינו בדרכנו למרכז העיר. כשהזוג הגרמני הוריד אותנו בעיר, הם דחו בנימוס הזמנה שלנו לבירה ורגע לפני שפנו לדרכם שחרר הגבר משפט הזוי ומיותר לאוויר: "אנחנו גרמנים... תזכרו את זה!

בסופו של דבר, היום הזה הרגיש הרבה יותר ארוך ממה שהוא היה. הלכנו בסך הכל 12 ק"מ וזה הרגיש כמו 20+. בערב שוב הסתובבנו בדאונטאון קלקן והרגשנו שאנחנו באירופה. בקלקן כמעט שלא גרים טורקים כי את רוב הנדל"ן רכשו הבריטים. זה לא צחוק. 85% מהאוכלוסיה היא בריטית, עוד 10% גרמנית ורק 5% מקומית. סיכמנו את הלילה השני שלנו בקלקן במסעדת דגים מצוינת עליה קיבלנו המלצה במלון.


 

תצפית על קלקן

 

 

שייט גולטים. מראה תיירותי שכיח לאורך הריביירה הטורקית

 

 

מתייסרים בין הקוצים והדרדרים

 

 


הליכת בולדרים לאורך החוף

 

 

פינת גן עדן בדרך לפאטארה

 

 

יום 08 - מעיר הנופש Kalkan לעיירה Saribelen 
היום הזה היה סיוט. אחרי ארוחת הערב של אתמול, חיברתי את הגיפיאס למחשב בלובי המלון וחילקתי את קובץ ה GPX של כל המסלול לקטעים בני יומיים. זה החזיר לנו את יכולות הניווט ופתר אותנו מהצורך לעקוב באדיקות אחרי סימוני שביל בעייתיים. יצאנו מאוחר מקלקן, במזג אוויר לוהט. השביל נע לאורך הכביש הראשי של העיר ואז הסימונים המשיכו ישר בעוד סימוני הגיפיאס פנו שמאלה. זאת היתה נקודת החלטה קריטית. האם לסמוך על תוואי הגיפיאס החדש ששלחה לנו קייט (והתחייבה שהוא מעודכן פיקס), או לוותר שוב (והפעם מתוך בחירה) על ניווט גיפיאס וללכת רק לפי הסימונים בשטח? החלטנו לסמוך על הגיפיאס וזה הוביל אותנו היטב מחוץ לעיר אבל הכניס אותנו לטיפוס נוראי על מצוק לא יציב. באמצע הטיפוס המזעזע, קיבלנו החלטה פזיזה להמשיך ולטפס, אפילו שהיה ברור שאין אפשרות שהשביל עובר בסביבה ולא משנה מה מראה הגיפיאס. ההחלטה להמשיך בטיפוס היא דוגמה טובה להחלטות גרועות שנלקחות מתוך תסכול. אתה יודע שטפסת די הרבה ואתה יכול לראות את הסוף, או לפחות נדמה לך שהסוף קרוב. האם לחזור אחורה ולחפש נתיב בטוח יותר או להמשיך לטפס, עם הראש בקיר, ולקוות לצאת מזה? משמעות החזרה די ברורה - זה לזרוק לפח את כל העבודה שכבר הושקעה בטיפוס ולהוסיף לכך את הירידה הלא בטוחה ואת הטיפוס החלופי העתידי. מבחינה אנרגטית ופסיכולוגית, שווה לנו ללא ספק להמשיך לטפס ולקוות לטוב. זאת תהיה בחירת הרוב וזה הימור קל מתוך עצלנות - הדפוס הידוע שמוביל לאסונות. כמובן שהמשכנו לטפס. זה ברור לא? מי אנחנו, שקצת סלעים רופפים בגודל משאית ומצוק לא מסומן ירתיעו אותנו? על שטויות מקבלים צל"ש ועל נסיגה אלגנטית, בשיקול דעת, מקבלים טר"ש. כשההימור מצליח זה מרגיש נפלא וכשהוא נכשל זה לרוב כבר לא הבעיה שלנו. אז ההימור שלנו הצליח. קצת מכות יבשות וחופן שריטות מדממות והגענו למטע זייתים שטוח, ממנו יצא שביל בכיוון הכללי הנכון. סימון הגיפיאס המשיך, משום מה, ללכת בתוך מטע הזייתים, במקום על השביל ולנו זה כבר היה ברור שקייט וחבורתה ישבו על מפות גוגל ארץ והעבירו תוואי חלופי על המפה, מבלי לטרוח לבדוק בשטח אם הוא בכלל אפשרי. אנחנו הלכנו כשעה על השביל המסודר ואז פגשנו את השביל המקורי, מגיע מצד מערב על דרך מסודרת ומסומנת להפליא. תודה קייט. מהנקודה הזאת התחיל טיפוס של 700 מטר בסרפנטינות, שהוביל אותנו לרמה מישורית ובמרכזה הכפר Bezirgan. זה כפר נופש לעשירי קלקן שמעוניינים להימלט מהקיץ הלוהט בעיר החוף, לקרירות הנעימה בגובה 1000מ'. רוב הכפר היה נטוש לקראת החורף ושמחנו לגלות שהאיזור כולו מתאפיין במטעי תפוחים, חבושים ורימונים. אחרי חגיגת מתיקות קסומה, חצינו את רמת בזירגן והתחלנו בטיפוס נוסף לכיוון הכביש הראשי. גם כאן סימוני הגיפיאס לא חפפו את הסימונים בשטח אבל הלכנו רק לפי הסימונים בשטח. בנקודת שיא הגובה, חצה השביל את הכביש הראשי ונכנס לתוך סבך. שוב קיבלנו החלטה גרועה לעקוב אחרי הסימונים בתוך הסבך. ככל שהתקדמנו, כך הפכה התנועה לפחות אפשרית. למעשה, רוב השביל היה מכוסה בצמחייה דוקרנית כלשהי. בקטע הזה לא נעשתה תחזוקת שביל במשך שנים רבות ואין על כך שום אזהרה בספר. קצת הליכה על הכביש הראשי היתה יכולה לחסוך לנו את הסיוט של הסבך במקום לעבור דרכו כמו מטומטמים. נדמה שהיום אנחנו לא היינו מסוגלים לקבל אף החלטה נכונה. בסוף זה נגמר... איך לא. הפכנו קהים לדקירות הקוצים ופשוט עברנו דרכם בכוח והגענו לכביש המוליך לעיירה סריבלן. בנקודה מסוימת על הכביש, היינו אמורים לפנות ימינה ולהגיע לקבוצת פנסיונים אופציונליים ללינה. אנחנו בכלל לא שמנו לב לפניה והמשכנו על הכביש עם הסימונים, עד שהגענו לבית ספר במרכז הכפר ומולו ראינו פנסיון בשם "עצירה" (Pause). המקום נראה חדש ומטופח והוא לא היה כלול בספר השביל. הסתבר שמדובר בזוג שחזר משהות ארוכה בגרמניה ופתח אכסניה חדשה בכפר. הבחורה (ג'נין) היא גרמניה שהכירה את בעלה הטורקי בזמן שעבד כמהנדס בגרמניה. הם התחתנו והוא שכנע אותה לחזור לכפר הולדתו. הפנסיון היה חדש לגמרי וכולו פרקט עץ טבעי מבפנים, מיטות נוחות ומצעי כותנה משובחים. זה פנסיון של 10 כוכבים ביחס לממוצע בכפרים. והמחיר? בדיחה... 60 לירות לחצי פנסיון במקום הסטנדרט הכפרי של 50 לירות, כולל ארוחת ערב מפוארת לאור נרות על הגג. איזה מקום מדהים!                     

 

 פנסיון Pause בעיירה סריבלן

 

ג'נין ובעלה בעלי הפנסיון

 

 

יום 09 - מהעיירה Saribelen לעיירה Gökçeören (מבטאים: גוּק-צֶ'ה-אוּרֵן)
זה היה יום הליכה נהדר. מסלול יפה וברור, בלי קוצים ועם התאמה די טובה בין הגיפיאס לסימונים בשטח. היום גם נתקלנו בצוות שמסמן את השביל וקיבלנו מהם קצת תשובות בנוגע לתחזוקת השביל ואי ההתאמות שמצאנו. זה היה צוות מתנדבים אנגלי שמנה שני גברים ובחורה והיה מצויד רק בפחיות צבע ומברשות. זה הצוות שמתחזק חצי מהשביל! פחיות צבע ומברשות!!. שאלנו אותם לגבי הקטעים שמכוסים בקוצים. אמרו לנו שאין כוח אדם לקצוץ ולפנות את המסלול. אז מה הפיתרון שלהם? הם מסיטים קטעים בעייתיים לתוואי פחות קוצני. זאת הסיבה שהם באו הפעם. ומה לגבי עדכון קבצי הגיפיאס בהסטות שהם עושים? זה לא התפקיד שלהם. הם רק מחדשים סימונים ישנים ויוצרים מעקפים לנקודות בעייתיות. אוקי. ומה לגבי מחיקת התוואי הישן, שלא יהיה כפל מסלולים? גם זה לא התפקיד שלהם. שאלנו אם יש בכלל מי שמנסר ומקצץ מפגעים? התשובה שלהם היתה שלא השנה, כי אין מספיק מתנדבים. בקיצור, מהחברה האלה לא תצמח הישועה. השביל זקוק בדחיפות לכוח אדם נוסף שיעשה מקצה שיפורים. קשה, עד בלתי אפשרי, לתחזק מאנגליה שביל ארוך בטורקיה בלי עזרה מהרשויות המקומיות. בחזרה להליכה של היום, סה"כ 5 שעות הליכה ברוטו במזג אוויר בהיר ומושלם. כשהגענו לפאתי העיירה גוקצאורן, המתין לנו ברכב מר חוסין ילמז, הבעלים של הפנסיון היחיד בעיירה. הוא כנראה קיבל עדכונים שאנחנו בדרך ולא רצה לפספס אותנו. מעולם לא נתקלנו בבעל פנסיון שכל כך משתדל לרצות את לקוחותיו. הברנש הזה פשוט כירכר סביבינו כשכולו אחוז התרגשות. ארוחת הערב בפנסיון (הדי עלוב, חייבים לציין) היתה אחד האירועים המביכים בטיול. הושיבו אותנו בסלון המשפחתי ונעצו עיניים בכל ביס שלקחנו. אחת המנות היתה כבד עיזים מטוגן בשמן עמוק עם בצל. המנה הזאת קצת הסריחה והבשר היה חרוך, צמיגי ובלתי אכיל. לרוע המזל, זאת היתה מנת הדגל של הערב, כי בפנסיונים הנידחים לא מגישים כמעט אף פעם מנות בשריות בגלל המחיר. אותנו, לצערינו, החליטו הילמזים לפנק במנה אריסטוקרטית נדירה וכל המשפחה התעניינה לדעת אם היא ערבה לחיכנו. לא פלא שהלכנו לישון, אותו ערב, עם אפים באורך חצי מטר.

 

 

תחזוקת שביל אנגלית

 

 

חיים שבוקעים מסלע

 

 

נקודת תצפית

 

 

נוף טיפוסי לדרך הליקית באזור הכפרי

 

 

אין כפר או עיירה בלי נקודת מים ציבורית

 

 

חוסין ילמז ובנו (שנפצע במשחק כדורגל)
  

 

 

יום 10 - מהעיירה Gökçeören לעיירה Çukurbag (מבטאים: צ'וּקוּרבָּה)
יום יחסית ארוך. מהפנסיון של חוסין, הוביל אותנו הגיפיאס (בלי סימונים בשטח) עד למפגש עם דרך עפר. הלכנו על הדרך כמעט 10 ק"מ ואז התחיל טיפוס ארוך שהיה בקושי מסומן. בשיא הגובה היה מבנה ואחריו פגשנו עדר סוסים. בסופו של דבר הגענו לחורבות העיר העתיקה פלוס (Phellos) ומשם בירידה כל הדרך לעיירה לצ'וקורבה ולפנסיון של דדה שנמצא קצת אחרי המסגד. דדה הוא פנסיונר בשנות ה 80 לחייו. דובר גרמנית שוטפת מעבודה ממושכת בגרמניה. חי טוב. נשוי לפרגית צעירה שמתייחסת אליו כמו לשייח' סעודי. הפנסיון שלו חמים ואוריינטלי אבל אין שם מקלחת ושירותי אורחים בנפרד. יש רק את המקלחת והשירותים של דדה עצמו ולכן זה מרגיש נורא מוזר להתקלח ולעשות שם צרכים, כשציוד הרחצה שלו מפוזר והכפכפים והחלוק שלו תלויים על קולבים. החדירה הזאת לפרטיות מרגישה לא טוב, במיוחד להייקרים מסריחים מיום הליכה ארוך.

    

 

עדר סוסים שועט

 

 

עתיקות פלוס

 

 

יום 11 - מהעיירה Çukurbag לעיר הנופש Kas (מבטאים: Cash)
יום קצר מאוד וקל מאוד. כמעט יום מנוחה. הלכנו שעתיים על דרך גיפים שטוחה עד לנקודת תצפית מופלאה על העיר קאש ומשם עוד 20 דקות ירידה קצת תלולה. בדרך הצטרף אלינו כלב קוקר ספניאל חמוד ולא עזב אותנו עד שנבלענו לו באחד המלונות בעיר. מכל המקומות הקסומים בהם היינו עד כה במסלול, זה המקום שהייתי רוצה לחזור אליו לנופש של שבוע. העיר קאש היא שלמות מופתית של עיר חוף. היא גם קטנה, גם נקיה וגם מאורגנת בדקדקנות לכל צורך תיירותי. יש בה טיילת רומנטית. מלונות בוטיק קטנים, פאבים, בזאר, מופעי רחוב, מסעדות מעולות והיא לא עמוסה וגדושה כמו ערי חוף אחרות.

 

 

בדרך לעיר הנופש קאש

 

 

תצפית על העיר

 

 

העיר קאש היא עיר מאוד חילונית. יש המון טורקיות צעירות בחוטיני. קאש מייצגת את טורקיה הליברלית

 

 

מתענוגות העיר

 

 

מבט צד על חוף הרחצה הסלעי. באופן לא צפוי, המים היו נורא קרים לרחצה אפילו שבחוץ להט 

 

 

 

יום 12 - מעיר הנופש Kas למסעדת החוף של עוז ב Fakdere
המסלול מקאש דרומה נע, רוב הזמן, בצמוד לקו החוף עם הרבה אופציות רחצה. מזג האוויר החם (31) פעל בעיקר לטובת הרחצה והרבה פחות לטובת ההליכה. הזענו מכל נקב. כשעה אחרי קאש, השביל יורד לאתר נופש ססגוני בשם Limanağzı שיש בו אווירת חופש טובה בסטייל היפי. לאורך רצועת חוף ארוכה פרוסות בקתות קש עם ברמנים משוגעים ומוזיקה קצבית. זה מקום טוב לצעירים שוחרי ריגושים ופורקנים. אנחנו עצרנו שם לפחית קולה ומיד המשכנו ללכת משום שהביקור בקאש הפך את המקום הזה למיותר מבחינתנו. אחרי לימנזי, השביל מתרחק מהים בטיפוס רק כדי לחזור אל החוף אחרי כמה ק"מ. מהנקודה הזאת פוגשים כל הזמן ספינות נופש (גולטים ויאכטות) שיוצאות מקאש בדרכן דרומה לאורך החוף. בספר השביל כתוב שנקודת הלינה אחרי לימנאזי היא רק בכפר Boğazcık, מרחק הליכה משמעותי למדי, אלא שמטיילים שפגשנו, עדכנו אותנו שיש באמצע גם מסעדה ובית הארחה במקום שנקרא פאקדר. לנו זה התאים כי ממש סבלנו בשרב הנורא ששרר באזור וכשהגענו למקום ידענו שהוא הנכון עבורנו, ללא תלות במזג האוויר. בעל המקום, בחור חביב בשם עוז (Oz), היה נשוי לבחורה אנגליה וגר אתה תקופה ארוכה בלונדון (בלי ילדים). אחרי הגירושים (מהבדלים תרבותיים שלא ניתנים לגישור), הוא החליט לחזור לכפר הולדתו ולהגשים את חלום חייו כבעל מסעדה ופנסיון על החוף. עוז הוא אדם עם חלומות גדולים ואמצעים פיננסים קטנים. הוא רכש רצועת חוף קטנה ודבר ראשון בנה מזח על מנת לאפשר עגינה ליאכטות ולגולטים וירידה יבשה ונוחה לחוף. בשלב השני הוא בנה מסעדה (הכל בעשר אצבעות) ולאט לאט השתמש בהכנסות הצנועות לבניית חדרי אירוח ומקלחות. יש לו שאיפות אדירות להפוך את המקום לנמל תיירותי שיקי שימשוך את כל התנועה הימית שחולפת בסביבה. אין מה לדבר, עוז הוא יזם בנפשו ואני צופה גדולות לכפר הנופש הקטן שהוא בנה. 

 

 

יאכטות עוגנות ליד חוף Limanağzı  

 

חוף Limanağzı - צ'ייסרים כיד המלך וריקודים אל תוך הלילה

 

 

החוף של עוז

 

בתי הארחה בחוף של עוז

 

 

שקיעה בחוף עוז

 

 

יום 13 - מהחוף של עוז ב Fakdere לעיירה Boğazcık
החום ממשיך להכות. זה כבר יום שלישי רצוף עם טמפ' מעל 30 מעלות. הקטע הזה של השביל הוא המשך ישיר של הליכת החוף מאתמול עם המון אופציות רחצה. נקודת הרחצה הטובה ביותר נמצאת מתחת למבנה לא חוקי שנהרס. השביל עושה שם מעקף מיוחד על מנת לאפשר רחצה בלגונה יפה. זאת גם נקודת עצירה מעולה ליאכטות שמחפשות פינה רומנטית שקטה. מי שהביא משקפת צלילה יהנה מאוד מהעולם התת מימי. דגים צבעוניים וריף אלמוגים קטן. ממש פינה קסומה. המשך השביל הוא עוד מאותו דבר. ים ועוד ים ועוד ים. בסופו של דבר מתחילים לטפס לכיוון עמוד רומי לבן ואחר כך עוברים דרך חוות עיזים קטנה ועולים על דרך כורכר שמובילה לעיירה בוגזציק ולפנסיון של עלי. בחוכמה שבדיעבד הייתי ממליץ לכולם להמשיך עוד שעה וחצי במגמת ירידה קלה ולישון במקום מגניב שנקרא "הבית הסגול" שרחוק חצי ק"מ מהחוף. הפנסיון של עלי יקר ב 50% מכל הפנסיונים האחרים במסלול וממש ללא שום הצדקה. סתם חור עם תנאים בינוניים ואוכל סטנדרטי מינוס. הסיבה היחידה שאנשים מגיעים למקום הזה היא בגלל שזאת חלוקת הימים במדריך של קייט. זוג גרמני שהלך איתנו והשתמש במדריך גרמני של השביל, המשיך לבית הסגול ולא עצר אצל עלי.     

 

מבנה לא חוקי שנהרס. מצד ימין של המבנה יש ירידה ללגונה קסומה 

 

 

זה לא פוטושופ. ככה בדיוק נראה גוון המים

 

הפנסיון של עלי. הכי יקר בשביל - 75 לירות לאדם בחצי פנסיון. גנבים הצילו!

 

ואלה תנאי הלינה בפנסיון של עלי - מזרנים על הריצפה וסדינים שכובסו בעונה הקודמת

 

 

יום 14 - מהעיירה Boğazcık לעיירת הנופש Uçagiz
השרב עדיין נמשך. זה אוקטובר שמרגיש כמו אוגוסט. קטע ההליכה של היום הוא אחד היפים במסלול, אלא ששוב מדובר בהליכת חוף ויש כבר קצת תחושת מיצוי של הנוף החופי. למעשה מהעיר קאש, רוב ההליכה היא בצמוד לחוף ונורא חם בגובה פני הים! אם בגובה 600מ' יש רוח נעימה וטמפרטורה סבירה של 25 מעלות בערך, הרי שבגובה פני הים יש מעל 30 מעלות עם לחות כבדה וכמעט בלי רוח. זה מה שנקרא - עומס חום. אחרי שלושה ימים כאלה, הגוף כבר מרגיש תשוש מהחום ויש גבול למספר הפעמים שאפשר להתרחץ בים על מנת להתקרר. כל רחצה כזאת גוררת הפסקה ארוכה וצריך לזכור שהשביל לא קל להליכה. יש התמודדות גם עם קוצים וגם עם סלעים. בקיצור, קצת נשבר ה*ין בשלב הזה. אבל למרות הקיטורים, זה יום הליכה יפה באופן אובייקטיבי. מהפנסיון של עלי ועד לבית הסגול, ההליכה נוחה, דרך מטעי זית ודרכי גיפים. מהבית הסגול ממשיכים בנוחות למסעדה שיושבת ממש על החוף. הסימונים בדרך מתפצלים לשניים. הדרך הליקית היא הדרך שמסומנת מצד שמאל בעוד שלסימונים בצד ימין אחראית המסעדה על החוף. זאת הפעם הראשונה שנפל לנו האסימון לכך שהמקומיים מושכים את סימוני השביל אל הפנסיונים והמסעדות שלהם ויוצרים מעקפים שלא מעודכנים בספר, במפות או בגיפיאס. אפשר להבין את ההיגיון של המקומיים. פנסיונים ומסעדות נפתחים שם כמו פטריות ואילו סימון שביל חדש עושים בערך פעם בחמש שנים. בלי פיקוח של גוף טורקי מסודר, אין מניעה מכל מקומי לצבוע סימוני שביל כאוות נפשו. אם יש מי שהשביל מציק לו, הוא יכול לקחת פח צבע ולהסיט את השביל מסביבת מגוריו ואיש לא יוכל לבוא אליו בטענות. זה יכול להיות ההסבר להרבה מעקפים מוזרים שעשינו עם השביל בניגוד למה שהראה הגיפיאס. כך יצא שההסטה של השביל למסעדת החוף דרשה לחזור חזרה חצי ק"מ על מנת לחבור לסימון הנכון של הדרך הליקית. הגיפיאס הראה בכלל על כיוון אחר שעושה חיתוך דרך גבעה קוצנית. אנחנו החלטנו ללכת עם הגיפיאס ובהתחלה היה שביל נוח להליכה עד שבאמצע הטיפוס הוא נגמר. כמובן שהעדפנו להמשיך ישר דרך הקוצים ולא לחזור חזרה את כל מה שטיפסנו וככה התברברנו כשעה בתוך קוצים איומים ובחום מטריף את הדעת, עד שהצלחנו לחבור לדרך הליקית. בזמן שבזבזנו על התקדמות של חצי ק"מ בתוך הקוצים, יכולנו לחזור, הלוך ושוב למסעדת החוף לפחות פעמים. מדוע הגיפיאס התעקש לקחת אותנו בדרך שלא נפרצה עד הסוף? לצוות של קייט הפתרונות. שאר ההליכה חולפת על פני עתיקות ורצועות חוף קסומות. בסופו של דבר מגיעים לעיר הנופש Uçagiz, שהיא למעשה כפר דייגים גדול שהוסב לעיר נופש. המקום נורא תיירותי משום שכל התנועה הימית מקאש עוצרת שם. עשרות פנסיונים ומסעדות בנויות לאורך החוף. אנחנו בחרנו בפנסיון קוקובה שהיה בסדר גמור אך יש טובים ממנו. ארוחת דגים על המים סגרה יום יפה למרות החום והבירבור דרך הקוצים.

 

 

אחת מרצועות החוף היפות בדרך לעיר הנופש אוצ'גיז. לא היה אחד בחוף שלא הציע לנו להתכבד במשקה או במאכל

 

 

תצפית, בשעת שפל, על היאכטה הראשונה שעוגנת בנמל אוצ'גיז

 

 

נמל אוצ'גיז

 

 

 

יום 15 - מעיירת הנופש Uçagiz לעיר Demre
יום ההליכה האחרון שלנו היה כמעט כולו חופי מלבד קטע קטן של מעבר מחוף לחוף דרך קטע פלאטו עם מצודה הרוסה על גבעה. התחנה הראשונה לעצירה אחרי העיר היא הכפר Simena שם יש גם פנסיון ומסעדה שקטים למי שהעיר אוצ'יגז קצת רועשת מדי. בסימנה יש גם בית קברות גדול עם ברזיות מים קרים. קצת אחרי הכפר נמצא קטע הפלאטו עם המצודה ואחריו מגיעים לבר פיראטים חינני שמתאים מאוד להפסקת בוהריים. שאר ההליכה, היא במודל החופי של הימים האחרונים. אמנם יפה, אבל כבר שבענו ממנה. בסופו של דבר, אחרי הליכה ארוכה, חוצים גשר עץ רעוע ויורדים לרצועת חוף חולית עצומה (חוף Limani) שבקצהו הרחוק יש מסעדות וחניון אוטובוסים. מנקודה זאת הולכים עוד 5 ק"מ על הכביש הראשי לתוך העיר הגדולה דמרה שבה יש מבחר אופציות לינה והאכלה.

 

 

שטח הפלאטו והמצודה

 

 

מזח העגינה של בר הפיראטים. אפשר להגיע לכאן מאוצ'יגז בסירה של הבר

 

 

צילום מהגשר שיורד אל חוף לימאני. המקום נראה כמו נווה מדבר אך העיר הגדולה דמרה נמצאת במרחק קצר מכאן

 

 

יום 16 - אוטובוס מהעיר Demre ל Antalya וטיסה חזרה לארץ

התכנית המקורית שלנו היתה לסיים בפיניקי, מרחק יום הליכה נוסף מדמרה, אלא שקצב ההתקדמות האיטי שלנו קיצץ יומיים מהתכנון המקורי (על יום אחד דילגנו במונית המאולתרת מפידנאי לקלקן). ההגעה מדמרה לאנטליה היא מאוד נוחה. יש בלי סוף אוטובוסים ומוניות שירות על הקו ומשך הנסיעה הוא בין 2-3 שעות. מי שמתכנן לעשות קניות דיוטי-פרי בכסף הטורקי שנותר לו, שידע שכל המוצרים נמכרים באירו ויחס ההמרה שנותנות החנויות הוא נמוך באופן שערורייתי (בערך 30% פחות משער החליפין הרגיל) 

 

 

נערך ע"י משתמש יום שישי 01 מרץ 2019 02:10:31(UTC)  | סיבה: לא צויינה

thanks 3 תודות למשתמש אמנון לנגי על הודעה מועילה זו.
io_travel ב 07/01/2015(UTC), ישר.א ב 07/01/2015(UTC), amitshay ב 07/01/2015(UTC)
אמנון לנגי  
#29 נשלח : יום רביעי 07 ינואר 2015 14:01:42(UTC)
אמנון לנגי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: מנהל כללי
הצטרף: 27/02/2003(UTC)
הודעות: 3,862
גבר
ישראל
מיקום: ירקונה

תודות: 882 פעמים
קיבל תודה: 804 פעמים ב 602 הודעות

דגשים לדרך הליקית

 

במה בדיוק מדובר
הדרך הליקית היא דרך שמשורטטת בין עתיקות ליקיה ההיסטורית. מי שסרקופגים מעוטרים וחורבות מסוגננות הם הגליק הגדול שלו, ירווה המון נחת. מי שפחות מתחבר לאבנים ביזנטיות ומבנים הלניסטיים הרוסים, יפנה את תשומת ליבו לנוף המיוחד ויתקשה להתעלם מהאווירה ההיסטורית שהוא משרה. יש בדרך הליקית שזירה מרתקת בין הישן לחדש. מעברים חדים מכפרים נאיביים של רועי צאן לעיירות חוף תיירותיות קסומות. לא מוצאים שם את הריזורטים המפוארים "הכל כלול" של אנטליה. המגמה היא בוטיקית ושיקית עם נופך הרבה פחות צעקני. זאת טורקיה שאינה מוכרת לתייר הישראלי אך מאוד פופולרית בקרב הבריטים והגרמנים. 

 

דרך גובה או שביל חוף?
יש פגם מובנה בדרך הליקית, כשבוחנים אותה כשביל הליכה רציף ארוך. היא מרושתת לכל אורכה במלונות ופנסיונים אך כוללת גם שני מקטעים שמחייבים לינת שטח באוהל. זה כמובן אבסורד. מי ירצה לסחוב אוהל, מזרן ושק"ש על הגב במשך חודש רק עבור שתי לינות שטח? מאידך גיסא, מדוע ירצה מישהו לישון כל המסלול באוהל כשהלינה הממוצעת עולה 80 ₪ בחצי פנסיון?. אי לכך, זה רק למראית עין שהשביל מטפס בשתי נקודות, רחוקות זו מזו, לגבהים הסמוכים ל 2000מ'. בפועל, שני המקטעים האלה זמינים רק לבעלי ציוד לינה בשטח, שעה שרוב המטיילים מדלגים עליהם במעקפים מסומנים. זה מותיר את הדרך הליקית, כשביל הליכה נמוך שלא חוצה את רף אלף המטרים. לגובה הנמוך יש השלכות הנוגעות לביגוד ולמוכנות הגופנית הנדרשת.

 

תכנון הליכה ראשוני
את התכנון של הדרך הליקית טוב להתחיל בשני אתרים. האתר הרשמי של השביל (שמתעדכן כל הזמן) ואתר Wikitravel שמכיל אינפורמציה מועילה .

 

ספר השביל
אנחנו קנינו את ספר השביל בחנות המקוונת באתר הרשמי. לטעמי זה אחד המדריכים הגרועים שיצא לי לקרוא בחיי. הוא ממש חסר משמעות. אוויר. אין בו שום אינפורמציה נוספת על מה שיש באינטרנט. תיאור הדרך של כל קטע בכלל לא מאפשר ללכת לפיו והחלוקה לימים היא לא החלוקה האופטימלית. כל זה מבלי להרחיב על השגיאות הקשות שמופיעות כמעט בכל עמוד במהדורה החדשה של 2014. ניכר לעין בכל דף שנעשה מאמץ אדיר להוזיל את עלות ההפקה של המדריך. הסיבה היחידה שמצדיקה לדעתי את רכישתו היא כאקט הבעת תמיכה במאמצים של קייט. בקיצור - כתרומה.     

  

הטמפרטורות
הלכנו בסוף ספטמבר ותחילת אוקטובר. בימים הראשונים, כשהשביל נע בגובה 500-700מ', היה חמים במהלך היום ודי קר בלילה. לא קור מקפיא עצמות אלא רק צינה שדורשת פליז קל. בגובה פני הים הסיפור אחר לגמרי. הלילות נעימים אך הימים לוהטים. אנחנו פגשנו טמפרטורות מעל 30 מעלות במשך כל השבוע הראשון של אוקטובר. יכול להיות שזה היה אירוע יוצא דופן, אך להערכתי זה די שכיח. יתכן והגיזרה הזאת של דרום טורקיה מושפעת מרמה דומה לזאת שרוכבת על ישראל במשך האביב והקיץ ומונעת ירידת משקעים.  

 

מים
זאת ממש לא בעיה. לא היה אף קטע שבו נדרשנו לסחוב יותר משני ליטר מים. לרוב היה מספיק ליטר אחד. בכל כפר יש ברזיה ציבורית שצמודה למסגד וברוב הכפרים יש יותר ממסגד אחד. אפשר גם למלא מים מבארות ונחלים אך זה לא מומלץ וממש לא דרוש. קטעי ההליכה ה"יבשים" בין נקודות מים בטוחות (ברזיות, בתי קפה, מכולות וכו') אינם משמעותיים. יכול להיות קטע של 10-15 ק"מ בלי מים ואז צריך לסחוב 2 ליטר כאשר ממש חם. לאורך החוף יש המון נקודות מכירה של משקאות, כך שבהליכות החוף אין בעיה של מים.  

 

לינה
הלינה היא, כאמור בפנסיונים ומלונות. חלק ניכר מהמקומות מופיע באתר השביל אך יש בפועל הרבה יותר אופציות והן מתרבות כל הזמן. אין צורך להזמין מראש בטלפון אף פנסיון או מלון וגם אין הרבה טעם כי הם לא מדברים אנגלית. מי שמזמין מראש מלונות באתרים גדולים כמו בוקינג קום, צפוי להפסיד כסף משום שתמיד ניתן לקבל מחיר משמעותית יותר זול במלון עצמו. בחלק מהמקרים, כבר המחיר הראשוני שיוצע לכם במלון יהיה יותר זול ואם הוא לא, אז התמקחות קלה תשיג את המטרה. שימו לב שההבדלים עשויים להיות גדולים. הפער בין המחיר שמקבלים בדלפק המלון לבין הזמנה מראש שנעשית דרך אתר גדול או אפילו דרך אתר המלון עצמו!! עשוי להגיע ל 30%, לכן אל תזמינו מלונות מראש.

 

שפה
תשכחו מאנגלית בכפרים ותיזכרו בה בערי החוף. הכפריים לא מדברים אנגלית - נקודה. זה, אגב, לא מפריע להם בכלל לתקשר. הם ידברו אתכם בטורקית שוטפת וישלימו את פערי ההבנה בעזרת תנועות ידיים. אחרי כמה ימים כבר לומדים כמה מילים בסיסיות בטורקית שאותם מחייב הנימוס המינימלי. האוכלוסיה בכפרים היא מאוד ידידותית. לפעמים זאת ידידות אינטרסנטית על מנת לקבל עוד כמה לירות, אבל כמעט תמיד זה יהיה אותנטי.

 

המרת כסף מזומן 
כסף מזומן ממירים בכל מלון בעיר ובחלק מהפנסיונים היותר מפותחים בכפרים. בדרך כלל לא יהיו תנודות משמעותיות בשער ההמרה. התחשיב של ההמרה בונה על לקיחת עמלה של 5-7 לירות על כל שטר של 100 אירו/דולר. לדוגמה, בתחילת אוקטובר 2014 שער ההחלפה הרשמי היה 287 לירות ל 100 אירו ולכן שער המרה רגיל היה 280 ושער המרה טוב היה 282. אין טעם להחליף כסף בבנקים משום ששם העמלה יותר גבוהה. הכי טוב להחליף בבית מלון קטן שם העמלה בד"כ מינימלית. בשדה התעופה של איסטנבול נותנים שער רגיל ומומלץ להחליף שם לפחות 100 אירו/דולר. בשדה התעופה של דלמן, לעומת זאת, נותנים שער נורא ואסור להחליף שם.  

 

סימוני שביל
הסימונים הם נקודת תורפה של השביל. יש הרבה קטעים שממש קשה לעקוב אחריהם. שיטת הסימון העיקרית מתבססת על צביעת איקס אדום על כל שביל שאינו הדרך הליקית. זה יוצר ריבוי של איקסים אדומים היות והשביל עובר ברובו בשטחים כפריים שיש בהם המון שבילי עיזים. יש קטעים שלמים שהניווט בהם אפשרי רק בדרך האלימינציה על בסיס האיקסים האדומים. זה לא מצב תקין. השביל צריך להיות מסומן פוזיטיבית - כלומר רק בהדגשת הנתיב בו צריך ללכת ולא בשלילת כל הנתיבים השגויים. בנוסף לכך, גם אין אחידות בריווח הסימונים הסטנדרטיים של אדום-לבן. יש קטעים בהם השביל מסומן בצפיפות וקל לעקוב אחריו ויש קטעים בהם הסימון מופיע כל 50-100 מטרים או אפילו כל חצי ק"מ כאשר נעים על דרך גיפים. בעיה נוספת היא ההסטות של השביל שנעשות על ידי מקומיים והסטות שנעשות על ידי צוותי תחזוקה מבלי למחוק את הסימונים הישנים. זה יוצר בשטח כל מני כפילויות של שבילים שחלקם החדש מסומן היטב בצבע טרי וחלקם הישן מפסיק להיות מתוחזק, הופך דהוי ומתכסה בקוצים. הבעיה היא שלא תמיד קל לזהות את ההסטות ולכן ממשיכים ללכת על סימונים ישנים דהויים ונכנסים לתוך סבך של קוצים מרגיזים.

 

מפות
לאור בעייתיות הסימון, חייבים להצטייד במפות ניווט טופוגרפיות טובות. בלי המפות קשה לעקוב אחרי השביל. המפה הסכמטית שמצורפת למדריך לא עוזרת לניווט. מומלץ להזמין מראש את המפות הטופוגרפיות באתר השביל כי הן לא זמינות לאורך המסלול.

 

קבצי GPX למכשירי ניווט
מי שרוכש את המדריך מקבל מקייט גם את קבצי הגיפיאס הכביכול מעודכנים ל 2014. אחרי שראיתי את רמת העדכון של הקבצים החדשים ששלחה לי קייט, אני משוכנע שאפשר להסתפק בקבצים שזמינים להורדה ברשת, כמו למשל מהאתר הזה.  

 

תחבורה
האוטובוסים שעוברים בין הכפרים בדרך הליקית נקראים דולמוש. אפשר להתנייד בעזרתם די בקלות ובזול ממקום למקום. אנחנו לא השתמשנו בהם.

 

אוכל
בכפרים תתכוננו להרבה יוגורט, אורז, חצילים ודבש. בערי החוף יש את הכל משווארמה בלאפה (נקרא דונר) ועד מסעדות גורמה.

 

נערך ע"י משתמש שבת 10 ינואר 2015 01:20:30(UTC)  | סיבה: לא צויינה

thanks 2 תודות למשתמש אמנון לנגי על הודעה מועילה זו.
ישר.א ב 07/01/2015(UTC), amitshay ב 07/01/2015(UTC)
אבישי16  
#30 נשלח : יום ראשון 22 יולי 2018 07:32:17(UTC)
אבישי16


דירוג: שביליסט מתחיל

קבוצות: חבר
הצטרף: 23/06/2013(UTC)
הודעות: 6

תודות: 1 פעמים
קיבל תודה: 1 פעמים ב 1 הודעות
היי, יש לי שבועיים באמצע אוגוסט, ואני שוקל עם לעשות חלק מהדרך
1) אם אני יצא ממש מוקדם בבוקר וילך עד הצהריים זה יהיה בסדר עם החום?
2) מישהו יודע מה המצב של השביל כרגע מבחינת תחזוקה וסימונים?
3) ואם אני מוגבל בזמן של שבועיים על איזה קטעים ממולץ לדלג ועל מה אסור?
אמנון לנגי  
#31 נשלח : יום ראשון 22 יולי 2018 10:12:32(UTC)
אמנון לנגי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: מנהל כללי
הצטרף: 27/02/2003(UTC)
הודעות: 3,862
גבר
ישראל
מיקום: ירקונה

תודות: 882 פעמים
קיבל תודה: 804 פעמים ב 602 הודעות

היי אבישי.
הטמפ' באוגוסט הן בערך כמו אצלנו באוגוסט. כלומר מעל 30 מעלות באופן קבוע.
על מנת ללכת בתנאים האלה וגם להצליח להנות, צריך לצאת באור ראשון, לעצור בסביבות 10 בבוקר ולהמשיך ללכת ב 5 אחרה"צ.
אם אתה ישן באוהל ומבשל לעצמך, זה אפשרי, אבל אם אתה ישן במוטלים/צימרים, זה יותר מסובך.
למה אתה חייב ללכת דווקא את הדרך הליקית באוגוסט? למה לא משהו קרוב אחר? למשל הקטע הגבוה של E4 באי כרתים?
אם בכל זאת אתה נעול על הדרך הליקית, אז תתחיל באולדניז ותלך עד שיגמר לך הזמן. אין סיבה לדלג.

thanks 1 משתמש הודה ל אמנון לנגי עבור הודעה מועילה זו.
אבישי16 ב 26/07/2018(UTC)
אבישי16  
#32 נשלח : יום חמישי 26 יולי 2018 05:38:12(UTC)
אבישי16


דירוג: שביליסט מתחיל

קבוצות: חבר
הצטרף: 23/06/2013(UTC)
הודעות: 6

תודות: 1 פעמים
קיבל תודה: 1 פעמים ב 1 הודעות
תודה אמנון אני אכן ישן באוהל ומבשל לעצמי, אני כרגע בטיול גדול וטורקיה מסתדרת לי מצויין עם הטיסות והמחירים, אבל אני יבדוק גם האופציה של הE4
Dorel94  
#33 נשלח : יום חמישי 28 פברואר 2019 02:32:06(UTC)
Dorel94


דירוג: שביליסט

קבוצות: חבר
הצטרף: 20/08/2017(UTC)
הודעות: 28
גבר
מיקום: פרדס חנה

תודות: 5 פעמים
קיבל תודה: 7 פעמים ב 3 הודעות
היי.. האם ניתן ומומלץ לטייל בשביל בסוף אפריל (פסח). בהנחה שיש לי שבוע שלם מה המקטע המומלץ ביותר? (בדגש על נופים)..
אמנון לנגי  
#34 נשלח : יום חמישי 28 פברואר 2019 17:52:48(UTC)
אמנון לנגי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: מנהל כללי
הצטרף: 27/02/2003(UTC)
הודעות: 3,862
גבר
ישראל
מיקום: ירקונה

תודות: 882 פעמים
קיבל תודה: 804 פעמים ב 602 הודעות

נשלח במקור על ידי: Dorel94 עבור להודעה מצוטטת
היי.. האם ניתן ומומלץ לטייל בשביל בסוף אפריל (פסח). בהנחה שיש לי שבוע שלם מה המקטע המומלץ ביותר? (בדגש על נופים)..
מומלץ מאוד. מזג האוויר צפוי להיות מייטבי להליכה, אך פחות לרחצה בים. 
אני ממליץ לטוס לדלמן וללכת מאולודניז עד קלקן. תגלו טורקיה נפלאה וזולה בה שזורים כפרים פשוטים עם עיירות חוף קסומות. 

דניאל דוקטופסקי  
#35 נשלח : יום שלישי 30 אפריל 2019 23:45:46(UTC)
דניאל דוקטופסקי


דירוג: שביליסט

קבוצות: חבר
הצטרף: 18/08/2010(UTC)
הודעות: 53

קיבל תודה: 4 פעמים ב 2 הודעות

אהלן!

חזרתי השבוע מ-8 ימים מופלאים על הדרך הליקית, מOvacik ועד Kas.

נעזרתי רבות בסיפורי הדרך שפורסמו כאן (אמנון, קראנו כל מילה שלך במצטבר לפחות 15 פעם), אבל חלק מהמידע כבר אינו עדכני.

אני מתכוון להעלות סיפור דרך חדש בקרוב. יכול גם לענות בינתיים על שאלות במייל danieldok@gmail.com.

 

 

 

 

thanks 2 תודות למשתמש דניאל דוקטופסקי על הודעה מועילה זו.
אמנון לנגי ב 01/05/2019(UTC), io_travel ב 01/05/2019(UTC)
raanan.choresh  
#36 נשלח : יום שלישי 29 אוקטובר 2019 06:17:35(UTC)
raanan.choresh


דירוג: שביליסט מתחיל

קבוצות: חבר
הצטרף: 28/10/2019(UTC)
הודעות: 1
ישראל
מיקום: Ramat-Gan

קיבל תודה: 2 פעמים ב 1 הודעות

                                                                                                         

הדרך הליקית – רענן חורש

 

להלן סיכום מסלול ההליכה, שעשיתי באוקטובר 2019.

לינות: באופן עקרוני העדפתי לישון בפנסיון (כך קוראים בתורכיה למקום לינה מסודר וצנוע, משהוא בסגנון מלון קטן של כמה חדרים בד"כ) ולא בשטח. לינת שטח הייתי חייב לעשות רק בכמה לילות, ורק בחצי השני של המסלול (מ Demre ומזרחה), מי שלא מתכנן ללכת את החלק הזה – יכול לוותר על שק שינה (בלינה בכפרים יש תמיד מזרונים ושמיכות, אבל רצוי בכל מקרה להביא ציפה דקה וקלה כי לפעמים אין מצעים והשמיכות מאוד גסות ודוקרות).

אוהל: לא לקחתי, אבל זה חייב אותי להיות קשוב מאוד לתחזיות גשם לפני יום של לינת שטח (למזלי לא היו כמעט ימי גשם בתקופת הטיול שלי).

גזיה וציוד בישול: לא לקחתי – אפשר לוותר על פולחן הכנת הקפה כי יש הרבה בתי תה וזולות של שתיה בדרך, ומבחינת ארוחות בימים של לינת שטח – הסתפקתי גם בערב בלחם ירקות גבינה וכ'.

ארוחות: הלינה בפנסיון כוללת תמיד ארוחת בוקר, ואם אין בכפר מסעדות – יש בפנסיון אפשרות לארוחת ערב.

בעיית החום: אני טיילתי באוקטובר, בחלק גדול מהימים הטמפרטורה הגיעה ל 30 מעלות בצהריים. כדי להקל את עומס החום יצאתי בימים החמים/קשים עם אור ראשון (06:30), וכאשר עשיתי כך – הייתי מבקש מבעלי הפנסיון לתת לי בערב שלפני כן את ארוחת הבוקר ארוזה בשקית (לחם, ירקות לא חתוכים, 2 ביצים קשות, זיתיםת גבינות).

קצב הטיול: לי היה חשוב לעצור ולהנות במקומות השווים, בדרך כלל מפרץ/חוף יפה ומסודר (עם מיטות חוף, מקלחות וכ') או אכסניה כיפית בכפר יפה, ולתת לעצמי איזה חצי יום של רחצה ומנוחה. כמו כן היה לי ברור שאני מדלג ברכב על קטעים שאין בהם עניין.

דילוגים: עשיתי בעזרת דולמוש (זה השם בתורכיה לאוטובוסים/מינבוסים שפועלים באזורים הכפריים, ובד"כ אין להם לוח זמנים מוגדר) או הקפצות ברכב פרטי בתשלום. אני דילגתי על 3 ימי הליכה בגלל חוסר עניין (וגם ויתרתי על 2 הימים האחרונים של המסלול בגלל חוסר זמן). מי שזמנו קצר ורוצה לדלג על עוד ימים – הייתי מציע לו לוותר גם על ההליכה מקסנתוס (Kinik) עד Gelemiş (Patara), ימים 4-6 אצלי. זה אזור פחות מעניין.

שמוש בטלפון: יש קליטה כמעט בכל נקודה בדרך, אפשר אמנם להסתדר בלי תקשורת, אבל אני העדפתי לרכוש סים מקומי, יש 2 חברות Turkcell ו Vodafone, וסניפים שלהם נמצאים בכל הערים הגדולות יותר שבדרך. ברוב הפנסיונים, אפילו בכפרים הנידחים יש WiFi. כמובן שרצוי להיות רוב הזמן ב'מצב טיסה' כדי לחסוך בסוללה, וכדאי גם להביא מטען נייד באיכות ובנפח טוב (10,000 mAh) – כי הטלפון עם אפליקציות הניווט/מידע שעליו הוא אביזר חיוני ביותר, ויש ימים של לינה בשטח או אפשרות להפסקת חשמל בכפר בו תלונו.

עזרי ניווט: אני השתמשתי באפליקציה 'TrekRight: Lycian Way for Android' (ראה: https://download.cnet.com/TrekRight-Lycian-Way/3000-20420_4-77833955.html), יש בה מפה מפורטת עם זום גבוהה, וסמן של מיקומך, וכמו כן מידע בטקסט וגרפים לגבי כל נקודה בשביל, עם הערכות זמן טובות לגבי כל קטע הליכה, וגם מידע מקיף לגבי פנסיונים, מסעדות, נקודות מיים, קמפינגים וכ'. מחיר האפליקציה 30  ש"ח והיא שווה כל שקל. אפליקציה נוספת שיכולה לעזור בעיקר עם רוצים לצאת מהשביל או לראות מיקום של פנסיונים שלא מופעים באפליקציה הקודמת – היא MAPS.ME (באפליקציה הזו רצוי כמובן להוריד את המפות של אזור הטיול לפני היציאה לשטח). האפליקציה הרשמית והחינמית (Trekking In Turkey, https://play.google.com/store/apps/details?id=trekkinginturkey.cultureroutesinturkey.com&hl=en_US), חסרה את אפשרות הזום ואת סמן מיקומך ולכן היא כמעט חסרת ערך.

ספרות: הספר הרשמי של השביל (The Lycian Way – by Kate Clow, למשל כאן: https://www.trekkinginturkey.com/product/the-lycian-way-kate-clow/), די חסר ערך ומיותר, אם יש בו משהוא שווה – זה הרקע/הסברים בצד ההיסטורי/ארכיאולוגי – הסברים קצרים וממצים שנותנים את סוג המידע שרובנו יסתפקו בו.

אתרים ברשת:

פוסטים שלי, שמיועדים למי שאינם טרקרים, ומעבירים קצת מרוח החוויה, מתחילים כאן: https://www.facebook.com/raanan.choresh/posts/2614673645251804 (כדי לראות הערות והסברים שלי – הקישו בכל פוסט על התמונוה הראשונה).

לפרטים נוספים: raanan34@gmail.com.

חלוקה לימים, כפי שהיה אצלי:

  • יום 1: Ovacık עד Kabak.
    • הערות: ב Kabak בחרתי ללון למטה בחוף בגלל הנוחות של שעות הרחצה והמנוחה של בוקר יום המחרת, המחיר יקר באיזה 50 אחוז לעומת לינות מקובלות, אבל היה שווה.
  • יום 2: Kabak עד Gey.
    • הערות: עד 12:00 – מנוחה בחוף Kabak.
  • יום 3: Gey עד Pydnai (West Patara Beach).
    • הערות: אין.
  • יום 4: Pydnai עד Üzümlü.
    • הערות: עד 12:00 – מנוחה בחוף, מ Pydnai עד קסנתוס (Kınık) - נסיעה בדולמוש.
  • יום 5: Üzümlü עד Kalkan.
    • הערות: עד 15:00 – מנוחה ב Üzümlü, בסוף היום מ Akbel עד Kalkan – נסיעה בטקסי.
  • יום 6: Kalkan עד Gelemiş (Patara).
    • הערות: בתחילת היום מ Kalkan עד Akbel – נסיעה במונית, מ 15:00 – מנוחה בחוף וביקור בעתיקות של Patara.
  • יום 7: Gelemiş עד Kalkan.
    • הערות: החלק השני של היום מאוד מאוד מאוד לא נוח, אפשר לחתוך מ Delikkemer בכבישים ודולמוש ל Kalkan.
  • יום 8: Kalkan עד Sarıbelen.
    • הערות: אין.
  • יום 9: Sarıbelen עד Gökçeören.
    • הערות: אין.
  • יום 10: Gökçeören עד Pınarbaşı.
    • הערות: ב Pınarbaşı מצאתי לינה דרך דדה ב Cafe Dede (הפנסיון שלו כבר לא פעיל), אפשרות אחרת – פנסיון 3 Oda ב Çukurbağ.
  • יום 11: Pınarbaşı עד Limanağzı.
    • הערות: מ Kaş עד Limanağzı – שייט בסירה, מ 14:00 – מנוחה בחוף Limanağzı.
  • יום 12: Limanağzı עד Aperlae.
    • הערות: החוף של עוז שמוזכר במקומות אחרים – נטוש, אבל יש שם מישהוא שמוכר מיים ושתיה.
  • יום 13: Aperlae עד Kaleköy (Kekova/Simena).
    • הערות: מ 14:00 – מנוחה בים של Kaleköy. הלינה בכפרון הזה יקרה לפחות פי שתיים משאר הלינות, המקום כבר איבד הרבה מיוחודו בגלל שפע הפנסיונים והמסעדות, אבל עדיין מדובר במקום יפהפה עם נוף משגע מסביב, גם הים כאן מתאים לרחצה – בניגוד ל Üçagiz.
  • יום 14: Kaleköy עד Demre.
    • הערות: אין.
  • יום 15: Demre עד Yatıkardıç Yayla (4 ק"מ לפני Belos).
    • הערות: מ Demre עד Zeytin – הקפצה ברכב, על ידי Salih Topuz, הבעלים של פנסיון Kent ב Demre. ב - Yatıkardıç Yayla יש סיכוי למצוא רועים ומיים, ובכל מקרה – יש בקתות/מרפסות בהן ניתן למצוא מחסה נוח לשינה.
  • יום 16: Yatıkardıç Yayla עד Finike.
    • הערות: אין.
  • יום 17: Finke עד Karaöz.
    • הערות: מ Finike עד Mavikent – נסיעה בדולמושים דרך Kumluca. מ 14:00 – מנוחה בחוף של Karaöz.
  • יום 18: Karaöz עד Adrasan.
    • הערות: אין.
  • יום 19: Adrasan עד Çıralı.
    • הערות: קצת לפני סיום היום – כמה שעות של רחצה ומנוחה בחוף של Olimpos.
  • יום 20: Çıralı עד Beycik.
    • הערות: אם רוצים לראות את הלהבות של Chimera בצורה הטובה ביותר, כלומר בחשיכה – אפשר לצאת לדרך כשעה וחצי לפני אור ראשון וללכת עד לשם עם פנסים, הדרך עד ללהבות נוחה וברורה מאוד.
  • יום 21: Beycik עד Göl Yayla (קצת מעל Beycik, שעה ורבע הליכה מ Beycik).
    • הערות: תיכננתי ביום זה לעלות גבוהה יותר, עד הפס שבין Beycik ל Çukuryayla, אבל ויתרתי על כך בשל בעיות גשם. נכון להיום יש ב Göl Yayla אדם שמפעיל בקתה לטובת לינת מטיילים, וגם מוכר ירקות, פירות וארוחת דגים. כמו כן זוהי נקודת המיים האחרונה עד Çukuryayla או הרכבל בפסגת Tahtalı Dağ.
  • יום 22: Göl Yayla עד Yayla Kuzdere, עם גיחת צד לפסגת Tahtalı Dağ.
    • הערות: חשוב מאוד להגיע לפסגה מוקדם ככל האפשר, רצוי לא יאוחר מ 09:00, לאחר מכן סיכוי גבוהה לעננות בפסגה ואובך באזורים הנצפים למטה. הדרך הטובה ביותר כדי לעשות זאת היא כמובן לישון בפס. מכיוון שישנתי ב Göl Yayla – הגעתי רק ב 10:00, למזלי הראות היתה עדיין סבירה.
  • יום 23: Yayla Kuzdere עד Göynük Yaylası.
    • הערות: אין.
  • יום 24: Göynük Yaylası עד Göynük.
    • הערות: בתום ההליכה – נסעתי ל Kemer, ושם ביליתי את הלילה ויום המחרת. בעיני זו עיירית נופש הרבה יותר נעימה וכיפית מאנטליה. משם בתחבורה ציבורית עד שדה התעופה של אנטליה לוקח פחות משעתיים.

 

נערך ע"י משתמש יום שלישי 29 אוקטובר 2019 06:26:14(UTC)  | סיבה: לא צויינה

thanks 2 תודות למשתמש raanan.choresh על הודעה מועילה זו.
Eli TheHiker ב 29/10/2019(UTC), HarmonicWave ב 30/10/2019(UTC)
משתמשים הצופים בדיון זה
2 עמודים<12
עבור לפורום  
אינך יכול/ה לכתוב דיונים חדשים בפורום זה.
אינך יכול/ה להגיב לדיונים בפורום זה.
אינך יכול/ה למחוק את הודעותיך בפורום זה.
אינך יכול/ה לערוך את הודעותיך.
אינך יכול/ה ליצור סקרים בפורום זה.
אינך יכול/ה להצביע לסקרים בפורום זה.