ספר המפות האדום:

חייב להתחיל בזה שבסך הכל המפות מדויקות ולא היתה לי בעיה להשתמש בהן.
הספר אפילו עמד (חלקית, אמנם) בגשם וברטיבות שהיתה מנת חלקנו בחלק מהדרך.
טעות אחת שמצאתי - בחציית כביש 789 השביל לא עוקף את המטע מצפון, אלא הולך כ100 מטר על הכביש דרומה, ואחר כך נכנס על הדרך הטובה מערבה. למיטב הבנתי התיקון הוא ממש מהזמן האחרון. גם במפת סמ"ש אותה בעיה (בנוסף לעוד רבות...).
מאגר סמך, וכנראה מאגרים בכלל - חובה לציין שגודל המאגרים תלוי בעונה ובשנה. כשהלכנו (אפריל 2011) המאגר אכל את השביל, וכדי להגיע להמשכו היינו צריכים לחתוך דרום-מערבה לכיוון רסם בלוט.
לא היתה לי בעיה לא עם הצבעים ולא עם סימני תכסית.
היתרון הכי גדול של מפת סימון שבילים הוא בהיותה מנויילנת, ולכן עמידה יותר וניתן לנוח עליה בשדה קוצים.

בקיצור, אחלה.

במקרה של שביל הגולן צריך רק מפה אחת.

הפער המרכזי הוא העדכון שלה.

בכל מקרה המפה במדריך האדום טובה - יש לה עדכונים שאפשר להוריד מהרשת וניתן לתלוש דפים ואז היא קלה בהרבה לנשיאה.

החיסרון - פוטנציאל הירטבות.

במהלך ההליכה, מעט לפני כביש 789, פגשתי שלישיה שהלכו עם מכנסיים קצרים וחולצות קצרות. הם הלכו צפונה בעוד אנו הלכנו דרומה.

הם אמרו לי שצפוי לי סבך קשה. גיחכתי לי קלות, מתוך שכנוע פנימי עמוק, שהסבך שהם עברו הוא כלום לעומת מה שנשאר להם.

צדקתי. ועוד ללכת עם מכנס וחולצות קצרים. ברררר, אחחח ואיייי.

אחרי שהשלמתי את כל השביל הנה כמה מסקנות שלי:

את שביל הגולן צריך לעשות רק באביב. כאשר הוא צהוב הוא אולי יפה בעיני כמה אנשים אבל לא מתקרב כלל ליופי של האביב,
הירוק והפריחה משגעים את הנשמה,  תענוג לעינים. האובך הקבוע מעט מפריע אבל לא עד כדי קלקול התענוג.
נסעתי אתמול מנמרוד הביתה, ובחלק הדרומי השדות כבר צהובים, וכך גם המראות.

החלק הצפוני הרבה יותר יפה מהדרומי מן הטעם הפשוט שבצפון עולים להרים וצופים על הנוף ובדרום יורדים לנחלים וצופים במה שיש בנחל ולידו.

אם אין לפתע סימון ויש לכם אפשרות לבחור בין להמשיך על דרך עפר או לחפש סימונים בתוך הצימחיה, תבחרו לחפש את השביל בתוך
הצימחיה, סיכוי גדול שהוא שם.

לא להחמיץ בשום פנים ואופן את המצפור בתל שעף אל כביר הוא הר חוזק. מראה מהמם של הגולן הסורי. סטיה של 600 מטרים לכל צד.

את הירידה מהחרמון  אחרי גשמים אסור לעשות, זו פשוט סכנה. גם בימים יבשים כדאי להפוך את הכיוון ולעלות לחרמון.
זה אולי דורש יותר כושר גופני אבל הרבה יותר בטוח. בנמרוד כבר רגילים לחבוש פצועים רבים שיורדים מהחרמון.

המזבלה של מג'דל שאמס העלימה את השביל לאורך של כ 100-200 מטרים. צריך לעשות מעקף דרך הכביש על מנת להגיע לשביל שממשיך לנמרוד.

אני לא רואה בעיה מיוחדת לעשות את השביל ב 6-5 ימים כאשר השביל יבש.

וסיפור אחד מצחיק. למי שעוקב אחר המסע השני אז דבר ידוע הוא ששימחה רצה אחרי כל דבר שזז מחוגלה ועד פרות וכולם בורחים ממנה, לפחות עד שלשום...

שלשום ביעד אודם הבהמה הקטנה (שימחה )תפסה ספרינט אחרי משהו זז במורד היער. חשבתי: הנה עוד מרדף אבוד....
אחרי  כ 10 שניות ראיתי לפתע בהמה גדולה בעצם ענקית, חזיר בר ענק 200-150 ק"ג  שהתגלה בין העצים כאשר הוא רודף אחרי.... הבהמה הקטנה..
היא חשבה שהנה יש עוד בהמה שאפשר להבריח אותה. האמת חששתי שהחזיר ישיג אותה אבל היא נמלטה כל עוד נפשה בה...