גיחה 45 (16-17.9.11) ממרגלות הר זמר לגשר עלמה
אלון החלים משברי המאמץ, ואחרי קיץ של בטלה -למחצה(כלומר שחיה פעמיים-שלוש בשבוע ואופניים) אנו חוזרים לגיחות דו-יומיות, אמנם לא ארוכות במיוחד אך בכל זאת יומיים כולל לינה בשטח לא היו לנו מאז הגיחה להר הנגב באמצע מאי.
אלון רוצה צפון אמיתי, לא כרמל או אזור טבעון, אלא צפון רחוק.
כפי שאמרו חז"ל במסכת שבילין "כשילד בן 7 רוצה לטייל בגליל - אין מסרבין לו".
אז נחתנו בשעות אחה"צ בנקודה הצפנית שטרם הלכנו בה בשביל, מרגלות הר זמר בין המושבים רמות נפתלי לדישון, שם סיימנו את הגיחה ה - 23 בספטמבר 2010.
אלון מגיע עם "רצח בעיניים". אמנם הוא חובב מדבר בנשמתו אבל גם להרי הגליל אינו מסרב.
בתמונה: נקודת ההתחלה (מגדל המים ברקע - המאגר של רמות נפתלי בהר זמר)
ירידה נעימה לבקעת יחמור. בריזה מלטפת אותנו, ושמש של אחה"צ מלטפת. מוסיקת מערבונים בוקעת מגולגולת פרה שלצידי הדרך. אלון הולך בשמחה, למרות שהוא לא סופל דרכי ג'יפים. הוא יודע שבמצב הרגל שלו מסלולים כאלה הם הרע המיעוטו. הוא מסמן לו מקום לשחייה עתידית.
נוף עוצר נשימה נשקף מתחתינו, אך אנחנו מתרכזים בפרדס שלמטה, מה יש בו?
התשובה לא מאחרת לבוא
פרדס הרימונים של כרם בן זימרה. טעימים ומתוקים. בצד השני יש כמה אגסים שלט נקטפו ואלה גם נאכלים בתאווה.
אלון שאינו אוהב רימונים מכרסם כריך ושואל את עצמו, למה הם מתלהבים?
ממשיכים בללכת בבקעת יחמור. חובבי טיולי הקיץ כמונו נהנים מהמראות היפים של שקיעה הולכת וקרבה. החרמון נשקף מאחורי קרן נפתלי כשדיה דורה לה בכיוון עמק החולה. פרות לרוב מלחכות עשב בשדות. פסטורליה אמיתית. את היום הראשון מסיימים בתחתית העלייה לאוכף יחמור. אלון פוגש אותי ואת הרכב שמחכים לו.
את הלילה אנחנו עושים בחניון דישון (שנותן הנחה לשביליסטים). מקום יפה עם בעלים חביבים. לידיעת השביליסטים: בעלי החניון מחזיקים מחלבת עיזים כך שיש לכם הזדמנות לקנות גבינות (לא יצא לנו לטעום אותן).
אלון מתעורר מלא מרץ ועם המון שמחה. הוא ישן חזק בשקט ואפילו לא התעורר כשתנים התקרבו אלינו וייללו בעוז כל הלילה. את הבוקר פוח בהתנדנדות גיל וצועק בשמחה: "איזה כיף".
חוזרים עם האוטו לבקעת יחמור נורית מורידה אותנו , נוסעת לגשר עלמה ויורדת בדישון לפגוש אותנו באמצע הדרך. אלון עובר גדר בקר ללא בעיות ומתחילים בעלייה לאוכף. עוברים שלט של הרט"ג המודיע כי הגענו לשמורת נחל דישון. מביטים אחורה ונפרדים מקרן נפתלי. הפעם הבאה שנחזה בה תהיה בהר מירון. ממשיכים בעלייה קלה לאוכף יחמור. שם ממתינות לנו הדבורים המפורסמות של הגליל שלא הרפו מאיתנו (ממני ליתר דיוק) עד סוף היום.
מתחילים לרדת לכיוון הדישון והנוף עוצר נשימה.
הירידה התלולה לערוץ הדישון עברה ללא בעיות מיוחדות. שני גליצ'ים של אלון על הישבן שנחת בשתי הפעמים על אבנים שטוחות ומרופדות בעפר רך. אלון אומר - "שאלה יהיו הגליצ'ים שלנו". עוברים צמח טפיל בצורת קיפוד שהתיישב לו על אלה זקנה ומגיעים לערוץ הנחל.
מכאן ואילך עיקר הבעיה הייתה לתפוס צל ללא נחיל דבורים שירחרח אותי. מה לעשות, לפעמים עישון יכול לעזור לבריאות - והדרך היחידה לקבל הפוגה מהיצורים המעצבנים הללו זה לעשן.
הולכים בדרך העפר העולה במתינות רבה. להקה ענקית של חסידות עוברת אותנו בדרכה לאגמון החולה. אנו פוגשים עד מהרה בנורית ובצמד שביליסטים. שני סטודנטים מת"א וירושלים שהגיעו מוכנים. הם מזמרים את סיפור הדרך ויודעים בדיוק היכן יש מים או מזון ומה המרחק היומי.
מאוחר יותר נפגוש זוג שביליסטים אחרים, בחור ובחורה ההולכים עם צ'ימידן במקום תרמיל כשהם משוטטים באזור מושב דישון כי אין להם אוכל. הכנה לקוייה מכל הבחינות.
חוצים כמה מעברי מנע-בקר, ואלון מוצא ענף בצורת קרניים של דישון. במתקן מקורות הוא מראה לנו כיצד דישון אמיתי צריך להיראות. כאן מחליטות הדבורים להיות יותר אגרסיביות ולעקוץ אותי. אנחנו ממהרים לאוטו ומסיימים בגשר עלמה, לא לפני שראינו שם כמה חצבים.
נתונים סיכומיים:
סה"כ לגיחה זו - 8.5 ק"מ
סה"כ מרחק שאלון עבר בשביל: 410 ק"מ
סיכת ארד-הוענקה בעוספיה (9.1.2010)
סיכת כסף-הוענקה מעט לפני יום ההולדת ה-6 של אלון בעין עקב (4.4.2010)
סיכת זהב-הוענקה באורון (4.3.2011)
נתיי40811.4721527778